שו"ת מבי"ט/ג/קלט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת מבי"ט TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png קלט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

סימן קלט

שאלה ראובן קפץ בנזירות ואמ' אהא נזיר כשמשון בכל תנאיו כראוי אם יכנס בני לבית משפחתי או ידבר עמהם מכאן עד עולם לא אהנהו מנכסי בחיי ובמותי ולא אדבר עמו לעולם ושלא אשב עמו בבית אחת ואמ' אם לא יקבל בני בנזירות שמשון מאלו הדברים לא יכנס לביתי לעולם ואקיי' הנאמר וכששמע בנו שמעון דברים אלו שהיה לו הפסד גדול בנזירות של אביו נאנס לעשות רצון אביו כדי שלא להיות מודר הנאתו ולא רצה לקבל הנזירות על כל מה שאמר אביו וקבל הנזירות כך אהא נזיר שמשון וכו' שלא אכנס בבית משפחתי מכאן ועד עשר שנים ואמר לעדים שאם לא יתרצה אביו בנזירות זה שיהיה בטל וכששמע אביו אמר שאם לא יקבל שלא ידבר שיקיים נזירותו ואמר בנו שלא יעשה בשום אופן וכמו שעה אחר כך חזר להפיק רצון אביו ואמר בכלל הנזירות שלא אדבר עמהם יורינו רבינו אם כשאמר בכלל הנזירות אם הנזירות הראשון היה אם יתרצה אביו באותו הנזירות ולא רצה עד שיקבל ג"כ הדיבור הרי נתבטל הנזירות וכשאמר בכלל הנזירו' כבר היה בטל הנזירות הראשון שלא רצה בו אביו או אם נתקיים הנזירות הראשון כשחזר ואמר בכלל הנזירות הראשון ואם יהיה קיים מצד זה אם יתבטל מצד האונס הנזכר וגם אומר שמעון שקבל בר"ה שכל נדר שידור שיהא בטל ושלא זכר הקבלה בשעה שקבל הנזירות על כל זה יורינו רבינו וגאונינו:

תשובה הנזירות שקבל ראובן אם יכנס בנו וכו' כל שלא נכנס ולא דבר יכול להנות לו ומה שאמר אח"כ אם לא יקבל בנו נ"ש מאלו הדברים לא יכנס לביתי לעולם ואקיים הנאמר אם כלל אמירה זו בכלל הנ"ש שאמר גם בכלל הנזירות הנז' אם לא יקבל בני בנ"ש מאלו הדברים לא יכנס וכו' נראה כי הכוונה היתה כי גם בתחלת הנ"ש אמר כניסה או דבור לא נחה דעתו לחשוב אולי יכנס או ידבר ורצה שיקבל עליו נ"ש שלא יכנס או שלא ידבר וא"כ אחר שקבל בנו נפטר ראובן מן הנזירות ויכול להנות לו ולדבר ולישב עמו בבית אחת ויכנס לביתו ואפילו היה עובר שמעון על מה שקבל והיה נכנס לבתי משפחתו או היה מדבר להם אינו נתפס ראובן בנזירות שלו כי כל נזירתו תלה עד שיקבל בנו נ"ש וכבר קבל על כל הדברים וכיון שהיה אנוס שמעון בקבלת נ"ש זה על כי גיזם עליו אביו בנזירתו שלא יהנהו ולא ידבר עמו ולא ישב עמו בבית אחת בהיותו צריך לאביו בכל אלו הדברים שצריך ליהנות מאביו לישא אשה הגונה לו ושידבר אביו עמו כדי שלא יצא ש"ר עליו כי יחשב כי לסבת מה בלתי הגונה מונע עצמו אביו מלדבר לו לא יחול עליו הנזירות דהוה ליה נדרי אונסים וגם כי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות נדרים שצריך בנדרי אונסים לחשוב ולכוין לדבר המותר כגון כשמדירים אותו המוכסים שיהא הפת והבשר אסורים עליו שישים בלבו שיהיו אסורי' לאותו היום וכיוצא בזה היינו משום דאינו אונס גמור פרעון המכס כי רובם פורעים אבל בנ"ד הוא אונס גדול כמו שכתבתי אי נמי מה שכתב הרב ז"ל וצריך שיכוין לדבר המותר כו' היינו לכתחלה לרווח' דמלתא שאפי' לא יחשוב כן אם ידוע שהוא אנוס הרי אין פיו ולבו שוים ואפי' לדעת הפוסקים שארבע נדרים אלו צריכין שאלה לחכם היינו מדרבנן בעלמא כדי שלא יזלזלו בנדרים היכא דאית התרה אבל בנ"ש כשהוא חל אין לו התרה היכא שהוא אנוס כי האי דאפילו בשבועות ונדרים אינו צריך התרה אלא מדרבנן הכא בנ"ש אינו צריך שום התרה דלא שייכא ביה התרה כדאמרי' ועל מה שכתבתי שאחר שקבל שמעון הנזירות נפטר ראובן מנזירתו יש קושי לפי מה שכתוב בשאל' כי הנ"ש שקבל ראובן היה אם יכנס בנו או ידבר לעולם ובנו לא קבל אלא עד עשר שנים הכניסה והדיבור לא קבל עליו שום דבר וגם אח"כ כשקבל להפיק רצון אביו לא קבל אלא שלא אדבר עמהם ולא אמר לעולם כמו שאמר אביו גם לא חזר לפרט קבלת נ"ש אלא אמר בכלל הנזירות שלא אדבר עמהם גם מה שהתנה בקבלת הנזירות של הכניסה שאם לא ירצה אביו בנזירות זה שיהיה בטל וכששמע אביו נזירות זה אמר שאם לא יקבל שלא ידבר שיקיים נזירותו ואמר בנו שלא יעשה בשום אופן וכמו שעה אחת חזר להפיק רצון אביו:

וליישב כל זה נראה לי שיש הפרש בנדרים בין כשאוסר על עצמו שום דבר או אוסר דבר שלו על חבירו בלי שום תנאי ובין כשאוסר עליו או על חבירו אי זה דבר אם יעשה חבירו כך או לא יעשה כי כשאוסר על עצמו נכסי חבירו וחבירו אסר נכסיו עליו שניהם אסורים בהניה זה מזה אין יכול לומר שום א' מהם לחבירו אני אסרתי נכסי עליך שלא תוכל ליהנות מהם שלא מדעתי ואני רוצה עתה שתהנה מנכסי כי לא אסרתים עליך אלא שלא מדעתי שכיון שאסרם סתם על חבירו הרי הם אסורים מיד ואין לו תקנ' אלא בהתר' אבל כשאוסר שו' דבר עליו או על חבירו אינו חל עדיין האיסו' עד שיעבו' על התנאי והוא קל יותר שיוכל לוותר על התנאי לומר אסרתי עלי או עליך אם תלך שלא היה רצוני אז שתלך ועכשיו אינו מקפיד עליך אם תלך ובזה אפילו ילך לא נאסר עליו מה שאסר אם ילך וא"כ בנ"ד שנדר ראובן נ"ש שלא להנות את בנו אם יכנס או ידבר לא היה רצונו אז שיכנס או ידבר ואם ירצה אח"כ לתת לו רשות שילך וכו' לא יהיה אסור בהנייתו ולכך אפי' שלא קבל בנו הכניסה אלא עד עשר שנים כששמע אביו אמר שאם לא יקבל גם כן הדיבור שיקיים נזירתו נראה שלא הקפיד על שלא קבל הכניסה לעולם אלא עד עשר שנים וויתר והדיבו' ככה קבלו אח"כ להפיק רצון אביו ואעפ"י שלא אמר לעולם גם אביו לא אמר כששמע אלא שאם לא יקבל שלא ידבר שיקיים נזירותו ולא הזכיר לעולם כמו שכתוב בשאלה ואפי' היה מזכיר לו לעולם כיון שאמר סתם שלא ידבר הרי הוא לעולם כמו שכתב בטור י"ד סי' רי"ט ומה שכתבתי כשמקבל על עצמו ואוסר עליו דבר מה אם יעשה פלוני כך שהוא קל יותר ממה שאוסר עליו דבר מה ואינו תולה הנדר בדבר אחר מצאתי תשובה להרשב"א ז"ל תשובה רנ"ה בדפוס הראשון על מי שאסר על עצמו בשר ויין אם יעבור עבירה פלוני שכתב שכל דבר שאוסר על עצמו שלא מחמת עצמו של דבר הנידור אינו אלא קנס בעלמא וכי האי קיל משאר נדרים לפי שאין רוצה בנדר מחמת עצמו ואפי' בחרטה דהשתא סגי וכו' ובנ"ד נמי כיון שהנ"ש אינו מחמת עצמו כל שתלה אותו בכניסה הוי קיל טפי ויוכל לבטל או לוות' על התנאי כמו שכתבתי וממילא נפטר מן הדבר שאסר עליו וחפשתי למצוא ראיה לסברא זו ומצאתי שהביא הר"ן ז"ל תשוב' הרשב"א פ"ד דנדרים שכתב על ההיא דקונם שאיני נהנה לך אם אין אתה נוטל לבנך כור של חטים וכו' יכול לומר הריני כאלו התקבלתי וכו' וכתב הר"ן ז"ל דהיינו טעמא משום דלהרווחא דידיה איכוון והאי לא אצטריך וכו' וכתב הרשב"א ז"ל דדוקא בקיום מעשה שייך למימר הריני כאלו התקבלתי דכיון שאפי' היה מקבל ממנו היה יכול להחזיר לו אף מעכשיו יכול לומר הריני כאלו התקבלתי והחזרתי לך דהפוכי מטרתא למה לי אבל בביטול מעשה כגון שאמר נכסי אסורים עליך אם תלך למקום פלוני לא שייך למימר הכי לומר לך והרי הוא כאלו לא הלכת שאי אפשר ואיכא מאן דפליג שאפילו בענין זה יכול לומר שאותו תנאי עצמו לא אמרו מתחלה אלא להשלים רצונו שהיה רוצה שלא ילך ועכשיו כיון שאינו חושש אם ילך אם לא ילך כבר נשלם רצונו עכ"ל ונראה שהרשב"א ז"ל סומך יותר על איכא מאן דפליג כיון שכתב בתשובה האחרת שהנדר שאינו מחמת עצמו הוי כמו קנס בעלמא וקיל משאר נדרים וכו' וא"כ בקבלת נ"ש שקבל בנו נפטר אביו מן הנזירות והנזירות שקבל בנו היה אנוס ואינו חייב לקיימו ולא תימא אם לא חל הנזירות של בנו הרי הוא כאלו לא קבלו ולא נתקיי' מאמ' אביו על בנו ונזירו' אביו קיים דלא היא שכבר היה יודע אביו שלא היה רצון בנו לקבל הנזירות ועכ"ז אמר שיקבלנו שחשב שאולי בנו יקבלנו ברצון טוב וכיון שכבר קבלו יצא אביו ידי נדרו ואף על פי שהנזירות לא יהיה קיים גם מה שאמר בנו בכלל הנזירות שלא ידבר גם זה היה קיים כיון שהזכיר הנזירות הידוע שנעשה באותו יום בכל תנאיו וכשאמר בכלל הנזירות הרי הוא כאלו הזכיר התנאים של נ"ש ועדיף ממי שאמר ואני על מי שנדר בנזירות ומה שהתנה בנו בנ"ש שאם לא ירצה אביו באותו הנזירות שיהיה בטל הרי נתרצה במה שקבל שלא יכנס ורצה שיקבל גם כן הדיבור וכבר קבלו כמו שכתוב למעלה וא"כ הנזירו' הראשון היה קיים ועליו סמך הנזירות של הדיבור וקיים וכיון שהשלים כוונ' נזירו' אביו במה שקבל נפטר אביו מן הנזירות וגם הוא מצד האונס:

עוד יש טעם אחר ליפטר בנו מן הנזירות בלי טעם האונס אם ירצה אביו והוא כי לא נדר בנו נ"ש זה כי אם לדרישת אביו שאמר לו קודם שלא יכנס ולא ידבר לבני משפחתו והבן לא היה רוצה ולהכריח את בנו שיתרצה אסר הנאתו עליו ורצה שיקבל גם בנו נ"ש על זה והוה ליה כאלו נדר לדעת אביו ויכול אביו לתת לו רשות שיכנס ושידבר ולא יאסר בהנאתו כמו מי שנשבע לאשתו שלא ישא אשה שאם היא נותנת לו רשות שיכול לישא שאף על פי שלא אמר בשעת השבועה לדעתה ידוע הוא שלעשות רצונה הוא נשבע ואפי' שלא נשבע לה ממש אלא בשעת הנישואין נשבע על דרישת קרוביה ואפילו בלא דרישתם כיון שיש מנהג ותקנה לישבע כן הוי נמי לדעתה כי לתקנת האשה נעשה ויכולה לומר איני רוצה בתקנת חכמים כגון זה שהוא לתועלתה וגם אם נשבע אחר הנישואין לדרישת אשתו או קבל נ"ש שלא ישא אשה עליה מסתמא השבועה והנזירו' הוא לדעתה ואם היא תתן לו רשות נפטר מן השבועה ומן הנזירות והר"ן ז"ל כתב בתשובה על חרם רגמ"ה שלא ישא אדם אשה על אשתו שאפשר לדון שאפי' היתר אינו צריך שחרם זה לתקנת האשה נעשה והיא אומרת אי איפשי בתקנה זו ע"כ וכיון שבשבועות ובחרמים הוי ברשותה גם כן בנ"ש דנדרי' ושבועות שוים בענין זה דנזירות בכלל נדר כדכתיב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר וכו' ואע"ג דנ"ש חמור שאין לו התרה קיל טפי מנזירות סתם שאסור ביוצא מן גפן היין ובטומאה ותגלחת ונ"ש מותר בטומאה ויכולה האשה לתת לבעלה רשות לישא כי גם הוא לא נשבע ולא נדר אלא על דעת כן שתוכל היא להתיר לו וכן בנ"ד וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובת ת"ז ואם באולי עדיין אביו בכעס עם בנו וכשידע כי לא הועיל בקבלת נזירותו על דרך מה שכתוב למעלה ויחזור לידור נ"ש באופן שלא יהיה היתר זה עדיין יוכל לפרוע חוב בנו וכל הדברים שכתבו הפוסקים ז"ל שמותר לעשות למודר ועוד יש קולא במדיר זה כי מי שאו' הריני עליך חרם או הרי אתה אסור בהנייתי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה אינו יכול להנות לו אפילו בשל אחרים כמו אם נתנו אחרים בידו מעות לחלקם או לתתם לחצי ריוח אינו יכול לתת לזה שנאסר בהנאתו אבל מי שאסר נכסיו על אחד כמו בנ"ד דוקא נכסיו אסר אבל לא נכסי אחרים ויכול להנות לזה מנכסי אחרים גם יש קולא בנ"ד שאמר שלא להנותו מנכסיו הוא אינו יכול להנותו אבל המודר מהנאתו אם יוכל הוא ליהנות מנכסי המדיר באופן שלא יהיה גזל כמו אם היה בידו מעות של מדיר והיה נותן ונותן בהם שלא מדעת המדיר מותר לו אותו הריוח כי לא היה הנדר אלא שהוא לא יהנה אותו דדוקא במותר הנאה שאסר הנייתו עליו או שאמר הריני עליך חרם אסור לו למודר ליהנות ממנו אפי' שלא מדעתו כי כל הנאתו נאסרה עליו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב דנדרים אבל זה שנדר שלא לעשות הנאה לפלוני לא נאסר אלא אם הוא מדעתו מהנה אותו עוד יש לפשפש במעשה נזירות זה שתלה הנזירות בשני דברים באיסור הנאה ובכניסת בנו וכו' שהכניסה היא ביד בנו ולא בידו אם חל הנזירות או לאו דיש פנים לכאן ולכאן ובס"ד אכתוב מה שיראוני מן השמים נאם המבי"ט:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >