שו"ת מבי"ט/ג/נח

שו"ת מבי"ט ג נח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן נח

שאלה סברות החכמים על פי תקנת טלטולה בענין הנישואין סבר' החכם השלם ה"ר משה אלפרגני' ששלח להרב ר' יצחק אבוהב ז"ל שיאמר לו סברתו וזה לשונו חכם ונעל' לשם ולתהל' אחרי הדברי' האלה דברי שלום ואמת אבקש כבוד תורתך ודרכי עיניך הזך תשתדל בכל עוז לעיין הפסקי דינין השלוחי' אליך ועמה' לשו' תקנת טלטולה וכשיפט' הבעל בעודנו נשוי עם אשתו וכו' עד וישאר החצי השני ליורשיו ויבא נא דברך רשום בכתב אמת עם אי זה מהם תסכים יותר כי כפי הנר' מפסק דין הדייני' הנכבדים דין משה הלוי אבולעפיא ודון דוד הכהן קרישפין עם אנשי עצתם החכמים ז"ל כוונתם בלשון התקנה אבל ממון נדוניתה וכו' פי' שטר נדוני' הכתובה לחוד שהודה הארוס שקבל מארוסתו סך פלו' יחזור כלו בעין לה לבדה וכו' כוונו שתגבה כל סך ממון הנדוני' משלם ואין לה לקחת בלאות שבלו וא"כ יחלקו הנכסי' ממחציתם תגבה כתובת' ותוספת ומתנה יספיק או לא יספיק ומחצית' אחר פרעון החובו' שהם בקנינו ולא בקנינה יחלקום בין היתומים וזה הפי' קשה בעיני מכמה פנים א' כי א"כ איפה היאך תקנו קדמוני עולם לתת ממונם לנשותיהם להנשא לאחרים ובניהם יחזרו על הפתחים ויתקיי' בהם ועזבו לאחרי' חילם ב' כי יראה בעינו בזמן התקנה לא היו כותבים שטר נדוני' לחוד כמו בזמננו זה והעיד על זה לשון ה"ר יעקב באבן העזר יש כותבין שטר חוב לנשותיהן בשעת הנישואין שמחייבין בסך ידוע וקורים אותו כו' אבל הכל היה כתו' בכתיבה זוזי מאתן ותוספ' ונדוני' ומתנה אגב ד' אמות קרקע והנה עתה נדונית כתובה בשתים לבדה ועם זולתה והם לא דקדקו בכפל זה ג' מצד לשון התקנה כי אם זאת כוונת המתרעם אינו מן הראוי לבלבל הענינים בלשון התרעם אלא ולקצר ולומר כשתוציא האשה שטר כתובתה יוציאו מראש ממון תכריכים וצרכי קבורתה והחובות שבקניינו וקנייניה ואחר כך כל סכום נדוניית' שלם ומה שנפל לה בירושה ואח"כ ממחצי' הנכסי' הנשארי' תגבה כתובת' ותוספת ומתנה יספיק או לא יספיק ומחצית הנשארת יחלוקו היתומי' להם ומה לו להפסיק ולומר זה ובממונו וקניינו ועוד שני' כי אין זה התיקון אלא במה שיודע שהיה ממון הבעל וקניינו ומה לו בממונו או בממונה כי לעולם כפי כוונת' תגבה סכום נדוניית' שלם בין יהיה מצוי ממונה ותכשיטי' בין לא ולו הונח יסכום פירושם מכל צד ומכל עבר מן הראוי לעיין עתה בזכות היתומים ולקפק בכתובות הנוהגות עתה בפנים ארבעה ה' כי כל חצי הכתובות והתוספו' ונדוניו' ומתנו' סדר א' להם כי אין איש מדקדק בהם כי הכל דרך כבוד ומצו' אנשי' מלומדה וכפי מה שהסכים הסופר לכתוב ב' כי אין בהם עדים מיוחדים ודרכי כתיבת השטרות הקמות בקיום ביני שיטי או על הגרר ולהחזיר בשטה אחרונ' מענייני שלטא ג' כי בחתימתם אינם מדקדקים בקורבה ובפיסול החתומים כי נראה כי זה בעיניהם לכבוד ולתפארת אבל נראה כי בנדוניית' לחוד הם מדקדקים בכל אלה הנזכרים. ד' כי סכומי אדפרנשיאה אינם ידועים אצלנו ויד בעל השטר על התחתונה והמוציא מחבירו עליו הראיה ועוד יש לעיין אם ראוי לסמוך על מאמר קבלה ומסור' בידינו שזהוב אדפרנשיאה שוה עשרים זהובים ולכן הנראה יותר הוא הפי' השני המובן אצל הכתב הקצר מהחכמים כר' יוסף קמחי ז"ל ורבי שלמה קנפטון ס"ט והנכבדים רבי יצחק הכהן סופר טוליטולה ור' יעקב חלנזה סופר מנקידה כי גם המה יעידון יגידון שכך נהגו ביניהם מימי עולם ושנים קדמוניות וגם אתה ידעת כמה גדול כח המנהג כמו שנזכר בהשוכר את הפועלים הכל כמנהג המדינה ובפרק הגוזל תני' שייר' שהיתה במדבר ועבר עליה גייס וטרפה מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות ולא ישנו ממנהג החכמים פי' שאם מנהגם הפך מדין תורה לא ישנו ממנהגם והרבה כיוצא בהם וכן בפ"ד דבתרא ובפרק מציאת האשה רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה וכל מקום ששנ' רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכל מקום שיש הלכה רופפת הלך אחר המנהג ובפרק הפועלים הכל כמנהג המדינה וגרסינן עלה בירושל' זאת אומרת מנהג מבטל הלכה והנה הלכה למעשה על יד מרביץ תורה שלטלאביד' שתי אלה הקהלות הקדושות טוליטולה ומנקידה וחכמיהם וסופריהם מעידי' על זה מנהגם וגם לשון התקנה יפורש כהוגן במנהגם וזה פירושו אבל ממון נדוניית' ומה שהכניסה לו אם קרקע כו' פי' אם תיכף שנכנסה לחופה נתאלמנ' ועדיין המטבע שהביאה מבית אביה הוא בעין וכמו כן בגדים ותכשיטי' או קרקע שנפל לה בירושה כי זה כולו מאחר שהוא בעין והביאת' מבית אביה יחזור כולו לה בעינו פי' כמו שהיה בעין בין חדש בין בלוי מבלי חלוקה כלל בכל זמן שימצא בין קרוב לנשואי' בין רחוק בין רב למעט וזה בזכות נדוניית' ושטרי חוב שלה ובזכו' כתובתה ותוספ' ומתנה תגבה כל הסכום ממחצית הנכסים בין יספיק בין לא יספיק כו' ממונו וקנינו כו' ואם יש מסכים ע"י נפשין חשא למנהג הזה ולכן האח החכם אל נא תעזוב אותנו מלכתו' על ספר בדיו דעתך הכולל כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר ועמק הבכא מנהג ותקנה זו וגם ברכו' יעט' מור' ומשום תן לחכם ויחכם עוד שורותי' אלו כתבתיך מרוב לחצי בטרדות זמניות יראו וירצו עוד אני מדבר בתחילה תעיין בפסק דין הארוך במאמר' אין נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדילו נכון לעשות כן או יהיה הדין בנדוניית' ותוספת כמו בכתובה שנזקקין משום חינ' כמו שנזכר בפרק אלמנה ניזונת ומה ראו על ככה שנתנו דבריהם לחצאי' בחצי הנדוני' אין נזקקין ובחצי האח' ובתוספ' ומתנ' נזקקין כי אין דעתי סובלתו ועל הכל בעצתך תנחנו באר הטב הטוב והמטיב לכל העולם יטיב אחריתך מראשיתך כנפשך החשובה והטהורה ונפש אני אחיך מזומן לכבודך משה אל פראנגי:

תשובת מרנא ורבנא ר' יצחק אבוהב זלה"ה חכם ונעלה הגיעוני שאלותיך במה ששאלת להודיעך קוצר דעתי בענין תקנת הנישואי' של קהל טוליטולה בעבור שראית סברת הקדמונים מזקני וחכמי עמנו על זאת התקנה בשיפורשו דברים אשר לה בין מצד הלשון ומצד הענין הנה לפי הנראה סברתם היא זאת בענין הכתובה כשתמו' היא וישאר הוא שתקח האשה חצי הממון שלו בשנים דרכים כשתהיה הכתובה שוה לחצי העזבון או כשהיה יותר אבל כשהיה העזבון יותר מסכום הכתובה אין לה לגבות אלא סכום הכתובה ובענין נדונייתה אמרו שתגבה האשה הנדוניא הכתובה בפני עצמה בכל הסכום שהיא כתובה שיגבה אותה בשני זמנים החצי הא' בעודם קטנים וחצי האחר יגבה לכשיגדילו והביאו ראיה על זה כשאמרו שהרי הנדוניא היא כמו שטרי חוב והלכה פסוק' שאין נזקקין לנכסי יתומי' עד שיגדילו זהו העולה מסברת' והנה הקשית לשאול בענין הכתובה שראוי לחכים בה בד' דרכים א' כי כל סכום הכתובות וכו' אין איש מדקדק בה אלא הכל תלוי ברצון הסופר ב' כי סכומי הארפונשיאש אינן ידועין אצלנו ויש לעיין אם באולי לסמוך על קבלתם ג' כי אין בהם עדים מיוחדים בדיני כתיבת השטרות בקיום ביני שיטי וכמה דקדוקים אחרים כי בהסכמתם אינם מדקדקים בקורבה ובפסול החתומים כי זה אינו אלא לכבוד אבל בנדוניא לחוד מדקדקים בכל זה ד' כי סכומי הארפונשיאש אינן ידועין אצלנו ויש לעיין אם ראוי לסמוך על קבלת' בשתיהם הנה אלו הדברים שנסתפקת בענין הכתוב' כפי סברת הזקנים ואני תמה עליך היאך נתבררו לך הדברים האלו לפי סברתך שתפסת סברת החכמים האחרונים ועל הראשונים נסתפקת. והנה החילוק שכתבתי בענין הכתובה כשיהיה יותר מחצי העזבון מסכום כתובתה שיגבה סכום כתובה במה שיתברר הוא חילוק אמיתי שאי אתה יכול להכחישו שהרי כתב הרא"ש ז"ל תשובה שאלה בענין רחל אשת יעקב שנסתלקת לבעלה מקרקע ידוע כו' שזה הסלוק ר"ל ואם תתאלמן או תתגרש ויהיה חצי עזבון המתנות מכתובתה שאז תטרוף כתובתה משל תקנת טליטל' אז לא תגבה כתובתה מאותו קרקע כי מתחילה שעבוד' עליו אלא תגבה כתובתה משלם משאר נכסי המת כי לא מחלה ולא פחתה כתובתה. ובשאלות אחרות פי' זה ג"כ ומכח הלשון ג"כ נראה חלוק זה במה שאמר סכום כתובתה שהרי נר' שיש לחוש לסכום ועוד במה שאמר ממחצית ולא אמר מחצית והנה לפ"ז לפ"כ היה לנו לחוש בכתובה שיהיה סכומה וכתובה וחתומה כראוי שהרי אנו משגיחין בכל זה כשהי' יותר מסכום הכתובה העזבון אבל יש לך לומר שבמקומות שאין משגיחין על זה הוא בעבור שעל צד המעוט יקרה שיהיה חצי העזבון יותר שהרי הבעל רוצה לכתוב על עצמו בתוספ' הכתוב' תוספ' שיהיה יותר או לפחות שוה ובעבור זה אין שואלין דעתו אבל עכ"פ נראה שאפילו בזמן הזה ראוי לדקדק בענין החתימות שיהיו שני עדים כשרים החתומים בראשונה ואח"כ לכבוד חותמין הקרובים וכל מי שירצה וכבר כתב הרא"ש ז"ל בפ' גט פשוט וכן בענין הכתיבה ראוי לדקדק וכן ראיתי שנוהגי' זהו הנר' בענין הכתוב' ובענין הנדוני' יראה שיש בכאן ג' דרכים שאפשר שיהיה כ"א א' מהם מתקנ' התקנה הא' כשנאמר שיפו כח האשה בשתטול ג' חלקים מכתובה ומה שימצא בעין מה שהכניסה ומה שקבל על עצמו בנדוניא הכתובה לחוד שזאת נקראת שטר חוב. והנה זה הדרך רחוק מאד שאיך יעלה על הדעת שנאמר שיעשו האחרונים תקנה מכל וכל הפך דין תורה שיהיה הדין שיהיה גרוע כח האשה בכתובה ולפי' נוטלת זיבורית ועכשיו יפו כחה כל כך שתטול הממון כמעט כולו והבנים והבנות ישאלו על הפתחים הב' הוא שנאמר שתטול האשה הדברים שהכניסה לא דבר אחר ואם לא ימצא כלל לא תקח כלל אלא נחוש לנדוניא הכתובה בפני עצמה שאינה גובה ממנה כלל וזה הדרך הוא המנהג האחרות ששלחת אצלי והנה יש ג"כ זכות בה שהנה לפי זה כל העולם טועין בכתיבת הנדוניא האחרונה ללא תועלת שבו בראשונה והרי אנו רואין מעשים בכל יום כמה קנטורין על ענין זאת הנדוניא באופן סכומה ומה להם לצרה הזאת הרי לא יגבו אלא מה שימצא וא"כ הג' שנאמר שתטול האשה סכום הנדוניא הכתובה בפני עצמה ולא תטול דבר אחר ממה שהכניסה שזאת הנדוניא לא נעשית אלא בשביל שומת הדברים שהכניסה לו ובעבור זה אנו רואים שמדקדקים בה הרבה ולפי דעת זו שהיא סברת החכמים ואנשי השם במה שאמרו שתטול האשה חצי הנדוניא בזמן שהם קטנים והחצי האחר לאחר שיגדלו והריני מיישב דעתם עם לשון התקנה ואסלק מעליהם המון קושיותיך האמת הוא כמו שכתבת שתקנת טוליטולה כשמזכיר נדוניא אמיתית אינה מדברת אלא בנדוניא הכתובה בגו כתובה אבל עכ"פ אנו צריכים להודות שאפילו בזמן שנתקנה התקנה היה נוהג מי שירצה לכתוב זאת הנדוניא בפני עצמה והיה המנהג לגבות בה כל הסכום שבה כמו שתמצא בתשובת שאלה להרא"ש ז"ל ראובן הוציא שטר על שמעו' ומצא לו מטלטלים ורוצה לגבותן ומוציאה אשת שמעון נדוניית מוקדם לשטר ראובן נמנעו לגבות המטלטלים וטוען ראובן תקרע אותה כדי שלא תגבה בה פע' אח' כו' הרי שבזא' הנדוניא היו גובים סכום מעות מאיזה מטלטלים שיהיו לה דברים אחרים ולפי זה אינה הנדוניא שבגו כתובה ועוד כתב בשאלה אחרת למטה ממנה מת' לאה בחיי ראובן והניח שטר נדוני' שנתחזק לה על בעלה ולפי התקנה נפטר ראובן מחצי הנדוניא לפי שמתה בחייו הרי מבוא' שאפילו בא לה בעל יורש יפרע חצי הנדוניא הכתובה כשהיא כתובה לבדה והסבה בזה היא שהבעל שכתב הנדוניא רוצה לעשות עם אשתו פשרה שלא יהיה מחלוקת ביניה' כשיבואו לחלוק ומעכשיו הוא מקבל על עצמו הדברי' שהכניס' בזה הסכו' והנה זאת הנדוניא מצד א' היא מתנה שהבעל רצה לחוב עצמו בכל מה שהכניס' ורוצה לפרוע אותם כמו שהם עכשיו ומצד א' הוא נדוני' אחרת הנזכרת בגמרא שהרי אינו מקבל על עצמו אלא בעבור מה שהכניסה ובעבור זה הוא נוהג כמנהג תקנת' הרי נראה מבואר שמאחר שמקפידין בזה יגבו אותו כמו שכתבו אם אין בזה מנהג פשוט שמבטל זה והנה כשתעיין בזה נסתלקו הג' שאלות ששאלת על הג' חכמי' מפרשי התקנה הא' שכתבת שאיך יגדלו היתומים אין בכאן גזל שזה האיש רוצה לעשות פשר' עם אשתו בזה הסכום ולפעמים יהיה לטוב לו או בהפך. וכי מפני השוטים שרוצים לתת מנה תחת י' נאמ' שזה שלא כדין הב' שאמרת שלשו' התקנה מורה שאי' זו נדוני' הכתובה האמת הוא כך אבל כבר אמרתי לך שהחכמים לא כתבו זה אלא על מה שרואים שהיו נוהגים מתחלה לדקדק הענין ולפסוק כל חצי בשויין כדי שלא יהיה אח"כ מחלוקת ביניה' לומר זה הכניסה וזה הכניס' והג' ג"כ שדקדקת מצד הלשון היא ג"כ מתורצת ובענין שכתבת עליהם שנפלאת הפלא ופלא במה שאמ' שחצי הנדוניא יגבו בעוד' קטני' והחצי האח' לאחר שהם גדולים עם השורש שאמרתי לך ללמד זכות עליהם וזה שהם ראו שמן הדין הוא שיגבה חצי הממון כלו בעוד' קטני' ממה נפשך או נאמר שזאת האשה כבר פרע לה הבעל נדונייתא ולכשיגדילו הקטני' ימצאו שובר וא"כ לפי זה הממון כלו הוא מן היורשים א"כ ראוי הוא שזאת האשה תטול חצי הממון הראוי לה מכח הכתובה כשיהיה הממון שלו שהרי כמו שכתבתי בכל מקום ימצא שיהיה הכתובה יותר מהחצי ואם נאמר לכשיגדלו לא ימצא שובר א"כ איגלאי מילתא למפרע שהיתומים חייבי' עדיין חצי הנדוניא האחר' ובדין גבתה מה שגבתה סוף דבר הדרך שאני הולך היא זאת הדרך שהי' אמצעי' בין שתי הדרכים ואני אומר שזאת היא סברת החכמים ואנשי השם וראוי לצאת בעקבותיהם ואני תמה עליך ג"כ במה שכתבת שראוי להחזיק במנהג האחרונים שהם החכ' ר' יוסף קמחי נ"ע ור' שלמה קנפנטון י"א וכתבת על זה שגדול כח המנהג וכי מנהג הראשוני' אינו מנהג ועוד שמאלו הב' להא' אתנו והרי הח"ר יוסף קמחי ז"ל הוא כתו' ביני שיטי כסברא הא' והדרך דרך קצרה כשתמו' היא וישאר הוא יפרע חצי הנדוניא הכתובה ליורשיו וכשימו' הוא ותשאר היא אם היתומים גדולים יפרעו לה סכום הנדוניא כלה וחצי הממון הנשאר מעזבון המת יגבו מכח כתובתה אם לא היה החצי יותר ואם יהיו קטנים יפרעו לה חצי של נדוניא מיד עם חצי הממון של עזבון המת והשא' לכשיגדילו וזו היא סברת הקודמי' וראוי לצאת בעקבותיהם יצחק אבוהב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >