שו"ת מבי"ט/ב/י
|
< הקודם · הבא > |
שאלה יורנו רבינו מה דין שטר אשר נוסחו כך בפנינו עדים ח"מ קבל עליו ראובן בן יעקב בקנין שלם ונתן רשות לשמעון לעשות כל מה שירצ' בגט שכתב לאשתו פלו' באופן שכל מה שיעש' ויגמר בגט הנזכ' על יד שמעון הנזכ' כאלו הוא בעצמו עשאו ושמעון הנז' מנה לאברהם להוליך הגט לפלוני' הנז' ומסר לו הגט הנז' וכך אמר לו הולך גט זה לפלוני' הנזכר ותמסרהו לה ע"מ שאם לא יבא בעל' ראובן מהיום לג' שנים רצופו' יהיה גט מעכשיו ומגורשת ממנו ומותר' לכל אדם ואם יבא בתוך השלש שנים הנז' ויתראה לפני אשתו לא יהיה גט ושמעון הנז' נתן רשות לשליח אברהם לעשות שליח אחר ושליח שליח עד ק' שלוחים וכו':
תשובה אם הבעל צוה לסופר ולעדים לכתוב ולחתום הגט בלי שום תנאי ונתן רשות לשמעון לעשות כל מה שירצה בגט שכתב לאשתו נראה שעשאו שליח להולכת הגט אעפ"י שלא אמר בפי' הולך גט זה או תן גט זה לאשתי שהרי אחר כתיבה וחתימה אינו צריך כי אם נתינה ועל זה הוא שהרש' אותו דלא גרע לשון זה משאם אמר לשנים או לג' שלחוה שבקוה תרכוה דתניא התם פ' התקבל הרי אלו יכתבו ויתנו לה ה"נ כיון שאמר שיעשה כל מה שירצה בגט שכתב לאשתו הרי משמעו' זה הוא שיתננה לידה ויהיה שליח ועדיף נמי מהני לשני כיון שהזכיר הגט בפי' שיעשה בגט כל מה שירצה הוי כגרשו' דתנן הרי אלו יכתבו ויתנו לה ומשמע דבלישנא גרשוה לא בעי ותנו לה ומהני לכתיבה ונתינה שהרי הוא כאו' גרשו את אשתי דהוי כתיבה ונתינה בכלל והכא בנדון זה אחר שהגט יהיה כתוב לא נשאר דבר אחר כי אם הנתינ' ומהני האי לישנא כדאמ' ואפי' לא צוה על כתיב' הגט בפי' אלא אמר לשלש' כל מה שתרצו לעשו' בכתיב' גט לאשתי יהיה עשוי נראה דמהני לכתוב ולתת דלא גרע מגרשו' כ"ש בנדון זה שהי' מדב' קוד' על עסקי שליחות דאפי היה נותנו לו בשתיקה הוה שליח וא"כ אם צוה שיתנוהו לו ויעשה בו כל מה שירצה פשיטא דהוי שליח ואחר שהוא שליח לתת הגט יכול למנות שליח אחר אף כשלא נאנס כיון שאמר עוד שכל מה שיעשה ויגמר בגט הנזכר על יד שמעון הנז' כאלו הוא בעצמו עשאן וכמו שהוא היה יכול למנות שליח בלי אונס כן זה שמעון יכול למנות שליח בלי אונס פירש שכל מה שיגמר על יד שמעון שיהיה כאלו הוא בעצמו עשאו והוי כאלו פי' לו שיוכל למנות שליח אחר וכן מועיל לשון זה שאמר שכל מה שיעשה ויגמר בגט הנז' ע"י שמעון כאלו הוא בעצמו עשאו שיכול למנות השליח ולומר לו שיתן אותו לה על תנאי אם לא יבוא שהרי הרשה אותו לכל מה שהיה יכול לעשות הוא לחלוטין או לזמן:
ועוד אני אומר שאפי' היה ממנה אותו שליח לתת גט לאשתו סתם והוא נתנו לה על תנאי זמן שתהיה מגורש' כשיגיע הזמן שהרי מיעט בשליחותו שנתן לו רשות לגרשה לחלוטין וגרשה הוא לזמן ודמי להא דתניא בתוספ' ומייתי לה הרמב"ם ז"ל פ"ט תנהו לה ביום פלו' ונתנו לה תוך הזמן אינו גט אל תתנהו לה אלא ביום פלו' ונתנו לה בין מלפניו בין מלאחריו אינו גט וכו' דמשמע דתנהו לה ביום פלו' ונתנו לה אחר הזמן כשר כיון שהאריך וכן הגירושין דאע"ג דחייב במזונותיה כל שלא גרשה והוי חובה הרי בידו לחזור לגרשה מיד ולהפטר ממזונות וה"נ אם היה דעתו שיגרשנה מיד והוא גרש לזמן הרי בידו לחזור לגרשה עוד ולבטל התנאי כ"ש שאחר שאמ' שכל מה שיעשה ויגמר ע"י הגט הנז' שיהיה כאלו הוא בעצמו עשאו שיכול לתת אותו לה לחלוטין או לזמן כמו שהיה יכול הוא וכדפרישי' שזה שאמר שכל מה שיגמר על יד שמעון לא הוי דוקא על ידו שהוא עשאו שליח והוי נמי כמו שנעשה על ידו ממש ועוד שאמר כאלו הוא בעצמו עשאו והרי מנה אותו שיהיה רשותו לכל דבר למנו' שליח ולהתנות תנאי כמו שירצה וכמו שכתבתי לעיל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |