שו"ת מבי"ט/ב/ט

שו"ת מבי"ט ב ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן ט

שאלה יורנו מורנו אם יש התרה לנזירו' שמשון אשר קבלו בזה האופן וז"ל והדיר' הנה דמשק ולא במקום אחר בשום אופן בעול' זמן ט"ו שנה מהיום והלאה וכל הזמן הנז' אין לו כח ורשו' לדור חוץ מדמשק בשום סבה ובשום אופן בעולם אם לא יהיו ברשות ורצון אבי הכלה ואמנם בלי רשותו ורצונו אין לו להחתן הנז' כח ורשות לדור חוץ מדמשק בשום אופן ועילה בעולם ואם ח"ו ידור חוץ מדמשק בתוך זמן הנז' בלי רשות אבי הכלה הנז' קבל עליו החתן דנא להיות נזיר שמשון בן מנוח בעל דלילה שעקר דלתות עזה בכל תנאיו ומשפטיו כראוי וכן אמ' החתן אם אדור חוץ מדמש' תוך הט"ו שנה הנז' בלי רשות חמי אני מקבל עלי נזירות שמשון בן מנוח בעל דלילה שעקר דלתות עזה ושנקרו פלשתים את עיניו ואפי' אם עשיתי מודעא או נדר שכל נדר שאדור יהא בטל עתה אני מבטל המודעא ואני מקבל ומקיים הנזירות בכל תנאיו וחומרותיו ע"פ היותר חכם שיהיה ויורה לי משפטי הנזירות עלי לקיימו מבלי שאוכל לומר נזירות בטעות היתה כי לא ידעתי משפטי נזירות שמשון מפני שאני מקבל בכל חומרותיו ובכל אשר יורו לי בו המורים על פי התורה:

תשובה נזירות שמשון זה בכל תנאיו בהזכר' בן מנוח בעל דלילה וכו' אין לה שום התרה אליבא דכולי עלמא ואין להרהר אחריה כי קבלה זו צריך לקיימה ומקבלה עכ"פ ואם יעבור יתחייב בנזירות ההוא באין מתיר כדאי' במתני' פ"ק דנזיר וכן הסכמת הפוסקי' כולם וזה אינו צריך לפנים נאם הצעיר הדובר עד הלום למראה עיניו ישפוט ולמשמע אזניו יוכיח יוסף בן לא"א אברהם בן צאיח נב"ח אח"כ בא עדות מדמשק זה נוסחו במותב תלתא כחדא הוינא כי אתו קדמנא הגביר ונעלה כר' כלב פינטו יצו והנבון ונעלה כ"ר גדליה צמח יצ"ו והמעולה כ"ר עמרם גרשון יצ"ו והעידו בתורת עדות נאמנה איך היו נמצאי' בשעה שקדש הר' יוסף מחסין יצ"ו את רבקה בת הנבון הר' משה ן' מאור יצ"ו ובשעה שקראו שטר הכתובה בעת השבע ברכות והם חתמו בשטר הכתובה וראו איך החתן ר' יוסף הנז' נטל קנין סודר מיד סופר הקהלות יצ"ו ונשבע בידו לגמור ולקיים כל הכתוב בשטר הכתובה הנז' והוא הודה לקיים הכל האמנם נדר נזירות שמשון לא שמעו מפי החתן כלל והוא החתן לא הוציא מפיו נדר נזירו' שמשון כלל ולא בטא בשפתיו שום נזירות כלל וכן סופר הקהלות החכם הר' משה ברור יצ"ו העיד בתור' עדות הנז' נטל מיד החתן הנז' הקנין והשבוע' אבל לא הוציא החתן הנז' נדר ונזירות שמשון מפיו כלל וכן החתן הנזכר אמר שמעולם לא בטא בשפתיו שום נדר נזירות שמשון כלל מפיו רק שחתם בכתובה בחתימת ידו כמנהג החתנים ועדי הכתובה הנז' אמרו שסמכו על הודאת החתן הנז' בחתימת ידו ועל כן חתמו גם הם ולהיות כל זה אמת ששמענו מפי העדים הנז' ומפי סופר הקהלות הנז' חתמנו שמותינו פה יום ב' ג' ניסן הש"כה פה דמשק והכל שריר וקים: משה ברוך יעקב שאלבאדיאל אברהם ן' חיים עוד טופס אחר לדרשת היקר כ"ר יוסף מחסאן אשר בקש ממנו לשים על ספר קשט אמרי אמת ענין הנזירו' שמשון הכתוב עליו בשטר השידוכין כששד' את רבקה אשתו ואנחנו עדים החתומי' מטה אחר החומר' אשר גזר הב"ד להציל נפשנו כתבנו תוכן הדברי' כהוייתן להיות נקיי' מה' ומישר' והענין איך בי"ו לחדש אדר שנת השכ"ג ליציר' בא ר' יוסף הנז' ונקר' לפניו טופס השידוכין עם כל תנאיו וחומרותיו וחמר הנזירו' ושמע כר' יוסף הכל ואמר קבלתי כל הכתוב עלי ונטל קנין ושבועה חמורה כהוגן לקיים כל הכתוב ועל זה נסמכנו וחתמנו שמותינו בטופס השידוכי' הנז' האמנם לבטא בשפתיו ל' הנדר כמו שהיה כתוב בשט' השידוכין לא בטא אותו ולא הוציאו בפיו בפנינו וכו' מה שידענו בענין זה מכח החומרו' הנז' ומעשה שהיה כך היה ומה שידענו בת"ע אמת כתבנו וחתמנו שמותינו פה בחדש ניסן שנת השכ"ז ליציר' פה דמשק וכו' משה ברור יהוד' צהלון טופס השידוכין אש' בפנקס הסופר בס"ט ובשעת ברכה וכו' בי"ו אדר שני השכ"ג שדך הבחור הר' יוסף בן הר' אברהם מחסאן את הנערה רבקה בת הר' משה ן' מאור יצ"ו על אלו התנאים וכו' והדירה הנה דמשק זמן ט"ו שנה בע"ה ולא יוכל לדור חוץ ממנה בשום אופן כל הזמן הנז' אם לא יהיה ברשות אביה ואם ידור קבל עליו להיות נזיר שמשון בכל תנאיו ובכל חומרותיו ועוד קבל עליו כל התנאי' וכו' וכל התנאי' הנז' הללו קיימו וקבלו עליהם המשדך והמשודכת ואביה כתנאי בני גד כו' ובכל חזוקי סופר ב"ד ובכל חוזק ותוקף אשר יסדר ויתקן כל רב ודיין לקיום הנזירות וחיזוק התנאים כולם וחומר שטר זה כחומר כל שטרי קניינין ונזירות שמשון ותנאים דנהיגי וכו' והכל בקנין ושבוע' שנשבעו שלשת' כו' משה ברור: מנשה פיג"ו: יהודה צהלין טופס נגד אלו אנו עדים חותמי מטה היינו מצויים בעת שקדש ה"ר יוסף מאחסאן ליעלת חן בתולתא רבקה בת המעולה וכו' ובעת קריאת הכתובה וכשהגיע הקורא לונשבע חתנא דנא וכו' בא החכם ה"ר משה ברור אצל החתן ה"ר יוסף הנז' לקרות לו כל התנאים הכתובים בכתובה הנז' כדי להשביעו עליהם כדת משה וישראל ואז אמר לו ה"ר משה הנז' אבי המקודשת הנז' תקרא לו, ג"כ הנזירות שקבל בשעת השידוכין על אודות הדירה שגם הוא כתוב שנית פה בכתובה ובפנינו עדים ח"מ עשה כן החכם הנז' ובכלל דבריו הזכיר ענין הנזירות וכן אמר החכם הנז' משה לחתן ה"ר יוסף הנז' ובענין הדירה כבר ידעת הנזירות שקבלת בשעת השידוכין גם עתה מלבד השבועה אתה חוזר ומקבל עליך נזירות כמו שקבלתו אז וכמו שהוא כתוב בשטר השידוכין ועל הכל הודה החתן ה"ר יוסף הנזכר ואמר הין ולראיה וזכות חתמנו שמותינו פה ג' לניסן השכ"ו מנשה פיגו. שלמה יעבץ עוד טופס עדות הן אמת ימצא חתימת ידי בפנקס הסופר על אודות השידוכין של ה"ר יוסף מוחסאן עם אילת אהבים ויעלת חן רבקה בת הנעלה ה"ר משה ן' מאור שנכתבו לפום ריהטא דרך קצרה בהשעתא שנגמרו השידוכין הנז' לקיים הדבר ולמזכרת התנאים שהתנו ביניהם כדי לכותבו אח"כ באריכות כדרך הסופרים ואח"כ בא ה"ר משה הנז' וביד' נסחא סדורה ע"פ החכם כה"ר יוסף ציאח נר"ו ועל פי אותה הנוסחא קבל המקבל ה"ר יוסף מוחסא הנזירות כמו שסדרו החכם השלם הנז' נר"ו אות באות תיבה בתיבה כתבתי הצעיר החתום מטה ובפני החכם ה"ר משה ברור ואז נכתב בארוכה כל מה שעבר בפנינו וחתמנו ומשם הועתק ונכתב בכתובה כמו שהיה שם כתוב ואני על משמרתי אעמוד' משמרת הקודש באהבת האמת במה שהי' וסהדי במרומי' והמעבי' האמת ומשליכה ארצה יגלו שמים עונו ושלם על הפטורי' מעיד אני על כל הכתוב בתור' עדות נאמנ' נבהל להווה מר ונאנח מנש' פיג"ו:

עוד העיד החכם כמה"ר יוסף נר"ו שראה הוא השטר חתום מה"ר משה ברור וממנשה פי"גו בקבלת הנזירות בכל תנאיו כמו שסדרו הוא כן כתבוהו בשטר וחתמוהו:

תשובה תשובת החכם השלם על שאלת הנזירות היא שרירא וקיימת אם נתקבל הנזירות כמו שכתוב בשאלה אבל אם לא קבל בפי' ולא בטא בשפתיו הנזירות אינו חל כלל ולדעת אם קבלו בפי' אם לאו נראה שיש איזו הכחשה בעדיות הכתובות למעלה כי בעדות העדים החתומים בכתובה כתוב כי לא בטא בשפתיו החתן שום דבר של נזירות אלא שנטל קנין ושבועה לקיים כל מה שכתוב בכתובה וחתם גם בעדות ה"ר משה ברור ור' יהודה צהלון העידו וחתמו כי לא הוציא ולא בטא בשפתיו שום דבר של נזירות בשעת השידוכין אלא שנקרא לפניו חומר התנאי' וחומר הנזירות ושמע ה"ר יוסף החתן הכל ואמר קבלתי כל הכתוב לעיל עלי ונטל קנין ושבועה חמורה לקיום כל הכתוב:

ובעדויות שנר' שהם מכחישים לאלו כתוב כי אבי המקודשת אמר לסופר תקרא לו ג"כ הנזירות שקבל בשעת הקידושין על אודות הדירה שגם הוא כתוב שנית בכתובה ושעשה כן הסופר והזכיר ענין הנזירות ואמר לחתן כבר ידעת הנזירות שקבלת בשעת השידוכין וגם עתה מלבד השבועה אתה חוזר ומקבל עליך נזירות כמו שקבלתו אז וכמו שהוא כתוב בשטר השידוכין כי הוא הוא עצמו שכתבתי פה בכתובה אות באות כמו שהוא כתוב בשטר ועל הכל הודה החתן ואמר הן זהו עדות מנשה פיגו ושלמה יעבץ ובחתימה אחרת חתם רבי מנשה הנזכר שאחר שנגמרו השידוכין ונכתבו השידוכין בפנקס דרך קצרה כדי לכותבו בארוכה כדרך הסופרים בא ר' משה הנז' ובידו נוסחא סדורה ע"פ החכם כמה"ר יוסף נר"ו ושעל פי אותה הנוסחא קבל המקבל החתן הנזירות כמו שסדרו החכם הנזכר אות באות תיבה בתיבה בפניו ובפני החכם הסופר כמה"ר משה ברור ונכתב בארוכה ומשם הועתק בכתובה כמו שהיה כתוב שם:

הנה שבעדויות הראשונים כתו' שלא הוציא החתן מפיו שום נזירות כלל ובשניים כתוב בשם ב' עדים שהזכירו לו הנזירות שבשעת השידוכין ושעתה היה חוזר ומקבלו כמו שקבלו אז וא' מהם העיד בעדות האחר שהביא רבי משה אבי הכלה נוסחא סדורה וכו' ושקבל החתן הנזירות כמו שסדרו החכם אות באות וכו' בפנינו ובפני הסופר ונכתב ומשם נעתק בכתובה אות באות ולכאורה נראה עדות זה סותר ומכחיש את עדות העדים החתומים שהעידו שלא הוזכר שום נזירות אלא שבועה על כל מה שכתוב בכתובה ואלו הב' העידו שהוזכרו הנזירות שהיה מקבלו עתה כמו אז וכן על שעת השידוכין העידו הסופר ור' יהודה צהלון שלא הזכיר החתן נזירות אלא שבועה ור' מנשה מעיד שקבל אז החתן הנזירו' כמו שסדרו החכם אות באות:. וכדי לכוין את העדויו' שלא יכחישו אלו לאלו במה שעבר לפניה' בשעה א' ושלא ידברו א' מהם כזב ואל ימצא בפיהם לשון תרמית בגוף העדות איפשר לפרש כי מה שהעידו הראשונים בכתובה שלא הוזכר ענין נזירות הוא מפי החתן כמו שדייקו הם בעדותם על חתימת הכתובה וכתבו שלא בטא החתן שום דבר של נזירות אלא שנטל קנין ושבועה ולא אמרו שלא הזכיר הסופר ה"ר משה שום נזירות כנרא' שהסופ' הזכיר הנזירו' כמו שהעידו ר' משה ור' שלמה שהזכיר הסופר ואמר לחתן כבר ידעת הנזירות שקבלת וכו' וגם עתה אתה חוזר ומקבל עליך נזירות וכו' ושעל הכל הודה החתן ואמר הן הנה שהעדים הראשוני' העידו על שהחתן לא הזכיר ואלו על הסופר שהזכיר ואין ביניהם הכחשה בגוף העדות אלא שהכחידו הראשונים תחת לשונם מה שהזכיר הסופר וכתבו מה שלא הזכיר החתן והשניים הזכירו מה שאמר הסופר בפי' שהיה מקבל הנזירות כמו שקבל קודם וכן בעדות השידוכין כתבו ה"ר משה ור' יהודה שלא הזכיר החתן שום נזירות אלא שנקרא לפניו ונטל קנין וכו' מנשה העיד בכתב ידו כי אחר זה הביא אבי הכלה נוסח' הנזירו' סדורה מפי החכם ושקבל' החתן כמו שסדר' החכם אות באות בפניו ובפני ה"ר משה הסופ' ומפני שהעדו' של הסופר מכחש' ליה אפשר לומר כי מה שכתב שקבל נוסחא נזירות הסדורה מפי החכם שנקראת לפניו כולה אות באות ואמר החתן שהיה מקבלה אבל לא הוציא נזירות בפיו אבל קרוב אצלי כי מה שהעיד ה"ר משה ברור הסופר וחברו שלא הזכיר החתן שום נזירות בשידוכין הוא הוא כשקראו לפניו טופס השידוכין הכתוב למעלה אבל אחר כשהביאו נוסחת סדר הנזירות מפי החכם נר"ו נר' שקבל החתן ובט' בשפתיו בכל מה שהיה כתו' בה וכמו שכתוב בעדות זה שקבל' החתן אות באות תיבה בתיב' בפניו ובפני הסופר בלשון קבלת תיבה בתיבה נר' בפי' שהיה מוציא ומבט' בשפתיו מ"ש ה"ר משה הסופ' שלא בטא לא היה על שטר נוסח זה אלא על הטופס הכתוב למעלה וכן החכם שהעיד שראה אותו השטר מנוסח הנזירו' כמו שהוא כתוב למעלה בשאלה שהיו חתומים בו ה"ר משה ברור וה"ר מנשה ושהוא הנוסח הכתוב בכתובה וא"כ אם יודה עתה ה"ר משה הסופר שהוציא בשפתיו החתן בשטר נוסח הנזירות כמו שמעיד עליו ר' מנשה אינו מכחיש מה שמעיד כי בטופס השידוכין לא הזכיר החתן הנזירות כי אז לא הזכירו אלא בקצרה עד שאח"כ הביאו נוסחת סדר הנזירות מפי החכם נר"ו וקבלו החתן בפיו אות באות תיבה בתיב' כמו שהעיד ר' מנש' על עצמו ועל ה"ר משה ברור שקבל תיבה בתיב' שמשמעו' לשון זה הוא שהוציאו בשפתיו קודם ושאח"כ נכתב בארוכ' כל מה שעבר בפניהם שנר' שאח' שקבלו בפיו נכתב ואם יכחיש גם בזה ה"ר משה הסופר ויאמ' שכשהביאו הנוסח שקראוהו בפני החתן תיבה בתיב' ושקבל החתן כלומר שאמר אני מקבל כל מה שכתוב כאן אבל לא הוצי' בשפתיו תשאר עתה הכחשה בינו לבין ר' מנש' שזה אומ' שהוציא בשפתיו כפי הנשמע מדבריו וזה או' שקבל על כל מה שהיה כתוב שם ולא הוציאו בשפתיו ואני אומר שאפי' שלא הוציאו בשפתיו בנ"ד נראה שחל הנזירות כיון שאמרו לו אתה מקבל עליך נזירות כמו שקבלתו אז וכמו שהוא כתוב בשטר השידוכין ואמר הוא הן כדאמרן אמר הריני נזיר ואתה ואמר אמן הוי נזיר כדמשמע ממתני' דהריני נזיר ואת וכו' פ' מי שאמר ואמר הן נמי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב דנדרים דהוי כעניית אמן וכ"ת היינו משום דהוא קבל הנזירות לעצמו ואמר לאחר שיהיה ג"כ נזיר וכיון שענה אמן או הן היינו כמו הא' שקבל הנזירות אבל בנ"ד שזה שאמר אתה מקבל עליך נזירות הוא לא קבל שום דבר אעפ"י שאמר אמן או הן אינו קבלת נזירו' לא היא שכיון שאמר בפי' אתה מקבל עליך נזירו' ואמ' הן הוי קבלה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ריש פ"ב דנדרים אמר הנודר מפי עצמו או שהדירו חברו ואמר אמן או דבר שענינו כעני' אמן שהוא קבל' דברי' והכא נמי הוי קבלת הדברי' שאמר אתה מקבל עליך נזירות ואמר הן ובפ"ה נמי כתב הרי פירות אלו אסורים עליך או הרי אתה אסור בהניי' פלו' אינו כלום אלא א"כ ענה אמן דמשמע עניית אמן או הן הוי קבלה למה שאמרו לו דאע"ג דהכא אמר הרי פירות או הרי אתה אסור ולשון הרי משמע לשון קבלה מעכשו ולהב' כדמשמע בגיטין גבי גט שאמר הרי הוא כחרס הכא נמי אמר בפי' אתה מקבל עליך נזירות ואומר הן דהוי כהרי ועדיף מיניה דהתם אם לא אמר הרי אלא פירות אלו אסורים עליך היה אפשר לומר שלא היתה קבלת דברים אפי' אמר אמן או הן אבל בנ"ד שאומר בפי' אתה מקבל עליך נזירות וכו' ואו' הן הוה ליה כאלו קבל הוא בפיו הנזירות אלא שיש לספק עדיין מפני שלא הזכיר נזירות שמשון דאפי' הנודר מפי עצמו צריך לפרש ולומר נזירות שמשון וכו' וכ"ש כשהוא מקבל מפי אחרים כי הכא ואפ"ה נראה לי שכיון שאמר לו אתה מקבל עליך נזירות כמו שקבלתו אז וכמו שהו' כתוב בשטר השידוכין ואמר הוא הן הוי כמי שאמר לו אתה מקבל עליך נזירות שמשון עם כל תנאיו כמו שכתוב בשטר השידוכין שהוא הכתוב בכתוב' כמו שכתוב למעלה בלשון השאל' דלא גרע ממי שאמר אהא כשנזיר עובר לפניו או ממי שאמר הריני נזיר ואתה ואמר הן דהוי נזיר וה"ה נמי אם עבר נזיר שמשון לפניו ואמר אהא או אמר הריני נזיר שמשון וכו' ואתה ואמר הן שיהיה נזיר שמשון אעפ"י שלא הזכיר הוא נזירות שמשון כלל אלא שאמר הן דכמו שצריך להזכיר נזירות שמשון כתנאיו כן צריך להזכיר לשון נזירות בנזיר סתם ואפ"ה אם אמר אהא הוי נזיר וכן בנזירות שמשון דמה לי נזירות סתם או נזירות שמשון אדרבה נזירות שמשון קל טפי שמותר להטמא למתים כשמשון דחומרא שאינו בשאלה לא שייכא בקבל' הנזירות וכי היכי דמהני אהא או ואתה ואמר הן בנזיר סתם מהני הנזירות שמשון בדאמר הן וכן לענין אם נדר חברו בנזיר ואמר פי כפיו ביין או שערי כשערו וילי הוי נזיר כמוהו נזיר סתם או נזיר שמשון והרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"א אין אסור בנזירות עד שיוציא בשפתיו דבר ומשמע אצל כל העם כענין שבלבו אלא כיון שגמר בלבו והוציא בשפתיו דברים שענינו נזיר אעפ"י שהן ענינות רחוקו' ואעפ"י שאין במשמעו לשון נזירו' ה"ה נזיר כיצד הרי שהי' נזיר עובר לפניו ואמר אהיה וכו' ובנ"ד הוא ענין קרוב יותר שאמר אתה מקבל נזירות כמו שקבלת או כמו שהוא כתו' בשטר השידוכין ואמר הן ובשטר השידוכין כתוב נזירות שמשון בכל תנאיו והוא מבין כשאומר הן שכתוב שם נזיר שמשון בכל תנאיו וכן מקבלו כמו שמבין כשאומר ואתה ואומר הן שהוא שיהיה נזיר כמוהו אעפ"י שלא פי' כך בשפתיו וכן שאמר בנ"ד כמו שקבלת אז שנראה שאז קבלו בפי' כמו שכתוב בשטר השידוכין הנז' וכך אמר החתן אם אדור חוץ מדמשק תוך ט"ו שנה בלי רשות חמי אני מקבל עלי נזירות שמשון ב"מ ב"ד וכו' וחוזר עתה בשעת כניסתו לחופה לקבלו כמו שקבלו וגם כי אז לא היה בביטוי שפתים כבר פי' עתה שהיה מקבל כמו שהוא כתו' שם כי גם שכאן בכתובה היה כתוב גם כן כמו שם מפני שהועתק בכתובה מן הלשון הכתוב שם הזכיר עתה כמו שכתוב שם בשטר השידוכין וא"כ בקבלת זה שאמר הן על דברי הסופר חל עליו נזירות שמשון אם ח"ו יעבור והרי יש שני עדים רבי מנשה ור' שלמה שאמר הן על דברי הסופר ואין הסופר יכול להכחישם דאין עד א' כלום במקו' שנים כ"ש שהשנים מעידים עליו שאמ' כך ואינו יכול להכחיש' וכן השנים מעידים על החתן שאמר הן על דברי הסופ' ואינו יכול להכחישם וגם אינו יכול לו' שלא גמר בלבו הנזירו' שהרי הוא נדר אותו לדע' אחרי' והו' דעת חמיו בלי שיוכל לו' טעות הי' ובלי מודע' וכמו שכתו' כל זה באורך בשט' השידוכין ובכתוב' כמו שכתוב למעלה בלשון השאלה ועוד שאין יכול לומר לא גמרתי בלבי אם אמר בפי' נ"ש בכל תנאיו דדוק' בחרם או בקרבן יכול לו' לא נתכוונתי אלא לחרמו של ים או לקרבן מלכים אפי' שמשמען לכל העם איסור כמו שכתב הרמ"בם ז"ל פ"ב דה"ל נדרי' אבל כשאמ' נזיר שמשון בכל תנאיו אינו יכול לומר שנתכוון לאחר וכמו שכתב הרמב"ם פ"ג ואעפי' שאפשר שנעשו מעשים אלו לאיש אחר עוד אני אומר כי מזמן שטר השידוכין חל עליו הנזירות אם יעבור ח"ו שהרי ר' מנשה אז מעיד כי בפניו ובפני הסופר החתו' עמו קבל המקבל החתן הנזירות תיבה בתיבה שמשמעות לשון זה הוא שהוצי' הכל ובטא בשפתיו והסופר שהיה חתום בו בעדות החכם נר"ו ככתוב למעלה וגם הסופר אינו מכחיש שהיה חתום בו כפי הנשמע ושם כתוב בפי' וכך אמר החתן אם אדור תוך ט"ו שנים חוץ מדמשק כו' אני מקבל עלי נזירו' שמשון ב"מ ב"ד לא יהיה נאמן עתה הסופר שחתימתו נכרת בכל העולם לומר שלא קבלו במבטא שפתים כמו שכתו' וכך אמר וכו' כי הוא מכחיש מה שכתוב בשטר שהוא חתום בו ואינו חוזר ומגיד לומר שקבל החתן מה שהיה כתוב בשטר ולא הוציאו בשפתיו וגם הוא מכחיש את חברו העד השני החתו' עמו שאו' שבפי' הוציא בשפתיו דבשלמא בכתוב' כבר העידו שלא הוציא בשפתיו החתן אלא הסופר אמר והחתן אמר הן מפני שסמכו על מה שנכתב בשטר השידוכין אבל כשנעשה שטר השידוכין ונחתם וכתוב בו וכך אמר אם אדור וכו' אני מקבל עלי וכו' אין א' מהחתומים יכול לחזור ולהגיד שלא אמר בפיו אלא שקבל כל מה שהיה כתוב שם והעד הא' ר' מנשה הוא או' בפי' שאמר החתן בפי' תיבה בתיבה ואין הסופר יכול להכחישו כמו שכתבתי ואינו זה דבר שהעדי' מצויי' לטעות שיכולי' העדי' לברר דבריהם כמו שכתב הר"ן ז"ל תשוב' מ' כיון שאומר בפי' כאן וכך אמר אם אדור וכו' ולא יטעה הסופר ויאמר חשבתי כי בקבלה לבד שאמר החתן אני מודה בכל מה שכתוב וכך היה מספיק כי ע"ה לא יטעה בזה כ"ש סופר חכם ומומח' מכמה שנים ולא יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידו בכל אלו השנים ולכן חל הנזירות בכל תנאיו מאז אם יעבור ח"ו עוד. שקבל עליו הנזירות הנז' בכל חומרותיו ע"פ היותר חכם שיורה וכו' ובמשמעות לשון זה יש כי יתנהג ע"פ המחמירים בנזירות ולא ע"פ מי שיקל לו אם היה מן האפשר שיורה שום חכם היתר מה שא"א וזה נכלל בכלל מה שקבל עליו עתה כמו שכתוב בשטר וגם זה כתוב בשטר:

עוד נ"ל כי גם שלא היה הנזירות חל מה שאינו כן כמו שכתבתי היה חייב בנזירות שמשון אם היה עובר על התנאי של הדירה מצד מה שהשביעו אותו אחר קריאת הכתובה לגמור ולקיים כל מה שכתוב בכתוב' ובכתובה היה כתוב ענין הנזירות וא"כ כשהי' עובר על התנאי מלבד שהיה עובר על השבועה היה חייב להנהיג נזירות שמשון שקבל עליו בשבועה לקיים כל מה שכתוב בכתובה ובכתו' כתוב שיהיה נזיר שמשון בכל תנאיו אם יעבור על אותו התנאי. ואף בלי שבועה אלא שהיה אומר שיקיי' כל מה שכתוב בכתוב' ובכתובה כתוב שיהא נזיר שמשון אם יעבור על התנאי של הדירה היה חייב לקיים הנזירות אם היה עובר על התנאי הנז' ובין בשבועה בין שלא בשבוע' הוי כמי שאמ' אהיה נזיר שמשון כו' אם אדור חוץ מדמשק כיון שאמ' אני מקבל כל מה שכתוב כאן או אמרו לו אתה מקבל כל מה שכתוב כאן ואמר הן וכמו שכתבנו למעלה דדוקא אם כתב או כתוב בכתב אני מקבל נזירות וכו' וחתם תחתיו ולא הוציא שום דבר מפיו לא הוי כלל היינו כשחתם דרך הודאה או שהודה שהוא מקבל מה שכתוב ולא קבלו בפי' אבל אם אומ' בפיו אני מקבל כל מה שכתוב כאן נראה דחל כמו שכתבתי וגם כי איני מיראי הוראה בענין נזירות שמשון ואני מחפש להקל בנדון זה לא מצאתי שום קולא וחייב החתן לקיים כל מה שקבל עליו דלהיות ירא וחרד על דבר הנזירות ובשבועה ויהיה זיווגו שלם ונאה ויזכה לבני' בע"ה אחר כל זה בא לי מעש' ב"ד מב"ד דמשק שקבלו עדות כ"ר משה אלפראנגי' ור' מנשה פיג"ו כשהביא הר' משה ן' מאור בשעת השידוכין נדר הנזירות שסדר החכם שאמר לו הסופר ה"ר משה ברור לר' יוסף החתן קבלת הנזירות תיבה בתיבה והחתן היה מוציא ומבטא בשפתיו כל מה שהיו אומרי' לו באופן שבפניה' ובפני ה"ר משה ברור קבל החתן מפיו נזירות שמשון ב"מ ב"ד שעקר ד"ע אם ידור חוץ לדמשק תוך ט"ו שנה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >