שו"ת מבי"ט/ב/ח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה בא לידי תופס כתוב' א' ישנ' יותר ממ"ה שנה ועדי' החתומי' בה וקיום ב"ד על תופס הכתובה ועדיה אלא שהרחיקו הקיום ב"ד מן הטופס יותר משני שטין ועל זה נראה בעיני קצת דיינים לפסול הכתובה וקיומה שלא תגבה בה האשה המגורשת מבעלה וטופס כתובה זו בידה וגם להוציא מידה קצת כתובה שגבתה כבר מבעלה מכתובתה ושמעתי קצת טענותיהם אשר אין בהם ממש ולכן אכתוב מה שנראה לי בהכשר כתובה זו וממילא יבוטלו טענותיהם:
ואומר כי גם שקיום ב"ד הרחוק יותר משטה א' פסול לא מפני זה נפסל הש"ח ובמקומו עומד דעדים החתומי' על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד וכתב רבי' ירוחם נ"ב חלק ח' פסול הקיום אבל לא השטר וא"כ כשאין הלוה טוען שום דבר על השטר השטר כשר כמו אם היה מקויים דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו לקצת מפרשים ולרוב המפרשים דסברי' צריך לקיימו היינו שיכול לומר אמנה כו' אבל אם הודה שכתבו ושהוא חייב לפרוע כנ"ד שהרי הוא כמקויי' וגובה בו קודם מש"ח אחר שעל לוה זה וא"כ מה שאמרו אם הרחיק הקיום ב"ד יותר משטה א' פסול הוא כשמערער הלוה אבל כשאינו מערער הוא אלא שמודה שהוא חייב ואעפ"י שיערער ב"ח המאוחר ושטרו מקוים אין בדבריו ממש דכיון דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי והיו גובין בו מדאורייתא לא תקנו חכמים קיום אלא לזה שיודע וטוען מזוייף הוא ודאי או טענה אחר' ואפ"ה אם יש עדים לקיימו עושין לה קיום אפילו עומד וצווח שלא יקיימוהו ואפילו שלא בפניו אבל כשהלוה מודה בשטר שכתבו וב"ח מאוחר אינו יכול לטעון מזוייף או מחל אלא בטענה שמא פשיט' דלא מהימן ואפי' היה טוען בהא נמי לא מהימן כיון שהלוה מודה שכתבו ושלא מחלו שהוא חייב כדאמ' וכשהרחיק הקיום דפסול משום שמא יחתוך העליון ויעשה שטר ועדיו בשטר א' שהוא כשר השתא שלא חתכו נמי פסול שלא נעש' כתיקון חז"ל ודאי שלא יועיל לקיים העדים אבל השטר בחזקתו עומד ועדיו כשרים כיון שאין הלוה מערער ונ"ל שאם היה בא לפני ב"ד כתב ב"ד שראו עדי שטר פלוני על פלוני מסך פלוני ושהכירו חתימותיהם דשטר זה הוה מקויים אפילו אינו כתוב בו הקיום דהוי יותר רחוק מהרחקת שטה אחת משום דהכא ליכא חששא חתיכת ועשיי' שטר ועדיו בשטה א' יותר מזה כתוב הריב"ש שדן לפני הר"ן ז"ל תשובת ת"ע אצל ג' הקדמות שאף ב' עדים כותבין עדותן בלא רשות בעל דבר שמכירין החתימות אלא שצריך עוד ב"ד לקבל עדותן מתוך כתבם זה וחותמין ב"ד ונתקיים השט' ע"כ ובהטפסת שטר זה וקיום זה הריחוק ב' שורות כתוב בקיום אנו ח"מ הגהנו זה הטופס ומצאנו אותו מכוון אות באות תיבה וכו' ואם היה כותב שטר ועדיו באלו השני שטות לא היה ראית הקיו' לשטר שבקיו' מזכיר טופס ומה שהיה כתוב למעלה לא היה טופס אלא שטר ועדיו עצמם ולכתיב' טופס שטר ועדיו לא חשו ואת"ל דכיון דקיום הוא על תופס חיישי' נמי אכתיב' טופס אחר וטופס חתימת עדיו במקום הג' שטות חלק אפ"ה אני אומר דלא נפסל טופס השטר של מעלה וטופס חתימתם והוי כשטר חתום עם עדיו ויש לו קיום רחוק דאע"ג דקיו' פסול השטר כשר כדאמרינן והכא נמי נניח שאין קיום זה מועיל לקיום החתימות הני סהדי שהטפיסו השטר והעדים וכתבו הגהנו זה הטופס ומצאו אותו מכוון וכו' אתרי מילי מסהדי אלישנא דשטר וסך כתוב' כמה היא וזמן כתובת' ואחתימת עדים ואע"ג דקיום לחתימת עדים לא מהני משום ההרחק' טופס השטר עצמו ועדיו הוי כמו שטר שאין בו קיום או שיש בו קיום רחוק דאכתי השטר כשר דמה לי העדים עצמם החתומים ואין חתימתם מקויימת ומה לי טופס השטר ועדיו כי היכי דשטר שאינו מקויים והלוה מודה בו שחייב לפרוע קיים כדא' הכי נמי טופס השטר ומודה בו הלוה שזה הוא טופס השטר ועדיו הא' ועדיו יהיה קיים והרי עדי קיום זה אינם מועילים לקיים החתימות משום ריחוק משום דאינ' מזכירי' קיום חתימת העדים ויועילו להודיע כי טופס זה נעתק מטופס גוף השטר וחתימת העדי' עצמם אלו וחתימת העדי' שכתבו והגהנו היא ניכרת והרי הוא כאלו שטר הכתוב' הראשו' הוא עומד לפנינו בלי קיום ב"ד והבעל מוד' שחייב דקיים וגובין בו שהרי בעל מודה שזהו טופס הכתובה ושהעדי' הכתובים בטופס היו חתומים בה כתובות ידם בכתיבה עצמה ונ"ל שאם באים לפנינו ב' ב"ח בשני שטרות והמוקד' בלתי מקויים אלא שלוה מודה שכתבו ושעומד ליפרע אין ב"ח המאוחר ומקויים יוכל לטעון מזוייף הוא או אמנה ושיש קנוניא בין הלוה והב"ח דכל שמודה שכתבו הוי כמקויים וכדא' פ' ג"פ אמר תנו קיימיה לשטריה ואין צריך לומר לדעת ר"י ז"ל דכתב דלא אמרו קיום שטרו' אלא לגבי בעל דבר שטוען ברי כמו לו' ומוכ' ונותן גופ' שמכחישין את השטר אבל מן היורשים אין צריך קיום ופשיט' דבנ"ד נמי דלא בעי קיום דאי לגבי יורשי' דמצו ב"ד לטעון מאי דטעין אבוהון לא בעי קיום כ"ש בב"ח המאוחר אלא אפי' לדעת המפרשי' שחולקי' על רבי' יצחק ז"ל והוכיחו מההיא דאמר תנו קיימיה לשטריה דאפילו מיורשין לא גבי בשטר עד דמקיי' ליה כמו שהבי' נ"י פרק גט פשוט וכמו שהוכיחו ג"כ בתוספות פ"ק דמציעה מהא דאמר שמואל יחזיר גבי נפל דשמעי' דבכל שטר אפילו לא נפל כשבא ליפרע בו מן היורשים או מן הלקוחות אעפ"י שאינם יכולים לטעון בברי מזוייף הוא אפ"ה אין מגבין לו חובו עד שיקיים את שטרו שאם אתה אומר כן למה יחזיר דכיון דנפל אתרע לי' ואיכא למיחש שמא מזוייף הוא ואם יחזיר אחר זמן כשיגבה מן היורשים או מן הלקוחות מי ידע דנפל וכו' וכמו שהביא בנמוקי יוסף פ"ק דמציע' אני אומר דדוק' התם בעי קיום דטענינן ליתמי מאי דהוה מצי למטען אבוהון וכן הלקוחות יטענו בשמא מאי דהוה מצי טעין בעל דבר בברי אבל הכא דאיתיה בעל דבר קמן והוא מודה שכתבו שאינו מזוייף ושלא פרע לו פשיטא דיורשין בתר הכי ולקוחות לא מצי טעון כלל ולקנוניא נמי לא חיישי' ואפי' הוה חיישי' לקנוניא בשבועה דליכא קנונייא סגי ועוד דדוקא התם שבא להוציא מחזקת היורשים או הלקוחות בעי קיום ומצו טעני טענת שמא להחזיק מה שהוא בידם או מה שאינו ביד בעל השט' אבל הכא בעל השטר מוקדם מוחזק שגבה כבר בהודא' בעל דבר הוי כמקויים לכ"ע ולא מצו יורשים ולא לקוחות לטעון טענת שמא להוציא מידו עוד נ"ל בנ"ד דהוא שטר כתובה דליכא טענת קינוניא דהלכתא כנהרדעי דס"פ ג"פ דאמרי' כיון דתנן גבי ערב והקדש ידירנה הנאה תנן גבי לוקח כשמכר נכסיו וגירש אשתו דלא תנן לא תנן כדמפרש טעמייהו רב שרביא בשלמא מקדיש משום רווחא דהקדש ערב נמי מצוה הוא דעבד ולא מידי חסריה אלא לוקח מכדי מידע ידע דכל חד וחד איכא עליה כתובה אמאי נזיל ונזבין איהו הוא דאפסיד אנפשיה וכתב הרי"ף ז"ל וקיימא לן כותיהו ע"כ ובנ"ד דהוי ב"ח מאוחר לגבי כתוב' מוקדמ' הוה ליה למיחש שאחר שיגבה חובו יגרשנ' ותטרוף בכתובתה המוקדמת דלא חיישינן דלמא לא מצי לקיומיה ובהודאתו שכתב' תגבה ותטרוף ממנו דלא מצי לטעון מזוייף או טענה אחריתי דשמא כיון שהבעל מודה כדאמר' לעיל וא"כ איהו הוא דאפסיד אנפשיה כמי שקונה קרקע מאיש א' ואין אשתו מודה במכירה דאם תתאלמן או תתגרש תטרוף ממנו אם לא תמצא בני חרי. וכבר כתבתי כי תופס כתובה זו הוי כגוף הכתובה עצמה ועדים החתומים בה מכתיבת ידם אעפ"י שאינה ניכרת חתימתן מתוך הקיום מצד הדין מפני ההרחקה וגם שלא כתבו שהכירו החתימות אפ"ה חתימת אותן העדים שכתבו הגהנו זה התופס ומצאנו אותו מכוון וכו' הן ניכרות פה וכבר נעשה קיום ב"ד עליהם וההרחקה אינה פוסלת אלא לקיום ב"ד אבל להחזיק טופס זה ועדיו שהוגה והוטפס מתוך הכתוב' ראשונה מהני כי לא פסלו הריחוק אלא בקיום ב"ד והוי כגוף הכתובה ועדיה אלא שאין העדים מקויימים ודי מה שמודה הבעל שכתבה כדאמרן והגבה לה קצת כתובתה מה שנמצא בידו מקרקעות על שטר כתובה זו ואינם יכולים ב"ח אחרים לומ' מזויף או כיוצא בזה כדפי' וכתב ה"ר ירוחם ז"ל נתיב כ"ו ח"ג מי שהוציא שטר על היתומים או שבא ליפרע שלא בפני לוה ואינו מקויים יש מי שכתב שלא נטעון בעבורם מזוייף כי הוא מילתא דלא שכיחא וכו' והתוס' כתבו טענינן להו מזוייף הוא עד שיקיימנו וכן בא ליפרע שלא בפני לוה וכן עיקר ע"כ ואפילו לדידהו היינו שלא בפני לוה אבל כשמודה לוה שכתבו ושחייב ליפרע לכ"ע לא מצו למטען כלל:
עוד יש למצוא זכות לכתובה זו ממה שכתבו שבודקין בכתובות קרובותיה ומגבין לה ואפי' היתה במלוה ע"פ כבר כתב בעל מ"מ שסוב' הרמב"ם ז"ל דקודמת למלוה בשטר המאוחרת וכן דעת הרשב"א ז"ל ורבי' האי ז"ל בתשובה ואפילו למאן דסבר דאינה קודמת איפש' דהוי' כמלוה בשטר כיון שהוא ידוע שהיה לה שטר כתוב' וכ"ש הכא שלא נאבדה שהרי שלחו טופס שלה משלוניקי ולא נודע עתה לאשה זו מקומה איה ונניח שנאבדה הרי כתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ג אבד או נשרף אין כותבי וכו' דמשמע דאם הוא ידוע שלא מחלה ולא פרע דכותבין הרי אנן סהדי על אותה כתובה שהיה סך שלו מה שכתוב בה ושלא נפרעה ולא מחלה שהרי גבתה מבעלה והויא כאלו כתובה בפנינו כמו הש"ח שנאבד שכותבין אותו כשהוא ידוע שלא נמחל ולא נפרע וכמו שכתבתי במה שהשגתי על פסק חכם א' שהיה מבטל גביית כתובה זו והאל ית' יאיר עינינו במאור תורתו נאם המביט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |