שו"ת מבי"ט/ב/ז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה כתוב בחידושין שחדש הריב"ל ובניו החכמים יצ"ו על דיבור דבריש קידושין ואין דבר אחר כורתה דיש בדבור זה קושיא חזקה דתהא אמה העבריה יוצאה בחליצה מק"ו דיבמה דאינה יוצאה בסימני' ויוצאה בחליצה ושגם זאת הקושי' יש להקשות למה שכתבו התוספת דנעשה יוכיח מאמה ושפחה וכו' ואני מפרש הדיבו' ולא ישאר בו שום קושיא בתר דאסיק גמרא דאין אשה יוצאה בחליצ' משום דכתיב ספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה הקשו וא"ת תהא אמה העבריה יוצאה בחליצה מק"ו דיבמה מהאי ק"ו גופא דיבמה יוצא' בחליצ' נילף לאמה העברי' הכי מה יבמה שאינ' יוצאה בכסף יוצא' בחליצה אמה העבריה שהוא יוצאה בכסף אינו דין שיוצאה בחליצה ואין לומר אשה תוכיח דאינו יוצאה בחליצה שאם היתה האשה יוצאה בכסף היתה הוכחת האשה טובא דיוצא בכסף ואינה יוצאה בחליצה והכי נמי אמה העברי' אעפ"י שיוצא' בכסף לא תצא בחליצה וליכא ק"ו אבל כיון שאין אשה יוצאה בכסף לא אמרי' אשה תוכיח והוי ק"ו וכעין זה נעשה ק"ו מסימני' ומה יבמה שאינ' יוצאה בסימני' יוצאה בחליצה אמה העבריה שיוצא' בסימנין אינו דין שתצא בחליצה ואם נאמר אשה תוכיח שאינה יוצאה בחליצה אינה הוכחה דכיון שאינה יוצאה בסימני' אינה יוצא' בחליצ' אבל אמה העבריה שיוצאה בסימנין דין הוא שתצא בחליצה מק"ו כדא' וכן היינו יכולין לעשות ק"ו בהפך מאמה העבריה שיוצאה בסימנין ואינה יוצאה בחליצה יבמה שיוצאה בחליצה אינו דין שתצא בסימנין וכן נעשה ק"ו לאשה שתצא בסימני' כיון שיוצאה בגט מאמה שיוצא' בסימנין אעפ"י שאינה יוצאת בגט אלא שנראה שאין לעשות שום ק"ו בסימנין לאשה או ליבמה דדוקא אמה העבריה היא דיוצאה בסימנין שהיא נמכרת בקטנות' ולעולם אפשר לה שתצא בסימנין כשתגדל ואין אמה אלא בקטנותה אבל אשה ויבמה שרובן הן בגדולות אחר שעברו הסימנין אעפ"י שאיפשר שתהיה אשת איש ויבמה בקטנות לא שייכי בהו יוצאה בסימנין כיון דלא שייכי בכל זמן ועם זה לא נשאר' שום קושיא ממה שהקשה החכם נר"ו לא חזקה ולא חלוש' גם מה שהזכיר גט באמה וכו' שגגה שיצאה בפניו דאין אמה העבריה יוצאה בגט אלא כשיעדה ואז אינה אמה אלא אשת איש ואינה יוצאה ביציאת אמה העבריה כדא' בגמרא דף י"ח מהו דתימא לא ליבטלה הלכתא מינה קמ"ל: השאלה של מעשה הנזירות הזה תמצאנ' סימן ק"י:
וכתב הרשב"א ז"ל ולשון חרטה שגור בפי הכל ואין הכל בקיאין בפי' והנכון דחרטה שמתחרט על נדרו מעיקרא ואומר שלא נדר אלא מחמת כעס ואלו היה לו באותה שעה לבו של עכשיו לא היה נודר וכו' ע"ד ההוא דאתא לקמיה דרב הונא א"ל לבך עלך פי' עדיין לבך שהיה לך בשעת נדרך וכו' דכי האי לא חשיבא חרטה דהא ליכא פתחא כיון דאדעתא דהאי צערא נדר א"ל לאו כלום לא היה לי לב של עכשיו באותה שעה ועל ידי כעסי לא ידעתי בצער זה ולפי' אני מתחרט מעיקרא ושרייה רב הונא ע"כ ובנ"ד נדר מחמת כעס ואיכא פתחא שאם היה יודע שהיתה נמשכ' קטטה עם קרובי אשתו אם לא יכנס לביתם לא היה נודר ועל ידי הכעס לא הרגיש בזה והרשב"א ז"ל כתב על מי שנדר בשעת כעסו שהקניטתו אשתו וקבל על דעת רבים שלא יבא עם אשתו בבית א' שמתירין לו שאנן סהדי שהרבים מסכימים לפתחו שלא עשה אלא מחמת כעס וכו' והכא איכא כעס בזמן הנדר שלא היה לבו עליו ואיכ' חרט' ואיכ' נמי פתח דמשוי לי' לנדר כעין טעות דלא בעי התרה אלא מדרבנן ולהכי יתירו לו החר' והנידוי שקבל ולענין הנזירות שמשון אינו צריך שום דבר כיון שלא חל מדאורייתא דאי הוה נזירו' לחודיה לא הוה בעי התרה אלא מדרבנן השתא דהוי נזירות שמשון דלית ביה התרה דהוה ליה כמאן דליתיה כיון דלא הוי אלא כעין טעות בחרטה ופתחא לא חל מדאורייתא וליכא נזירות שמשון מדרבנן כיון דלית ביה התרה מדאורייתא לא מחמרו ביה רבנן לומר דליחול מדרבנן כשאר נדרים דחייל מדרבנן משום דיש להם התרה מדרבנן וכן מה שאמרו לו אח"כ שדרך היתול הוא מה שאמרו שאמו גנבתו אע"ג דלא דמי לנדרי שגגות דסתם נדר פתח מיהא הוי לשוויי כעין נדר טעות דלא בעי התרה אלא מדברבנן כדאמר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |