שו"ת מבי"ט/א/שו
|
< הקודם · הבא > |
מעשה שהיה כך היה ראובן עלה בדעתו ללכת למדינ' הים לארס יתומ' ויודע הדבר לשמעון ולהיו' ששמעון הי' מתייר' שמא תהי' ליתומה עליו אי זה תביעה של ממון הלך אז אצל ראבן ואמר לו שמעתי עליך ראובן שדעתך ללכת למדינת הים לארס את פלוני' היתומה ובשביל שאני חפץ לפטור את עצמי ממנה שלא יהיה לה כח לעור' עלי דברי ריבו' באי זה ענין ותביע' שיש בה דרר' דממונ' באתי אצלך להודיעך שמן הראוי הוא שקודם נסיעתך תחייב לי בחיוב גמור בשטר שריר וקים וכשתנש' לך פלו' היתומ' שתעש' עמה על כל פנים שאהיה נקי ממנה ושלא תוכל היא בשו' זמן מן הזמני' לתבוע ממני שום תביעה בעולם ולא מיורשי אחרי ואם תעשה הרי מוט' ואם לאו יודע לך שיש יכולת בידי לעכב הליכתך לזה טוב לך להפק רצוני אם תרצה שלא יתבטל רצונך וכששמע ראובן את דברי שמעון צעק כנגדו ואמ' שבשו' אופן לא יעשה דבר זה לגזול את היתומ' ההיא להיות שהוא כנגד הדין והאמת עד שלבסוף גבר' ידו של שמעון עליו והוכרח ראובן להפי' רצונו של שמעון על כרחו שלא בטובתו באונ' והפצר גיזו' באופן שנתחיי' ראובן לשמעון בענין הנז' וכהאי גוונ' שאם באולי יקר' שלא יגמו' ראובן רצונו של שמעון שיכול שמעון להוצי' עליו שני עדי' ולהביא' אל השופט ושיעידו שהו' חיי' לשמעון סך של מעות וקרה מקר' שלאח' שכבר כתבו וחתמו השט' באו עדי' עדי השט' אצל ראובן ושטר החיו' ביד' ואמרו לו הא לך השט' כי שמעון אינו שואל ממך כלום ואח' שקבל ראובן השט' בידו בא א' מן האנשי' אש' היו נמצאי' לשם ואמרו לו לראובן דרך עצה שיתן השטר ההוא ביד בנו של שמעון וכך עשה ראובן ונתן השטר ביד בנו של שמעון ואמר לו בשע' הנתינה בזה הלשון אני ראובן נותן לך שטר זה שיהיה מופקד בידך ושתשמרנו בעדי אחרי כן הלך ראובן למסעיו למדינת הים ונשא היתומ' ההי' ויביא' אל ארצו באופן שאני שואל למכ"ת אם שטר חיוב שעשה ראובן לשמעון יש בו ממש אם לאו:
תשובה איני רוא' בדברי שמעון שום אונס לראובן במה שאמר לו ואם לאו יודע לך שיש בידי יכול' לעכב הליכתך בזה טוב לך להפיק רצוני אם תרצה שלא יתבטל רצונך כי ענין אונס המבטל הדבר שעושה בשבילו הוא שנעשה האונס בפועל שהכו אותו או מסרו אותו או הפחידו אותו בדבר שאפשר למפחיד לעשותו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות מכירה וכתב מ"מ שכן כתב הרשב"א ז"ל בשם ר"ח ואפילו הפחיד בדבר של ממון וכההי' עובדא דפרדסא אבל מהפחדה בעלמא ואינו יודע דאפש' לו לעשותו לא הוי אונס ואם כן בנ"ד שאמר יודע לך שיש בידי יכולת לעכב וכו' אין כאן הפחדת אונס כלל חדא דלא אמר לו בפי' אעכב אלא יש בידי יכולת לעכב אולי שלא יעכב ואפילו שאמר לו אני אעכב אותך אולי שלא היה בידו לעכבו ולא הוי אונס עד שנדע שיש בידו לעכבו כמו שכתב הרב ז"ל או שהפחידו בדבר שאפש' לו לעשותו והיינו דידעי' שיש בידו לעשותו אם ירצה ואפילו שהיינו יודעים שהיה בידו לעכבו מה אונס הוא זה שיעכבהו מללכ' למ"ה לארס היתומה אם הכריזו עליה בת פלו' לפלו' ואפי' מעבר לים היא תבוא אחריו כמו שאמרו בת פלו' לפלו' ואפי' מעבר לים ר"ל שאפילו שתהי' בת פלו' מעבר לים היא לפלו' כלו' שתב' אחריו ואם רצה ללכת כדי שלא יקדמנו אחר ברחמי' מי יודע אם זיווג זה היה לטובתו או להפכו ועכבתו שהי' מעכבו שמעון היה לו לסימן שלא היה עולה זיווגו נאה כי בית תינו' ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן ואין כאן שום דבר רע ידוע שהיה עושה שמעון לראובן בהיותו מעכב אותו מללכ' למ"ה לישא היתומה ואעפ"י שהיה ידוע שהי' עושה לו רעה בעיכו' לא היה ידוע שהיה בידו לעכבו ואעפ"י שיה' יודע שהי' בידו לעכבו לא אמר לו בפי' אני אעכב אותך אלא שהיה בידו לעכבו ואולי שלא יעכב כמו שכתבתי ואם כן אין כאן שום אונס ואם היה כותב לו על זה שטר שהיה חייב לו סך מעות היה חייב לפורעם כיון שנתחייב אפילו היה יודע שלא היה חייב לו שום דבר וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות מכירה:
אבל ענין חייוב זה שנתחייב שאם באולי יקרה שלא יגמו' ראובן רצונו של שמעון שיוכל שמעון להוציא עליו שני עדים ולהביאם אל השופט ושיעידו שהוא חייב לשמעון סך מעות אין זה חיוב כלל שהרי לא נתחייב הוא לפרוע לו שום דבר אלא שנתן רשות לשמעון שיוכל להוציא עליו וכו' וגם כי נתן לו רשות אינו רשאי כיון שאינו חייב לו דבר ולא נתחייב לו בשום דבר וכ"ת דדמי לקרע כסותי שבר כדי דס"פ החובל דאמרינן דפטו' כשאמר לו ע"מ לפטו' וכשלא בא לידו בתורת שמירה פטור אפילו לא אמר ע"מ לפטור כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות חובל וכ"ש הכא דאינו מזיק אלא שנוטל משל חברו ברשותו לא היא דהכא בנ"ד לא אמר לו טול משלי אלא שיוכל להוציא עליו עדים וכו' וזה מורה שהוא שלא לרצונו שאם היה ברצונו שיטול משלו למה לו לתת רשות ללכת לשופט ולהוציא עדים בלא שופט ובלא עדים יתן לו או יאמר לו טול וכיון שדבריו מורים שאינו נותן לו ברצון אינו זוכה בשום דבר דבדברי' אינו זוכה מקבל מתנה אפילו היה או' בפי' אני נותן לך במתנה דבר זה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות זכיה ואפילו מחוסר אמנה ליכא אלא במתנה מועט' כמו שכתב פ"ה מהלכות מכירה כ"ש שלא הזכיר שום לשון של מתנה אלא רשות שיוציא עדים וכו' והוי כמי שאומר לחברו אם לא אעשה לך דבר זה תוכל לגזול אותי שאינו יכול לגוזלו דמושבע ועומד הוא בלא תגזול ולא דמי לקרע ושבו' דהת' עשה ברשות ומשום הכי פטור אף על פי שלא היה לו לעשות לכתחלה והיה לומר לו קרע אתה את שלך ואפ"ה כיון שעשה ברשות ולא נשאר בידו דבר פטור אבל הכא שאמר לו, תוכל לגזול אותי אפי' היה אומר לו בפי' גזול אותי אין לו, רשות דלא נתן רשות אלא בתורת גזלה והרי הוא כאומר בתורת גזלה יהיה בידך דחייב בהשבה וכ"ש שחוזר עתה ואומר לו שאינו רוצה שיתבע ממנו דבר דבקרע נמי אם חזר ואמר לו לא תקרע וקרע חייב וה"נ דאומר לו שיוכל להוציא עדים וללכת לשופט שיעידו שהוא חייב כיון שאינו חייב ולא נתחייב הוי גזל ואין לו רשות ללכת וליטלו ממנו שלא כדין דהוי כמי שאומר גזול אותי כ"ש שלא אמר בפי' גזול אלא תוכל ללכת דהוי תוכל לגזול והתורה מנעו לגזול וגם לא הרשה אותו אלא להוציא עדים עליו שהוא חייב לו כי ידע כי העדים לא ילכו ואפילו שידעו שהוא נתן לו רשות שילכו יחשבו בעצמם שלא אמר כך אלא מפני שידע שלא ילכו עדים ואפילו שהיה אומר להם תלכו ותעידו לו שאני. חייב לו סך מעות אין להם רשות ללכת דלא אמר להם הוו עלי עדים שאני חיי' לו אלא תלכו ותעידו לו והדברים ניכרים שהוא אינו חייב לו ולא נתחייב לתת לו ולכן אינם רשאים ללכת שאם הוא היה רוצה לתת לו היה נותן לו בלי שילכו הם ויעידו עליו ואפילו שהלכו והעידו ופרע לו על פיהם יש בידו לחזור ולהוציא בד"ת כיון שלא היה חייב לו שום דבר כמו שכתבתי כ"ש שלא אמר הוא שום דבר לעדים כפי מה שבא בשאלה ואפילו שהיה אומר לו ולהם וחוזר עתה לומר שאינו רוצה לתת לו דבר ושלא יעידו אינם רשאים לא הוא ולא הם ואפי' שנטל קנין שאם באולי לא יגמור וכו' הוי אסמכתא בעלמא דכל דאי לא קני וכמו שכתב הרב פי"א ממכירה ואפי' במעכשיו כיון שאינו במקח וממכר כמו שהביא שם בהגה"ה והוי נמי קנין דברים שיוכל להוציא עדים ולהביאם אל השופט שיעידו וכו' דלא הוי קנין דאינו מקנ' לו שום דבר אלא שיוכל לילך או שיוכל לעשות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"ה מהלכות מכירה ואפי' הית' שום חיוב לראובן בשטר זה מה שאינו כך כיון שהחזירו לו שמעון על יד עדי השטר כבר נתבטל השטר וכל מה שכתוב בו ואין לו שום תביעה לשמעון על ראובן אפי' שלא גמר רצונו של שמעון דאף על גב דהלכה כרבנן דרשב"ג פ' גט פשוט דאין שטר מתנה מתבטל בהחזרתו לנותן היינו משום דבעי' כתיב' ומסירה כיון שקנה כבר במתנה בא' מדרכי הקנאה אבל הכא בשטר זה בא ע"י גיזומי שמעון וידע כי לא מדעתו נעשה אע"פ שלא היה אונס איגלאי מילתא דנתבטל מעיקרו וכאלו מחל לו שעבודו כיון ששלחו על יד העדים ואמרו לו הא לך השטר כי שמעון אינו שואל ממך כלום. נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |