שו"ת מבי"ט/א/רסז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו רבינו בחור נשא בחורה בתולה ואיש לא ידעה בת י"ב שנים ובליל החופה לא יכול לה וחששו לכשפים והוציאו הוצאות על זה ונתארך כמו חדש וחצי ויהי בבקר ופרשו השמלה לזקני העם להראות בתולי הנערה ומחמת הביאה נמצאת מקום ערותה מבית ומחוץ פצע וחבורה ומכה טריה והוצרכו נשים לרפאתה ונמשכת ברפואתה כמה ימים ואח"כ כשהיה רוצה הבחור לבוא עליה צעקה הנערה וכל פעם ופעם בשעת תשמיש ככה והיה מכה בה מכות אכזריות דבר גוזמא כשבויות חרב ותיטב בלב הנערה לסבול כל ההכאות האלה מלסבו' הצער והענוי אשר היה מענה אותה בתשמיש כפי מה שנתגלה אחר כך ונמשכה בצער וענוי כזה כמו ששה חדשים ותמיד אבי הנערה ואמה היו חושבים שאמת הנערה היתה מורדת לתשמיש והיו מוכיחים אותה ומוסיפים להכותה עד שנתגלה הדבר באמתלאות וראיות ברורות ושכניות פעמים רבות וגם מפי הנערה שסבת צעקתה הית' מאתו כי היה בא עליה באין אונים ואמיץ כח ובזה היה מענה אותה שלא מדרך העולם בפני' שונים חיכוך ומיעוך וכתות וכדומה למלאה תאותו ולא היה שוה לו כי אין גבור' אנשים בו ישען על ביתו ולא יעמד והנערה בתחלה בהיותה צנועה תמימה בירכתי ביתה לא ידעה בשכבה ובקומה ועתה כאשר דברו עמה נשים רחמניות לידע מה טיבה נתגלה היות כי אין גבורת אנשים בו ואף גם הוא כשמתרעמים ממנו לפעמים מודה בפני אנשים אנשי שם וגם הוד' בפני ב"ד כי אין כח אנשים לו והוא כמתלהלה יורה חצים ואומר שאם רצון הנערה ככה מה טוב ואם לאו הרי הדין לפניה ולפעמים אומר שכח אנשים בו והנערה היא המורדת והראי' מהבתולים והיא אומרת הנה אנכי מוכנת ומיועדת עליך עשה בי כטוב בעיניך ותבא עלי אם אין מום בך ועם היות מכל המעשים אשר עברו מיום הנשואין בין השכנים כולם מודים היות לו קצת חולי ובא לשחק על בנות ישראל כי כן בהיותו בן כ"ג שנה ולא היה רוצה לינשא ושמא אין לו חולי והוא שנאה ומאס בה כי כן נרא' מענייניו כי אינה חביבה עליו ששוכבים שניהם יחד על מטה אחת כמה פעמים והיא עמו באהבה וחבה והנערה שותקת ולא יגע בה גם ראינו ממנו כי לא רצה לדור בין שכנים רק בבית אמו פן יתברר שאין גבורת אנשים בו כאשר העיזה פניה ותאמר לו הכלל שהוא אומר ממנה והיא אומרת ממנו והענינים מוכיחים אור עיננו יאיר עינינו מה תהא דינו בענין כזה אם כופין אותו לגרש אם לאו ואם כופין לו כיצד תהיה הכפייה גם הפוסקים כשאומרים בענין כזה יוציא ויתן כתובה מאי משמע מלשון כתוב' מנה מאתים והנדוניא ר"ל הבלאות שהכניסה הנמצאות לבד או מנה מאתי' וכל סך הנדוניא ואם פחת פחת לו הואיל וכבר קבלם עליו ולא השליש או מנה מאתים וכל סך הנדוניא עם התוספת שהוא השליש שמוסיפים לכל העולם ובפרט פה בין מדעתו בין שלא מדעתו גם ענין המוקדם אשר נוהגים פה דמשק לתת החתן לכלה קודם החופה וכותבים אותו בכתובתה בנוס' זה והוסיף לה מדיליה תוספת על עיקר כתובתה כך פרחים בתורת מוקדם ובאו לידה והגיעו לרשותה ואתכללו בנדונייתא וכשכותבין הנדוניא שהכניס' מבית אביה כוללים בתורת המוקדם הנז' וכותבין נכללין בהם כך פרחים המוקדמים הנז' גם זה אם כופין אותו לפרוע הואיל ואתכלל בנדוני' ותהי' בו דין הנדוניא ממש או תהיה לו דין תוספת מאחר שכתב והוסיף לה גם ענין המאוחר שנוהגים לכתוב פה דמשק אם מעט ואם הרבה מדעת החתן וכותבין והוסיף לה מדיליה כך פרחים ואינון מאוחרין ולית רשות לכלתא דא למתבע יתהון כל זמן דהיא תחת רשותיה ואח"כ מקבל הכל עליו מוקדם ומאוחר ונדוניא ותוספת כנכסי צ"ב גם בזה מה תהא דינו אם יפרע אותו ותהיה לו דין תוספת השליש הואיל וקבלו עליו כנכסי צ"ב או תהיה לו דין בפני עצמו הרב הותיק נר ישראל יאיר עינינו באור תורתו ויבאר לנו באר הטב כל אלו הפרטים יען כי רבו בם הדעות ואנחנו על פי כ"ת אנו חיים כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא נאם הצעיר הנרצע שותה בצמא את דבריו דברי אלהים חיים משה ברור:
תשובה מה שכתב הרמב"ם פי"ד מה"א איש ואשתו שבאו לב"ד הוא אומר זו מורדת כו' מחרימין כו' נראה לי דה"ה בנדון זה שמכחישים זה את זה זה אומר ממנה וזה אומר ממנו דמחרימין בתחלה על מי שהוא מורד ולא יודה בב"ד דאע"ג דהתם א' מהם אומר לא כי אלא כדרך כל הארץ אני עמו והכא בנדון זה כל א' אומר אתה הוא המורד סוף סוף הכחשה יש ביניהם והאי הכחשה יותר חזקה מאותה הכחשה ולכן מחרימין ביניהן בתחלה על מי שהיא מורד ולא יודה בב"ד ואח"כ יתיחדו בפני עדים כמו שכתב הרב ז"ל וכפי מה שבא בשאלה כבר נתארך הענין בריב זה ביניהם ונתיחדו כמה פעמים ועכ"ז ראוי לחזור ליחדם בפני עדים אחר שיחרימו על העב' ויכללו ג"כ העתיד והוא היחוד בפני העדים ואם עדיין הם טוענים כתב הרב ז"ל מבקשים מן הנטען ובנדון זה שניהם נטענים ועל כרחם עושין פשרה כפי כח הדין ומגלגלים ביניהם על כך כי אין הדין נותן להאמין את הא' יותר מן האחר אלא א"כ יראה לדיינים אי זו אמתלאה לא' יותר מן האחר ויסמכו דעתם על כך ואם יתברר מי הוא המורד ידונו כמו שכתב הרב ז"ל בפ' הנז' ועל דבר הכפייה אם יתברר שהוא המורד כופין אותו להוציא מיד וליתן כתובה אם היא רוצה כמו שכתב בא"ה סי' ע"ז ובמ"מ פי"ד על דברי הרב ז"ל זהו כפי מה שכתוב בשאלה כי כן נראה מעניינו כי אינה חביבה עליו כו' ושמא אין לו חולי אבל לפי מה שנראה ברור בשאלה כי היא אומרת לעולם שאין לו גבורת אנשים ואם נתברר שכך טענה לעולם ועוד היום טוענת כן בפניו היא נאמנת אע"פ שהוא מכחיש אותה כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה הובאה סי' קנ"ד כתב ואם טוענת שאין לו גבורת אנשים וכו' ושואלת גט נאמנת וכופין אותו מיד כיון שאינה תובעת כתובה וענין הכפיה להרי"ף ז"ל אפי' בשוטי' בכל מה שנז' עליו יוציא ויתן כתובה ולר"ח אומרים לו כבר חייבוך חכמים ושרי למקריך עבריינא וכן כתב סמ"ג וכתב הרא"ש ז"ל וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים וכו' כמו שכתב בסוף סי' קנ"ד ובנדון זה לדעת הרמב"ם פטור נראה דאין כופין שכתב האשה שבאה לב"ד ואמרה בעלי אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ וכו' מאריכין בדבר זה עד שיעשו פשרה והכא נמי בנ"ד אומר' שאינו יכול לשמש כדרך כל הארץ דהיינו ישען על ביתו וכו':
ולענין פרעון הכתובה כשאומר יוציא ויתן כתובה אם ענין שאלה זו הוא לענין מרד ויתברר שהוא המורד כופין אותו אפילו לדעת הרב ז"ל לענין הכפיה כמו שכתוב למעלה ויפרע לה כל נדוניתה ומנה ומאתים ותוספת כמו שכתב הרב ז"ל פי"ו שאין נקרא כתובה סתם אלא עיקר כתובה ותוספת בלבד כמו שאמר פ' אע"פ תנאי כתובה ככתובה והנדוניא פשיטא שהוא נותן לה אע"פ שאינה בכלל שם כתובה ואפילו מה שנפסד ממנה חייב ליתן לה דאפי' כשהיא מורדת נותן לה צ"ב כל מה שנפסד וכלה כמו שכתוב בתשובה להרשב"א ז"ל סי' תת"ס אע"ג דדין הגמרא אינו כן כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ובבאה מחמת טענה בעי' חוטרא לידא וכו' אמרי' יוציא ויתן כתובה וכתב הרב ז"ל פט"ו דאין לה תוספת וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל מ"ג דהיינו משום דאמרינן התם דתנאי כתובה ככתוב' ונפקא מינה למורדת וכו' ולא אמרי' ונ"מ לבאה מחמת טענה כו' אבל מנה מאתים ונדוני' אית לה וכן נ"מ במורד שהוא הוא הגור' ומוסיפין בכתובה כל שבת ג' דינרים כל זמן שתרצה היא לישב פשיטא שיתן לה כל נדוניתה ומנה מאתים ותוספת ואם יתברר שטענתה היא ישען על ביתו הרי כתבנו כי לדעת הרא"ש ז"ל כופין ולדעת הרמב"ם ז"ל מאריכין בדבר עד שיעשו פשרה ואין כאן גביית כתוב' שאין כופין אותו ולענין המוקדם אם הוא המורד פשיטא שיתן המוקדם עם הנדוניא ואם היא מורדת אע"פ שנוטלת כל מה שהכניסה עמו אינה נוטלת המוקדם אעפ"י שהוא בידה דלענין כזה אין המוקדם כדין הנדוני' וכן מצאתי תשובה למורינו הרב כמה"ר יעקב בירב ז"ל לענין יבמה מורדת שאין המוקדם כדין הנדוניא לזה וכיוצא בו' נאם המבי"ט על החכמי' שגערו בספרים שלא יעשו מלאכתם בע"ש מן המנחה ולמעלה כתבתי כי נוגעים הם בכבוד שבת כי המפרשי' ז"ל כתבו כי איסור מלאכ' בע"ש משום כבוד שבת נגעו בה וא"כ כבוד שבת הוא שיסתפ' מי שלא היה לו שהות להסתפ' קודם המנחה ואפי' על יד ישראל ומה שהביאו מכלבו איסור בכל בו יש גם ההתר שהרי כתב אח"כ שאיפשר להתיר בתספורת הדיוט וכו' והם גלו טפחיים מן האיסור וכסו טפח ההיתר ואין תספור' הדיוט יותר ממה שעושים בע"ש אחר המנחה שממהרים לספר ואין ממרקין התספורת והמקדי' להסתפ' קודם המנחה הרי זה משובח ומי שנתאחר אינו מגונה וכדעת' ידענו גם אנו בכל השנים שעברו שלא מחינו בספרי' והבא לשנות אין שומעין לו: נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |