שו"ת מבי"ט/א/רט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו ראובן כתב גט לאשתו ומנה שליח לשמעון ונתן לו רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים ושמעון טעה ומנה שליח ללוי ונתן לו רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים ולא היה לו לומר אלא עד צ"ט אם יוכל לוי או שלוחיו עד צ"ט לתת הגט לאשה ולא יחול פיסול אלא בשליח שהוא אחר הצ"ט:
עוד ילמדנו רבינו אם כשאמר ראובן לשמעון שנותן לו רשות עד מאה אם המשמעות הוא חוץ משמעון ויוכל שמעון לתת רשות ללוי לעשות עד ק' רואין המשמעות אלא עד ק' עם שמעון ויצטרך שמעון לתת רשות ללוי עד צ"ט עוד י"ר אם כתב בגט א' בסיני במקום בסינים כי המנהג הוא לכתוב כך בסינים במ"ם גם כי בתורה כתוב ואת הסיני וכן כל הגיטין הבאים מחוץ לעיר כאן כותבים בסינים כי יש מדינה אחרת ששמה סיני וזאת קוראים לה סינים:
תשובה כ"ל דמה שהורגלו לכתוב הרשא' לשולח גט וכותבין בה ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד ק' דר"ל חוץ ממנו שאחר שמנה אותו אומר לו שיעשה הוא שליח ושליח שליח עד ק' והרשאה זו לא היתה צריכה אלא לתת רשות שיעשה שליח בלי אונס וכמו שהביא בטור א"ה סימן קמ"א דמדינא אפילו בלי אונס יכול השליח לעשות כדילפי' פר' האיש מקדש מושלח ושלחה מלמד ששליח עושה שליח ואפ"ה אמרו רבנן דחלה דוקא משום דאיכא אינשי דקפדי ואם שמעי מבטלי שליחות וכו' כמ"ש הר"ן ז"ל שם פ' כל הגט וא"כ גם מה שאומר שליח א' לב' שנותן לו רשות לעשות שליח ושליח שליח עד ק' וירצה לומר חוץ וממנו ואין לו רשות אלא עד ק' עם השני ואפ"ה שליחות הצ"ט קיים כי מה שנתן לו רשות שימנה עד מאה ולא היה יכול לתת רשות אלא עד צ"ט לא יפסול שליחות הצ"ט והרי הוא כמי שהרשה את חברו שיגבה מה שחייבים לו פלו' ופלו' ולא היה חייב לו א' מהם שום דבר שלא נתבטל שליחותו למי שחייב לו ובענין גט נמי תנן פ' כל הגט:
ואם אמר לו טול הימנה חפץ פלו' לא ישלחנו ביד אחר ואפ"ה אמרי' דאם שלחו אם נתנה החפץ תחלה הוי גט ואי לא לא הוי גט כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט והרי שליח שני זה שישלחו הראשון שליח סתם בין יקח החפץ תחלה או אח"כ ואם לקחו תחלה הוי גט ואי לא לא וה"נ מינהו לק' עד צ"ט יועיל שליחותו ולא יותר דהכי משמע לישנא דגמ' דאמרינן דנפקא לאפיה ויהבה ליה כו' דמנפש' הוא דיהבה ליה שהוא לא היה שואל החפץ ממנה קודם שיתן הגט שלא פי' לו כן השליח הא' ואפ"ה כשנתנה לו החפץ קודם גם כי לא שאלו הוא הוי גט כדאמר ואומר אני כי מה שכתוב בנוסח ההרשא' עד מאה לאו דוקא ויכול לעשות יותר כיון דמדינא יכול השליח בלי רשות הבעל לעשות שליח אחר והשליח אחר אפילו אלף אלא דאמור רבנן דחלה דוקא כלשון הר"ן ז"ל לעיל אם כן כי היכי דבלא חלה מדינ' לא בעי רשות בעל לעשות שליח א' אלף ובחלה נמי ירדוף א' אלף בלי רשות הבעל הכי נמי כשנותן הבעל רשות הוי נמי לאלף וק' לאו דוקא ולגוזמא נקטיה דליכא גט שיצטרך לעשות בו ק' שלוחים ואפילו אי מתרמי דבעי ק' או אלף יעשה דבכי האי גוונא אמרי' בעלמא ק' ולאו דוקא כנעץ קנה ברה"י וכו' אפי' מאה אמה חייב דלאו דוקא ק' אלא טובא נמי ואע"ג דהכא איכא קפידא דבעל כיון דקאמר מאה תו לא קפיד והרמב"ם ז"ל פ"ז כתב וכן הב' אם חלה משלחו ביד אחר ואפי' מאה וכן בא"ה סי' קמ"א ופשי' דהאי אפי' ק' לאו דוקא דה"ה אלף דהא בלא רשות מיירי ומה לי ק' מה לי אלף ובנוסח ההרשאה דקאמר עד מאה לשון מאה הכתוב בספרים נקט ורוצה לומר אפי' עד מאה וה"ה טובא ומה שסדרו האחרונים ז"ל נוסח שליח שני עד צ"ט היינו משום חומרא אבל מדינא נראה דיכול לעשות יותר דלא בא הבעל לגרוע כח השליח דיכול לעשות עד אלף אלא ליפות כחו לבד שיוכל לעשות שליח בלי אונס ובריבוי השלוחין כדקאי קאי ואפי' נאמר דמה שאמר הוא עד ק' בלא אפי' הוי דוקא אפי' אם חלה האחרון פשיטא שיכול לעשות שליח ק"א וכן עד אלף וא"כ בנ"ד שכתב ראשון לב' עד ק' במקום עד צ"ט יועיל להיכא דחלה ואפי בלא חלה נמי עד צ"ט עושה מצד מינוי הבעל שמינהו שיוכל לעשות שלוחים עד ק' וממנה ולמעלה ממנה הוא מדינא אפי' אלף דלא אמר איני נותן רשות אלא עד ק' וכי היכי כשאמר לו הולך סתם יכול לשלחו ביד אחר לדעת ר"ח אפי' בלא אונס כדמייתי התם בא"ה ה"נ כשאמר לו עשה שלוחים עד ק' האחרון הוי כהולך סתם כיון שלא אמר בפי' שלא יעשה שליח אלא עד ק' ושליח הא' שאמר לו הולך סתם שיכול לשלח ע"י אחר כדאמר כיון שלא פי' שלא יוליכנו אחר כמו שכתב שם בא"ה ונתבאר שאין שום פיסול במנוי שליחו' ראשון לב' עד ק' דאפשר דימנה עד ק' ויותר כהאי גוונא דאמרן וכן לא שני לן בהא אי פירוש עד ק' הוא עם הראשון או חוץ ממנו אלא דפשיטא דמלתא נראה דהוי חוץ ממנו כדאמר לעיל:
ועל דבר מה שנכתב בסיני במקום בסינים נראה דהוי שינוי השם ופסול דלאו דוקא שינה שם העיר כמו מטבריה צפורי אלא אפי' שינוי בשם שאינו שם העיר ההוא הוי שינוי לפסול כמו שכתב במקום אברהם אבהם או ארם ירושלים יושלים או יושמים וכיוצא בשינוי זה אעפ"י שלא יהיה שם כלל ולא קיצור שם ולא כינוי שם כהני דמייתי המפרשים ז"ל יצחק חקין וכיוצא בהן דהוו קיצור שם ואפ"ה הוי שינוי שם דהוי ליה כאלו לא נכתב שם כלל כיון דאינו נודע בשם זה מי הוא המגרש דאע"ג דהוא ידוע דבטעות נכתב סיני במקום סינים הוי ככתב אבהם במקום אברהם דפשיטא דאינו גט אעפ"י שהוא ידוע שעל אברהם נכתב בטעות כיון דאינו נכת' השם ממש והוי כנפאותא דפ' האומר דכתבו תפואתא ואמרי' דהוי כחספא והר"ש בן ר' דוראן כתב שאם כתב תנס במקום תונס פסול:
ואם יש עיר אחרת ששמה סיני כ"ש דהוי פסול דשמא איש אח' מאותה העיר כתבו ואעפ"י שהוא ידוע שנכתב פה אינו מוכיח מתוך כתב הגט שראובן שבעיר הזאת הוא שגירש את שרה שבעיר הזאת:
ומה שכתוב בתורה ואת הסיני על העיר הזאת אינו שם אלא על האומה הנקרא' סין והיוד היא יו"ד היחס כמו חוי ערקי סיני הכתובים בתורה והעיר נקראת סינים כמו שכתוב בישעיה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים ות"י מארע דרומא מפני שאמר קודם צפון וים וכתב הרד"ק מארץ סינים הוא הדרום כמו שתרגם יונתן כי הסינים שוכנים שם והסינים הוא מבני כנען ע"כ אף על פי שתהיה סינים אחרת בקצה הדרום נקראת סינים על שם ששוכנים שם הסינים שהם מבני כנען וזאת נקראת סינים על שם ששכנו שם קודם הסינים או על שם אותה עיר ששמה סינים כמו שיש עיירות שיש להן שם א' והנהרות מבדילות ביניהן ורבינו סעדיה תרגם הסיני טראבו לוסיין נראה כי סיני אינו שם העיר אלא שם היושבי' בה והעיר שמה סינים כמ"ש מארץ סינים וכן היא נקראת לעולם ולכן אם שנה וכתב סיני פסלו וזהו אם כתב סיני בגט שכתב בסינים אבל אם נכתב הגט במקום אחר לשלחו לסינים מקום עמידת האשה ונכתב בגט העומדת בסיני נראה להכשיר דיעבד דהא אפילו מקום עמידת האיש והאשה ביום הכתיבה אין צריך לכתוב כמו שכתב הרא"ש ז"ל פ' הזורק כיון שכותבים מקום עיקר דירת' וכמו שהביא גם כן בטור י"ד סימן קכ"ח והביא הר"ן ז"ל פ' הזורק בשם ר"ת דאין השטר נפסל כששינה בו דבר שאין צריך לכתוב וכו' ומעשה בא' ששינה מקום הליכה והכשירה ר"י ז"ל ומקום עמידה נמי אין צריך לכתוב דכל גיטין הבאים ממ"ה וכו' ע"כ משמע דאם שינה מקום העמידה אינו פסול וכ"ש בנדון זה דלכתחל' אין אנחנו כותבין מקום עמיד' האשה בגיטין השלוחים למקום האשה ואפי' האשה ואפילו כשהם כותבים אותו אם שינה בו יהיה כשר בדיעבד כדאמר משום שהם כותבים בשטר שליחות שמביא השליח שיתן לה הגט בכל מקום שימצאנה וא"כ אפילו לא היתה עומדת במקום שכתוב בגט העומדת במקום פלוני ונתנה לה במקום אחר הגט כשר כיון שאמר לו בפי' שיתן לה הגט בכל מקום שימצא אותה ולא כתב בגט העומדת אלא לגילוי מלתא שתמצא במקום ההוא שהיתה עומדת ואם לא תמצא במקום ההוא יתן לה במקום אחר הרי שכתוב מקום עמידתה בפי' בלי שינוי ואפ"ה כשר ליתנו במקום אחר כשאמר לו בהרשאה בכל מקום שתמצאנה או באותו מקום שהיא עומד' בו אפי' שנכתב בשינוי דאם סיני הכתוב בגט הוא מקו' אחר ואינו זה סינים הרי יש לו לשליח רשות ליתנו במקום אח' כדאמר' נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |