שו"ת מבי"ט/א/פה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה על דבר ראובן ששדך בתו הבוגרת לשמעון במדינת הים ונתחייב לתת לה בנדונית סך ידוע ותנאים אחרים וקבלו הב' כתו' בחומר חרם ושבועה לקיים הכל ואם יעבור שום אחד מהם יפרע לחברו שבעים סולטאני' מלבד שיעבור על השבועה ואחר שבאו למדינתם כשידעה הבת אמרה שאינ' חפצה בשמעון ובשטר השדוכין הנז' לא הוזכר שנתחייב ראובן להזמין בתו לנישואין ולא לפייסה ועתה תובע ממנו שמעון הקנס ואומ' שמלבד זה הוא עבריין דבר פשוט הוא שאם בתו כששמע' מיאנ' ואמרה שאינ' חפצ' בשמעון שאין ראובן אביה חייב קנס ולא יקר' עבריין על השבועה כי לא נתחייב לכופה בדברים אלא לתת לנדוניתה כך וכך ואם היא אינ' רוצה הוא פטור שהרי לא נתחייב אלא לנישואיה והיא אינה רוצה בכך אך אם היא מסרבת לדעת אביה או יש בידו לפייסה בדברים ואינו מפייסה נראה שחייב בקנס והוא עבריין כי אעפ"י שלא נתחייב בפי' לפייסה הרי נתחיי' בנדוניתה ובקיום התנאי' לנישואיה ואם היא מסרב' לדעתו כדי שיפטר מן הקנס ומן השבועה הרי מתחלה לא היה קיום כלל במה שנשבע ובמה שקבל עליו קנס כיון שהוא קרוב לפטור עצמו על ידי בתו שתאמר שלא תרצה כדי לפטור אבי' לאו בשופטני עסקי' שיתרצ' שמעון להתחיי' ולהיות מושבע ונענש בממון כמוהו ויוכל לפטו' עצמו בכדי שתאמר בתו לדעתו שאינ' רוצה ויפטר מן הכל שהרי שניה' נשבעו כאחת על דבר אחד וראו שיהיו שניהם שוים כמו שזה נשבע על דעת זה כן חבירו נשבע על דעתו ודעתו היה שירצה את בתו לא שתסר' לדעתו שאי אתה יכול לומר שעל דעת כן היה קיום השבועה והקנס ביניהם שאם כן היו מפרשי' בפי' בשעת הקיום שאם בתו לא תרצה ואפילו מדעתו לא יהיה חיוב ומדלא פירשו נראה ודאי שהוא חייב כל זמן שסרבנות בתו הוא לדעתו וטעם זה מספיק גם כן אפילו היא אינה רוצה לדעתה אם יכול לפייסה בדברים ואינו מפייסה כדי לפטור מן הקנס מפני שניחם על מה שעשה שכיון שנשבע חייב להשתדל בכל מה שיוכל לקיים שבועתו שאם לא תנש' לא יתן הוא נדוני' וכיון שנשבע ליתן משמע שחייב לרצות ולפייס שתנשא ואם אינו מרצה ומפיי' את הבת שתנשא לא יתחי' לתת כמו שנז' וכדמשמע במתני' דפ' שתים בתרא דקתני א' דברים ש"ע וא' דברים של אחרים וכו' כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלו' וכו' ואמרי' בגמרא מאי אתן אי לימא צדקה לעני מושבע ועומד כו' אלא מתנה לעשיר וכתב הר"ן ז"ל ואיתימא ואמאי חייב משום ביטוי הא אין בידו דשמא לא ירצה לקבל והוה ליה כאומר יזרוק פלו' וכו' וי"ל דהכא כמפרש שאתן אם ירצו לקבל ע"כ משמע דאם אינו מפרש לא משמע אם ירצו והכא נמי בנדון זה שאמר אתן הנדוני' לנישואי בתי לא משמע אם תרצה אלא אפילו לא תרצה לינשא שחייב לפייסה בדברי' שתרצה לינשא כדי שיתן הנדוני' ואפילו לתירוץ שני שכתב א"נ י"ל דסתם נמי כמפרש דמי דלא נשבע אלא מה שבידו לעשות כלומר שאם חבירו רוצה לקבל שיתן ע"כ דוקא הכא שנשבע לעצמו ולדעתו אבל הכא שנשבע לחברו פשיטא דלא הוי סתם כמפרש אלא אם היה דעתו אם תרצה היה לו לפרש וכיון שלא פי' נראה שאם לא תרצה שהו' חייב לרצות' ובלאו הכי אינו פטור מן השבוע' ומן הקנס אבל אינו חייב לכופה אבל אחר שפייסה בדברים בכל לבו שנים או שלשה פעמי' ולא נתפייסה פטור ודבר זה מסור ללב ובוחן לבות וכליות הוא יודע וראיתי אחד מן המורים בנדון זה שכתב סתם שאם לא תתרצה בתו לא חל עליו חובת העונשי' המקויימי' עליהם כי מה יוכל לעשו' ואמר כי דבר זה משנה שלימ' היא פ' בתרא דכתובו' הפוסק מעות לחתנו וכו' אדמון אומר יכולה היא שתאמר וכו' מה אני יכולה לעשות וכו' ואין הנדון דומה לראיה שהרי במתני' שפיר קאמרה היא מה אני יכול' לעשות שהרי פשט לו את הרגל לחתנו כלומר טול טיט שעל רגלי או תלה אותי על עץ שאין לי מה ליתן או שמת או שהלך למ"ה ואין שם נכסי' כלל כמו שפי' המפרשי' ז"ל אבל הכא שיכול לרצותה ולפייסה הרי יש בידו לעשות וכתב ואין זה צריך לפנים והרי שהיה צריך ליכנס בסברא לפני' לחלק בין ההי' מתני' לנדון שלנו והנר' לי כתבתי וחתמתי משה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |