שו"ת מבי"ט/א/פד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה הגאון המופלא עיני כל ישראל עליך להורות ולדין הש"י ינשא ויגדיל כסא חכמת תורתך אמן הסכמה נעשית במגנסיא זה נסחה היום יום א' לחדש חשון משנת הש"ד ליציר' באנו בברית שלם ואהבה ואחוה אנחנו ק"ק קהל לורקה וק"ק קהל טולידו יצ"ו וקבלנו עלינו מהיום ועד עשרים שנה רצופים כל הנמצאים בעיר הזאת כל זמן שימצאו בעיר וגם כל אשר יבוא אחר כך ויתפלל ל' יום בינינו שלא נוכל לחדש קהל ג' ולהתפרד מהב' קהלות הנז' להתפלל תפלת קבע בקר וערב וצהרים להקרא קהל נפרד בפני עצמו וגם לא יוכל איש ממנו להיות מתפלל קהל שלם תפלת קבע וכל צדקה ותמיד ונדבה אשר ידבנו לבו אל איש מכל המתפללים בשני אלו הקהלות לנדבה לה' לא יהיה רשאי לתתו אלא ביד גבאי הקהלות הנז' אשר יהיה בימים ההם וזה יובן ממה שיתנדב בתוך הקהל חוץ ממה שירצה לתת כל איש בידו בצנעה ולא ינתן דבר מזה לעניי קהל שלום אך יהיה לפרנסת עניי הקהלות הנז' ולא יכנסו תלמידי חברת ת"ת בזה הענין ועל כל הנז' קבלנו עלינו בשבועת התורה ובקנס חרם ולקיים ולאשר כל הנז' נכתב פעמים לשיהיה ביד כל מתפללנו לראיה וזה שטר הסכמתנו זאת אשר ביד ק"ק קהל לורקה:
ואנחנו החתומים החותמים ומקבלים עלינו כל הכתוב בתנאי שלא תבטל זאת ההסכמה עד הזמן הנז' אלא ברשות כל החתומים יחד שאם יפקד אחד ממנו לא תבטל בשום אופן עד תשלו' זמן הנז' בשום אופן בעולם. החתומי' מאיר ן' גבאי אברהם ן' שנגי' יצחק לפפא. דוד ן' שושן יונה ן' חביב יוסף ן' ברוכיל אם היא ע"פ הדין ואם יש יכולת לאנשים האלה להכביד עול כזה בלא צוואת כל הקהלות יצ"ו וחתימתם תעיד עליהם שלא חתמו בשם הקהלות וגם שאין חתימת כל הנזכרים והממונים אשר היו בימים ההם בה ואם היה תהי' הסכמ' ל' או מ' אנשים אשר קמו אחר כך והלכו למו לק"ק קהל שלם ונשבעו שבועה חמורה בהזכרת השי"ת ובקנס נח"ש ובנדר חמור גמור להיות מתפללים שם עד ט"ו שנה רצופי' באומרם שלא צוו על ככה וגם שלא הכריזו' בבי' הכנס' כלל ועיקר אם הם במכשול אם לאו ומי שיקרא לא' מהם עבריין או לכלם אם יש יכולת בידם להענישו ותור' אדוננו וגאוננו אנו מקוים להרים מכשול ולהושיע אביון ובשכר זאת תושע יהודה וישראל ישכון לבטח ועיני רבינו רואות כיש את נפשנו הרמתה ונפש הצעיר מדבר בצדקה יוסף הלוי:
תשובה דבר פשוט הוא כי אין כח בבני עיר א' לתקן תקנ' על כל העיר כי אם ברשות ורצון כל בני העיר או רובה דעל כל עסק רבים אמרה תורה אחרי רבים להטות וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל רביעי וכן הרשב"א בתשוב' תשפ"א והריב"ש ז"ל בתשוב' רמ"ט דמשמע מכולהו הני רברבי דבעי' רוב ובציר מהכי לאו מידי הוא אי משום קרא דאחרי רבים אי משום קרא דהגוי כולו כדאיתא פ' אין מעמידין ומשמע התם דרובו ככולו ובפי' כתב הרשב"א ז"ל בתשוב' שהביא בס' אדם וחוה משמו דבודאי צריך רוב הצבור שגזרו והחרימו ויש אדם חשוב ת"ח ופרנס ביניהם וכו' ואם המיעוט החרימו וגזרו בלא דעת הרוב אין גזרתם ותקנתם וחרמם כלום דבעי' רוב כו' אך צריך לבאר אם שבעה טובי העיר גזרו או הסכימו שום דבר על הצבור אם יהיו חייבים כל הצבור לקיים תקנתם דמשמע דדוקא רוב הצבור הוא דמיעו' נגרר אחריהם אבל רובא לא גרירי בתר מיעוטא ואפילו הם שבע' טובי העיר והרי הרמב"ן ז"ל במשפטי החרם. והריב"ש ז"ל בתשובה הנז' כתבו ואם הסכימו כולם או רוב' במעמ' ז' טובי העיר חייבים כל בני העיר להתנהג וכו' דמשמע דאפילו ז' טובי העיר בעו רובא בהדיהו ובאותה תשובה של הרשב"א ז"ל משמע דשבעה טובי העיר יש להם רשות בכל דבר כאלו עשו כל בני העיר ויש ליישב ולומר כי לעולם בעינן רובא ומה שיש להם רשות לשבעה טובי העיר בכל דבר הוא משו' דחשיבי רוב' משו' דאתו מכ' רובא דקבלו' עליה' בסת' לפקח על כל עניני צבור כמו שהבי' שם הרשב"א ז"ל מן הירוש' אבל אם לא קבלום עליה' אפילו בסתם אין להם רשות אפילו הם טובי העיר וזהו שכתבו הרמב"ן והריב"ש ז"ל רובם במעמד ז' טובי העיר דבעי' רוב בהסכמת טובי העיר דאפילו איכא רוב בעינן בהדיהו טובי העיר שהם ראשי העיר בחכמה ויראת חטא כי היכי דליחזו דתקנתיהו הויא תקנה ולא קלקלה ואפילו הוו טובי העיר בעינן רוב כיון דלא קבלום עליהם לפקח על כל צרכיהם כדאמ' וכן יש לומר כי מה שנרא מן הירושלמי דאפילו קבלו' בסתם יש להם רשות בכל דבר כאלו עשו כל בני העיר היינו לתקן ולגזור מה שיראה להם ויודיעום ואם ישתקו ולא יסרבו יהיה קיים ואם יסרבו אז לא יהיו חייבים לקיים מה שתקנו אלא א"כ אמרו בפי' שקבלום עליהם לאותו דבר ידוע דבכי האי גוונא אפילו חד נמי כדאית' התם ואם לא שיהיו ז' טובי העיר וקבלום בסתם לא היתה הסכמתם קיימת אפי' היו שותקים שלא שתקו אלא שלא חשו לדבריה' כיון שלא קבלום עליהם אפילו בסתם ועכשו נבוא לנדון שלנו שנכת' בהסכמה אנחנו ק"ק לורק' וק"ק טולידו קבלנו עלינו וכו' ואחר כך בסוף ההסכמה כתו' ואנחנו החתומים החותמים ומקבלים עלינו כל הכתו' בתנאי שלא תבטל זאת ההסכמה עד הזמן הנז' אלא ברשו' כל החתומי' יחד שאם יפקד אחד ממנו לא תבטל בשום אופן כו' בתחל' נוסח ההסכמה נראה שכל בני ב' הקהלות או רובם קבלום עליהם ההסכמה ובסופ' כתי' ואנחנו החתומי' כו' ולא נמצאו חתומים כי אם החכם נר"ו וה' בני אדם מראשיהם נראה שהם העושים ההסכמה והם המקבלים אותה על עצמם והזכירו בהסכמה כל הנמצאים בעיר הזאת וכו' שנראה שהם עשו ההסכמה עליהם ועל כל הנמצאים בעיר ואם שאר האנשים של ב' הקהלו' שלא חתמו לא נתרצו בהסכמה אינם חייבים לקיימה במה שחתמו החכם וה' בני אדם עמו שהם מסכימים על כל בני ב' הקהלות דליכא הגוי כולו ולא רובו כי גם אם היו ז' במקום שהם ששה היה צריך שיבררו שהיו אז הם טובי העיר שקבלום כולם או רובם אפילו בסתם וגם אם נאמר שיספיקו ששה מפני שהסכימו על שתי קהלות כי שלשה מבי' הכנסת הם כשבעה מטובי העיר כמו שאמר באותו הירושלמי שהביא הרשב"א ז"ל אפ"ה בעי' שיקבלם בני ב"הכ עליהם לפקח על כל דברי תקנתם וכל שלא יבררו שקבלום עליהם באותו זמן אינם יכולים הם לתקן על הקהל ולהכריחם בתקנתם ואינם חייבים הבלתי חתומים לקיים את גזרתם כי אם אחר שיבררו שקבלום עליהם כנז' או שיבררו שאחר כך הודיעו את ההסכמה לכל הקהל ע"י הכרזה וכול' או רובם סברו וקבילו וכל עוד שלא יבררו אחד משתי דברים אלו אין בידם להכריח אותם שיקבלו הסמכתם וזהו לענין החרם הכתוב בהסכמה כי לענין השבועה הכתובה בהסכמ' אינה חלה אלא על החתומים שנשבעו ולא על אותם שלא נשבעו ואפי' שמעו הכרזה וקבלו אם לא שענו אמן בשעה שנשבעו שהמושבע מפי אחרים ואינו עונה אמן אינו כלום כמו שכתבו המפרשים וכמו שהבי' הרמב"ן ז"ל במשפטי החרם. ולכן אלו הל' או מ' בני אדם אשר הלכו מן הב' קהלות לקהל שלם אם הם יודעים שאותה ההסכמה לא קבלו אותה רוב ב' הקהלות אינם חייבים לקיים אותה והם יחושו לנפשם אם יש להם ספק בדבר זה אבל החתומים בהסכמה ושאר בני ב' הקהלות אינם יכולים להכריחם אם לא שיבררו אחד משני הדברים כמו שנז':
וענין הבירור הוא שיושיבו ב"ד על כך ויעידו ב' עדים אפילו שהם מבני ב' הקהלות בפני אלו הל' או מ' שיצאו מב"ה כי באותו הזמן היו אלו החתומים בחברת החכם נר"ו ממונים וברורים על עניני ב' הקהלו' ותקנותם ותקנו הסכמה זו והודיעוה לב' הקהלות או אפילו לא היו ברורי' שהוכרזה הסכמה זו בשתי הקהלות בהיות כל הקהל בבית הכנס' וכולם או רובם נתרצו בהסכמה הנזכרת וכל שלא יועד ענין זה בב"ד אינם רשאי' לקרות אותם עבריינים וחייב עונש כל מי שיקרא אותם עבריינים דאפי' יראה למי שקורא אותו עבריין כי הוא עבר על ההסכמה אינו רשאי לקרותו עבריין עד שיתברר בב"ד בעדות ברור כי אפילו מי שראה דבר עבירה בחברו אפילו הוא רשאי לשנאתו אם יאמר לו עברת עבירה והוא מכחיש יענישו אותו ב"ד דאפילו עד א' המעיד על חברו בעביר' מלקין אותו כי ההיא דאמרי' טוביה חטא זיגוד מינגיד. עוד נראה לי כי אפי' שהיו אז באותו הזמן אותם האנשים עם החכם נר"ו ממונים במקום שבעה טובי העיר או במקום ג' מכל הב' הבתי כנסיות לא מנו אותם על הסת' אלא לתקן בדברים המצויים ולא עלתה על דעת הקהלות שמנו' שיתקנו תקנה כזאת שלא ילכו להתפלל בבית הכנסת אחר או שלא יתנו דבר ממה שיתנדבו כי אם ביד גבאי הקהלות כי היה בזה חשש קרוב לאיסור אלמלא שהיה ביניהם חכם זקן ויושב בישיבה ומסתמא על דעתו הוסכמה מה שהוסכם וגברא רבא הוא ולא ספי איסורא לאינשי ועכ"ז כיון שהיתה ההסכמה בדבר שאינו מצוי אין כח ביד הממונים שהם במקום שבעה טובי העיר לתקנה גם כי הורשו מן הקהלות לפקח על צרכיה' אם לא שיסכימו ויודו בה אחר כך רוב הקהל דהיינו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ויש לזה ראיה מההיא בי כנישתא דבשבעה טובי הע' ובמעמד אנשי העיר אפילו למישתי בה שיכרא שרי ובלאו הכי לא משו' דלא שכיח דלזבנו להכי ובעינ' שיהיו הם במעמד ואפי' נתנו רשות בסתם לז' טובי העיר ועם זה יתורץ תירוץ ג' למה שכתבנו למעלה כי לדעת הרמב"ן ז"ל נראה דבעינן ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר והיינו כי האי גוונא וא"כ בנדון זה גם כי יבררו שהיו אז ממוני' על ב' הקהלו' צריכים לברר ג"כ שהודיעו לקהל ושהסכימו ונתרצו רוב הקהל למה שתקנו ובלאו הכי אינם רשאים לקרותם עבריינים והקורא אותם עבריינים רשאים שכנגדם ליסרם ולעונשם והאל ית' יסלק מעלינו איבה ותחרות ויטע אהבה ואחוה כ':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |