שו"ת חתם סופר/ב/שה
שו"ת חתם סופר 
ב שה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יראה בנחמה בעיר ה' שמה ה"ה ידידי הרב המא"הג המופלג החרוץ כבוד מו"ה יאקב ני' אב"ד דק"ק נאדיש יע"א:
גי"ה הגיעני ונפשו היפה בשאלתו נידון בכור הנכנס לרעות בין העדר וממילא מרביע הנקבות אי אית ביה משום אי' מרביעי' בבכור ובפסולי המוקדשים ועיניו שפיר חזו במשנה למלך פ"א מה' מעילה ונפלאו דבריו בעיני מכ"ת אמרתי לבאר הענין בעזה"י ואח"כ נבוא לעיקר הדין אי"ה המשנה למלך שם עמד מ"ט אין לוקין המרביע דלשון הרמב"ם וגם בברייתא במס' מ"ק משמע דמלקות ליכא ומזה המציא דהזכר הרובע אין בו משום מלאכה אלא הנקבה הנרבעת וכיון שאין האדם בעצמו עושה המלאכה אלא מביא עליה זכר שירביענה ועושה המלאכה באמצעו' הזכר ולא האדם עצמו עושה המלאכה ע"כ ליכא אלא אי' דרבנן והתפלא מכ"ת הא בכור זכר הוא והתני' אין מרביעים בבכור ולהמ"ל העיקר בהנרבעת קדשים והזכר אפי' חולין אבל זכר בכור אנקבה חולין ל"ל בה אומר אני אי משום הא ל"ק דמ"למ סמך עצמו אמ"ש בעצמו פ"ט מה' כלאים דלרמב"ם הא דמכו' כ"ב ע"א המרביע שור פ"המק לוקה [שנים ט"ס] משום כלאים מיירי בין קודם פדיון בין לאחר פדיון והוה ק"ל ברייתא דמ"ק דמשמע המרביע בבכור ופ"המק ליכא אלא משום עבודה בקדשי' ולא משום כלאים ותי' התם במ"ק מיירי בזכר ונקיבה שניהם פסולי מוקדשים ומשום כלאים ליכא דתרוייהו מין א' הוא וליכא אלא משום עבודה בקדשים ע"ש ולפ"ז יפה כ' כאן דאין אסור עבודה אלא בהנרבעת ומכל מקום בעי שגם הזכר פ"המק דאל"ה חייב משום כלאים וצדקו דברי מ"ל לפי דעתי:
אבל לדינא נ"ל דוחק לומר דהזכר אינו עובד רק הנרבעת ואנן איפכא שמעי' דאלמלא דכתי' בפ' עריות ונכרתו הנפשות העושות לשון רבים הוה ס"ד דהנקבה אינה בכרת דלאו עושה מעשה היא רק הזכר וא"כ איך נאמר בקדשים בהיפוך ע"כ נ"ל דס"ל לרמב"ם דההרבעה בין בזכר בין בנקבה לאו עבודה דאוריי' הוא אף על גב דפרה נפסלה אם עלה עליה זכר משום עלה עליה עול אין ללמוד לאו דעובד בקדשים מפסול פרה ועגלה ואפשר עוד לומר בזכר חולין על נקבת פ"המק אפי' איסורא ליכא דעיקר עבודה בזכר העושה מעשה ועיין היטב השגת הראב"ד פ"א מהלכות פרה הל' ד' וכן משמע לשון הבריית' המרביע בבכור ובפסולי' מדלא קאמר פסולי מוקדשין כמו ברישא אין מרביעין בהמה בחש"מ ולא אמר אין מרביעין בבהמה אע"כ בזכר מיירי שאין מרביעין זכר פס"המק על נקבה חולין ומכל מקום אינו עבודה דאוריי' שילקה דהוה ק' לרמב"ם אי ס"ד איכא לאו במרביע קדשים א"כ כשהומם אח"כ ונעשה ב' גופים איך יחול עליו אי' הרבעת כלאים הא אין איסור חע"א ולית כאן לא כולל ולא מוסיף אע"כ משום עבודת קדשים ליכא לאו דהרבעה לאו עבודה דאוריי' היא וכשהומם הוא דאתי עליה איסור כלאים דהרבעה ומגו דחייל כלאים דהרבעה חל נמי כלאים דחרישה ומשו"ה המנהיג לוקה אע"ג דקודם שהומם נמי היה לוקה המנהיג דהוה עבודה גמורה מכל מקום חייל השתא בכולל אע"ג דיש לפקפק דלאו דהרבעה ולאו דהנהגה ב' שמות נינהו מכל מקום אמרי' כולל דהכל שם כלאים הוא כנלע"ד בדעת הרמב"ם ומכל מקום נ"ל היינו המרביע בידים אבל להכניס הזכר לעדר אעפ"י שסופו לעלות על הנקבות לית לן בה דהרי אפילו בפרה דחמירה אם הכניסה לרבקה שתניק ואח"כ דשה מאליה לית לן בה וערמב"ם פ"א מפרה הל' ז' והרי מותר למסור הבכור לשומר לגוי ולרעותו ולגדלו אעפ"י שירביענו ועיין סי' שי"ג ש"כ סק"ו על כן נ"ל התר גמור:
וע"ד חבל קטן או רצועה קטנה שרוצים לקשור בו לסימן שלא יכשלו בו נראה לי דלאו עבודה ולא משא יתירה הוא יפה כ' מעלתו דאפי' פרה כל דלצורכה מותר כ"ש הכא ומה שהאריך מעלתו לדמות לר"פ במה בהמה כל נטירותא יתירה משא הוא בשבת ועובר משום למען ינוח אינו ענין לכאן דהכא לאו נטירותא יתירא ונראה אפי' בשבת מותר לצאת בו בכרמלית שלנו:
וידע מעלתו דאין ענין מלאכת שבת לעבודת קדשים הרי שנים עומדים א' טעון עליו משא אבנים כבד מאוד אשר כיוצא בו ודאי עבודה קשה הוא וחברו עומד בצדו אך חוץ למחיצה ובידו כגרוגרת פת אלא שעובר ד' אמות בר"הר וזה הולך במשא אבנים שלו לפנים ממחיצה זה חייב וזה מותר לכתחילה לולי עובדא דחול ועיין סי' ש"ה סעי' יו"ד ובט"ז שם:
ומ"ש מכ"ת כי הכהן שכבר קיבל הבכור ושוב קשה עליו טפולו הפקירו הפקר גמור כדינו תמהתי על דבריו מ"ט לא כייף ליה לטפל בו ואפי' בתחלה כשאינו רוצה לקבלו אחר שלשים יום כייפי' ליה לקבלו אם לא פשע הישראל שלא מכר אזן הפרה וכדומה ועיין היטב לשון הרא"ש בפסק שלו סוף מס' בכורות סי' ב' ויעויין בטש"ע סי' ש"ו ועוד מי נתן רשות להפקיר קדשי שמים וישלטו בו נכרים ויאכלוהו ומימי תמהתי על הצל"ח דפסחים במשנת כיצד מפרישין וכו' דכ' ליתנה לכהן ויבטל טרם יחמיצה והוא תמוה הא ביטול היינו הפקר ואי יבוא גוי ויטלנו מי שבקי' ליה ליטול חלה אפי' טמאה וצ"ע והכא בנידון שלפנינו בכור תם שאינו ממונו של כהן אלא ממון גבוה ואינו יכול לקדש בו אשה איך יכול להפקיר לעולם הוא בי גזא דרחמנא ועליו מוטל הטיפול עד שיומם וכופין אותו בשוטים ואחתום בברכה:
פ"ב יום ה' ז' אב תקצ"ט לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |