שו"ת חתם סופר/ב/ריט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
רב שלומים לי"נ הרב המופלא יושב בשבת תחכמוני עדני העצני כבוד מוה' ליב ני':
בקבלת נועם מכתבך נתמלא בית אורה ושמחה והנה הזמן יקר מאוד מרוב טרדותי אך אהבתך דוחקת הבשר ואשיבך על כל דבריך בשולי המכתב באריכות ואגיד לך תעלומות אמנם ראשית דבר עתה באתי על דברי תורה כדי שיהיה מפתח שפתינו משרי' במה שעוררתני בקיצור נמרץ בסוגיא דנזיר (ד' ע"ב) הנה רמזת ברמז בעלמא ובסתמא לא נעלמו ממך דברי האחרונים שהלכו בו נימושות ואפרש שיחתי כי מהסוגיא מבואר דלר' יעקב ור' יוסי ור"ש לכ"ע אין נודרים אלא בדבר הנדור ולא פליגי אלא בבכור משום דכתיב נדר לה' לרבות הבכור אבל לכ"ע המתפיס בשמשון אינו נזיר דלכ"ע שמשון לא הזירו אביו אלא המלאך ומה דכתיב גבי נזיר להזיר לה' איצטריך לדשמעון הצדיק שלא אכל אלא אשם נזיר אחד יפה עינים שבא מן הדרום ואמר עליך אמר קרא לנדור נדר נזיר להזיר לה' זו סוגית הש"ס ומבואר דר' יהודה דס"ל המתפיס בנזיר שמשון הוא נזיר ע"כ ס"ל דאין צריך להתפיס בדבר הנדור והוא דלא כסתמי דכמה משניות דנדרים ור' יהודה עצמו סותר בזה למה שנאמר משמו בנדרים (י"א ע"א) גבי כירושלים ופסקי הרמב"ם סותרים שכתב להדיא בפ"א מנדרים דבעינן שיותפס בדבר הנדור וסבירא ליה ג"כ בפרק ג' מנזירות דשמשון הזירו המלאך ולא אביו והלח"מ העיד דס"ל ג"כ כשמעון הצדיק כמבוא' בדברי הרמב"ם סוף הלכות נזירות ובכל זה פסק בפ"ג המתפיס בשמשון הרי הוא נזיר והוא תמי' רבתי ובדברי אלו כלולי' כל דברי מהר"י בן לב והכ"מ והלח"מ והתי"ט ואורח מישור ופני משה בירושלמי דנזיר שם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם:
ואני בעניי לא מצאתי איה איפה נגלה רז זה להלחם משנה ז"ל דסבירא ליה להרמב"ם כשמעון הצדיק וז"ל סוף הלכות נזירות:
האומר הריני נזיר אם אעשה כך וכך או אם לא אעשה וכיוצא בזה ה"ז רשע ונזירו' כזו מנדרי הרשעי' הוא אבל הנודר לה' דרך קדושה ה"ז נאה ומשובח ועל זה נאמר נזר אלקיו על ראשו קדש הוא לה' ושקלו הכתוב כנבי' שנאמר ואקים מבניכם לנביאי' ומבחוריכם לנזירי' עכ"ל וכ' עלי' הכ"מ דהיינו מעשה דשמעון הצדיק וצל"ע אם כן מ"ט שינה הרמב"ם מקרא דמייתי הש"ס איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ואלו הרמב"ם מייתי נזר אלקיו על ראשו קדש הוא לה' שהוא איזה פסוקי' אח"ז ותו קשי' טובא הא כ' תוס' ד"ה עליך הכתוב אומר כלומר שתחלת הנזירות לגמרי לש"ש ולא הי' דואג שיתחרט אע"פ שניטמא אבל שאר סתמא נודרי' בעת צרה או על עבירה שבידן כדי להצטער ולכפר על עוונם וכשמתרבי' הימים עליהם ממה שגמרו בדעתן קרוב להיות תוהה על הראשונו' עכ"ל ודבריהם מוכרחי' בש"ס נדרים (ט' ע"ב) וא"כ לפ"ז אפי' הנודר לש"ש מ"מ אינו בכלל נזיר שמעון הצדיק אא"כ עושה לעשות גדר בפני יצרו שזה לא יתחרט לעולם ואלו הרמב"ם לא הוציא אלא הרשעי' הנודרים בכעסן ובתנאי' שביניה' לבין חביריהם וכה"ג אבל הצדיקי' אינו מוצי' מכלל אע"ג לכשיתרבו הימי' ימי נזר' ע"י טומאה יתחרטו והרי דהרמב"ם לית לי' כשמעון אלא בודאי כ"ע מודים דקרא דקדוש הוא לה' מרמז שיהיה משום קדושה ולא כרשעים הללו שהזכיר הרמב"ם אלא ששמעון הצדיק יליף מיתורא דקרא קמא להזי' לה' אתי למעוטי אפי' הני ולא משכחת אלא כעין ההוא יפה עינים והרמב"ם לא פסק בהא כשמעון הצדיק ודלא ככ"מ ולח"מ הנ"ל וזה מבואר:
וטעמא רבא איתא דלא לפסוק כשמעון הצדיק מש"ס ערוך נדרים (יו"ד ע"א) דס"ל לר' יהודא חסידי' הראשונים כשהיו רוצי' להתחיי' חטאת היו נודרי' בנזיר ור"ש פליג דא"כ נקראי' חוטאי' ואמר אביי ר"ש ושמעון הצדיק ור' אלעזר הקפר בריבי כולהי ס"ל דנזיר חוטא הוא ע"ש נמצא לפ"ז קם לי' שמעון הצדיק בשיט' וקיימ' לן לית הלכתא כשיטה וסבירא ליה לרמב"ם דר' יהודה דפליג על ר' שמעון ולא ס"ל דנזיר חוטא הוא ואדרבא החסידים נודרי' בנזיר פליג נמי על שמעון הצדיק ואע"ג דלא משמע קצת מלשון הר"ן שם ד"ה כלן בשטה א' הן וכו' הרמב"ם לא ס"ל כן אלא אי ס"ד דחיישי' לכשיטמא יתחרט ויהיה כעין חולין בעזרה לא היו החסידי' מביאי' ענמם לידי נסיון בזה אלא ל"ל לר' יהודה כשמעון הצדיק והשתא הש"ס בנזיר דאמר דכ"ע צריך שיתפיס בדבר הנדור ר"ל בין פלוגתת ר"י ור"ש ובין פלוגתת ר' יעקב ור' יוסי ומפרש תחלה דר' יעקב ורבי יוסי פליגי בלה' דנדרי' אי מרב' בכור או לאו וה"ה דר' יהוד' ור"ש פליגי בלה' דגבי להזיר לה' ומפרש דר"ש מוקי ליה לדשמעון הצדיק ואמנם ר' יהודה הרי מבואר דלית ליה כשמעון הצדיק מש"ס נדרי' יו"ד ע"א הנ"ל וממילא מרבה מלה' נזיר שמשון ואפשר ר' יעקב ור' יוסי נמי הכי ס"ל ולא כשיטה הנ"ל ופסק הרמב"ם כהלכה ונוטי' דברי' אלו לדברי מהריב"ן לב ותמי' על הכ"מ שלא הרגיש בהנ"ל ועיי' בתשו' מהרי"ט (ח"א סי' י"ט) בענין זה וסנגורי' לאותה התשוב' תמצא בדבריו שם (ח"א סי' כ') ע"ש שדבריו נוטי' ג"כ דמפיק מלה' דלא כשמעון הצדיק:
ואיידי דאיירי עיין במ"ש מג"א (סי' א' סקי"א) ומ"ש בזה כנסת יחזקאל ויפה השיג עליו בשאיל"ת יעב"ץ והנלפע"ד דודאי חסידים הראשוני' שהי' מתאוי' לקיים כל מ"ע שבתורה לא היו דואגי' על קיום מ"ע של והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו ומ"ע של והשיב את הגזילה מפני שזה בידם לעשות לאכול מן הקדשי' ולהותיר במזיד ולקיי' מ"ע של שריפת נותר וכן לגזול ולהשיב אח"כ ולא נמנעו מזה אלא אהבת ה' שלא רצו להותיר באי' וכה"ג נמצא שהמ"ע בידם לקיים כל שעה אלא שהם אנוסי' מלקיימה שלא יעברו ח"ו על רצון ה' וא"כ הרי הוא כאלו עשאום וקיימו העשה ההיא וכן נמי קרבן עולה ויורד דבא על שבועת ביטוי אפי' במזיד זה הי' בידם לעשות ולשבע על שקר ולהבי' קרבן ונמנעו מפני רצון ה' הרי מעלה עליהם כאלו קיימו מ"ע של הבאת עולה ויורד ואמנם חטאת קבוע אי היה שייך לאתויי על מזיד כשוגג ה"נ הוה דמיון הנ"ל אלא שבאמת אינו בא אלא על השוגג והקב"ה אינו מביא תקלה על ידם וא"א לאדם לעשות עצמו שוגג ע"כ לא היה אפשר להעלות עליהם כאלו קימו המצוה כ"א ע"י שידרו בנזיר לר' יהודה וכל זה בחטאת אמנם באשם א"א למצוא שום ענין דאשם שפחה חרופה ופקדון אינו בידו ע"כ נ"ל דכשנדרו בנזירות ואז היה בידם לטמאות עצמם לחייב אשם וחלילה שלא עשו כן לטמא ראש נזרו ועכ"פ מעלה עליהם כאלו הקריבו אשם והרויחו גם בזה שאם היה להם שום חטא הי' מתכפר אגב אשם הנזירות שהי' כאלו הקריבוהו ובזה יובנו דברי הר"י מפוזנא שהבי' מג"א הקצרתי מאוד וסמכתי על שכלך הבהיר:
ואיידי דאיירי בנזיר דע מ"ש תוס' שם (י"ד ע"א ד"ה אמר כמשה וכו' בסוף הדבור) ולא היה היתר גם בשילה רצונם לר"ש בן יוחאי דזבחים קי"ט סוף ע"א דאית ליה זה וזה ירושלי' ע"ש דאל"ה דבריהם תמוהים וק"ל:
וגם אני אעריך לפניך דבור א' מחידושי בית מדרשי אשר חנני ה' עיין בתוס' ב"ק (נ"ג ע"ב ד"ה לענין כלים) שהעלו דרבא דמפיק מוהמת יהיה לו לפטור שור פסולי המוקדשי' ס"ל כרב יוסף דפסחי' כ"ט ע"ש ודלא כרב אשי התם והדבר תמו' מה יענה בדרב אשי דב"ק יו"ד ע"א מתקיף ליה ר"א ליתני חומר בשור מבבור שהשור חייב בו פסולי המוקדשי' משא"כ בבו' והרי רב אשי עצמו ס"ל כן וק' זו מטו בה משמי' דהגאון מהו' משלם ז"ל שהי' אב"ד דק"ק פ"ב ובאמת לשיטת תוס' פסחי' שם ד"ה אין פודין א"ש הכל אבל לשיטתם דב"ק צ"ע ולפי החומר הקו' היה נ"ל לבאר תחלה כוונת התוס' דצ"ע לכאורה במ"ש בפשיטו' דאי שרי לכלבו ואורו הוה שפיר המת שלו וק' הרי גבי תרומה אמרי' תתן לו ולא לאורו וצ"ל דהתוס' דב"ק סמכו אמ"ש והעלו בשבת (כ"ה ע"ב ד"ה תתן לו) ובפסחים (ל"ג ע"א ד"ה תתן לו) שכתבו דהתם גופי' מייתורי דלו ממעטי' אורו אבל בלא"ה הוה אורו בכלל לו וס"ל להתוס' דהכא לא מייתרי והמת יהי' לו דאיצטריך אקודם פדיון דאסור בהנאה לגמרי משום העמד' והערכה וא"כ ק' להו שפיר מנ"ל למעט נמי אחר פדיון דאית ליה עכ"פ הנאת אורו כך נ"ל בפי' התוס':
אלא דאכתי יש לפקפק דאי אקודם פדיון לחוד לא ה"ל למכתב והמת יהי' לו והוה סגי אי הוה כתיב רעהו כמו באדם ושור אע"כ דאתי למעוטי נמי אחר פדיון דאע"ג דבחיים הוה רעהו מ"מ המת אינו שלו וכיון שא"א לאוקמי אלא בהכי שפיר ממעטי' לו ולא לאורו עיי' סוכה (ל"ה ע"א ד"ה לפי כו') והדר' ק' אהתוס' לדוכת' וי"ל דס"ל להתוס' אי הוה כתי' רעהו לא הוי ממעטי' קדשי' קלים דהרי קיי"ל כרי"הג כמ"ש הרמב"ם ורבא גופי' ס"ל כן בב"ק י"ג ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה אמר רבא תודה וכו' וא"כ לעולם י"ל והמת יהיה לו קאי רק אקודם פדיון ולא הו"מ למכתב רעהו דאז לא הוה ממעטי' קדשים קלים וא"כ מנ"ל למעט הנאת אורו לאחר פדיון ע"כ הוצרכו לומר דרבא אתי' כרב יוסף ולא כרב אשי כך צ"ל ליישב כונת התוס':
והשתא ממילא לק"מ מרב אשי לעיל יו"ד ע"א דהא איהו קאי אבריי' חומר בשור מבור דע"כ לא אתי' כרי"הג דא"כ ה"ל למחשב חומר בשור שחייב בו קדשים קלים מבבור שפטר בו ק"ק מוהמת יהי' לו וע"כ ס"ל לבריי' מרעהו נמי ממועט קדשים קלים ודלא כרי"הג וא"כ לפ"ז הדרן להנ"ל דשפיר הו"מ למכתב רעהו גבי בור אי לאו משום דאתי למעוטי הנאת אורו לאחר פדיון ושפיר הקשה רב אשי אכתי לימא חומר בשור שחייב בו פסולי מוקדשי' וק"ל [ועיי' תוס' שבועות י"א ע"ב ד"ה אי הכי וכו' וק"ל]:
ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה צ"ל נמי במה שקשה מנ"ל לרב אשי להקשות שם בב"ק (יו"ד ע"א) דלמא בריית' אתי' כר"ע דס"ל יאותו כהני' בעורו וה"ל המת שלו כמ"ש תוס' בזבחי' ע"א ע"ב ד"ה טריפה ולפי הנ"ל א"ש וק"ל. ודע דתוספות דב"ק (יו"ד ע"א) שם אזלי לתי' קמא דתוס' נדה נ"ה ע"א ד"ה שמא וכו' דאלו לתי' ב' דהתוס' הרי עור אדם מותר וק"ל וצ"ע קצת הא ע"ז אתי איסורו ממת כמבואר פ' אין מעמידין ומ"ש עור מת דמותר בהנאה ועור תקרובות ע"ז אסור בהנאה כמבואר מעורות לבובין וכן שער מת מותר ושער בהמה של ע"ז אסור מרמב"ם (פ"ז מע"ז ה"ג) וי"ל בדוחק ודוק בכ"ז. הכ"ד א"נ דש"ת מצפה תשובתך
מ"ד יום ד' ב' אייר תקס"ה לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |