שו"ת מהרי"ט/א/כ

שו"ת מהרי"ט ‏ א כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה להחכם השלם כמה"ר סולימאן ע"ד הנזירות ומה שכתב הוא כתוב במקום אחר. (נ"ש לא הוי מטעם נדר)

מה שתופס כ"תר לעיקר שטעם נ"ש אינה אלא מטעם נדר לא נתחוור אצלי כלל חדא דאי משום שאינה בטומא' כדין נזירות אמרינן אינו אלא נדר אם כן גם באומר הריני נזיר מן החרצנים או מן הזגים ע"מ שאגלח ע"מ שאטמא למתי' יהיה אסור בהם מטעם נדר ולא מטעם נזירות וכי היכי דאמרינן התם כל דקדוקי נזירות עליו אע"פ שפירש ואמר ע"מ אף כאן נאמר כל דקדוקי נזירות עליו אע"פ שאמר כשמשון ומה טעם לחלק ועוד דכל שהוא אומר בלשון נזירות ע"כ אי אתה יכול לומר שהוא נדר אפי' אם לא היתה כוונתו לכך כאותה ששנינו מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר גמור אע"פ שא' ממנו ואע"פ שאמר לא היה בלבי לינזר אלא לאסור על עצמו כוס זה ועוד דתנן הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה בית הלל אומרים אינו נזיר ומדלא אמרינין יהא אסור בהם מטעם נדר כדמסיק התם דסברי כר"ש דתנן ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים ודוקא בשכור תנן לא נתכוין אלא לקרבן ובגמ' אמרי' עלה וכי תימא לימא הכי פי' אם איתא שנתכוון לנדר למה הזכיר נזירות היה לו לומר בפירוש הרי עלי קרבן ומשני סבר מייתי ליה אחרינא ומצערין לי שאם היה אומר קרבן היו מצערין בו בכוס אחר לכך אמר מילתא דפסיקא להו הא למדנו שהאומר לשון נזירות אינו נדר דאמרינן דאם איתא שכוונתו היתה לנדר למה הזכיר נזירות. (מי שנתכוון לנדר ואמר לשון נזירו' לאו כלום הוא) והלא דברים ק"ו אם כשנתכוון לנדר ואמר לשון נזירות לאו כלום הוא אם לא בדבר מבורר כי התם כשכוונתו לעולם היא לנזירו' ואמ' לשון נזירו' היאך נאמר שהו' נדר וגדול' מזו שאפי' נתכוון לנד' גמו' כל שאמ' בלשון נזירו' לא אמר כלום כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב דה' נדרי' הית' כוונתו כסבור לנדור בקרבן ונדר בנזיר בנזי' ונדר בקרבן אינו כלום דבעי' שיהיו פיו ולבו שוין ואל תשיבני והרי משנתינו ומעשה באחת שהיתה שכורה ומזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו ואמרו חכמים לא נתכוונה זו לומר אלא הרי עלי בקרבן. (אם אמר על דבר הריני נזיר ממנו הוי כאילו אמר הריני מופרש ממנו שלשון נדר הוא) התם כיון דאמרה הריני נזירה ממנו לשון נדר הוא כאלו אמר' הרי מופרש ממנו שלשון נדר הוא זה כעין הא דתנן פ"ק דנדרים מופרשני ממך מרוחקני ממך שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך אבל האומר נזיר סתם הוא נזירות שהוזכרה בתורה ולא נדר ואפי' נתכוון לנדור הרי הפה סותר מה שבלב ואנן פיו ולבו שוין בעינן ק"ו הדברים כשלבו לנזירות ופיו לנזירות שלא נאמר שיתקיים מטעם נדר ואני שואל מאת כ"תר איסור תגלח' היכי שייך בנדר בשלמ' שאסר יין עליו ניחא אבל איסור תגלח' דבר שאין בו ממש הוא וכי תימא הנא' תגלחת אסר עליו אטו אם תלש שערה אחת שאין בה הנאה אינו לוקה ועוד אם מטעם נדר נאסר לא יהא בהם התר מצטרף לאיסור כדאמרינן גבי נזירות בפ' שלשה מינין בכל התורה כולה אין התר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת ואם איתא לא היה תלמודא שתיק מינה ולא הפוסקים היו סותמין נ"ש כשאר נזירות דעלמא ועוד בהאי דתני מה בין נזיר עולם לנ"ש לתני שנזיר עולם התר מצטרף לאיסו' שהרי אמרה תורה משרת כי היכי דקתני הכביד שערו מקל בתער שאינו מפורש בתורה אלא מדברי קבלה דויהי מקץ ימים לימים דאבשלום. (אין נדרי' חלי' אלא כשמתפי' בדב' הנדור)

ובר מן דין ומן דין אעיקרא דדינא פרכא דאי מטעם נדר אין נדרים חלין אלא כשמתפיס בדבר הנדור כדתנן ריש פ"ב דנדרים כבשר חזיר כע"ז כעורות לבובין מותר וכו' ודרשינן לה התם מדכתיב איש כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור וגם נזיר אע"ג דכתיב להזיר לה' דרשינן ליה להא דשמעון הצדיק בפ"ק דנזיר:

ואעבור על דקדוקיו אע"פ שבעיקר הדבר אנו מוסכמין מ"מ פטפוטיא דאורייתא טבין על מה שכתב על מה שהוכחתי מדמוקי בגמ' מתני' דלא כר"ש דר"ש לא אמר כלום קאמר משמע אפי' דרבנן מב' צדדין הוכחתי משם מדמוקי לה דלא כר"ש שהיה יכול להעמידה כוותיה דמ"מ מדרבנן חייל והא דאמר לא אמר כלום מן התורה קאמר כדמפרש טעמא שלא מצינו בשמשון שיצתה נזירות מפיו ועוד מדמוקי לה כר"י דע"כ ר"י סבר נ"ש דאורייתא דהא לא בעי דבר הנדו' כדמפרש בגמ':

ומה שהוכחתי מדלא קתני דמתני' דמה בין נז"ש לנז"ע שנז"ע חל איין מצוה כיין הרשות דחה כת"ר לומר דלא קתני אלא מילי דמפרשי בנזיר והא קתני מיקל בתער דלא מפרש כלל אלא מדברי קבלה ילפי' כדפי' לעיל ועוד שהתוס' הקשו אמאי לא קתני דנ"ש לית' בשאלה ותרצו דלא חשיב אלא הפרש שיש בין נזירו' לנזירות בששניהם מקויימין ולפי זה ה"ל למתני נמי הא והראיה שהביא ממכות העבודה אותה ראינו תחילה אלא שלפי דברי רש"י אשר שם ראינו שאין להוכיח דדלמא במי שקבל נזירותו ע"י מלאך או ע"י נביא שיהא אסו' מן התורה שהעובר על דברי נביא חייב מיתה דכתי' האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אנכי אדרו' מעמו אבל לא במי שתלה והתפיס בשמשון דאע"ג דמ"מ נזיר הוא כדמוכח במכילתין דנזיר מ"מ מדרבנן הוא ולא מן התורה ומה שפי' דרשה דוכן יעשה על תורת נזרו לא ידעתי למה שנה ממדרש חכמים שדרשוהו בסיפרי לענין מה שאומר הריני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין ומטמא למתים ואע"ג דבגמ' מפקי' לה מדכתב מיין ושכר יזיר בכמה מקומות מצינו כיוצא בזה דבספרי מפיק לה מקרא אחרינא ומה שפי' בה מעכ"ת לענין קרבן לא נהירא דמה קרבן שייך בנ"ש שהי' לעולם ואינו מקל בתער. ומה שאמר שקבל עליו לזמן קצוב (אין קצבה לנ"ש ואפי' אמר לזמן קצוב הוא נזיר עולם) הא ליתא שאין לנ"ש קצבה ואפי' אמר לזמן קצוב הוה נזיר לעולם כמי שאמר הריני נ"ש מן החרצנים שהוא נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו אלא דמר לשיטתיה אזיל דס"ל שמטעם נדר הוא נאסר אם הוא יקבל עליו לזמן קצוב וזה לא ראינו מי שהעלה על דעתו כן מעולם והיסוד שבנה עליו מעכ"ת הוא מה שהוקשה לו דכי היכי דאמרי' האומ' הריני נזיר ע"מ שאהיה מטמא למתי' הרי הוא נזיר וכל דקדוקי נזירו' עליו גם בשאומ' כשמשו' שהיה מטמא נאמר כל דקדוקי נזירות עליו ואינה אצלי קושי' שב' מיני נזירות הם האחת מפורשת בתורה שהיא אסור ביין ותגלחת וטומאה ויש נזירות אחר מפורש מדברי קבלה והיא נ"ש שאע"פ שהיא בטומאה נקרא נזיר דכתיב כי נזיר אלהים יהי' הנער מן הבטן ויש חלוקים ביניהם כמו ששנינו במשנה ויכול האדם להתפיס בה כדדרשי' מלה' שהוא מתפיס בנזירות אף בדבר שאינו נדור ומעתה מי שרוצה להזיר אינו יכול להזיר אלא באחת משתיהן או בדין נזירות של תורה או בדין נ"ש אבל נזיר נזירות סתם שהוא של תורה אפי' אמר מן החרצנים כל דקדוקי נזירות תורה עליו נזר בנ"ש אפי' אמר נ"ש מן החרצני' או מן התגלחת לבד הרי נ"ש וכל דקדוקי נ"ש עליו. ואין לתמוה הואיל ומ"ה משמע שאין נזירות אלא בכולן (ישוב למה נ"ש שהוא מטמא למתים קרינא ליה נזיר כיון דמן התורה משמע דאין נזירות אלא בכולן) היאך נלמוד מדברי קבלה שיקרא נזירות אע"פ שהוא מטמא למתים שהרי בכמה מקומות מצינו כיוצא בזה ואמרי' בפ' הערל דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו עד שבא יחזקאל ולמדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל משכני לשרתני ומהת' נפקא לן דערל פוסל בעבודה ובפרק השולח אמרינן אהא דתנן והעדים חותמין על הגט מפני תקון העולם דאורייתא הוא דכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים וכהנה רבות בתלמוד ימצאם המחטט אחריהם וגדולה מזו דעבדינן היקש בדברי קבלה דבסוף אלו הן הנשרפין גמרינן פרועי ראש במיתה מדכתיב ופרע לא ישלחו ויין לא ישתו כל כהן איתקוש פרועי ראש לשתויי יין מה שתוי יין במית' אף פרועי ראש במית' והכא במכילתין נמי גמרי' דמקל בתער מימים לימים דאבשלום אע"ג דק"ק דגמר גזרה שוה מימים תהיה גאולתו דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן בגזרה שוה ושמא דעיקר מילתא דמקל בתער בלא גזרה שוה ילפינן לה אלא דלכמה זמן הוא דגמרינן מבתי ערי חומה פי' דימים וגילוי מילתא בעלמא הוא דבכה"ג אשכחן בפ' ראשית הגז אתיא גזה גזה דומגז כבשי יתחמם ואינה ג"ש אלא גילוי מילתא בעלמא הוא ואגלה אזן מע"כת דההיא דהריני נזיר ע"מ שאהיה שותה יין ומטמא למתים הוא קשה להלום למה יאסר בכולם ויש לי באותה סוגיא משא ומתן עם הסוגי' של מנחות וסוגיא דפ' אע"פ כתבתיה בירושלים אלא שעדין לא נתחוורו לי הדברים ככל הצורך נאום הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף