שו"ת חתם סופר/ב/קיז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פה בסביבותינו מצא א' ברוב חקירתו לעשות שמן מחרצני הענבים והיינו שמצא בכל חרצן וחרצן יש שקידה א' קטנה ומאותה שקידה נעשים שמנים ממחים משמרים מזוקקים טוב מאוד למאכל וכך משפט עשייתן מיד כשמביאים החרצנים והזגים מבית הבד נפין החרצנים בנפה כדי שלא ישאר בהם שום דבר מהזגים ואח"כ מיבשים החרצנים בחמה עד שנעשים יבש מאוד ואח"כ דכין אותם במדוכה עד שנעשים לפרורין קטנים ואותן הפירורין מהבהבין אח"כ במחבת על האש עד שמעלין זיעה כדרך (הקאפע ברענין) ובשעת ההבהוב הזה מריחין מהן ריח יין ואז בעידן ריתחא משימין הכל בשק חזק ויפה וכובשים אותן במכבש של ברזל המיוחד לכך ועי"ז נוטף השמן דרך אותו השק זך ונקי והפסולת היינו החרצנים הנדוכי' נשארים כולם בתוך השק ואין שום אדם או קפילא יכול לטעום או להרגיש שום טעם יין באותו שמן או להבחין בינו ובין שמן זית והנה מלבד שזה דבר חדש שלא זכרו ולא רמזו מזה אבותינו ורבותינו חכמי התלמוד ז"ל בכולי סוגי' דנזיר פ' ג' מינין וגם בנדרים גבי הנודר מן הענבים ובשבועות גבי שבועה שלא לאכול חרצן ובשביעית גבי הגלעינין דבכולהי איכא נ"מ לדינא בזה אמנם אנא לא לאשתעי דינא ולא לחדש חדשים קאתינא רק תלמיד הבא לשאול ולשמוע הלכה למעשה מפי רבו נ"י: -
שלום לתלמידי הרב הדיין המופלג החו"ש כמו"ה ליזר שאפלך נ"י:
קבלתי גי"ה נידון שמן הנעשים משקדים הגדלים בענבי חרצי ענבים והם מי"נ ומעלתו בחכמתו ומתק לשונו ביאר כל מעשה מלאכה ההיא ומ"מ לא ידעתי שום מקום לאיסור אי משום נימא דכח יין שבחרצנים נתהפך ונעשה ממנו שמן יש להתיר ודברי מג"א סימן רי"ו צ"ע ויפה פסק בחק יעקב סימן תס"ז כל דבר שנשתנה לדבר היתר הותר כגון בשר לדבש והכא היין לשמן ואמנם הגאון מקור חיים שם הפריז על המדה ומייתי מש"ס כריתות ה' ע"א ובמ"כ לא דק התם לחם אשתנה ונצטרף עמו מים והוה סד"א דמשערי' בקמח ולא מחייב בכזית לחם וקלי ה"א כיון שאינו ראוי להקריב ממנו עומר וכל זה רק לצריכותא בעלמא ולא לדינא אבל דברי חק יעקב נכונים ואמיתים וה"נ דכוותיה ואי משום תערובות יין כיון שטעמנו כמה פעמים ולא נטעם ונרגש בו טעם יין אין לחוש וגדולה מזו בתשו' רמ"א שחששו בשמן זית משום תערובות שומן חזיר והתירום מטעם שאין הגוים מרגישים וראי' מתשו' רשב"א בגבינות של נכרים מדאכלי אותם בימי תעניתם ש"מ שאינם מרגישים בו טעם וה"נ דכוותי' מכ"ש הכא כמה ישראלים טעמוהו ולא הרגישו בו טעם יין ע"כ נ"ל היתר פשוט ומ"ש מעלתו אהש"ך דאוסר אפי' החרצנים הוא ק' דגול מרבבה וז"ל בחי' למס' ע"ז ס"ה ע"ב דלא נצטרי זיקי בטא"ח סי' ת"ן במשכיר יורה לגוי לבשל בו חמץ אסור משום רוצה בקיומו פי' ב"י דלא יבקע היורה ומג"א לא ניחא לי' בהא וטעמו דהא היורה לאו איסור הוא ע"כ פי' דרוצה בקיומו של שכר שאם יבקע היורה ישפך ע"ש ס"ק י"א ונעלם ממנו ש"ס דהכא לא נצטרי זיקי רוצה בקיומו של זיקי שהרי אם ישפך יין טוב לזיקי כדלעיל למ"ד סוף ע"א חריפי דמצרי זיקי אע"כ צ"ל דהכלי שהוא בסיס לאי' הנאה כגון זיקי דהכא ויורה של חמץ הא גופה אסור בהנאה ואסור להיות רוצה בקיומו זכר לדבר עצמות ששמשו נותר פסחים פ"ג ע"א ולפ"ז חרצנים של יי"נ הם עצמם אסורים בהנאה ואפרן אסור וכמ"ש ש"ך סי' קכ"ג ס"ק כ"ו ולחנם השיג עליו דגול מרבבה ואחתום בברכה מרובה א"נ: - משה"ק סופר מפפ"דמ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |