שו"ת חתם סופר/ב/קטז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בין הגתות שעושי' יין כשר אזל חד מעמא דארעא לפי תומו ושאב לו יין בכד שלו מהגיגית המלאה לה ענבים דרוכות להוליכה לגת וכדי שלא יתערבו לי' חרצני' לתוך הכד שלו עשה לו עכבת יין בידו בין אצבעות להיות לו היד כעין מסננת לסנן היין הנמשך לתוך הכד אמנם בכל זאת לא ניצל מהיות עכ"פ איזה חרצנים וזגים בתוך היין צלול שבכד ועושי היין לא נתנו לבם ע"ז המעשה ועשו היין על ידי עכ"ום כדרכם אלא שנתערב הגיגית ההיא עם כמה גיגיות ונתנו לגת והיין מעורב עתה ואחר כל המעשים נתעוררו ובאו לשאול אם יש ביין חשש מגע נכרי ביין שלנו:
הנה לכאורה דין זה פשוט ומבואר לאיסור בתוס' דע"ז נ"ה ע"ב בסוגיא דגת בעוטה ע"פ דעת רש"י דכל שנמשך היין אפי' במדרון שבגת או בגיגית ע"י כוס שכיוון לשלותו מן הזגים יש בו שוב משום מגע גוי ולזה הסכי' הרא"ש שם והרשב"א בת"הא והר"ן שם והטור וכתב הרב"י וכ"כ בכ"מ שזה דעת הרמב"ם והסמ"ג והתרומו' וכן קבע להלכה בש"ע סימן קכ"ג סעיף י"ח ומדכ' וכיון לשלותו משמע דהכל תלי' בכוונתו של המושך אם הי' הכוונה לשלותו אף על פי שלא עלתה בידו כהוגן מכל מקום על ידי כוונתו נעשה כל הגת ראויה לניסוך תדע לך דאי לא תימא הכי אלא כל שהולכים עמו איזה חרצנים וזגי' לא מקרי המשכה אם כן הא דאמרי' מכיון שהתחיל למשוך עושה יי"נ ר"ל התחיל למשוך צלול בלי שום חרצן וזג כלל א"כ אתה צריך לומר לפי משנה ראשונה דמקיל טפי ובעי' עד שירד לבור היינו גם כן צלול בלי שום חרצן וזג דאין לומר דלמשנה ראשונה דבעי' הורדה לבור דוקא אז אם ירד לבור אף על פי שאינו צלול כל כך נמי עושה יין נסך כיון שכבר ירד לבור אבל למשנה אחרונה דמחמרי' לאסור אפי' ברק התחיל למשוך אז בעי' שהתחיל למשוך צלול ממש ז"א דאם כן כי פריך ממתניתין עד שירד לבור אדר"ה דאמר משהתחיל למשוך עושה יין נסך ומוקי ליה בפקוקה ומליאה ושוב הקשה מסיפא ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר ומשום אותה קושי' מסיק דמתני' היא משנה ראשונה ור"ה קאי למשנה אחרונה ואי איתא לשני דר"ה מיירי בהתחיל למשוך צלול לגמרי ועושה יי"נ מיד בתחלת המשכה ומשנתינו דקתני והשאר מותר מיירי שלא נמשך צלול לגמרי ואף על גב דרישא דקתני ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור לא מיתרצי בהכי דמשמע דעד שירד לבור לא יעשה יי"נ אפי' בנמשך צלול קודם הורדה י"ל הא מוקי ליה רישא בפקוקה ומלאה שלא הי' בגת שום המשכה ומיירי מתני' שגם כשפתח אח"כ הפקק לא ירד היין צלול לכן מה שבבור אסור והשאר מותר:
אע"כ צ"ל דברור להש"ס דדא ודא אחת היא באותו אופן שנקרא יין אחר שירד לבור באותו אופן ממש מקרי יין בתחלת ההמשכה ואין סברא לחלק בזה והשתא אי ס"ד דהמשכת היין שנתערבו בו איזה חרצני' וזגים לא מקרי המשכה לעשות יי"נ אע"פ שהיתה כוונתו לשלותו מחרצני' וזגים אם כן לפי ההנחה דלעיל הוא הדין כשכבר ירד לבור נמי אינו נעשה יין נסך אם לא הי' נקי משום תערובות חרצנים וזגים ואם כן קשה מאי פריך התם בש"ס דף נ"ו עמוד א' ואינו עושה יי"נ עד שירד לבור והתני' היין משיקפה הא פירש"י משיקפה שצפין החרצנים על היין כשהוא נח בבור אם כך שמיירי שאין היין צלול בבור ומשום הכי אינו נעשה יין להתחייב במעשר עד שיקפה מה שאין כן משנתינו מיירי בצלול ואין בו חרצני' שנאמר עד שיקפה והוה לאלתר יין נסך אלא על כרחך זה אי אפשר כלל ולעולם יורדים חרצנים עמו לבור ומשום הכי פריך שפיר ממתניתין אמעשר והרי כבר הוכחנו דהמשכה דרב הונא מיירי נמי דומיא דהורדה לבור דמתניתין ואף על גב שאינו צלול מכל וכל כל שנעשה באופן הראויה ליין וכוונתו לשלותו הוה יין נסך והוא הדין בשולה על ידי כוס מהגיגית דחדא מלתא היא:
וכן מצאתי להדיא בשלטי הגבורים שסביב הרי"ף דמסכת ע"ז דף שנ"ה ע"ב שכתב בפשיטות וז"ל דאטו בלוקח יין בכוס מן הגת שכ' הפוסקים דאם מתכוון להיות שולה החרצנים דהוי המשכה אם היה שולה עמהם איזה גרעינים מי לא הוי המשכה ודאי דהוי המשכה אלמא שאם נתכוון הוה המשכה אפי' בעליית איזה זגים וחרצנים עד כאן לשונו ועיין שם הרי מבואר כמ"ש ואם כן לכאורה אין היתר להיין הנ"ל שנגעו בו עכ"ום אחר שהמשיך הישראל מהגיגי' כד יין אף על פי שעלו עמו חרצנים כיון שכוון לשלותו וסיננו בין אצבעות ידיו כנ"ל:
אמנם להיות הפסד מרובה מאוד להמוכרים עושי היין הנ"ל וגם השתא הכא אין היין מצוי להקוני' כידוע ע"כ אמרתי לעיין למצוא תרופה והיתר שתי' ליין הנ"ל ולאחר העיון נראה לי להתירו על ידי צירוף איזה התירי' אשר יבוארו לפנינו בעזה"י והראש והראשון הוא מה דהוא מבואר בש"ס דעבודה זרה דף נ"ח ע"א וע"ב דמגע עכ"ום בלא כוונת יין שהיה סבור שהוא מים או שמן ושכרא וכהאי גונא אינו אוסר בהנאה אלא בשתי' ופסקו כן כל הפוסקים בלי שום חולק ועיין בשולחן ערוך סימן קכ"ד סעיף יו"ד והנה לפי זה הך יין שבגיגית או בגת קודם שהתחיל למשוך אין לו דין יין כלל אלא מים בעלמא וזה פשוט ומבואר ומשום הכי תמה הרשב"א בת"הא שער א' על ר"ה שאוסר בהחזיר גרגותני לגת משום טפת יין שבגרגותני והקשה כיון שהיין שבגת לא הוה יין עדיין להעשות יין נסך איך יהיה יין לאוסרו על ידי טפת יין שבגרגותני יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ומביאו הט"ז סימן קכ"ג סקי"ב עיין שם וכוונת קושי' הרשב"א צריכה ביאור ורצונו לומר לפי מה דקיימא לן בתר שמא אזלינן אם כן היין שבגת אין לו שם יין עדיין שמשום כן לא גזרו בו יין נסך איך יקרא עליו שם יין לאסור במשהו על ידי תערובות טפת הגרגותני הא מים ביין בנ"ט ולא ניחא ליה למימר דר"ה אזיל בתר טעמא כאביי לבר מהלכתא והא דלא קשי' ליה לרשב"א בקיצור אפילו אי הוה טפת יין הגרגותני מ"במ עם יין הגת נימא סלק מינו כמי שאינו והחרצנים רבו עליו ומבטלו וזה קושי' תוספות בעבודה זרה נ"ו עמוד ב' י"ל סבירא ליה לרשב"א דלא שייך סליק בכהאי גונא שטפת יין מתערב ונבלל עם יין ולא עם החרצנים וזגים ואי אפשר לומר סליק יין מתוך יין וכ"כ הוא ז"ל בחי' חולין פרק גיד הנשה גבי הא דאמר רבא סליק את מינו דאחר שכבר קבל החתיכה טעם מחברתה לא שייך סליק והרוטב יבטלנו ומינו יהיה כמי שאינו שהרי נבלע במינו וא"א לבטל ברוטב שאינו מינו הואיל ומעורב במינו ומינו אינו יכול לבטל עד כאן לשונו עיין שם בפנים וא"כ הכא נמי שמתערב היין ביין לח בלח לא שייך לומר סליק משום הכי לא קשי' ליה לרשב"א אלא הך קושי' איך אפשר שיקרא מ"במ זה היין שהוא יין גמור ליעשות יין נסך עם היין הזה שאינו יין עדיין כך נראה לי פי' קושייתו ומיהו מהתוספות ד"ה אבל אם החזיר כו' מבואר דלא סבירא להו בהא כרשב"א במה שכתבו שם עי"ל דמיירי הכא שיש הרבה יין בגת וה"ל מ"במ במשהו ואפי' לרבא אסור עד כאן לשונ' מבואר מדבריהם דפשיטא להו דהוה מ"במ יין שנמשך עם מה שבגת ונראה לי דצריך לתת טעם לסברתם דסברת הרשב"א נכונה ונראה לי דסבירא להו להתוס' הא באמת גם יין הזה שכבר נמשך נמי מיא בעלמא הוא דהרי לענין מעשר קיימא לן עד שישלה ולכ"הפ עד שיקפה ורק משום חומרא דיין נסך החמירו חז"ל לאסרו משהתחיל לימשך או משירד לבור אבל מכל מקום בשביל זה לא ישנה שמו וטעמו להיות לו שם וטעם אחד עם מה שבגת אלא שכל כך לא ראו חז"ל להחמיר על מה שבגת אבל לעולם תרוויי' חד שמא אית להו והוה ליה מיא במיא מיא דאיסורא במיא דהיתרא דהוה ליה גם כן מין במינו ומשום הכי לא חשו תוספות לסברת רשב"א ז"ל:
מ"מ לכולי עלמא מיהת לענין ניסוך הוה ליה יין שבגת כמו שמן ושכרא שאינו מקבל ניסוך וכי היכי אי היה הגוי משכשך ביין וסובר שהוא שכר היה מותר בהנאה על כל פנים הה"נ כשנגע בענבים דרוכות שבגיגית שנמשך ממנו והוא סבור שאינו נמשך ממנו ולא נעשה עדיין יין והא דמשמע מהתוספות כשהמשיכ' ממנו בכוס נעשה יין נסך ומשמע אפילו בהנאה היינו כשעכ"ום יודע מזה אבל בלאו הכי אינו אוסר בהנאה:
וכיון שבררנו שאינו אוסר בהנאה מדינא אם כן בז"הז שאנו דנין כל האומות שבגלילותינו שאינם יודעים בטיב ע"ז ומשמשי' מותר אפילו בשתי' כמבואר בשולחן ערוך סימן קכ"ד ובש"ך שם סקע"א באר היטב וביותר למעיין בפנים בתשו' רלב"ח סימן מ' ברור מלולו להתיר במקום הפסד לכ"הפ כה"ג נמצא אי הוה ידעינן בודאי שהגוי היה סבור שעדיין לא נמשך ממנו היה מותר אפילו בשתי' מה תאמר מאן לימא לן דלמא הגוי אסיק אדעתיה בסתם שדרך למשך ממנו וכבר נעשה יין ז"א מהא דעבודה זרה דף נ"ח עמוד א' בעובדא דר"י בן ארזא ור"י בן נהוראי שתו חמרא ואתי' גברא ואמר ליה אשקיין לבסוף אשכחו דנכרי הוה חד אסר אפילו בהנאה משום דמימר אמר הנכרי רבנן חשובים כי הני בודאי חמרא שתו ונסכיה ומאן דשרי סבירא ליה מימר אמר הנכרי רבנן צדיקים כי הני אי הוה שתו חמרא לא הוה אמרי לנכרי אשקיין ש"מ שכרא הוא והוה ליה כחו שלא בכוונה ושרי אפילו בשתיה עיין שם ואם כן לא מבעי' למאן דשרי הכי נמי מימר אמר הנכרי אי ס"ד דיש בו כבר דין ניסוך לא היה מניחים אותי להוליך הענבים לגת ואפי' מאן דאסור התם היינו משום דהוכחתו של גוי הוא דאנשים חשובים כאלו לא ישתו שכר והא דאמרינן אשקיי' או שלא ידעו שהוא גוי או שלא נתנו לבם באיסור נגיעת גוי וכהאי גוונא יחשוב הנכרי מפני הוכחתו רבנן כאלו ישתו שכרא אבל הכא שהכל מכירים ויודעים בו שהוא גוי והאנשים היהודים האלו כל עצמן לא באו אלא לעשות יין בהכשר בודאי יאמר הנכרי אלו כבר היה בו דין נסך לא היו מניחים אותי להפוך בענבים אלא על כרחך עדיין דין מים יש לו וא"כ אף על גב דבאמת כבר נמשך ממנו ה"ל מגע גוי בלא כוונת יין שבז"הז שרי אפילו בשתיה בהפ"מ:
מצורף לזה עוד הא מבואר בדברי הראשונים ומביאם הטור והרב"י ובביאור יותר בד"מ ר"סי קכ"ג דיי"נ בז"הז לא מחמרי' ביה כולי האי ואינו אלא משום גזירת בנותיהן כמו פת ושלקות ובכמה דברים סמכינן בזה כמבואר גם ברמ"א בשולחן ערוך ריש סי' הנ"ל וא"כ נחזי אנן הא לענין מעשר קיימא לן דלא נקרא יין עד שישלה בחביות ורק משום חומרא דיין נסך החמירו לאסור משירד לבור ובמשנה אחרונה החמירו יותר לאסור משעה שהתחיל למשוך והכל משום חומרת יין נסך ואם כן בז"הז דליכא חומרת יין נסך היה לנו לומר דדי לאסור משישלה כמו במעשר דאורייתא ונהי דחלילה לסמוך על זה דהרי כ' תוס' שר"ת רצה לנדות אותם הדורכי' עם הנכרי בגת אף על פי שכבר בזמנו לא היו עע"ז אדרבא הוא ר"ת היקל לעשות שותפו' עם הנכרי בז"הז מפני שאינו נשבע בע"ז עיין תוס' בכורות דף ב' ע"ב ובש"ע א"ח סי' קנ"ו בהג' מ"מ לא רצה להתיר לדרוך עם הנכרי אפילו בז"הז מכל מקום בהפסד מרוב' דסמכינן אדברי רשב"ם דאמר גוים בז"הז לא מנסכי יין נינהו יש לצרף גם סברא זו להנ"ל להתיר בכה"ג ועיין במהרי"ק שרש ל"ב:
ובחידושי אמרתי לישב דברי העט"ז סימן קכ"ג שהקשה עליו הש"ך שם סקמ"א שכתב בהחזיר גרגותני לגת אי ליכא ס' בחרצנים אין היין שבשולי הגרגותני מתבטל ביין שבגת והוקשה להש"ך הא בז"הז קיימא לן יין ביין בס' והיה נר' לומר הנה הך דהחזיר גרגותני לגת דמייתי בש"ע הוא על פי דברי הר"אש בעבודה זרה שם שכתב דהא דר"ה נפקא מיניה נמי בז"הז וכמו שביאר הט"ז שם סקי"ב באריכות יעו"ש ומה שכתב המחבר סתומה ומלאה רצה לומר שהיתה סתומה ומלאה עד עתה ולא משך מיניה ובי' בגת אבל עתה נפתחה וירדו בתערובות אל הגרגותני ושם נסתנן וירד לבור וסבירא ליה לר"אש דהגרגותני מפסיק שאין מה שבתוך הגת נעשה יין על ידי הסנון הזה ובחי' מהר"ם א"ש הקשה מה מקשה הש"ס ממתניתין השאר מותר דלמא מיירי בהפסק גרגותני ולפע"ד דהר"אש לא קאמר אלא בשלא פחסתו בורו דאז הגרגותני מפסיק בין גת לבור ואין מה שבבור עושה יין נסך למה שבגת אבל משנתינו והשאר מותר מוקי ליה ר"ה בעצמו בשפחסתו בורו משום דתני סתמא וכיון שיין הבור מגיע לשולי הגרגותני אין כאן הפסק בין יין הבור שבגרגותני ליין הגת נעשה הכל יין נסך כן נראה לי יישוב דברי הר"אש מכל מקום לא ראיתי לשום א' מהראשונים זולתו שפסק כן והוא חדוש דין ומהתימה על הרב"י שסמך על זה לפסוק כן ואין כן דרכו ולא דרך הרמ"א לסתום על כן היה נראה להעט"ז דנהי מעיקר הדין אין לסמוך על הר"אש בזה מ"מ כיון דחומרא דיין נסך ליתא בז"הז והיה ראוי לומר שיעור' משישלה בחביות כמו מעשר ומסתיין להחמיר עכ"פ בליכא הפסק גרגותני אבל בהפסק גרגותני לא נחמיר נמצא לפי זה מהראוי היה לאסור יין הגת עצמו במגע גוי בגרגותני אפילו בלא תערובות הגרגותני ורק משום קולא דז"הז לא אסרינן עד שיתערב וסבירא ליה להעט"ז השתא שנתערב לא נקיל עוד להתיר מ"במ בס' בז"הז דתרי קולי בחדא דוכתא לא מקלינן כך כתבתי מאז בחידושי וזה סיוע להנ"ל:
מצורף עוד הא עכ"פ מי ליכא ר"ת דפליג ארש"י וס"ל דאינו נעשה יין נסך אלא בהתחלת הורדה לבור ממש ואפשר לומר אפילו בהמשכת הכוס מתיר אף על גב דאינו משמע כן בב"י הא הסמ"ג והתרומות מביאם הרב"י סבירא להו להדיא דהמשכת הכוס לשתות לפי שעה לא מקרי המשכה כלל אף על גב דסבירא ליה כרש"י ותוספות לאסור בהמשכת הגת מני' ובי' מכל מקום בכוס שבגיגית קיל טפי ואיכא נמי רמב"ן וראב"ד דסבירא ליה דאף על גב דעושה יין נסך על ידי המשכה כל דהו היינו אותו היין הנמשך אבל לא לעשות יין נסך מה שלא נמשך ממנו וכיון דיש לנו ר"ת וראב"ד ורמב"ן וסמ"ג והתרומות שמתירי' לגמרי נהי דלא קיימא לן כוותיה בעלמא מכל מקום נוכל לצרף הנ"ל להתיר:
בשגם שאין אותו היין בעינו ונתערב ברוב גיגיו' אחרים ונדרך כך והלא אפילו באיסורי כרת אחרי שנתערבו ברוב במינו הולכים להקל בכמה דברים כגון לענין נשפך והכי נמי כבר איכא רובא יין כשר שהוא מינו אע"ג דאיכא נמי חרצנים וזגים אינו מינו אמרינן סליק את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו כמבואר בתה"א שבש"ע סימן צ"ח ומה שהק' הש"ך שם על דין זה סק"ח לא שייך הכא משום ששוה בטעמיה על כל פנים וגם מה שכתב לעיל בשם ר' יונה לא שייך הכא דאדרבא הכא אנו מסלקים החרצנים ומבטלים היין ביין ברוב באופן שאפילו היה איסור כרת היינו יכולים לסמוך אקולות טובא המצורפים כ"ש ביי"נ בזמן הזה שאין לו חומר אלא כמו פת ושלקות שעכ"פ בהפ"מ יש לסמוך אכל מ"ש לעיל בלי פקפוק להתיר לפע"ד. פק"ק מ"ד ט"ו כסליו תקס"ול. משה"ק סופר מפפ"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |