שו"ת חתם סופר/א/קפח
|
< הקודם · הבא > |
תום דרכו יכון כשחר נכון ה"ה תלמידי הרב הותיק מלא עתיק מו"ה שמעון נ"י אב"ד דק"ק סנגרוהט:
יקרת מכתבך הגיעני אתמול כן ירים ה' קרן עבדי ה' וקרנו עמהם. ויהיו דברי מעלתך נשמעים, לתורתו ועבודתו כל הימים, עד יבנה בניות ברמים, ויהיה חלק מעלתך עם החכמים, הולכי בדרך תמים:
על דבר מה שפקפק מעלתך על הטור אורח חיים סימן תר"ד, דיהיב טעמא לקריאת פרשת נשיאים בחנוכה, על פי פסיקתא שנגמרה מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו. וכתב מעלתך שלא היה צריך לזה, על פי המדרש שכתב רמב"ן ריש פרשת בהעלותך (במדבר ח ב), שנצטער אהרן על שלא הקריב לחנוכת המזבח, ובישר לו הקב"ה פרשת בהעלותך את הנרות, שחנוכה שלו על ידי נס הנרות יהיה קיים לעולם. ואם כן צריך היה לקרות פרשת נשיאים בחנוכה, שהרי על ידי כן נתבשרו בנס הזה, אלו הן דבריך:
ועדיפא מיניה ה"ל להקשות, במה שכתב הטור שיש מקומות נוהגין לקרות גם פרשת בהעלותך[1], ונדחק בטעם המנהג. וקשה מאי מנהג שייך, שהרי מעיקר הדין היה צריך לקרות בכל מקום, כי לפי המדרש הנ"ל פרשת בהעלותך אחנוכה קאי. וכן נדחק הטור ביש מקומות שנוהגין להתחיל בפרשת ברכת כהנים, ולרמב"ן הנ"ל הרי גם פרשת כהנים מן הבשורה שהקב"ה בשר לו שברכתו עומדת לעד משא"כ חנוכת הנשיאים[2]:
אבל באמת לא קשה מידי, דמשנתינו שלהי בני העיר (מגילה ל:) דאמרה בחנוכה בנשיאים, משמע נשיאים ולא בהעלותך. ועל כרחך פליגי ש"ס דילן אהמדרש הנ"ל, ודברי טור נכונים.
ובאמת דברי פסיקתא דמייתי הטור, שמעתי ממורי הגאון החסיד שבכהונה זצ"ל דרמי דיקלא וזקפיה, על פי ש"ס שלהי ברכות (נה.) דמשה רבינו ע"ה אמר עשה ארון תחלה, ובצלאל אמר להיכן אכניסם. וקשה, א"כ כיון שנגמרה מלאכת המשכן בכ"ה כסליו, ואז נאמר לו (כעי"ז שמות מ ב) באחד לחדש הראשון תקים את המשכן העדות, א"כ עדיין תקשי להיכן הכניסם עד ר"ח ניסן.
וניחא ליה, דקודם שנמשחו לא היה קפידא היכן יכניסם, באיזה אהל שירצה. אך כיון מסתמא כסדר עשייתם כך היתה הקפידה על סדר משיחתם, ואם כן אחר שנמשח הארון קודם למשכן היכן יכניסו. וההמשחה היתה בתחלת ימי מילואים[3], ולא קשה מידי, ודפח"ח:
ומה שהקשה מעלתך, מאי טעמא אין קורין בספיקא דיומא ביום ב' של חג הסכות, וכמו שכתב מגן אברהם כיוצא בזה סימן תרפ"ט לענין ספירת עומר. ותירוץ הראשונים לא שייך הכא.
לעניות דעתי נראה פשוט, אם הוא חולו של מועד אין קורין אלא ד' ואין מוסיפין עליהן, גם אין מפטירין בנביא. ואם כן, אם המפטיר בנביא יקרא בספיקא דיומא, הוה ליה תרתי דסתרי וברכה לבטלה:
מה שכתב מעלתך לתת טוב טעם שאין הנשים מברכים עובר לעשייתן בטבילתן לבעליהן, משום שמא תראה ותסתור קודם גמר טבילה. דכהאי גוונא כתבו תוס' טעם שאין מברכת על הספירה של נקיים שלהם, משום שמא תראה ותסתור. וכ' זה לאפוקי מדברי רש"י ורי"ף פ"ק דפסחים.
לפי עניות דעתי אין הנדון דומה, מתרי טעמי. חדא, התם לזמן מרובה חיישינן שמא תראה אפילו בסוף ז' ימים ותהיה ברכת ספירתה לבטלה, משא"כ הכא לזמן מועט שכשתעמוד בתוך המים תכסה במים ותברך טרם הכנסת כל הגוף, אין לחוש שבזמן מועט כזה תסתור. ועוד לאידך גרסא, התם עיקר חשש שתראה ותסתור בימים הראשונים של ספירתה שעדיין מעיינה פתוח, וכיון שלא תברך בתחלת ימי ספירה שוב לא תברך אפילו אחר שהוחזקה לנקיים אחר ג' ימי ספירה[4], משא"כ בנידון שלנו שהיא אחרי ככלות ז' נקיים והוחזקה בנקיים, לא ניחוש שתראה ותסתור. וכן מבואר פסחים קי"ב ע"ב ורש"י ורשב"ם שם ד"ה ובנדה דאורייתא וכו', ע"ש, וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |