שו"ת הרמ"א/צח

שו"ת הרמ"א ‏ צח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ששאלתם על איש אחד שהיה לו חולי האבן ב"מ ומכח זה החולי היה מטפטף ממנו תמיד מי רגלים לאונסו כיצד יעשה עם ק"ש ותפילין וכניסתו לב"ה:

תשובה אמרי' פ' מי שמתו (דכ"ב: ת"ר היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל וכו'. וכתבו שם התוספות דאפילו אם יש במים שעל בגדיו טופח על מנת להטפיח מותרים כיון דמדאורייתא אינו אסור אלא כנגד העמוד ורבנן הוא דגזור וכיון שעומד כבר בתפלה לא אטרחוהו רבנן לחזור ולהתפלל עכ"ל, וכן כתבו שם הרא"ש ור' יונה. והשתא נתברר שאלתנו דודאי כל זמן ששותתין ממנו ומרגיש יציאתם צריך להפסיק אבל אח"כ חוזר ומתפלל (אע"ג דנשארו בבגדיו ויש בהן טופח כדי להטפיח) ואם נפלו על הארץ אם הוא דבר מועט ואינן נראין אינו מזיק דלא גרע מאלו נשארו בבגדיו מאחר שאין להם ריח רע ואם נראין על הארץ צריך להרחיק מהן ד' אמות, כדאיתא פרק מי שמתו. אמנם אם כבר התחיל להתפלל ואירע לו כך בתפלתו כתב הרשב"א בתשובתו סימן קל"א דאין צריך להרחיק אלא שחוזר להתפלל מיד שפסקו המי רגלים ממנו וכן פסק ב"י, ודלא כר' יונה שכתב פרק מי שמתו שצריך להרחיק ד' אמות. אמנם אם נשארו בבגדיו שרי, מיהו טוב לכסות הבגדים שנבלעו בהן המי רגלים כמו שכתבו הגהות מיימוני, כי אף ע"פ שמדינא אינו צריך שהרי התוספות והרא"ש והר"י כתבו דשרי אם נשארו בבגדיו מ"מ טוב להחמיר ולכסותן. מיהו יש לדקדק דדלמא כל זה מיירי בדיעבד שכבר התחיל להתפלל אבל בכה"ג דיודע שמטפטף מי רגלים דלמא אסור להתפלל לכתחלה או אפילו לכנוס לב"ה, מידי דהוי אהא דאמרינן התם הוצרך לנקביו ומתפלל תפלתו תועבה, ואמרינן לא שנו אלא דלא יוכל להשהות עצמו אבל אם אפשר לשהות את עצמו תפלתו תפלה. ומיהו לכתחלה לא יתפלל כמו שכתב שם הרא"ש וכ"ש הכא דיודע דלא יוכל להעמיד עצמו דאל יתפלל לכתחלה. וכן משמע מתשובת הרא"ש כלל ד'. וכתב הטור סי' פ' בא"ח וז"ל, ומי שברי לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי, ואם עבר זמן תפלה אנוס הוא ודינו כשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים. ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת ק"ש בין אהבה רבה וק"ש יניח תפילין ויברך דאנוס הוא עכ"ל. אמנם כי דייקינן אדרבא מתשובה זו נראה דיכול להתפלל דהרי הרא"ש לא קאמר אלא דמוטב שיעבור זמן תפלה אבל לא אמר דיש איסור בדבר אלא מוטב לו להמתין מאחר שיש לו תקנה לחזור ולהתפלל שתים. אמנם מי שרגיל הוא בכך ואי לא יתפלל יפטר מן התפלה לעולם בודאי מותר לו להתפלל בלא גוף נקי דלא אתא איסור דרבנן ודחי לחיוב דאורייתא או לתפלה שהיא מצוה דרבים, ולהכי התיר לו להפסיק בין אהבה לק"ש כדי שיקרא ק"ש ויתפלל. וה"ה בנדון זה ג"כ אילו לא יכנוס לב"ה או לא יתפלל אין לו תקנה ודאי מותר לו להתפלל ובשעת הטפת המי רגלים יפסיק ואח"כ יחזור ויתפלל אע"פ שנשארו בבגדיו מאחר שמן התורה אינו אסור רק נגד העמוד בלבד, ולא דמי למה דאמרינן הוצרך לנקביו אל יתפלל דהתם יש לו לבדוק בעצמו ולשמור נקביו בשעה שמתפלל אבל בכאן שאין מועיל לו בדיקה בודאי אנוס הוא ולא גזרו ביה רבנן, והנה מצאנו מהרא"י ז"ל שכתב בתשובה שנדה יכולה לכנוס לב"ה בימים נוראים משום עגמת נפש כ"ש שהוא זקן ואינו לפי כבודו וגדול כבוד הבריות שמותר לו לכנוס ולהתפלל, (וכן כתב מהרא"י ז"ל בתרומת הדשן לענין המתעטש בתפלה דרך מטה דלא נהיגי בזמן הזה לחזור לאחוריו משום כבוד הבריות, וה"ה בכה"ג), ותדע דהא אמרינן פרק בני העיר המשתין אל יתפלל עד שישהא כדי הלוך ד' אמות משום ניצוצות פירוש שמנטפין ניצוצות ממנו עד ד' אמות, והשתא יש לדקדק דכשמים שותתים על ברכיו תוך תפלתו אמאי לא הצריכו לו ג"כ להמתין כדי הלוך ד' אמות משום ניצוצות, והתירו לו להתפלל מיד שפסקו מי רגליו אלא ודאי ש"מ דאם היה אנוס לא החמירו בניצוצות, ולכן אם השתין קודם תפלתו דאינו אנוס ויוכל להמתין החמירו לו להמתין אבל בניצוצות שבאו לו באונס לא החמירו, וה"ה בנדון דידן שאין להחמיר. ועוד יש לומר דאע"ג דכתב הרא"ש לענין הפחה דמוטב לו לעבור זמן תפלה וכו' היינו דוקא לענין הפחה אבל לענין מי רגלים אין להקפיד כ"כ דהא מצינו דין הפתה יותר תמור מדין מי רגלים שהרי בקש להתעטש מרחיק ד' אמות וכשחוזר למקומו אומר רבון העולמים וכו', וגבי היו שותתין מי רגלים על ברכיו לא מצינו שהצריכוהו להרחיק ד' אמות ואע"ג דמבקש להסך רגליו לא הצריכוהו להרחיק ש"מ דלא החמירו גבי מי רגלים כ"כ ואע"פ שיודע שאי אפשר לו לעמוד על עצמו אם אנוס הוא שרי ומותר לכתחילה. ודוקא שלא הוצרך לזו בשעה שהתחיל להתפלל רק שיודע שקודם גמר תפלתו אי אפשר לו להתאפק אבל אם נצרך לכך ודאי אסור ותפלתו תועבה, ואין חילוק בין אנוס או לא מדלא מחלק בהכי אהא דמקשינן הא דאמרו הנצרך לנקביו הוי תפלתו תועבה ואח"כ אמר תפלתו תפלה, ואמרינן פ"ו דשבת אין הזב יוצא בכיס שלו ולא מצינו שהחמירו להתפלל עם הכיס ההוא אע"ג שהוא לובשו ע"מ שיפלו בו ניצוצות הזוב, ולכן נ"ל דאין להחמיר במקום האנוס ושאי אפשר לו ליזהר, ומ"מ נראה דיש לו להקפיד שיהיו לו בגדים העליונים נקיים רק יהא לו בגד או ספוג סביב איברו ואז המי רגלים כמונחים בכיסו דמי מאחר שהוא אנוס ואי אפשר לו בענין אחר, זהו הנ"ל בשאלתכם

משה איסרלש מקראקא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.