שו"ת הרמ"א/צז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרמ"אTriangleArrow-Left.png צז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


וששאלתם על דבר הכתם שמצאה אשה בחלוקה והיה יותר מכגריס ועוד שהוא שיעור הכתם הטמא אך שהיה לאשה מקום לתלות בו הכתם שהיתה בעלת חטטין ומכות המגואלים בדם. והנה זאת האשה היתה רגילה בשעת מציאת הכתם לראות מראה לבן וירוק הכשרים וכל חלוקה היה מלוכלך מכתמים הירוקים והלבנים ההם. ובראש כתם אחד מן הכתמים ההם היה נמצא המראה האודם הנ"ל, והיה האודם הנ"ל סביב הכתם הלבן כדמות דבר לח המתפשט בבגד ולכן היה נדמה למראית העין שהמראה האודם הנ"ל היה קצוות הכתם ההוא הלבן ושהכל הוא כתם אחד, ושאלתם אם אזלינן בכתם הזה לקולא לתלותו בחטטין שיש לה בגופה מאחר שנמצא סמוך וסביב המראות שיצאו מגופה. עכ"ל השאלה:

תשובה אע"ג דחכמים הקילו הרבה בענין הכתמים הואיל והם מדבריהם, וכדאמרינן פרק הרואה כתם שא"ר עקיבא לתלמידיו שלא אמרו חכמים להחמיר בדבר אלא להקל שנאמר ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה דם ולא כתם ואפילו כתם המשוך הנמצא בחלוק טהור אע"פ שדומה לדם הקינוח הבא מן הבדיקה וכמו שמבואר פרק הרואה כתם והוא הסכמת הפוסקים. מ"מ בכה"ג נראה דטמאה מאחר דאיכא הוכחה שבא ממנה עם הכתם הלבן דהא כתב בתרומת הדשן סימן רמ"ו דמראה לבן וירוק נמי מן המקור אתא. וא"כ בידוע שנפתח המקור שיצא ממנו הלבן והירוק א"כ ודאי המראה האודם נמי יצא משם מאחר שנדמה הכל לכתם אחד וטמאה ואפילו לא יהא אלא ספק אם הוא הכל כתם אחד או לא נראה דאזלינן לחומרא מאחר שידוע שנפתח המקור למראה לובן וירוק חוששין שגם האודם יצא משם. וראיה מהא דאמרינן ריש פרק הרואה כתם אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה טהורה שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה. וקאמר התם ת"ש עד שהיה נתון תחת הכר ונמצא עליו דם אם עגול טהור אם משוך טמא ה"ד אי דארגשה עגול אמאי טהור אלא לאו דלא ארגשה וקתני משוך טמא וכו'. והשתא יש לדקדק אמאי לא משני דמיירי בכה"ג שנמצא עליו ג"כ מראה לבן וירוק דמשוך הוא טמא דודאי עם המראה הלבן וירוק בא מן המקור. משא"כ בדם עגול דאפשר לתלות במעלמא. מיהו יש לדחות ראיה זו דהתם קאי אליבא דשמואל דס"ל דאינה מטמאה עד שתרגיש דוקא ולא בענין אחר ולכן פריך שפיר ה"ד וכו'. ותדע דהא לפי המסקנא דהלכתא פשיטא דטמאה אם בדקה עצמה ומצאה עליו כתם משוך, וכדפסקינן התם הלכתא. ואפ"ה פריך אי דלא ארגשה משוך אמאי טמא אלא דאליבא דשמואל פריך הכי דס"ל הרגשה דוקא ולא קיימא המסקנא הכי. אך יש להביא ראיה מהא דאמרינן התם אמר רבא נמצא עליה מין אחד תולה עליה כמה מינים וכו' עד איכא דאמרי נתעסקה במין א' תולה בו כמה מינים. מיתיבי נתעסק באדום אין תולה בו שחור כי קאמר רבא דאתעסקה בתרנגולת דאית ביה כמה מיני דמים. ומבואר שם בפירש"י והתוס' דללישנא קמא אם נמצא עליה מין אחד שידוע שבא מעלמא כגון שנמצא למעלה מן החגור תולה היא בו כמה מינים דאמרינן כמו שזה בא מעלמא ה"ה שאר מינים הנמצאים למטה מן החגורה באו מעלמא. ואפילו ללישנא בתרא דלא מיקל כ"כ ולא תלינן מין בשאינו מינו רק במקום שנמצא מינים הרבה כמו בתרנגולת. מ"מ הרי קמן דאם נתעסקה במין א' תולה בו כמה מיני דמים דאמרינן כמו שזה מעלמא בא ה"ה מינים אחרים ואזלינן ביה לקולא מאחר דאיכא הוכחה דאתא מעלמא אע"ג דאין זה מין בעצמו כ"ש שניזל לחומרא לתלות מין א' בחבירו לומר שכמו שזה המראה הירוק והלבן בא מן המקור ה"ה שמראה האדום בא מן המקור, דהא אמרינן דיותר אזלינן לחומרא בדבר המוכיח ממה שאזלינן לקולא אע"פ שאינו אלא כתם דרבנן. דגרסי' התם ההיא איתתא דאשתכח לה דמא במשתיתא אתאי לקמי דר' ינאי א"ל תיזל ותיתי והתניא אין שונין בטהרות כי אמרינן אין שונין לקולא אבל לחומרא שונין. משמע מהתם דאפילו בכתמים דרבנן דאין שונין להקל שונין להחמיר. וכתבו התוס' התם בדבור המתחיל וכי מחזיקינן טומאה ממקום למקום. וכתבו שם וקשה מאי פריך דודאי להקל לא מחזיקינן אבל להחמיר מחזיקינן דהכי אמרינן לקמן אין שונין בטהרות להקל אבל להחמיר שונין. וי"ל כיון דכתמים דרבנן אם איתא דתלינן להחמיר להקל נמי היה לנו לתלות בדבר הרגיל קצת אבל לענין ממקום למקום שאין רגילות כ"כ אמרינן לקמן בסמוך דאפילו בכתמים שונין להחמיר ולא להקל עכ"ל. אם כן בדבר שאזלינן ביה לקולא מכח הוכחה כ"ש דניזל ביה לחומרא אפילו בכתמים דרבנן. ולכן מאחר דחזקת המקור שמוציא הרבה מיני דמים ודומה לתרנגולת שיש בה כמה מיני דמים פשיטא אם ידוע שהוא בא מן המקור פשיטא דאזלינן ביה לחומרא ותלינן הכל במקור והיא טמאה. ואין לחלק ולומר דלא תלינן מין בשאינו מינו אלא דוקא אודם באודם אע"פ שחלוקים במראיתן כגון שאחד שחור והשני אדום והג' כרכומי דמ"מ כולם מין אודם הם וכולם נקראים דם אבל מראה אדום בלבן וירוק דלמא לא תלינן. דזה אינו דהא כתב שם הרא"ש דהלכתא כלישנא בתרא דלא תלינן מין בשאינו מינו רק בשנתעסקה בתרנגולת. וכתב דאי לא תימא הכי אשה שנמצא עליה שום לכלוך על חלוקה לא יטמא לה שום כתם דנימא כי היכי דבא עליה לכלוך זה בלא דעת ה"נ בא הכתם מעלמא בלא ידיעתה עכ"ל. ומדקאמר שום לכלוך משמע דאפילו משאר מראות קאמר. ועוד דאי דוקא ממראה אודם קאמר מהו הראיה שלו דהרי זהו עיקר הנדון שחולקין עליו. אלא ש"מ דבמקום דאזלינן ותלינן מין בשאינו מינו אין חילוק בין מראה למראה. ומהשתא מבואר נדון דידן דאזלינן ביה לחומרא לא מבעיא ללישנא קמא דרבא דתלינן מין בשאינו מינו לקולא כ"ש שתלינן לחומרא. אלא אפילו ללישנא בתרא דלא תלינן רק בנתעסקה בתרנגולת, מ"מ בנדון דידן כנתעסקה בתרנגולת דמיא דבמקור נמי נמצאים הרבה דמים וכמו שנתבאר. ואין להקשות על זה מהא דאמרינן פרק בא סימן תניא ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כתמים אין בהם משום זוב ופעמים שכתמים באים לידי זיבה. כיצד לבשה שלשה חלוקות הבדוקים לה ומצאה עליהם כתם או שראתה שני ימים בחלוק אחד הן הן הכתמים המביאים לידי זיבה וכו' עד אמר רבא בהא זכינהו ר' חנינא בן אנטיגנוס לרבנן מ"ש פחות מג' גריסין במקום אחד דלא חיישינן דאמרינן בתרי יומי חזיתיה ג' גריסין במקום אחד נמי נימא תרתי ופלגא מגופא חזיתיה ואידך אגב זוהמא דם מאכולת הוא. ורבנן כיון דאיכא לפלוגי כגריס ועוד לכל יומא תלינן. ומדקאמר דלמא תרי ופלגא חזיתיה מגופא ואידך דם מאכולת הוא ש"מ דאע"ג דאמרינן דהשאר הוא מגופה אפ"ה תלינן השאר בדם מאכולת. ולא אמרינן שכמו שאחד בא מגופה השאר נמי מגופה אתא. דכל זה אינו קשה כלל, חדא דשאני התם דמאחר דעל כרחך לא תלינן הכל בראיה אחת דא"כ לא הוי ביה משום זוב דאין זוב פחות מג' ראייות בג' ימים, אם כן שפיר קאמר דיש לתלות בדם מאכולת אבל במקום דיש לומר דהכל היא ראייה אחת פשיטא דתלינן זה בזה. ועוד דיותר יש לתלות בדם מאכולת שהוא פחות משיעור כתם ממה שיש לתלות שעור כתם אף במקום שיש לתלות בו. וכמו שכתב בעל תרומת הדשן סימן רמ"ט לענין כתם הנמצא תוך ג' ימים ראשונים של ספירת ז' נקיים דאע"ג דלא תלינן כתם אף במקום שיש לתלות תלינן פחות משיעור כתם בדם מאכולת וה"ה בנדון זה. ועוד דמסוגיא זו עצמה משמע דלא תלינן רק בדם מאכולת ולא שאר דברים שתולין בהם דם. דמדקאמר ואידך אגב זוהמא דם מאכולת הוא. והשתא יש לדקדק אפילו בלא אגב זוהמא נמי דלא תלינן פחות משיעור כתם בדם מאכולת אע"ג דלא הוי ביה זוהמא תחלה. אלא ש"מ דבכה"ג לא תלינן שמקצת אתא מגופה ומקצתה ממאכולת דאיך יתרמי שיהא זה אצל זה בכתם אחד ויהיה מב' דברים אם לא שאגב זוהמא שדרכן של מאכולות להיות במקום זוהמא אתרמי כך אבל בשאר דברים שאין שייך לומר אגב זוהמא לא תלינן בהכי. וא"ל א"כ אמאי חולקים חכמים שם וס"ל דאית ביה משום זוב וראתה כתם זו בג' ראיות ואיך יתרמי שיהיה הכל בכתם אחד, זה אינו קשה כלל. חדא דכבר נתבאר דיותר מדמין לחומרא ממה שמדמין לקולא אע"ג שכתמים דרבנן. ועוד דשאני התם דתלינן הכל בראיות גופה דעביד דמתרמי להיות הכל כתם אחד, אבל אין לומר שמקצתו הוא מן המקור ומקצתו ממקום אחר ונעשה הכל כתם אחד. ועתה נבאר הכלל העולה, וזה כי בנדון דידן ששאלתם פשיטא שהיא טמאה מאחר שנדמה למראית העין שהכל היא ראייה א' כמו שכתבת בשאלתך. ואפילו אם לא היה רק ספק נראה דאזלינן לחומרא כמו שכתבתי לעיל דתלינן מין אחד בחבירו לחומרא, ודוקא שידוע לה שזה המין הלבן והירוק הוא ממנה ואפילו אין ידוע לה אלא שאין לה מקום לתלות בו המראות ההם רק בגופה אפשר דאזלינן ביה לחומרא אף על גב דלא תלינן כתם בבעלת כתם אם השאילה לה חלוקה כדאמרינן פרק האשה שעשתה צרכיה מטעם דלא חזיא מגופה ודלמא מעלמא אתאי אע"ג דאין לה מקום לתלות דאם לא כן לא הוי הכתם הראשון טמא, מכל מקום אפשר לומר דוקא להקל אבל להחמיר תלינן. אך נראה דלענין זה אין חילוק בין להחמיר בין להקל ולא תלינן כתם בכתם, חדא דבגמרא סתמא קאמר בעי מיניה ר' יוחנן מרבי יודא בר לואי מהו לתלות כתם בכתם א"ל אין תולין מ"ט לפי שאין תולין ומדבעי ליה סתמא והשיב לו סתמא ש"מ דבכל ענין לא תלינן כתם בכתם. ועוד דאף על גב דכתבתי דיותר תלינן לחומרא מלקולא היינו במקום דיש הוכחה קצת אבל במקום דגם הכתם הראשון אינו ברור שיצא מגופה אין לנו ראיה דאזלינן ביה יותר לחומרא מלקולא ואיכא למימר כתמים דרבנן. ועוד יש להוכיח סברא זו מדברי הרא"ש דלעיל שכתב דהלכתא כלישנא בתרא דאל"כ אין לך כתם טמא שאין לך חלוק שאין בו שום לכלוך וכו'. ומסברא זו נמי נוכל להוכיח דלא תלינן כתם בכתם להחמיר דאל"כ אין לך כתם טהור שהרי כל חלוק יש בו שום לכלוך. ומאחר דאין לנו לתלות אותו לכלוך בדבר אחר א"כ כל כתם טמא ולא מצינו בשום מקום שהצריכו שיש מקום לתלות כל הלכלוכים שבחלוק. אלא ש"מ דלא החמירו חכמים בכה"ג אבל במקום הידוע שאלו הלכלוכים באים מן המקור ודאי חיישינן כמו שכתבתי לעיל. וכל זה דוקא בכתם שהוא כגרים ועוד שהוא שיעור הכתם הראוי לטמא אבל בפחות מזה נראה שיש להקל ותלינן במאכולת שהיא שכיחא טפי וצריכין אנו לתלות בה דאל"כ אין לך אשה טהורה לבעלה שאין לך חלוק או סדין שאין בו כמה טיפי דמים ואפילו אם אתרמי שדם הוא אצל המראה הטהור מ"מ אמרינן דאיתרמי הכי אגב זוהמא דם מאכולת הוא. זהו הנ"ל בשאלתך.

משה איסרליש מקראקא:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.