שו"ת הרמ"א/צט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרמ"אTriangleArrow-Left.png צט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאלה צט
[אדם שמדליקין עליו נרות בבית, אם חייב לראות נרות חנוכה]

למר דכיא שלום רב, הוא אהובי האלוף הותיק, בחכמה הוא עתיק, כמהר"ר מרדכי ש"ן וכל דיליה שלום.

אהובי, ביום ביאת כתב מעלתו הנה, לא הייתי בביתי והלכתי לנשואי אחי יוסף ש"ן בבריסק דליטא. ובשובי לשלום ת"ל מצאתי כתב מעלתו בחדרי, והמובילו כבר שב הלך לדרכו. וכדי שלא יבוא הדבר לידי ביטול, לקחתי לי כתיבתו למושכל ראשון, לעיין בו ולהשיב עליו:

בענין אשר שאלת, אדם שמדליקין עליו בביתו אם חייב לראות נרות חנוכה אף שאינו מברך עליהם. והארכת בחלקי הסותר בין דעת מעלתו ובין דעת מקצת חכמי פוזנא החולקים עליך, ובקשת ממני לחוות לך דעתי בזו ולהכריע בין ההרים.

והנה לדעתי האמת עם מעלתו בדעת הטור[1], והענין מוכרח מלשונו וסידורו. כי בסימן תרע"ו כתב, 'אבל בענין אחר אין צריך לברך'[2], ובסימן תרע"ז כתב, 'ואם מדליקין עליו בביתו אין צריך יותר'[3]. ומדלא קאמר 'אין צריך להדליק' וקאמר 'אין צריך יותר', משמע דאפילו בראייה אינו חייב, דאין צריך שום דבר מאחר שמדליקין עליו בביתו. והא דקאמר בסימן תרע"ו 'אין צריך'[4] היינו משום דהתם לענין ברכה קאמר, אבל בסימן תרע"ז דמיירי לענין חיוב הדלקה קאמר דאין צריך יותר, שהוא לשון כולל ההדלקה והראיה.

גם אני רואה דבריך בדעת המרדכי שכתב (סימן רסז) דמכל מקום צריך לראות[5], שכוונתו דחייב גם כן לברך, מדקאמר וכן אומר ר"י שנהגו בני אדם וכו' עד ומדליקין בבית הכותי, עכ"ל. ובודאי אותן בני אדם היו מברכין אהדלקה, דאל"כ היה לרש"י[6] ולכל הפוסקים שכתבו דין רש"י לאשמועינן רבותא טפי, דאפילו מדליק א"צ לברך כשמדליקין עליו בתוך ביתו ואינו מדליק אלא משום הראיה. אלא ודאי דלכולי עלמא המדליק חייב לברך, דלא גרע מן המהדרין, דאע"ג דפטורים, מכל מקום אם מדליק מברכין. וכ"כ מהרא"י בתרומת הדשן סימן ק"א. ואפילו לדברי בית יוסף שכתב אדברי מהרא"י דאין דבריו נראין לו, היינו דוקא במקום שפטור לגמרי ומדליק, אבל במקום שמדליק משום שחייב לראות לדעת המרדכי פשיטא שמברך, דלא גרע ממהדרין. אם כן שמע מינה דהמרדכי חייב לראות ולברך קאמר, ולכן קאמר וכן אמר ר"י וכו'.

ומה שכתבת שדקדקו חכמי פוזנא מדברי בית יוסף לסתור דבריך, אין אני רואה בזו ממש לסתור דברים פשוטים מדוקדקים כאילו. כי בית יוסף לא דקדק בחילוק זה, לחלק בין ברכה לראייה, ולא עלה על לבו, לכן לא שת לבו גם לזאת. ויפה תירצת הדקדוקים ההם בכתבך, גם כי ראיותך נכונים לדעתי עם הראייות הנ"ל.

ואין לי פנאי להאריך, רק חיים ושלום תאריך כחשקי. נאום משה איסרלש מקראקא:




שולי הגליון


  1. מתוך הדברים אנו למדים, שהשואל נקט בדעת הטור שאדם שמדליקין עליו בביתו אינו צריך כלל לראות נרות, ולא רק שאינו מברך. ובדעת המרדכי למד שמ"מ חייב לראות ולברך.
  2. ז"ל שם: והרואה הנרות מברך כו', ודוקא שאינו עתיד להדליק ואין מדליקין עליו, כגון שהולך בדרך ורואה הנרות בעיר, אבל בענין אחר אין צריך לברך.
  3. לענין דין אכסאי, כתב וז"ל: אכסנאי חייב להדליק בפני עצמו ואינו יוצא בשל בעל הבית כו', ואם מדליקין עליו בביתו אין צריך יותר.
  4. ולא כתב 'אין צריך יותר'.
  5. ז"ל המרדכי: שלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין, ושאין דעתו להדליק בעצמו, כגון אכסנאי שלא שמע הברכה, דלקמן מסיק קא מדלקי עלאי בגו ביתאי, ומכל מקום צריך לראות, כדאמרינן הרואה יומא קמא מברך שתים מכאן ואילך אחת. וכן אומר ר"י, שנהגו בני אדם שהיו הולכין בגייר"ש ליריד ולא היה דר יהודי באותה העיר ומדליקין בבית הגוי, עכ"ל, הו"ד בבית יוסף (סימן תרעו).
  6. שהוא מקור דברי המרדכי. והוא מדברי רש"י בשבת (כג. ד"ה הרואה), ועיין בב"י שם שהעיר שלשון המרדכי בשם רש"י אינה כלשון רש"י לפנינו וחילוק יש בדבר.


Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף