שו"ת הרמ"א/סז

שו"ת הרמ"א ‏ סז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והאיש משה גדול מאוד. נערמו מימיו נצבו כמו נאד. אהובי שארי האלוף יניק וחכימא דדרא מהר"ר משה יצ"ו וכל דילך שלום. קבלתי כתבך ע"י פלוני אלמוני מטושטש ופתוח כאלו ישן נושן עד שיצא תאותך אל הפועל שחרשו ושוטטו בו כל עיני הקוראים עד שידעו שנתביישתי בעיני המלך כמותך. תחילת מכתבך וז"ל עוקר הרים בפלפולו וטוחנן זו בזו עד שנתהוו דק לעפר כחלק שאינו מתחלק לדעת המדברים וראוי לומר על מעלתו מה שאמרו על ר"מ ז"ל גלוי וידוע לפני הקב"ה שאין בדורו כמותו וכו'. כל אותן הדברים הם כאליה וקוץ בה. היוצא ממנו לדעתך שאין הלכה כמותי והוא הביא מהיקש בפאה אחת לא בהיקש מוחלט כי מי גדול ממר שהלכה למשה מסיני דעתה ראוי לומר עליך ממשה ועד משה לא קם כמשה. ואף לך הממלכה מעטרת מלכם ואשים מחסום לפי כי ברוב דברים לא יחדל פשע רק מאל יתברך אני שואל שיראה עמלי ויגיע כפי להיותי משכיל בכל דרכי להיות ה' עמדי לקבוע לי הלכה כמותי בכל מקום והתלמידים יבינו ויעמדו על דברי כמו שעמדו עד עתה ואף שקללת חכם אפי' על תנאי באה יראה שאינה אלא מהשפה ולחוץ כי ברית כרותה לשפתים אבל לא בהבחנה ורעיון אף שתאוות עינים שמעת היינו בדרך הבחירי שלא תפול בו רעה בשום צד אבל לא בתורת עול"ה ויור"ד כלל. ועוד כתב מר וז"ל ולא זו בלבד עשה לי מר אלא התפאר בי וכו' וקבלת לשון הרע שלא כדת מש"ה וישרא"ל ואותו רא"ש הרכיל שכתבת לי מסתמא היה אצלו גם התפארות בשא"ר דבר אשר מורגש ממנו דבר וחילופו ע"כ הוציא מה שהוציא כדי לעשות קטיגוריא וחד דעימיה אשר הזכרתיו הוא אשר בו שע"ר בתוך הנג"ע הפך לבן מצרע"ת נושנת וחי ה' אשר פדה את נפשי מכל צרה מיום ראיתי כתבי דמר הייתי מתכבד בו ושמתי דבריו ענק לגרגרותי ואמרתי בדברנו על מר שהוא שיש טהור לבו כלב ארי ומר לא די לו שהאמין לרוכלים וקבל מה שקיבל אלא שאף עקב בעקבי המנאפים וכתב וחקק בתוך כתבו להראות לרבים שלא עליו לבד עוותתי אלא אף על הזקן מהר"מ מלנדא יצ"ו וכדי שיבואו הדברים לאזניו ע"י ארחי ופרחי ע"כ גליתי בכתב להעתיק ע"י אחד ושלחתי לידו ע"י אחר שלא ע"י גיסך כדי שיתפרסם הדבר כמו שנתפרסם פה טרם בא כתבך לידי ונעשה העיר הומיה ומה אעשה הלא אין החי יכול להכחיש את החי אבל האמונה שלא כתבתי עליו שום דבר קשה אלא כאיש אשר מעתיק אל אחיו תמצית רעיוניו ודאגת לבו ישיחנה ואמרתי מסתפינא מהגבר בגוברין כי ראיתי שלא אזכה לאיש אשר בידו כלי תושיה לפתור כל המבוכות וכל הספקות והלואי שטעיתי בהרהורי עליו ואם יודע לי מהות גודל תפארתו חי ה' שאלך אליו במקלי ובתרמילי ואשב לפניו בקרקע כתלמיד לפני רבו אבל מסתפינא דעונותי ועונות הדור יגרמו שלא אזכה לזה. ומה שכתבת שנסיתו וכו' והנה הוא קטן בעיניו וכו' וחי ה' אשר נתן לי חיל לעשות כל אלה שלא עמד בנסיון ואף שמר הסכים עמו כי תמצית דעתו שיש חילוק בין אחיזת עינים שלא ע"י כישוף לאחיזת עינים בכישוף לא אוכל להבין הלא לא נביא ובן נביא הוא שגילה לו סוד הפעולות האלו כי כל אחיזת עינים היא ע"י כישוף רק מחמת שלא עשה מעשה פטור. ומש"ה משני הסמ"ג (ל"ת סי' נ"ג) והגהות מיימוניות (פ' י"א מהלכות ע"א) הא דתנן האוחז עינים פטור היינו ממיתת ב"ד של מכשף אלמא דסתם אחיזת עינים כשוף הוא דהא מתניתין סתמא קתני פרק ד' מיתות (דף ס"ז) האוחז את העינים וכו'. גם מה שסבר מר לחלק דהגה"ת מיימוני וסמ"ג חולקין על הרמב"ם לא זו הדרך ולא זו העיר כי כבר נודע שהסמ"ג הוסד כולו על פי הרמב"ם וברוב מקומות הוא כמעתיק ממש ואינו חולק עליו זולת במקום שבעלי התוס' חולקין עליו ובלעדם אינו מרים ידו ורגלו נגדו גם לישנא דהג"ה מיימוני אינו מובן לי כלל שחולק עליו. גם מה שסבר מר לחלק דאחיזת עינים בלא כישוף לוקה ובכישוף אינו לוקה מאחר שאינו חייב מיתה כו', תמה אני מאחר דלוקה לדעת הרמב"ם אפילו בלא מעשה ממש אלא שעושה תמהון וכו' למה לא יתחייב נמי מיתה כה"ג ואם לא יתחייב מיתה אלא במעשה ממש א"כ אף מלקות לא יתחייב הלא מאמר רחבה בתלמוד דילפינן חייבי מלקות מחייבי מיתות ב"ד והוא היקש מוחלט בפרק אלו נערות (ל"ה) ובקידושין ואף בלא היקש אלא במה הצד נדמה להדדי ומאין לנו לחלק ביניהם. ועוד וכי בעבור שמוסיף ומכשף וחייב עונש מיתה נהי דפטור ממב"ד מחמת שלא עשה מעשה מ"מ לא גרע מסתם מעונן ולא לקו עליה. ועוד וכי אשתכח רמז בתלמוד בין אחיזת עינים לאחיזת עינים עיין בפירש"י שפי' על אחיזת עינים דברייתא (דף ס"ד) ועל אחיזת עינים דמתניתין (דף ס"ז) אם השמיע שום רמז לחלק ביניהם כפי דבריכם ואם הרגיש מה שפירש הרשב"ם בסוף פ' ד' מיתות (דף ס"ז ע"ב) האוחז עינים דמכשף דאמרו פטור הוא פטור אבל אסור כגון פטורי שבת וחיוב מלקות ע"כ לא נכנס לדבר קשות כאלה ואותן הדברים אי אפשר להעתיקם כי אם פה אל פה אם נזכה. עוד כתבת דיש להקשות בסמ"ג (ל"ת סי' צ"ה) למה אמר משום שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דמכשף כו' תיפוק ליה דמולך שהוא מוקדם בקרא וכו', צללת במים אדירים והעלית חרס בידך דא"כ לפי דבריך איך מיושב הסמ"ג שכתב וצריך להתיישב במקרא זה אם לוקין על אזהרתו מפני שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דמכשף כו' עד ור"מ כתב שלוקין על אזהרתו ע"כ והתם איירי בכל לאוין המנויין במקרא ולא איירי כלל באחיזת עינים שהרי כתב ור"מ כתב וכו' וא"כ למה לא הזכיר מולך, אלא לא כמו שעלה על דעתכם כי נואל"ת על הבדי"ם וכך העלו הבחורים בביאורם מימים קדמונים דמולך יש לו לאו בפני עצמו לא תתן ולא תעביר ואף אם חזר ונשנה בתוך המנויין אינו פוטר את האחרים שתאמר שהוא ניתן לאזהרת מב"ד דמולך שהרי יש לאו זולתם משא"כ במכשף שאין לאו זולתו וא"כ נפל כרסא בבירא, אבל מבלעדי הדעת שלך יודע אני שהמעונן הוא מכשף אבל לא כדעתך שיש מעונן אחר בלא מכשף אלא כולן קרויין כישוף אלא לחכמים הוא בכלל מעונן ונכלל בלאו דלא תעוננו ולר' עקיבא דסבר כמתניתין סבר אחיזת עינים פטור לגמרי אבל אסור והדברים עמוקים הם. ועיקר טעות דמר מאחר שחילק הרמב"ם והפסיק ביניהם בודאי שני עניינים הם ואיננו כן וכאלו רבות ימצאו בספרו שחוזר על הראשונות. גם מה שכתבת שהדברים נאותים לדעת דשוב לא צריך לאדחוקי כמו הסמ"ג והגה"ת מיימוני לאוקמי מתניתין דהאוחז את עינים פטור ממיתת ב"ד קאמר או ממלקות למ"ד דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אלא הוא כפשוטו מתניתין דפוטר איירי בכישוף כו' ותימה הלא בע"כ צריך לומר כך שהוא פטור כה"ג דמה חילוק יש בין לאו שאין בו מעשה או ניתן לאזהרת מיתת ב"ד בשניהם יש חיוב לאוין אלא שאין לוקין ואם זהו הדוחק שנוקי מתניתין כמאן דסבר אין לוקין על לאו שאין בו מעשה הלא כך הלכה ואף אידך מ"ד יתרץ ממיתה קאמר ואם הדוחק על הברייתא דת"כ דתניא אחיזת עינים וכו' מה קושיא בדבר כי התנא נקט דבריו אליבא דחכמים דמפרשי המקרא של לא תעוננו באחיזת עינים ומה בכך שאינו לוקה והלא כמה לאוין בתורה בסגנון זה.

ומה שלא שאלת ממני לבאר דעתי בענין זה הוא לפי תוקף דעתך ומכל מקום תוכל להרגיש קצת המכוון מתוך כתבי אפס קצהו תראה וכולו לא תראה מאחר שלא בקשת זאת מידי למה לי רמוס חצירך ואהלך בכדי.

וכדי שלא אפרוש ממר מתוך הקנטור אשיאך לדעת כי בהיותי מגיה המרדכי שלחתי אחר המרדכי של גיסך האלוף ה"ה הר"ר אליהו שהוגה מתוך כתיבת ידך ומצאתי כמה דברים שאינם נאותים ונלאיתי להביא במשא רק אחת אשאל תמצית דעתך. כתוב בפרק האשה שנפלו (דף תקמ"ב ע"ב) בענין מברחתא כמעשה שבא לפני ר"ת כו' וכתוב שם וגובה הוא ממקבל מתנה, ומר הגיה האשה וב"ח. ואני אומר שאף אשה טעות הוא אלא הכי הוא גובה ממקבל מתנה כאשר מוכח בהדיא בתוספות ר"י, וע"כ אומר שמר כיון לכל יתר כנטול דמי והגיה ב"ח כדי להיות נטול אף אשה דוק ותשכח.

ודע שבדפוס שלך כתוב ותשובה זו של ר"ת הולך על מה שכתוב בפרק מי שמת בשם הר"מ ובמרדכי דפוס שלי אינו ובכל הנוסחאות שראיתי אינה וע"כ אינו מנוסח הפנים שהרי ר"ב היה זמן רב קודם מהר"ם, אלא הוא מדברי המגיה שהגיה מבחוץ ולא הבין כל הפשט דהתם בפרק מי שמת איירי במתנה של מטלטלים דכתובה אינה נגבית ממתנת בריא והכא איירי לענין קרקעות דלעולם כתובת אשה קודמת דאם טורפת מלקוחות קל וחומר ממתנה וכ"ש לפי מה שהגהתי דאשה הכתוב כאן טעות דהכל לבעל מתנה שטעה המגיה ודלג אותן וגם התחכם בסוף ההגהות מרדכי בסוף כתובות סוף ע"ג וז"ל וא"ת מאי נפקא מיניה בין למר ובין למר וכו' עד תשלום הענין כי עמוק הוא מאוד. ונסכים בהלכה אם נזכה להתראות ולא שאלו הפרטים לבד הם צריכים תלמוד אלא אף הרבה כמותם, חי ה' צבאות. אלא שעתה באו לידי בעת קבלת מכתבך.

ומן הדין אי שומא הדרא בכתובת אשה הכתובה לשארנו מהר"ם הלא אתך הקולמוס לבסם הדבר ולהטעימו אחר דעתך ואם לא יראני אותם החכם להדיא היפך דברי אז לא אזוז ממקומי ואחזקה כארי וכלביא שלא להקימנו.

דברי אהובך בלב ונפש שלמה בן מהר"ר יחיאל לוריא ז"ל ה"ה:

וזאת אשר השבתי על דבריו אלה.

כבר הארכתי בדברי הראשונים לחלק בין אחיזת עינים לאחיזת עינים והוא האמת והנכון.

ומה שכתב מכתו"ר מי הוא הנביא וכו' סוד ה' ליראיו צא וראה בדברי תשובת מהרי"ק סי' ע"ו ובהגה"ת מיימוני החדשים שהגיהן מוהר"ם פדווא"ה ז"ל, וכן בספר בית יוסף סימן קע"ט שכל אחד חלק בזו וכתבו דתרי אחיזת עינים הם.

ומה שמכתו"ר כתב שהעלה דעתו בביאוריו ראיתי אותן הדברים ואינם נראים כלל אך הם מין שלישי באחיזת עינים נגד התלמידים שאינן מבחינים בין טוב לרע ואינן יודעין לברר האמת מן השקר.

ומה שכתב מכתו"ר שהסמ"ג לא יחלוק על הרמב"ם כו' כבר קדמוני מהרי"ק בתשובה וכתב שהסמ"ג יחלוק בזה עם הרמב"ם.

ומה שהרחיק מכתו"ר מה שהגהתי במרדכי בכתובות, יפה הגהתי, אלא שהיה חסר מן ההעתק עדיין אין האשה וב"ח גובה ממקבל מתנה וכן הוא בספר שלי. דוק מעלתך ותשכח שכן הוא. והג"הת מעכתו"ר איני מבין כי איזה גבייה שייכא כשקיבל מתנה הלא כבר היא תחת ידו וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף