שו"ת הרמ"א/נו

שו"ת הרמ"א ‏ נו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ועל דבר המעבירים קול על מהר"ר מן יצ"ו ואומרים שעבר על חרם ר"ת ותלמידיו שהוציא לעז וערער על הגט לפוסלו מטעמים הנ"ל נראה לנו בזה שלא עבר על החרם כלל כי ר"ת ותלמידיו לא גזרו רק על מי שראה הגט קודם המסירה ושתק מלערער עד אחר המסירה או על מי שניתן הגט שלא בפניו ואומר אילו הייתי שם הייתי מערער על העדים על הגט כדאיתא במרדכי סוף גיטין כי זה שסתם דבריו ודאי ללעז קא מכוין וחל עליו החרם אבל מי שניתן הגט שלא בפניו ומצא אח"כ פסול מה בגט ומפרש ואומר שפסול מטעם זה ומטעם זה לא עלה על לב ר"ת ותלמידיו מעולם לסתום פיו מלומר את אשר בלבו ואדרבא יישר כחו כדי שהאשה לא תנשא לאיש עד שתקבל גט כשר, וכן משמע בתוספות (דף צ"ו) ובמרדכי פרק המגרש וז"ל מעשה בא לפני רבינו תם שיצא על גט אחד קול פסול ונתנו גט שני מפני הלעז ולא הצריכה ר"ת להמתין ג' תדשים מזמן שני וכו', ומדלא החרימם ר"ת משמע שלא עברו על החרם והיינו ע"כ מטעמא שהיו מפרשים ואומרים שפסול מטעם הנראה בעיניהם ולא להוציא לעז נתכוונו רק כוונתם היתה בזה לשש ומ"מ חששו להפסול ההוא ונתנו גט שני. לכן מהר"ר מן הנ"ל יצ"ו שניתן הגט שלא בפניו גילה אח"כ את אשר בלבו שפסול מטעמים הנראים בעיניו וצווח ככרוכיא לבוא עמהם לפני המורים והם ידונו ביניהם ואם יכשירוהו יקבל עליו ויחזור בו ובזה יצדקו דבריו. ולכן נראה לנו שאין על מהר"ר מן הנ"ל יצ"ו שום מיחוש חרם ר"ת ותלמידיו ולא נכוה בגחלתו כלל, וגוזרים אנו בגזירת נח"ש שלא ידברו ולא יאמרו עליו שם העברת חרם בנדון זה. הנראה בעינינו כתבנו למען האמת והשלום כה דברי הכותבים והחותמים היום יום א' י"ט אלול ש"י לפ"ק פה ויניזיי"א הבירה. נאום מנחם בן מהר"ר יצחק הכהן ז"ל ה"ה. ונאום משולם בן לא"א האלוף כבוד מה"ר יעקב סג"ל ז"ל ה"ה הערלישהיים. הנני שוכב על ערש דוי ולא היה לי להכניס את ראשי בעומקא דדינא התולה באשלי רברבי מ"מ עיינתי כפי מעוט שכלי וסמכתי על אלופי חבירי שלא יצא מתחת ידם דבר בלתי מתוקן ואסכים בכל אשר הסכימו שלשה האלופים הנ"ל, נאום אברהם אהרן בר שמואל ז"ל ה"ה נורלינגאן פה ויניזיא"ה הבירה. כיהודה ועוד לקרא גם אנכי מסכים לדברי האלופים הנ"ל, נאום משה בכמ"ר זכריה כהן זצ"ל מקירפ"ו: והנה שקלנו בעין שכלנו ועל כל מאזני צדק ומשפט כדי לעמוד על דעת השלשה רבנים הללו והעולה על רוחם ולא יכולנו למצוא שום צד כשר ויפוי כת למה נתנו זה הגט המעושה כאשר ראינו בעדיות שתפסו אותו בנוימבורג וגם אח"כ שמרו אותו עד בואו לק"ק פראג גם בק"ק פראג מיהרו עם הגט כי בא בחצי היום ולא המתינו עד למחר ונתנו אותו באותו היום ומשחשיכה וזה הדין פשוט הוא בכל הפוסקים שפסול וזיל קרי בי רב הוא שגט המעושה בגוים אפי' כדין פסול וכ"ש שלא כדין כגון בנדון דידן שהוא פסול ואפילו ריח הגט אין בו. ואם יאמר האומר שמאחר שאחר כך נתרצה ובביטול כל המודעות משום זה יהיה כשר, תעיין בתשובת אבי זקני מהר"י קולון זצ"ל נ"ע בשורש ס"ג שהוא פסול ולמה הכניסו ראשם בין ההרים הגדולים. ומה נאריך בראיות ארוכות הלא כבר הביאם הגאון הנ"ל בקונטריס שלו וגם הביאם הרבה מהם ומה נדע ולא ידע גם הצורך אין עלינו ואם יצטרך נמתיק דברינו בראיות ברורות. ואפי' שני הגמגומים האחרים דהיינו משחשיכה ושלא כתבו כל שום וחניכא אפילו לפי דבריהם שאמרו בדיעבד כשר לא עשו כן לכתחילה. ואם יאמרו שאפי' לכתחילה א"צ לכתוב כל שום וחניכא גם יש בו איסור ותלו עצמם באילן גדול כדרך הרוצה כו' דהיינו בעדות ר' ישראל קוטפס, משם אין ראיה כי מי יימר לן שעשה תשובה והלא הוא דבר שבערוה וצריך עדות ברורה ואין הבן נאמן על אביו שעשה תשובה ובפרט שהקול היה ברור שאביו היה מומר ולא על פיו יצא הדבר שנאמר הפה שאסר הוא הפה שהתיר אלא כבר היה ברור שהמיר ואיך נאמר שאם יכתוב זה בגט שיעבור על לאו דלא תונו כיון שאין עדות בדבר שעשה תשובה, אלא ודאי יועמד על חזקתו עד שיתברר בעדים. ואפי' אם יאמרו שהכל היה דיעבד ובדיעבד כשר, זה אינו קרוי דיעבד אלא לכתחילה כיון שלא נשאת ויוכל לתקן את אשר עיותו בגט כשר כמו שכתב המרדכי בהג"ה (בגיטין סי' תס"ח) מעשה בבחור שגירש אשתו ונשאת לאחר וקודם הנישואין יצא קול על הגט שכדת משה וישראל היה כתוב ברישא וכשבא לחופה לא רצה ר"ת ליהנות מחופתו וכפה ר"ת את הבחור לתת לה גט כשר דכל קלא דקמי נישואין יש לחוש אפילו ידוע שלא ימצא אמת, וגם מצאנו בסדר הגט הארוך שתיקן הגאון מהר"י ז"ל מרגלית וז"ל וכן אירע מעשה במגנצ"א לפני מהרי"ל ז"ל על גט שערער עמו מה"ר קופלמן ז"ל דהוה כה"ג גט שבדיעבד כשר וא"ל מהרי"ל ז"ל ליתן גט אחר כיון דיכול לתקן מיקרי לכתחילה, גם בנדון דידן הוא גט דיכול לתקן אפי' לפי דעתם למה לא יתנו גט אחר כשר ומה יש להם לדבר על הגאון הנ"ל ולהחרים בחרם ר"ת שלא כדת ושלא כדין שלא עלה על לב ר"ת ז"ל ובית דינו להחרים על דבר כזה שיש בו כמה גמגומים וטעיות ופסולים ולא על הכל אפילו גמגום קטן שבהם לא גזר ר"ת ז"ל, ולא זו בלבד עשו ועוד אחרת הלא הוא מבואר בכל טופסי גיטין שמחיוב הוא על כל מסדרי גיטין לשלוח הגט לכל חשובי העיר לדקדק בו וגם על זאת לא שתו לבם. אע"פ שת"ל גדולי אשכנז וחסידיה נמצאים בפראג כמו הזקן והישיש אשר טעמו ונימוקו עמו ותורת השם יתברך כל ימיו לא פסק מפומיה הוא הגאון כמה"ר משה לנדא וחד דעמיה כמהר"ר שמואל יצ"ו אשר היו מעולם אנשי שם ויתר רבנים אשר לשם לא שלחו הגט אליהם לא קודם נתינתו ולא אחר נתינתו רק שמרו אותו מן העכברים בבית גנזיהם ומה יש להם להשיב על זה, ואף אם יאמרו שאהבת הניצוח גבר עליהם כי הוא אחת מן הסיבות שמונעות האדם מלהשיג מה שבכחו להשיג כאשר הוא מבואר בספר המורה ולכך עשו מה שעשו נגד הגאון הנ"ל ובשביל זה טעו במה שטעו ולמה לא סדרו אותו בפני גדולי אשכנז הנ"ל ובביתם או לכל הפחות למה לא שלחו הגט להם כדי לעיין בתוכו אם יש בו טעות או לאו אלא סדרו אותו בצינעא בלי ידיעת שום מורה ונפלו בבור הטעות כאשר הוא מבואר בקונטריסים ובעדיות של הגאון הנ"ל ואין אנו יודעין מה מחשבות חשבו כי איך אפשר שלא יצא מזה נדח אלא לפי שלא חשו לכבוד החכמים והזקנים לעשות בסתר והש"י נתבע מהם בגלוי, גם נתקיים בהם מאמר חז"ל כדגרסינן בפ אע"פ (דף ס' ע"ב) אמר אביי האי מילתא דאמרו רבנן אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי אינש במקום רביה לאו משום דמחזי כאפקירותא ותו לא אלא משום דלא מסתייעא מילתא למימר דהא אנא הוה גמירנא להא מילתא דרב ושמואל ואפ"ה דלא מסתייעא לי מילתא למימר, ובודאי אם ראו העדות והראיות אותם המתנגדים אשר כתבו כנגדם להכשיר הגט לא הכשירו אותו כי לא אמר להם רבי מענדיל מגט המעושה דבר רק מהגמגום של שום וחניכה, ואפילו בגמגום זה כמדומה לנו שטעו ולא כתבו כדין וכשורה כי ר"ת ז"ל לא גזר על זה ועל כיוצא בזה ובודאי כשיראו העדיות והראיות של הגאון הנ"ל יחזרו בהן על מה שנידו והחרימו האלופים נותני הגט וסיעתם את האלוף מהר"ר מן שנפל לפי דבריהם כתוא מכמר תוך רשת תקנת הקדמונים ר"ת ותלמידיו ובני ישיבתו כמוציא לעז על גיטין, ימחול לי כבודם כי לא מצאו ידיהם ורגליהם וראשיהם בבהמ"ד ולדעתי הקלושה הם טעו בדבר הלכה כי כוונת ר"ת ודאי לא היה בזה כי ז"ל של ר"ת ורבי משה תלמידו עמו וכל גדולי הדור עמו גזרו בכנופיא שלא יקרא שום בר ישראל ערעור על שום גט אחר נתינתו ואם לא ניתן לפניו אל יאמר אילו היה נתון לפני הייתי מערער על העדים או על הגט או על שאר דברים עכ"ל. הנה כי לערעור כזה בלי יסוד רק גמגום בעלמא גזרו והחרימו בכל תוקף שלא להוציא לעז על גיטין אמנם מי הוא הבר דעת יעלה בדעתו שאם מורה הצדק יראה או ישמע בבירור גט אחד שניתן שלא כהלכות ותקון רז"ל שכוונו ר"ת וישיבתו שישתוק ויניח להתיר א"א לעלמא, ח"ו לא נהיה כזאת בישראל, אדרבא איפכא מסתברא כי המעלים עיניו ונותן יד לפושעים שיצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידם ובפרט באיסור חמור כזה גדול עונו מנשוא ועתיד ליתן את הדין כי המכשלה הזאת תהיה תחת ידו. לכן האלופים נותני הגט הנ"ל יש מאוד להם לחוש על עצמם על האדרבא שאמר להם מהר"ר מן בהיותו נקי מה' ומישראל ולא מעל כלל ועיקר בחרם הנ"ל והפוצה פה נגד האלוף הנ"ל חוטא בנכבד וחייב נידוי ועל כל יודעי דת ודין מוטל ללבוש בגדי נקם ולתבוע עלבון מה"ר מן וכבודו במקומו יהא מונת עד שיבא אליהו עם משיח צדקנו, יאיר עינינו, ויוציא לאור משפטנו. נאום המתפלל בשלמא דרבנן ותלמידיהון הצעיר והנבזה אליהו מנחם תלפן בן לא"א האלוף כמה"ר אבא מרי זללה"ה שמתעסק בחכמת הרפואה וויניזי"א יום ד' כ"ב אלול ש"י לפ"ק:

ועל דבר שקראו תגר על הגאון מהר"ר מן יצ"ו באמרם שעבר על חרם ר"ת ומסכימיו שהוציא לעז על הגט. נראה לי שכל האומר דבר זה נקרא טועה בדבר משנה מאחר דאיתא בתשובת מהרי"ק בסימן ל"ז וז"ל ומ"מ דבר פשוט הוא בעיני דבענין החרם שלא להוציא לעז על הגט שכבר תקנו ר"ת והסכימו עמו גדולי הדור וכו' עד ואמנם לפי הנלע"ד לא תיקן הגאון הנ"ל אלא בדרך הוצאת לעז במילתא דלא פסיקא או שבא לקנטר ולפגום ואומר שהגט הוא פסול אבל ת"ח שרואה בגט אחד פסול פשיטא ופשיטא דבזה לא דיבר ר"ת דאדרבא מחוייב הוא לשאול על זה מפי הגדולים כדי לאפרושי מאיסורא וזה דבר פשוט עד כי אין צריך להאריך כלל עכ"ל. ול"נ לפי מיעוט שכלי להוכיח מהלשון דהדין עמו דלשון מוציא לעז משמע דבר שהוא שקר או לכל הפחות מילתא דלא פסיקא כמו שכתב מהרי"ק ז"ל וראיה ממה שאמרו רז"ל פרק כל היד (דף י"ג) ומביאו הטור אורח חיים סי' ג' ולא ישתין מעומד כדי שלא יתזו ניצוצות על רגליו ויראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו וכו', א"כ משמע בהדיא דלשון מוציא לעז משמע דבר שאינו. עוד ראיה שכתב ג"כ מהרי"ק סימן פ"ד וז"ל חרם רבינו גרשון ותקנות אינם יכולים להפקיע קידושין ואם עבר על התקנות וחרמים וקדשה מקודשת א"כ שמע מיניה דרבינו גרשון לא גזר במקום שיש איסור א"א ולפי דברי הגאון מהר"ר מן הנ"ל לפי העדיות שהביא יש איסור א"א. לפיכך נ"ל שאותם אנשים שמוציאים הקול שהגאון הנ"ל עבר חרם דר"ת נקראים מוציאים ש"ר וראוי לנהוג בם דין מוציא ש"ר שקר ומי שמחזיק אותו או שמוציא מפיו שהוא בחרם יוכל הגאון לומר אדרבא כי ידוע ומפורסם הדין מי שמחרים אחד מישראל שלא כדין שהוא עצמו בנידוי וק"ו בן בנו של ק"ו אם הוא ת"ח ומחוייב יהיה מי שיהיה לפייסו שאין לך ביוש יותר מזה. גם אני מסכים עם הגאון מה"ר מאיר יצ"ו שר' מענדיל ור' פלק לא יטפלו בעסקי גיטין וחליצה וקידושין כל זמן שמהר"ר מן ומהר"ר יהושע יצ"ו הם בחיים ויושבים בק"ק פראג משני טעמים, חדא שהם לפי הנשמע יותר גדולים מהם בשנים ובחכמה, השנית מאחר שהם היו דרים שמה כמה שנים מקודם בואם הם לשם נקרא הסגת גבול ויורדין עמהם עד לחיים כמו שכתב מהרי"ק ומהר"י זצ"ל. ובסבת היום ערב ר"ה קצרתי. נאום הקטן שבתלמידים יעקב קלונימוס בן הגאון מהר"ר

אליעזר ז"ל ממוטיינא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.