שו"ת הרמ"א/ז

שו"ת הרמ"א ‏ ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ז

בל"ג לספירה. יצילהו ה' וכן בתדירא. למרגניתא שפירא. אשר ליה שבילי דשמיא כשבילי דארעא נהירא. כל רז לא סתים ליה כקל כחמירא. הוא אהובי הגאון מר שאירי מוהר"ר שלמה ש"ן. וע"ש כל אשר למר שלום ולתורתו שלום:

הנה אהובי אדוני הגיעני מכתב מעלתו ביום ו' ל"א למספר בני ישראל. ובראותי קמתי מרעיד בראותי כל מגילה כולה תוכחת מגולה ואהבה מסותרת, ואפשר את אשר יאהב אדוני יוכיח. והנה אם אשיב יארכו הדברים ואפשר שברוב דברים לא יחדל פשע ולכן אשמור מחסום לפי בעוד אדוני לנגדי ואומר צדיק הר"ש בריבו. וגם מה שנתלה בדין מן הדינים אמרתי לא אזכרנו עוד פן אכוה בגחלתו דמר. כי אני רואה שאורייתא מרתחא במעלתו, אך היה בלבי כאש בוערת נלאיתי כלכל. ולכן לא אוכל להתאפק מלהשיב לאדוני מה שנתלה בדינים והשאר אניח:

תחילה אענה מה שהרעיש אדוני את העולם עלי בהביאי במכתבי הראשון דבר חכמת היונים וראש הפילוסופים, ועל זה כתב אדוני שהתורה חוגרת שק כו'. אומר שזו מחלוקת ישנה בין החכמים ולא אצטרך להשיב עליה. כי כבר תשובתו הרמתה מונחת בקרן זויות ערוכה בתשובת הרשב"א (סימן תי"ד) מה שהשיבו חכמי פרובינצא להרשב"א ז"ל על זו. ואף הרשב"א ז"ל לא כתב שם אלא לאסרה בינקותו של אדם קודם שילמד חכמת התלמוד והוא הבשר ויין שכתב הרמב"ם בספר המדע (פ"ד מהלכות יסודי התורה), ומי לנו גדול מהרמב"ם ז"ל שעשה ספר המורה שכולו אינו אלא מזה המין. ואף כי כתב בתשובת בר ששת (סימן מ"ה) שהוא לא עשאו אלא כדי להשיב לאפיקורוס כידוע למעלתו, באמת אומר שיש לי בזו שתי תשובות בדבר ושתיהן אמיתיות לפי מעוט השגתי. וזה כי הם לא חששו אלא ללמוד בספרי היונים הארורים כגון ספר השמע ומה שאחר הטבע כמו שזכרן שם בתשובה הנזכרת, ובזה הדין עמם כי חששו פן יבא להמשך אחריהם באיזה אמונה מן האמונות ויתפתה ביינם שהוא יין תנינים ודעות מופסדות. אבל לא אסרו ללמוד דברי החכמים וחקירתם במהות המציאות וטבעיהן, כי אדרבה על ידי זה נודע גדולתו של יוצר בראשית יתברך והוא פירוש שיעור קומה שאמרו עליו כל היודע כו' ואף כי למקובלים דעת אחרת בזו אלו ואלו דא"ח, ואף כי חכמי אומות העולם אמרו כבר אמרו במגילה פ"ק (דף ט"ז ע"א) כל מי שאומר דבר חכמה אף באומות נקרא חכם. וכזה עשו כל החכמים שהביאו דברי החוקרים בספריהם כאשר גלוי לכל מספר המורה ובעל העקידה ושאר מחברים גדולים וקטנים כל שכן מי שאינו נכנס לעמקם לבניית המופתים להוציא דבר מתוך דבר כמוני רק מביא מה שכתבו שאין ראוי לחוש לזה כלל, והשנית אף כי אם נאמר שאסרו ללמוד בכל ספריהם גזירה משום דברים האסורים שבהם, מ"מ בספרי חכמינו ז"ל אשר מימיהם אנו שותים ובפרט הרב הגדול הרמב"ם ז"ל בזה לא עלה על שום דעת לאסור, כי בודאי אין לחוש בספריו לשום דעת בטלה כמו שהעיד עליו בעל בחינת עולם באמרו סוף דבר לבי האמן מה שהאמין סוף הגאונים בזמן וראשם במעלה הוא הרמב"ם כו', ואף כי מקצת החכמים חלקו עליו ושרפו ספריו מ"מ כבר נתפשטו ספריו בכל חכמים האחרונים ז"ל וכולן עשו אותן לראשם עטרה להביא ראיה מתוך דבריו כהלכה למשה מסיני. ולכן גם אני אומר שמנוקה אני מעון זה, כי אף שהבאתי מקצת דברי אריסטו מעידני עלי שמים וארץ שכל ימי לא עסקתי בשום ספר מספריו רק מה שעסקתי בספר המורה שיגעתי בו ומצאתי ת"ל ושאר ספרי הטבע כשער השמים וכדומיהן שחברו חז"ל ומהם כתבתי מה שכתבתי מדברי אריסטו. ואיך לא והנה הרב המורה כתב פרק כ"ב מחלק השני שכל מה שהשיג אריסטו עד גלגל הירח הכל אמת כו', וכתב עוד שכל דבריו הם דעת חז"ל מלבד במקצת אמונות התלויות באל יתברך ובמלאכיו ובגלגלי השמים שבהן לבד נטה מדרך האמת. ומה שכתב אדוני שמזה נמשך שמקצת בחורים מתפללים בתפלת אריסטו כו'. אומר חס לי ולזרעא דאבא לראות כזה ולא למחות, רק כל זה עדיין הוא שורש פורה ראש ולענה ירושה להם מאבותיהם מאותן שהמשיכו עצמם אחר הפילוסופים והלכו בדרכיהם. אבל אנכי מימי לא ראיתי ולא שמעתי עד כה, ולולא פי המדבר אדוני אלי לא האמנתיו שנשאר עדיין רושם אותן האמונות בארץ. ומה שכתב לי מר שגם למעלתו יד ושם בזה אלא שמעלתו מרחיק מזה כו', כבר ידעתי שלא אדע אשר לא ידע מר, אך אומר שאני אם אברח אברח יותר מלעסוק בקבלה להבין מעצמי בדבריהם ממה שאברח לעסוק בפילוסופיא, כי יותר יש לחוש שלא יטעה כמבואר לאדוני ממה שכתב הרמב"ן בהקדמת פירושו לתורה. ואתמה שכ"ת השיב עלי מתשובת בר ששת על מה שכתב על העוסקים בפילוסופיא, והנה תשובתו בצדו על המקובלים כאשר מובן למעלתו ולא אפרש כי ידעתי שהכל גלוי למעלת אדוני, אני אומר על שתיהן כי שניהם כאחד טובים וצדיקים ילכו בם וגו'. ומ"מ אומר שסהדי במרומים שכל ימי לא עסקתי בזו רק בשבת ויו"ט וח"ה בשעה שבני אדם הולכים לטייל, וכל ימות החול אני עוסק כפי מיעוט השגתי במשנה ובתלמוד ובפוסקים ובפירושיהם ושרי לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה כו':

ומה שכתב לי אדוני ששגגתי באיזו מלות בדקדוק כאשר העלה מר על ספר. אומר אינני מכת המדברים בעלי הלשון כי כבד פה ולשון אנכי, כי אנכי נזהר בענין המכוון ולא במלות (שאינו מעלה ולא מוריד לענין דינא), ואני מודה ששותא דמר לא ידענא, אך אומר שזהו דקדוק עניות ושרי לי מרי. כי ידוע לכל מבין שכזה יקרה לכל גדול בישראל כאשר מחשבתו משוטטת באיזה ענין שיפול טעות בדבריו, כ"ש שלא יוכל ליזהר בחסרות ויתירות כאשר העלה מר שכתבתי משולם מלא, כי אין זה ספר תורה ליפסל בזה. ואף כי לפעמים דברתי בדרך נכח ונסתר בכוונה עשיתי זאת כי הוא נמצא במטבע הברכות ובמקראות והוא דרך כבוד בנגלה ונסתר. ומכל מקום איני מתפאר במה שאין בי כי מימי לא למדתי חכמת הדקדוק. אך באלו הדברים המבוארים לא נפל טעות מחמת מיעוט ידיעתי רק מחמת הנחוץ, ויש דברים שכוונתי בהן לכתבן מלא כמלת אדוני להבדיל בין קדש לקדש וכן כל כיוצא בזה. וראה מה שכתב בעל העקידה סוף זאת הברכה על הרלב"ג שטעה להביא מקרא מפרשה שאינו שם וכל זה גרם לו הנחוץ, כ"ש שכזה יקרני ג"כ בעבור הנחוץ ומהירות הענין כי אין לי סופר מהיר להעתיק לשוני וגם כבד עלי המשא להעתיקו שנית רק מה שעולה בלבי אני כותב בקולמסי. ולא כן אנכי עם מעלתו כי בכל ביתו דמר אני נאמן רוח מכסה דבר, כי כשמצאתי בדעתי שגגה בדברי מר תליתי השגגה במעתיק לשונו ודנתי מר לכף זכות, ובאמת שהיא חכמה עמוקה ליתן להעתיק ולא ידעתי עד כה (ואף עכשיו טעה הסופר בכמה דברים בחכמת הדקדוק שמתפאר בו מר. כתב חוגרת שק ומתקוננת. גם כתב נחרטתי מעיקרו כי צללתי, ודברים אלו מבוארים הטעות. גם מקרא מלא הוא ביואל (א ח) חגורת שק, וקראו למקוננות) (צ"ל שבהעתק כתבו היה כתוב כך אבל בהעתק שלפני כתוב מקוננת והוא נכון). ובאמת כי לולא שראיתי דקדוקי דמר לא הרגשתי בזה כי הנחוץ גורם כל זה, רק כתבתי לפי שראיתי שמעלתו תפס עלי בדברים שאין בהם תפיסה כמו שכתב עלי שכתבתי הייתי יוכל לתרץ, וכתב מר שזה טעות, וראה מעלתו מה שנאמר אנכי הולך, אשר אתה עושה לעם, אתה תומיך גורלי, הנני יוסיף להפליא, וכל אלו דברים מבוארים יפה בספר לשון למודים:

ועתה אניח מזה ואשיב בענין ההלכות שדרושנו עליהן. מה שהחזיק מעלת כ"ת בסברתו להעמיד שהטינרא אינה קשה כסלע אלא יש בה מוגלא והוסיף בזה לומר וז"ל מעלו בודאי שכן הוא שאם היה הטינרא קשה ממש בלא מוגלא ולחלוחית אטו משום שנשתנו כו' אדרבה הוה על הוה תבא אם לא שיש בה מוגלא והדרא בריא עכ"ל מעלתו, והנה עוד אני בתומתי אלך ואחזיק ולא ארפה להיות שם טינרא קשה כסלע כמו שתרגום סלע הוא טינרא. ומה שכתב כ"ת הוה על הוה כו' בזו אתמהא הלא כבר אמרו (חולין דף ע"ו, ב"ב ק"ל.) בהדיא אין מדמין בטרפות זו לזו שהרי חותכת מכאן כו', ואף כי לפי האמת אינו הוה על הוה, כי כ"ת כתב בעצמו כבר כי אטום בריאה טריפה מכח שאין לו סיבה שתעלה ארוכה וזו מן הידוע בחכמת הרפואות כו', וכן אני אוכל לומר שטינרא שנתהוה מן המוגלא אף כי הוקשה כסלע לא חיישינן ליה הואיל וידעינן סיבתו שהוא המוגלא. אבל אטום גרידא שאין סבה למכתו טריפה דאם אין מכה אטום זה מנין והוא מובן לכל משכיל שזה טעם נכון. ובזה מסתלק כל מה שטען מר עלי וז"ל, ועוד צא וראה שכל היסוד בנוי על המוגלא כו' כי כל זה אמת אך לא כדעת אדוני רק כל דבר שתחילת הווייתו מן המוגלא הוא כשר כפי מעוט השגתי:

גם מה שטען ורצה לדקדק מדברי רש"י שהזכיר דומה למוגלא שמשמעו פשוט שאין בו מוגלא כלל רק בדמיון לבד. ורצה מר לדקדק ממנו דעתו בכתבו ומי הכריח רש"י כו' ומי הנביא שהגיד לו כו' וכל זה אינו קשיא כלל מעתה, כי רש"י רצה לפרש מהו טינרא ומהו אטום בריאה. ורצה לתת הטעם למה הטינרא כשירה. ואילו פירש לבד שטינרא אין לו מראה ריאה היה נלכד בקושייתו דמר לומר וכי משום שנשתנה מראיתה כו' הלא שינוי מראות פוסלות בריאה כו' לכן הוצרך לפרש הואיל שמראיתו דומה למוגלא מוכח שהווייתו מן המוגלא והוא כשר ובעיני הוא פשוט. וחי נפשי שמאוד קשים עלי דברי מר בכתבו ז"ל אלא שהספר נותן סימנים מהו טינרא כו' עד ולפע"ד אם לא היה בו לחלוחית כלל היה טריפה ממש דלא גרע מאטום כדפרישית עכ"ל מר, ובאמת שזה הדבר קשה עלי כסלע שאם כן מה בין טינרא לאטום שבשתיהן בלא מוגלא טריפה ואם יש בהן מוגלא כשר ואם כן סימנים למה לי. ובאמת שאני תולה הדבר בחסרון הבנתי דברי מר אבל אם היו דברי מר כאשר הבנתי. זה הכלל שכלל סותר לכל מה שכתב תחילה כי רש"י רצה להפריש בין טינרא לאטום. ולכך פירש שמראיהו דומה למוגלא לתת סבה כו' ולדברי מר מה סבה נתן הלא טינרא ואטום שניהן שוין לענין הדין. ואפשר לדחות כל זה שרש"י לא נתן ההפרש וההבדל רק לענין שינוי השם לבד למה זה נקרא טינרא וזה נקרא אטום אבל לענין הדין שניהן שוין וזהו דוחק גדול בעיני. גם כי דברי הגהת מיימוניות לא משמע כן כלל דהרי כתב אבל אם מראיהו דומה למראה מוגלא היינו טינרא דאמרינן דכשירה משמע בהדיא שהכשירות תולה בשם הטינרא והוא בשינוי המראה ולא בשום דבר חוץ מזו ואף כי זה יש לדחוק בשינויי דחיקי האמת יורה דרכו:

ושוב שנית קשה לי מדברי מר על דבריו שכתב ומי הנביא שהגיד לו כו' שהרי אין לו הכרח בתלמוד בענין המראה וגם לא ראיתי שום מורה כו', ובזה אני אומר שאם היה חלוק בטינרא בין יש בה מוגלא לאין בה למה לא אישתמיט שום פוסק או בעלי התלמוד לחלוק בטינרא כמו שחלקו באטום או להצריך בדיקה בטינרא אם יש בה מוגלא או לא (דאין שייך כאן לומר נשחטה הותרה כו'), דהרי איתייליד ריעותא לפנינו. גם מה שכתב ומה שרש"י קראו קשה כסלע לאו דוקא אלא דרך משל בערך אל הבועות כו', בזה אני אומר הלא ממשל משלים הוא. וכי דרכו של רש"י לדבר דרך משל לא כן אדוני במרא"ה ולא בחדו"ש:

ומה שכתב לי מר במה שהבאתי ראיה מן המחברים שקראו אבן הוא כטענו חיטים והודה לו בשעורים כו', כבר קבלתי עלי שלא להשיב על מעשה חדודין רק להשיב על עיקר שנראה בעיני שאיני רואה שום תפיסה עלי בנדון זה מכל טענתיה דמר בענין זה רק ממי שחפץ להשיג. ואני אומר שיש לחוש מפני החסרון להטריף ולהוסיף על הטריפות דבר שלא שערו בו אבותינו ולא חלקו בו בשום מחבר רק קראו סתם קשה כאבן שסתם משמעתו שאין בו לחלוחית כלל. ולכן צריך דקדוק בדין זה כי הוא דבר הרגיל לבא תמיד ויש לחוש שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות ועל כן אבקש ממעלת אדוני שיכתוב לי בזה גמר דעתו לענין הלכה למעשה. כי באמת אילו בא מעשה לידי הכשרתיו לולא דברי אדוני שאני חושש בהן להחמיר, ושאלתי על זה לחכם אחד מופלג בחכמה ובזקנה הנמצא אצלנו הנקרא מהור"ר משה לנדו הראיתי לו טענתיה דמר ותשובתי עליהן (ותמה בדברי מר. גם באו הנה מבני פראג לדון בכאן על דברי ריבם אשר בשעריהם ואחד מאתם נקרא ר' משה פריים ונתארח אצלנו ושאלתי את פיו דרך שאלה בעלמא במהות הטינרא והסכים על ידי, ואמר שמעולם לא שמע לחלק או לדקדק בזה והנה הוא איש מומחה ומוחזק מאוד בהלכות בדיקה):

ומה שכתב מר בענין המשל והנמשל כו' מזה לא אענה עוד בכתב פן אחזור לצאת לדבר בחכמת ההגיון והפילוסופיא כפי מעט השגתי ואני רואה שהוא אש זרה בעיני אדוני, אך זאת אבקש מאדוני שיורני המקום שהחכמים קראו המשל צורה והנמשל חומר כי לפי הנגלה הנושא הוא החומר והנשוא הוא הצורה ודי מזה:

ומה שכתב לי מר וז"ל ומה שכתבת שידעת סוד ההכאה בצור מדבריך אתבונן שלא ירדת כלל לתמצית דעתי ואם יש לך פנים אחרים אלו ואלו כו'. לא אוכל לדבר בנסתרות ולדעת מה בלבו דמר. ואף כי ידעתי ת"ל סוד הכאת הצור וחטא מי מריבה בהרבה פנים, מהם מקובלים מהם מושכלים. מ"מ כתבו דמר היה מורה כאילו היה החטא כפשוטו בין ההכאה והדבור ולכן כתב מר הואיל והכח היה חסר במאציל שהוא משה רבן של נביאים כו' ולזה כתבתי מה שכתבתי, כי באופן זה היו נקשרים הדברים בדרוש שבינינו אם הסלע הוא מקום המים כמו שכתב מר תחילה. אבל אם כיון בו מר דבר סתר לא אוכל לדעת היאך נתקשרו הדברים יחד ובאו שם שלא במקומו:

ובמה שכתב מר הראיתני מוסר במה שכתבתי דברים פנימיות כאילו כו' עד אפשר שכן ההרגל אצלך בכתבי אבל כתביך הם לי לעטרת פז כו'. אדוני אומר שכל דברים אלו גורם מיעוט אמונת מעלתו בי ושאין כ"ת דן אותי לכף זכות כמו שמחוייב בחק המונינו כ"ש לאדון החכמים כמעלת כ"ת, וזה כי לא כתבתי רק להתנצלות שלא השבתי למעלתו על זאת כי לדעת דברי נגד אדוני כאין נחשבו כמו שמדומה לי מכל דברי מעלתו על כן כתבתי דרך שפלות. גם כי פי המדבר אל מעלתו שאני מתיירא שלא יקרה לאגרותי שיוזרקו לאשפה, אבל לא כתבתי ולא עלה על דעתי כזה מימי על כתבו דמר רק אני גונזם תוך שאר ספרי קודש כראוי להם כי כל דבריהם תורה:

ומה שהשיב לי מר בענין הפסק ובדק לי בענין הכתובה אחבר קונטרס אי"ה ואשלחו למר. אך אומר שהאמת עם מעלתו שהלבבות רחוקות כי לא מחשבותי מחשבות דמר. וזה כי אני חשבתי תחלה שהוא מעלה וגדולה בהראות כל חלקי הסותר על דין ששאלתי מאדוני כי באמת חפצתי. ומר בסתום חכמה הודיעני. במה ששאלני אדוני וז"ל והנה פסקתי דלא וראייתי כמוס עמדי עד שאשמע דבריך. ומה הודיעני מר בזה אם לא להבהילני ולהפחידני שאירא מלענות על רב. ומכל מקום אדבר נגד רבנים ולא אבוש לומר מה שבדעתי על זה. גם הטינרא שכתב מר אישבה בקונטרס באופן המועיל. ואלף שלומים יקבל מר מאבי הזקן ש"ן ומגיסי משלם חס"ר כתיב. ומחמת אחיו דמר אל ידאג מר, כי איטיב עמו חסדי עד מקום שידי מגעת רק אם ישמע לעצתי:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף