שו"ת הרמ"א/ו

שו"ת הרמ"א ‏ ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ו

בכ"ד לספירתו. שלוה ונועם לחדר תורתו. ואמהתא דבי קיסרי ישירו תהלתו. לא כחל ולא שרק והוא בשפירתו. אמרות ה' טהורות אמירתו. מי ימלל גבורתו ותהלתו, ה"ה נ"י שאירי מהר"ר משה י"ץ בצירוף שלום הכסא עם כל המחנה החונים בדגלתם סביב שכינתו. י"ר שיהיה הכסא שלם בלי מבהיל ומחריד:

קבלתי כתבך במגילה עפה כתובה פנים ואחור. וראיתי בו דברים חידודים. והרגשתי כאיזמל בבשר, והקפתני בחבילות חכמות ורובן חיצונות, בכלים שונות, והפנימות עגונות. והתורה חוגרת שק ומקוננת. עם נערותיה כי ההרות בנים ובנות, הן הנזופות ומגונות, כעדה וצלה בדורות הראשונות. ולחכמת אריסטו הערל אליו היית פונה בכל פינות. והנה בהתבוננות בתוך כתביך ראיתי עליית עשן באפך כמוקד ומתוך הכעס השבת חוץ מדרכי הטענה. ואמרתי בלבי ויהי מה אפסיק בשלום, כי לאותן דברים המרים וחדים אין להם הפסק בגלגולן אם לא בבלימת פינו כאלמים, לולא שכתב עלי פה קדוש יאמר זה כו' הייתי מחריש מה שלא אוכל עתה לראות את עצמי בתוגת נפשי בחבי, ואגבה אבוא בגלגול מחילו"ת ואומר ככל אשר עם לבבי:

תחלת דבריך וטענתך שכתבתי אנת משה ספרא רבא איה חכמתך ואיה סכלתנותך כו' ולא גדול אני משלמה כו' שבסוף עלו דבריו ביושר אף דברי כו'. ותמה אני וכי בזה התרעומת הלא הראיתי לך מקום שתוכל לישא וליתן בו ולישבו, וכבר ידעתי ששערי תירוצים לא ננעלו בפרט בדורות האחרונים לא ראית מימיך מי שעלה בקושיא ק"ו לאיש בר לבב כמותך שלבך לב ארי לסתור ולבנות, אלא שכך עלה לפני בדעתי הקלה ונמרצה. שוב כתבת וז"ל מה שכתב מעלתו מ"מ לא קשה לגמרי כאבן שא"כ לא גרע מאטום כו', נראה מדברי מעלתו שההפרש בין הטינרא והאטום הוא לענין הקושי לבד והוא בעיני תמיה נפלאה פה קדוש יאמר דבר זה כי הוא ההפך מדברי הסמ"ג והגהת מיימונית פ"ז וז"ל אטום בריאה משמושו קשה ומראהו כמראה ריאה אבל אם מראהו הוא דומה למראה מוגלא היינו טינרי דאמרינן דכשרה עכ"ל. נראה מבואר שהחלוק בין האטום והטינרא הוא המראה לא הקושי כדברי אדוני. ובאמת שלא אוכל להבין דעת אדוני מ"ו שרצה להעזר בדברי רש"י שלפי מיעוט השגתי כלל בדבריו כל מה שכתבתי, וז"ל פרק אלו טרפות טינרי הם צמחים גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומין למראה מוגלא ולאו היינו אטום בריאה משום דאטום אין שם צמח ואינו משתנה מן הריאה אלא שאין עולה בנפיחה עכ"ל. ואם רש"י ז"ל כתב שהוא קשה כסלע למה לא אקראנו ג"כ קשה כאבן שהוא רך יותר מן הסלע ע"כ לשונך. העבודה והאמונה בהיותי עוסק בסמ"ג יום אחר כתיבתך אמרתי בלבי בזה יתפוס עלי החכם לאון אשמה, ובודאי שכן הוא שאם היה הטינרא קשה ממש בלא מוגלא ולחלוחית אטו משום שנשתנה מראיתו מבשר הריאה יהא עילוי למכתו ועדיף מאטום אדרבה הוה על הוה תבא א"ל משום שיש בו מוגלא והדר בריא אלא שהספר נתן סימנים מהו טינרא ומהו אטום וגם שלא תאמר מה בין אלו לאלו לפי שהטינרא אין מראהו כמראה הריאה וא"כ הוא בא כדרך הצמחים דהדרי בריא אבל אטום שלא נשתנה מראיהו והוא קשה ע"כ אינה מחמת מוגלא וצמח שאי אפשר שלא ישתנה וע"כ הוא מחמת אטימה ולא הדרא בריא שהרי אין לה לה סיבה שתעלה ארוכה, וזו מן הידוע בחכמת הרפואה אף שבדברים כאלו אין לסמוך על אלו החכמות כאשר כתב רבינו משה (פ"ו מהלכות שחיטה) מ"מ מה שנוכל לקרב דברים התלויים במקור הטבע למקור נבעו שלא יהא כחוט השערה נגד התלמוד ודברי הגאונים נעשה. וק"ו אם היה נשתנה מראיתה וגם אטום דאית ביה תרתי לריעותא וטריפה מאחר שאין בה מוגלא. שהרי מסקינן על אטום בריאה אי אית ביה מוגלא כשירה אלמא עיקר הטריפה תליא במוגלא. ועוד צא וראה שהיסוד בנוי על המוגלא. שהרי רוב הבועות והטנרות בכלל מראות טרפות הם ועל מה הוכשרו אלא שיש בהן מוגלא ויצאו מגדר הריאה והיינו ממש כמו שפירש רש"י רק רש"י שפירש דומין למראה מוגלא יש לך לדקדק ולא מוגלא עצמה. אכן כי מעיינת ביה שפיר תראה ותשכיל ותמצא דברי כנים דאם לא כן על מה הזכיר רש"י בדבריו מוגלא וכי לא די לו במה שהפריש ביניהן שהטינרי הם צמחים וגם אין מראיהן כבשר הריאה כו', ולא תאמר שצריך שיהא מראהו כמוגלא ולא בע"א כלל כי מי הנביא שגילה לו כך שכרי אין לו הכרע בתלמוד בענין המראה וגם לא ראיתי שום מורה שידקדק בכך והם משתנים לכמה גוונים לפעמים נוטים לשתרורית ופעמים קצת ללבנונית ופעמים קצת לירקרקות אלא שמבפנים הם דומות למוגלות רק שאינם כמוגלא ממש הנמצא בתוך הבועא, אכן יש בו לחלוחית ולאו דוקא קשה כסלע ממש אלא דרך משל נגד הבועות ועל שם צמחיהם נקראו כן. וכן מה שכתב בנוסח הבדיקה שאין בהם מוגלא הוא ע"ד זה שכתבתי שהרי עינינו רואות שיש בהן כעין מוגלא קשה. וכן תשובתך במה שכתבת קשה כאבן שיפה כתבת מאחר שבזה הלשון שמשו בו כל המחברים הוא כעין טענו בחטים והודה לו בשעורים הלא בודאי עדיין כתבי לפניך פוק חזי וראה איך כתבתי, עיקר תלונתי במשא ומתן שלי במה שכתבת קשה כאבן שאין בו לחלוחית. וזה אינו בנמצא ולפעמים אי לא היה בו לחלוחית כלל היה טריפה ממש דלא גרע מאטום כדפרישית, ועשית עצמך כאינו מרגיש, וכתבת ואם מעלת אדוני דורש לשון הדיוט כו', העיקר עשית טפל כלו' הרחקת אותם לקצה האחרון כאילו הם דברים של הדיוט כמוני בעצמי, כי עיקר היסוד היה על זה שזה יעיד על דבריך שהבנת קשה כאבן ממש בלי שום מוגלא וליחה ואינו כן. ואח"כ הראיתני מחכמת אריסטו הערל מתוך האדים שבארץ כו', אמרתי אוי לי שעיני ראו נוסף למה שאזני שמעו שעיקר המחמד והבושם הוא דברי הטמא ויהי בפי חכמי ישראל כעין בושם לתורה הקדושה רחמנא ליצלן מהעון הגדול. ולא אשיב ככל אשר עם לבבי. כבר ראיתי דברי רב האיי ודברי הרא"ש בתשובה ודברי ר"י בר ששת (בסימן מ"ה) שהיה מחכמי ספרדים שכתב מהם וסיבתם ומה הגיע אליהם. העבודה יש לי יד בחכמתם כמותך אלא שארחיק מהם נדוד, שהרי אפילו בדברים היפים אמרו בע"ז (דף י"ז) על כה"ג הרחק מפתת ביתה, ואין לך מינות והריסות כחכמתם. ולא יכיל מגילה עפה לכתוב תוכן דעתי אלא בידיעה ובחיבה פנים מול פנים. ועתה אני הגבר ראיתי כתוב בתפלות ובסידורי הבתורים רשום בהן תפלת אריסטו. וזו היא אשמת הנשיא כמותך שנושא להן פנים מאחר שאתה מערבו בדברי אלהים חיים. וכדאי לעיין בהם בהליכות לבית הכסא ודומהו מאחר (שאין) שחשקה נפשם בהן כל עיקר. ובאלף מחילות יותר היה למר לעיין בתכמת הדקדוק, כי כתבך הם חומה פרוצה לרוב בנוכח ונסתר ונקבה וזכר ויחיד ורבים. כתבת כמה פעמים מה שבקשונו אדוני, הוא שני הפכים כאחד יחיד ורבים, כתבת הייתי יוכל לתרץ, מדבר בעדו וזולתו כאחד וכן רבות. וכתבו תשובות הקדמונות כשתסתפק בשם מן השמות איך לכתוב בגט מלא או חסר או בסופו אל"ף או ה"א תוכל (לסמוך) על כתבים הראשונים של החכמים אפילו באגרת שלומים ומוקמינן אחזקתייהו שדקדקו אחר האמת. ומהאי טונא גופא אעסוק בחבילתי, שמר כתב משולם בוי"ו והוא חסר בתורה וראייה ממסכת מגילה (דף כ"ג ע"א) למה נקרא משלם לפי ששלם במעשיו, וכן כתוב בטופסי גיטין, ועל רוב חיבה כתבתי. כי דברי רב סנפירא חקוקה לפני בראותי קרח הנורא. ואליך תשוקתי אף תמשול בי:

ומה שכתבת עוד כתב מעלת אדוני מ"ו וז"ל מדבריך נראה שבועא במים זכים הן בעילוי יותר מטינרא כפי המשל אשר אנו עוסקים בו כו' עד ולא נמצא כן בספרי הגאונים שהרי הטינרא כשרה בכל מקום אפילו בתרתי דסמיכי להדדי עכ"ל דמר. על זאת אשיב לו יהיה כדברי מעלת אדוני מ"מ מאחר שבראשונה לא העלה מר רק טינרא אחת ומאחת דבר אדוני ולא משתים. וא"כ מה לחוש לתרתי דסמיכי דטריפה בבועות. ואם בתוך זמן זה העלתה המכה צמחים עד כי נסמכו להדדי מזה לא ידעתי כי אינני חכם לראות את הנולד עכ"ל. באת עלי בדברי שחוק והתולים. ואח"כ כתבת בלשון ואם יאמר מר כו' ותפסת את העיקר כאילו בעיניך יתור בעלמא. ומה שהשבת שמצאת בשם ר' משה ממידלינ"ג כתוב אם נמצא בין האונות בועות זו כנגד זו בלא סירכא כשרה אבל אם האחת בועא והשניה טינרא טריפה כו' וא"כ מצאת שיש עילוי בבועות מבטינרא. לא אוכל להתאפק מלומר איה חכמתך ספרא רבא איש האלהים ואף אם אמר יהושע בן נון סברא זו לא צייתנא ליה דאטו משום עילוי הבועות הוא דכשירה או משום ריעותא דטינרא הטריף החכם, אלא אדרבא משום ריעותא דבועות דסופה לינקב. וחוזר הענין לאיתנו:

ומה שכתבתי המשל הוא לנמשל כצורה לחומר, יפה כתבתי על דרך מושכלות הראשונות שהצורה היא המיפה החומר בכל ענין שתפול בו ההנהגה על כח ההיולי כדמות המשל לנמשל, ולא כתבתי כתורת המערכה במעלות וסוגים, ועל פי דרש חכמינו נמשל כבהמות נדמו כו' יורה ממש כעין כוונתי, ואין פנאי להאריך, כ"ש גם לקצת החכמים שקראו להדיא בספרי מליצת הענין צורה והעיקר חומר לא חומר נפסד אלא כלומר גוף הנושא המקרים, ויהי מה טוב שיחה שלנו מתורתם:

כתבת עלי מי כהחכם יודע פשר דבר להכריע בין הגדולים והראית לפידים בתוך הכדים, כלומר כאילו תלמיד כמוני יודע להכריע נגד הגדולים, ת"ל יש לי יד ושם להכריע בכל הפוסקים ראה מה שכתב מהרי"ו מ"כ בדרשו' פסח (סימן קנ"ג) שצריך להגדיש המדה והביא הי"ד ולא דק כלל דוק ותשכח. גם עתה ראיתי שמהר"י קאר"ו (א"ח סימן תצ"ח) הקשה עם מפרשים הקדמונים ריסוק איברים שבי"ד על דברי הטור ונגד הגמרא והרחיבו הענין והקדימו במליצות ההגיון ואמרו דברים זרים השחיתו וטעו ולא ירדו לשורש הענין, וכהנה רבות תראה ותמצא אם אזכה שיגיע לידך חבורי הגדול. ומה שכתבת ידעתי סוד ההכאה בצור. מדבריך אתבונן שלא ירדת כלל לתמצית דעתי ואם יש לך פנים אחרים או"א דא"ת. ומה שכתבת בסוף מה שרמז לי אדוני בסוף דברים מדברי המרכבה העליונה שהן דברים שהן כבשונו של עולם וכסן עתיק יומין, לא אוכל לדבר בנסתרות כי לא בינת אדם לי בדברי בעלי העבודה הלקוחים באמתות מדברי מערכת אלהות אשר מהם רמז מעלת אדוני, ואם אדע בהן אין מדרכי לכתוב או לרמוז מהם דבר כאמרם פ"ק דר"ה (דף י"ח:) למחר זה פורע חובו ונמצא ש"ש מוטל באשפה עכ"ל. הראיתני מוסר במה שכתבתי דברים פנימיים כאלו בפרט מאין תועלת מאחר שכבר ידעת כמוני ויש בו ספק היזק בהגעתו לאשפה. אפשר שכן ההרגל אצלך כתיבתי. אבל כתביך הם לי לעטרת פז ולענק לגרגרותי. גם לא מספר מערכת כתבתי אלא ת"ל מה שיגעתי ופירשתי על ענינים עמוקות סתומות שאין לגלות אלא לצנועים כמותך ואמרתי אולי יחרש בי וימצא חידתי, ומאחר שמאסת בהן באין צורך נחרטתי מעיקרא כי צללתי במים אדירים והעליתי חרם, גם אפילו יוזרק לאשפה אין בי עון כ"כ מאחר שאין בו שם מן השמות שאינן נמחקים ונקראים בספרים רישומי חכמה. ואולי אזכה אחר כמה ימים תראה פירושי מרקנטי וממערכת אלהות. כי הנראה מכל המפרשים שברוב דברים לא חדלו פשע, והרבו דברים והוסיפו אשמה מה שלא כיון להם המחבר בשום אופן. ומה שכתב שלא כוונת בקו ירוק אלא לעולם השפל. גם ידעתי שכך היה מושכל הראשון. אבל בדיבור התאר קו ירוק וקו ירוק כזהב ירדתי ת"ל לאופני מרכבה כאשר הזכירו בעלי העבודה קו ירוק כזהב. ואם דחית דברי בקנה רצוץ ואמרת שכוונתי היתה דברים לשפלים קנינים כו', הלא כבר ידעתי שה' נתן לך חכמת אית"ן האזרח"י לפרוק ולפרק ואף לטהר השרץ במ"ט פנים. ולרוב חיבתך יגעתי ביום ה' אחר הישיבה וגמרתי הפסק, ובודאי אם תעיין בו היטב ואח"כ תחזור ותעיין בדבריך תראה אף שהנפשות קרובות הלבבות רחוקות. ואם טעיתי אתי תלין משוגתי. והטינרא שכתבת בשכבר הוא בגלוי ובמשוש יד, שהבאתי ראייה דמתניתין ביה ממלוה ולא חשיב ראוי לגבה כמו כתובה דאם לא כן מאי מקשה על רבי והא כתיב לתת לו כו' ולא משני דאוקי לענין מלוה שיהא ראוי לבכור כמו גבי מתנה ע"כ, בודאי לא עיינת היטב בשמעתתא הלא רבי סבר דגובה בכור בראוי כבמוחזק אלא שלא היה כלל בעולם וכ"ש שגובה ממלוה כמו שפירשו התוספות להדיא במסקנא דמלוה עדיף משבח וזו היא הטינרא אלא שכשר בנמצא שאין נפקותא שהלכה כרבנן לגבי רבי לפי המסקנא הרי לך הטינרא. גם אותה המתנה אינה דומה למתנה בקנין כאשר כתבתי בפסק, תעיין בו אולי יכשרו דברי בעיניך אם תודה על האמת, האלהים כך מדתי אודה ולא אבוש. ואם תמצא בפסק שלי אחר רוב עיון הנמרץ ראייה מוכזבת או מוחלפת הודיעני ונא אדוני הראני כבודך, אשה שגבתה בכתובה קרקעות ובתים ומקומות בית הכנסת אם העשירו אח"כ הבנים אם יכולין לסלקה במעות מזומנים, ואני פסקתי דלא. וראייתי כמוס עמדי עד שאראה דבריך. ותמיהני שלא העליתני בציר של אביך אפילו אגרת שלומים. סוף דבר אני מקבל עלי מהיום שאהבתך תהא חקוקה בלבי. והלואי שתהא מצדך נערך החצי כי עדיין לא פסקת, ותו לא מידי רחו"יל. דברי שאירך אוהבך בלב ונפש. שלמה בן מהר"ר יחיאל לוריא ז"ל ה"ה הנקרא ש"ר יצחק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף