שו"ת הריב"ש/שעז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מיורקא לחכם אנבידאל אפרים נר"ו בענין אשת מכלוף
מזה בן מזה חכם עדיף מנביא וחוזה ידיע להוי לך כי מנעורי ועד הנה אהבתי אהבת נפש כל יודעי דת ודין כבד אכבדם מאד בכל לבבי ובכל נפשי ובמאדי אחזיקם בעתים כפי הכח תכלית אהבה אהבתים לאוהבים היו לי והרחוקים הבאים מצפון נעשו קרובים כמו נגיד אקרבם ולשוני כל היום יהגה תהלתם ימלא פי ספור שבחם וכי אחשוב חומת התורה לבצר בכבוד לומדיה אאריך אף במקום שאמרו לקצר נמען דעת כל עמי הארץ כבוד חכמים ינחלו ואנו דברים שאין להם שעור למענה ישמע חכם ויוסיף לקח רבים יחכמו כי יקנא לבם בכבוד החכמה ומתוך שלא נשמה באים נשמה ונמצא הקנאה והכבוד מוציאים אותם מעולמם לחיי העולם הבא זאת היתה לי מאז בה החזקתי ולא ארפה וגם אני אודך כי במקום שחב לאחרים והמה חכמים מחכמים לא נכון נעשות כן כי אין לנתוש ולנתוץ אבנים שלמות אבנים יקרות מן המזבח לרפא בם מזבח ההרוס ולו ידעתי אחוב לאיש ק"ו לאיש כמוך אשר מעת ידעתיך והכרתיך חשקה נפשי בך והיינו לאחדים נקשרנו נפש בנפש הייתי מקצר ועולה והנה שפתי אכלא אבל הנכבד החכם שבעירכם קדמני בתורת מליצותיו ובלשון כתבו כבדני לבלי חק ופן אטה אשורי מני הדרך הטיתי למוסר קולמוס בכתבי הראשון אכבדהו ואנשאהו יתר שאת כפי אשר השיגה לשוני אחר כן בא אלי מכתב ממנו קובל עניך העברת עליו את הדרך במחלוקות ובדברי ריבות ויתר ענינים ועל תלונותיו עליך השבתי לו כלשון הזה מרובי תלונותיך על החכם אנבידאל אפרים נ"ר מאד אני מתפלא כי הוא מוחזק אתנו בחסיד וכשר ובעל מעשים ובנן של קדושים הנה הוא סיני בקי בדינין ובספרי הפסק ואיך יעשה הרעה הנדולה הזאת וחטא לאלהים אבל לפי הנראה יש ביניכם דילטורין ומביאי דבה יכרת ה' שפתיהם אם הם הגורמים וראוי לכם ולשכמותכם שלא לקבל לשון הרע ובזה יבטל המחלוקת ומטר המריבה לא יתך ארצה ע"כ ועל זה הכתב בערה כאש חמתו וישפוך עני חמה אפו כאן בסתם כאן במפרש טורי זהב רותח יוצקים מפיו עם נקודות הקצף והיה בדעתי לכתוב אליו כראוי להראות אליו כי במקום אשר חשב לא עמד ולא ישב כי אם זיניה עליה ספריה כאן כי יש אתנו ספר אחד שעשה מהויות שחדש בז' מסכתות מורה על ענינו ועל שכלו שלחו אלינו לראות טובו ויופיו ולא נודע מקומו איו כי בכל דף ודף ג' או ד' טעיות ושבושין חשב לדלות מים מתוקים מבורות עמוקים והנם מים מרים מבורות נשברים דמה בפלפולו לעקור הרים וזה בזה לטחון וכות' תלי תלים על קוצו של יו"ד ועל וא"ו דגחון ולפום חורפא שבשתא אומר על שמאל שהוא ימין דברים שאין בהם ממש משכיל ירחק מהם ופתי יאמין אבל באשר הוא זקן וישיש ועתיק יומין תורתו אומנותו שוקד על דלתותיה יום יום מזוזות פתחיה שומר וגם כי הושיבוהו בראש ומנוהו עליהם על המשפט ועל כסא ההוראה העדה הנכבדה והקהלה הקדושה יצ"ו חכמיה ונבוניה יודעיה ומשכיליה עשיריה ונדיביה ובראשם המעולה ראש לנדיבים ויהי להם לשר הנכבד דון יוסף חכים המקום יהא בעזרו שלא להקל בכבודם ובמוראם שהיא חובה על כל יראי השם וחושבי שמו משכתי ידי מכתוב אליו מה שהיה בדין ואקום שלישית לכתוב לו דרך כבוד והתנצלות לשכך חמתו ולכבות שלהבת החמה הקשורה בגחלת חרי האף הגדול מי רצון מי השלוח ההולכים לאט מפי אל פיהו אגיח אם תקח אזנו שמץ מנהו לא אדע כי לא באתני תשובתו עדינה א"כ איפה אחרי זאת מה תריב אלי ולדין תתיצב נקי אני מדמי תלונותיך זך חף אנכי ולא עון לי אחרתי מלהשיבך עד כה ואם באנו כתב אחד מאת כבודך לרוב טרדות הקיפוני זה החורף עם קצת מנכבדי הקהל אשר קמו עלינו מבני פריצי עמנו ומסרונו למלכות על לא חמס גם רוח אפנו משיח ה' מורינו נ"ר נלכד בשחיתתם נתפש עד כה אשר עזרנו ה' ויצאנו נקיים:
במה שדנת בענין האשה שלא להתירה בעדות העובד כוכבים לפי שלא נר' לך שהוא מל"ת מחמת שהוא שאל להם במאי עסקיתו והכותית השיבה לו דברינו ביהודי שמו כך שהיה עמכם בספינה אם הוא חי ואם מת ונראה לך שזה כמו ששאלוהו ואת מה בידך אומר אני ודאי אם שאלוהו אם הוא חי אם מת אין זה נקרא מל"ת אלא מתכוין להעיד שפסלו בו ואף ע"פ שלא אמר כן בפני ב"ד דכשאמר בפני ב"ד אפילו בלא שאלוהו אלא שאמר כן מעצמו נקרא מתכוין להעיד דהכי אמרינן בפרקא בתרא דיבמות (קכ"א:) בא לב"ד ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו זהו מתכוין להתיר איש פנוני מת זהו מתכוין להעיד אלא הא דתנן ובעובד כוכבים אם היה מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו כי ההוא גברא וכו' נראה מכאן דכל שבא לב"ד ואמר אפילו מעצמו בלא שאלה נקרא מתכוין להעיד ואין עובד כוכבים נאמן בענין זה אבל אם לא בא לב"ד ואמר מעצמו איש פלוני מת כמספר דברים מסיח לפי תומו נקרא ואינו צריך שיאמר בדבריו כל אותן דברים שהזכיר הר"ם ז"ל שהוא לא הביאם אלא לרוחא דמלתא לומר שבזה נכר שאין מתכוין להעיד וכמו שהזכירום בגמרא בקצת עובדי דעובד כוכבים מסיח לפי תומו אלא כל שאמר איש פלוני מת מעצמו כמספר דברים זהו מסיח לפי תומו ואף אם לא יספר דברים אחרים כי אם דבר זה לבד דומיא דההוא עו' כוכבים דאמר מאן איכא בי היואי (ואי) שכיב היואי שאעפ"י שהיה מבקש אנשי ביתו שישמעו את דבריו וגם לא ספר דברים אחרים אלא שאמר שכיב היואי נקרא מסיח לפי תומו כיון שלא בא לב"ד וגם לא אמר כן בתשובת שאלה וכן באידך עובדא מאן איכא בי חסא טבע חסא אבל כל ששאלוהו מתחלה לא מקרי מסיח לפי תומו ואפי' שלא בב"ד ואפי' יספר כמה דברים שנראה כאומר אמת וזה מבואר בגמ' (קכ"ב:) גבי עובדא דפונדק' דאמרי' פונדקי' כותית היתה ומסיחה לפי תומה היתה ואמרה להם זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו ומקשינן והא איה חברנו קא אמרי לה ומפרקינן כיון דחזיתינהו בכיא אמרו לה איה חברנו וכו' דמשמע מהכא דאף על פי שאמרה להם זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו לא הוית מסיח לפי תומה כיון דאמרי לה איה חברנו אי לאו משום דמעקרא בכיא כי חזיתינהו לפי שהבכי ההוא חשבינן כהתחלת הספור אם כן בזה הנדון נוכל לומר שכיון שאין זה בא לבית דין וגם לא אמר זה כמשיב על שאלה קדמה לדבריו אבל הוא התחיל לשאול להם במאי עסקיתו נראה שהוא מעצמו היה רוצה לספר להם מה שהיה יודע בענין האיש ההוא לפי שהבין מדבריהם שהיו מדברים בו וכן נראה מדבריו שלא הבין הוא מדבריהם שישאלוהו כלל אם הוא חי אם מת שא"כ היה לו להשיב מת הוא אבל הוא השיב להם איך אתם אומרים שהוא חי נראה שאילו תשובת שאלה אלא כמתמיה מעצמו וחולק על דבריהם כי אם לאמר אנחנו כמתנבאי' הוא הבין שהם היו מכונין לשאול לו אף אנו נאמר בפונדקית כשבכתה בראות החברים שהיא הבינה מענינם שהיו רוצים נשאול לה מחבריהם כמו שהוכיח סופם שאמרו לה איה חברנו ולא היה לנו לחשוב אותה מסיח לפי תומה אלא נראה שכל זמן שלא שאנו אותו בפירוש מתחלה מה אתה יודע בפלוני אין זה מתכוין להעיד ואם שמע העובד כוכבים שהיו מספרים בפלוני ויספר גם הוא בתוכם זה מסל"ת נקרא ואם היה שהיהודי והעובדת כוכבים ההיא התחילו לומר לעובד כוכבים אנחנו מדברים באיש פלוני אם הוא חי אם מת אז היה אפשר לנו נדון ולומר שנתכונו לשאול לו ואת מה בידך אע"פ שלא אמרו כן בפירוש אבל כאן לא אמרו לו אלא כמשיבים על דבריו ששאל להם תחלה מה אתם מדברים וא"כ נראה שזה ראוי לקרותו מסיח לפי תומו ועוד יש ראיה בגמרא על מה שאמרתי שכל שאמר פלוני מת שלא בתשובת שאלה קדמה לדבריו נקרא מסיח לפי תומו ואינו צריך שיאמר כן דרך תמה והתאוננת פלוני מת כמה היה נאה כמה היה גבור כמו שכתבת ממתניתין דפרקא בתרא דיבמות (שם) מעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ובגמרא מקשי ודלמא שד הוא ומתרצינן דחזו ליה בבואה ולא מקשי' ודלמא עובד כוכבים הוא ואין זה מסיח לפי תומו אלא שמע מינה כמו שאמרתי. אלא שבנדון זה שהוא תלוי בסברא אם נאמר שהוא כמשיב על שאלה אם לא וענין זה הוא חמור מאד שהרי אם אין זה מסיח לפי תומו אין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא היה ראוי שלא להתירה אלא בהסכמת רוב חכמי הארץ השוכני' בגלילותינו רוב מנין ורוב בנין ובראשם הרב רבינו נסים נ"ר לא שיסמוך חכם אחד על סברתו להתיר[1] דכחא דהתירא עדיף וצריך להביא ראיה ובמה שכתבת במה שהעיד העובד כוכבים ששמע שהגיד לו עובד כוכבים חברו שאין זה כלום ודאי הדין עמך דעובד כוכבים מסיח לפי תומו חדוש הוא והבו דלא לוסיף עלה[2] ואעפ"י שנראה מן הגמרא דאפילו מפי עבד מפי שפחה ומשמע דעבד מפי עבד נמי מהימן בעדות אשה וכן נמי שפחה מפי שפחה שאני הני שנאמנין בתורת עדות[3] ואין צריך שיהיו מסיחין לפי תומן אלא חכמים האמינום בעדות אשה כעד כשר אבל עובד כוכבים שאינו נאמן בתורת עדות אלא במה שראה לא במה שמעיד מפי אחר שהרי אין העובד כוכבים בקי להכיר אם חברו היה מסיח לפי תומו או מתכוין להעיד וזה נראה לי ברור:
ומה שכתבת מפני שלא אמר מת וקברתיו כסברת הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל ודאי לפי ההלכה ועקר השמועה נדחו דבריהם דלא בעינן קברתיו אלא באשה עצמה במלחמה אבל בעד אחד במלחמה או במים כיון דאית לן דאפשיטא בעיין ועד אחד במלחמה או במים נאמן אין צריך קברתיו כי הספק שהיה לנו (שם קט"ו.) בעד אחד במלחמה היה אי טעמא דעד אחד דמהימן משום דמלתא דעבידא לאגנויי היא והלכך במלחמה נמי לא משקר וקושטא קאמר ולא חיישינן דאמר בדדמי דלא חיישינן להכי אנא באשה עצמה דאמרה הכי כדי שלא תתעגן אבל בסהדא כיון דלא חיישינן דלימא שקרא בדדמי דאמאי לימא הכי אבל אי טעמא דעד אחד מהימן משום דאיהי דיקא ומנסבא הכא דליתא לטעמא דדיקא ומנסבא כיון דאיהי אמרה בדדמי במלחמה א"כ אין העד נאמן ואפינו אמר קברתיו נמי משום דלא מהימני ליה כיון דליתא לטעמא דדיקא ומנסבא ומעובדא דההוא דטבע בדגלת (קכ"א.) אפשיטא בעיין דעד אחד נאמן במלחמה וכמ"ש הרב אלפסי ז"ל ואע"ג דהתם הוי כמת וקברתיו דהא אסקוה אגשרא דשביסתנא היינו דאיצטריך להכי משום דהוי מים שאין להם סוף ואשתו אסורה לכתחלה ועל כן היה צריך שיראוהו מת לא שיהא צריך לקברתיו וכן נמי פשטה הרמב"ן ז"ל לבעיין מעובדא דכרכום ביתר (קכ"ב.) דאלמא עד אחד במלחמה מהימן דהתם ודאי במלחמה מתו דהא כרכום מלחמה היא ובשעת מלחמה כל שאמר מת סתם במלחמה קאמר כדמוכחא שמעתא דריש האשה שלום אלא א"כ אמר בפירוש מת על מטתו ועוד שאין דרך למות ששים בני אדם כדרך כל הארץ ביחד אם לא במלחמה ואע"ג דהתם נמי קאמר וקברנום לאו דוקא דבעובדא דאבא יודן (שם) שבא עובד כוכבים ואמר ישראל שהי' מהלך עמי בדרך מת וקברתיו לאו דוקא נמי וקברתיו דהתם לאו מלחמה הות ולכו"ע לא בעי וקברתיו ואעפ"י שהמעשה ההוא היה עובד כוכבים מסיח לפי תומו לא בעי ביה וקברתיו ועובדא דמאן איכא בי היואי (קכ"א:) יוכיח דאפי' בעובד כוכבים מסיח לפי תומו לא בעינן וקברתיו ומ"ש הרמב"ם ז"ל בעובד כוכבים ומסיח לפי תומו שצריך לומר קברתיו ונראה מדבריו שלא אמר כן אלא כשאין הכותי מכיר המת בשמו אלא שאומר ישראל שיצא עמי דומיא דעובדא דאבא יודאן כי כן כתב ז"ל זה לשונו יצא ישראל ועובד כוכבים מעמנו למקום אחר ובא עובד כוכבים והסיח לפי תומו ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואע"פ שאין העובד כוכבים יודע אותו האיש והוא שאומר קברתיו וכן אם יצאו עשרה אנשים כאחד ממקו' למקום והם אסורין בקולר או נושאים גמלים וכיוצא בהם והסיח העובד כוכבים לפי תומו ואמר שיו"ד אנשים שהלכו ממקום זה למקום פלוני והם נושאים כך וכך מתו כולם וקברנום משיאין את נשותיהן עכ"ל והוא ז"ל לא הזכיר קברתיו בשאר עובד כוכבים מסיח לפי תומו אלא בזה שאינו מכיר המת בשמו ונראה שדעתו שבכל מקום שמזכיר בגמרא קברתיו דוקא הוא לא כן כתבו האחרונים ז"ל אלא בכלם אמרו דלאו דוקא ומעשה שהיה כך היה כי מה ענין להצריך קברתיו מפני שאינו מזכיר המת בשמו ומה לי אם יאמר איש פלוני מת או יאמר איש שיצא עמי מכאן וכיון שיצא לנו מעובדא דמאן איכא בי היואי שאין עובד כוכבים מסיח לפי תומו צריך לומר קברתיו א"כ על כרחי' עובדא דאבא יודאן לאו דוקא אלא מעשה שהיה כך היה אף אנו נאמר כך בשאר עובדי דלאו דוקא קברתיו וא"כ עד אחד במלחמה או במים אין צריך לומר קברתיו וכן הסכימו כל האחרוני' ז"ל אלא שכיון שיצא מפי הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל להחמיר ראוי לחוש לדבריהם כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה שהבאת ומי לא יחוש אחריו וכי הרב אלפסי והר"ם ז"ל קטלי קני באגמא נינהו הלא הם גאוני עולם ועמודי התורה ומי יתיר לשוק אשה שהיא ערוה לדעתם חלילה[4]:
ומה שכתבת עוד לאסור האשה הזאת משום דבמיא בעינן דחזיוה בשעתיה כמו שמפורש בפרקא בתרא דיבמות (קכ"א.) הדין עמך ואע"פ שיש לחלוק ולומר שלא נאמר זה אלא במי ששהה בתוך המים אחרי מותו יותר משלשה ימים דכי אסקוה וחזיוה בשעתיה מעידין עליו משום דמיא מצמת צמתי וכי אשתהי יותר משעה אחת מתפח תפח ואין מעידין עליו לפי שכיון שעמד יותר משלשה ימים כבר נפסד ונשחת אלא שצמתוהו המים ומנעוהו מהשתנות ומיד לאחר שעה שיוצא מן המים הוא משתנה כי הוא מוכן להפסד ולשינוי כיון שיש יותר מג' ימים שמת אבל מי שלא עמד ג' ימים במים אחר מותו דהיינו (משעה) [במעל"ע] שלישית שטבע אפשר דלא אמרינן ביה מתפח תפח אלא לעולם מעידין עליו עד שימלאו לו שלשה ימים משעת מיתתו והרי זה בכלל מה ששנינו (ק"כ.) אין מעידין עליו לאחר ג' ימים הא בתוך ג' ימים מעידין ואין להביא ראיה ממעשה דשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי דקאמר תלמודא בפרק האשה שלום (קט"ו.) כגון דקאמרי אסקוה לקמן וחזיתינהו לאלתר דהתם לרוחא דמלתא קאמר תלמודא הכי כי היכי דלסגי אף אם עמדו במים יותר מג' ימים ואף לשון הרמב"ם בזה אפשר לפרשו כן שהוא כתב זה לשונו טבע בים והשליכו הים ליבשה אפילו אחר כמה ימים אם הכירו פניו וחוטמו קיימים מעידין עליו לפי שאינו משתנה במים אלא אחר זמן מריבה ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן הים י"ב שעות ונתפח אין מעידין עליו שהרי נשתנה עכ"ל והיינו יכולין לפרש שעונה למה שאמר והשליכו הים ליבשה אפי' אחר כמה ימים. אלא שהרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל כתבו בפשיטות בחדושי יבמות דבכל ענין ואפי' לא שהה במים ג' ימים בעינן דאסקוה וחזיוה בשעתיה כיון שמת במים הוא משתנה אחר שעה אחת שיצא מן המים גם גדול אחד מן האחרונים ז"נ כתב כן בשטת יבמות שנו אלא שכתב זה בלשון אפשר וז"ל ואפשר דאפי' לא שהה במים ג' ימים אי לא חזיוה בשעה דאסקוה אמרינן דתפח ואין מעידין עכ"ל וא"כ אין ראוי להקל[5] וכי טצדקי למשרי אשת איש וגם אין לומר שכיון שאין העובד כוכבים מעיד שטבע אלא שראהו מת על שפת הים נאמר שאחר שיצא חי מן המים נהרג או מת כדרך כל הארץ דהא בריש פ' האשה שלום (קי"ד:) אמרינן דבמלחמה כי אמרה מת על מטתו מהימנא ואפי' הכי קתני מתני' דבמת סתמא לא מהימנא משום דבמלחמה כי אמרה מת מסתמא במלחמה קאמרה עד דאמרה בפי' מת על מטתו דכיון דשעת מלחמה הוא טפי איכא למתלי דמת במלחמה מעל מטתו ה"נ הכי הוא דכשטת מלחמה דמי ועוד לא יהא אלא ספק כל היכא דאיכא למיחש חיישינן וגדולה מזו אמרו בירושלמי (שם פט"ז ה"ג) במגוייד שאין מעידים עליו אא"כ נודע שלא נשחט בסכין (שאינה) מלובנת הא בספק חוששין שמא בסכין מלובנת נשחט ואין מעידין עליו סוף דבר אע"פ שעדות העובד כוכבים נראה לעניות דעתי שיהיה מל"ת וגם מענין קברתיו לפי ההלכה אינו צריך וגם מענין אשתהי אינו נזכר בפי' בגמרא בתוך שלשה אלא גבי מיא מצמת צמתי והיינו יכולין לחלק בין תוך ג' לאחר ג'. אמנם למעשה אין ראוי להתירה ראשונה מפני עדות העובד כוכבים שתלוי בסברא אם הוא מסיח לפי תומו אם לאו והיה ראוי שישאלו על זה כל חכמי הגלילות ובראשם מורינו הר"ר נסים נ"ר שהוא תל שהכל פונין בו ולא שחכם אחד יסמוך על סברתו להקל. שניה לה מפני סברת הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל בענין וקברתיו שראוי לחוש לסברתם כמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה. ג' אפילו להלכה מפני ענין אשתהי כמש"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל בפשיטות ואחרים מן האחרונים ז"ל ולא נמצא לשום פוסק או מחבר שיכתוב בהפך ובגמ' שנזכר ענין זה בסתם בלא חלוק בין עמד במים יותר מג' ימים בין לא עמד א"כ אין לחלק מסברא להקל בשל תורה והנה אין החכם המתיר מנוקה משגיאה כבודו במקומו מונח על שלא קרא כל חכמי העיר ההיא ושירדו כלם למנין ויסכימו בהתר ואם יש חולק ונוטה להחמיר ונגשו אל השופט הגדול העומד על בני עמנו להורות את בני ישראל הוא מורינו הר"ן נ"ר טרם יפסוק הדין להתיר ולהקל בדבר שבערוה ובשל תורה אלא שהיותו בעיניו גדול על כל זולתו גרם לו. גם יש להפליא על הקהל הקדוש י"ץ אחר שראו שיש חכם חולק ומחמיר איך לא שאלו את פי חכמי הארץ בענין חמור כזה ואיך לא הוציאו מכלל החרם והתקנה ענין אשת איש שצריך אזון וחקור גדול ועם היות כי הם צריכים תמיד לענינים כאלו מפני שרוב הקהל י"ץ רגילים בסחורה ויורדי הים באניות הנה להוציא עצמם מספקות אלו יום יום היה להם להנהיג כמו שהנהיג דוד ע"ה לחיילותיו וכאמרם ז"ל (שבת נ"ו.) כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות היה כותב לאשתו. זה לי יותר מב' חדשים כתבתי זה אלא שנתעצלתי מלשולחו כי אמרתי מה לי להכניס ראשי במחלוקת ובין שני הרים גדולים ואחר עד עתה צוני מורינו הר"ן נ"ר לכתוב לך דעתי למען ידע החכם רבי שלמה נ"ר שאין משוא פנים בדבר וכ"מ שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב כי החכם הנזכר יודע בי כי חפצתי צדקו לולי שהאמת אהוב יותר רואה אני אש מריבתכם יוקדת כל היום ואין מכבה לא אדע בשלמי הצער הגדול הזה ולפי האמת מיניה ומינך תסתיים כי אם האחד יתן מקום לשלום ויבקשהו ימצא לו ומיץ אף יוציא חמאה אבל שניכם כאחד טובים להרבות האש ולהגדיל המדורה והנה קטגוריא בתלמידי חכמים ונמצא שם שמים מתחלל ולכן לאהבת השם וליראתו הסכן נא עם החכם הנזכר ושלם ובקש שלום ורדפהו כי ידעתי בו והכרתי ממדותיו כי מכבדיו יכבד לכבוד עצמו והנה מה טוב ומה נעים שבת חכמים גם יחד בשלום ובמישור וגם אני כותב מזה אל החכם רבי שלמה נ"ר יגער בים המריבה ויחרב יקרא לשלום ויקרב ואנא תראה כתבי זאת מראש ועד סוף ליקר המשכיל הנבון אנביאונה דסמישטר י"א ואם יחפוץ להיות הוא סרסור השנום כאשר לאיש כמוהו נאה חפץ השם בידו יצלח ושכר הרבה יטול כי יהיה נמנה מתלמידיו של אהרן ע"ה נאום כותב דורש שלומך אהבתך בלבי תקועה יתד היא שלא תמוט אחיך יצחק ב"ר ששת זלה"ה נכתב כ"ו לספירה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ב"י אה"ע סי' י"ז (ד' ל"ב׃) בד"ה ומ"ש רבינו רמ"א שם סעי' י"ד. ט"ו. וע"ש בב"ש סקל"ח ובאה"ט סקמ"ג ובמראות הצובאות סקמ"ו
- ↑ עי' בח"מ שם סקל"ה ובמה"צ שם סק"ה
- ↑ עי' בשב שמעתא שמע' ז' פ"א ובשו"ת רמ"א סי' קע"ט וצ"ע כעת
- ↑ ב"י אה"ע סי' י"ז (ד' ל"ג ע"א) בד"ה כתב הרמב"ם וע"ש בב"ח
- ↑ ב"י שם (ד' ל"ז ע"א) בסוד"ה ומ"ש בד"א ועי' להלן סי' שע"ט ש"פ