שו"ת הריב"ש/שעח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מיורקא לחכם ה"ר שלמה צרפתי נ"ר על הענין הנזכר
החכם עיניו בראשו השלם בתורתו ה"ר שלמה נ"ר יהי אלהיו עמו ויענה את שלומו אמן. הלא כתבתי אליך על אודות האשה וחזרתי אחר ההתר בכל מה באפשר בקצת הצדדין זולתי במה שנמצא לראשונים ז"ל הפכו אשר קטנם עבה ממתנינו ואם הם מלאכים אנו בני אנוש ואם הם החמירו מי יקל ועם היות כתבתי אליך בקצרה ובדרך כלל הנה לכשכנגדך כתבתי בארוכה להוכיח ענין מסיח לפי תומו שאינו כמו שחשב לפי מה שנ"ל וכן כתבתי לו שלפי ההלכה אינו צריך קברתיו בעד אחד במלחמה ולא במים והארכתי בזה הרבה וכן בשאר הצדדין וכתבתי אליו שיראה הכתב לנשא היקר הנבון אנביונה דסמאשטרי י"א וגם בזה כונתי שהנכבד הנזכר אשר הוא מאוהבי תורתך יגיד לך כל סברתי בזה וכל הראיות שכתבתי בו ועל זה נסמכתי באשר כתבתי אליך בקצרה ובכללות וחזרת וכתבת אלי אותם הראיות והסברות שנשענת עליהם להתיר אפילו לדעת הקדמונים ז"ל האוסרין וכתבת דאפי' לדעת הרב רבינו משה ז"ל דבעינן שיאמר קברתיו רוצה לומר לאפוקי מת סתם אבל אם יאמר ראיתיו מת והכרתיו בפרצופו מועיל כמו קברתיו ואפשר דטפי עדיף דבקברתיו לא דקדק כל כך בהכרתו גם כתבת שראית לרב החסיד הכהן הגדול מורי הרב רבי פרץ ז"ל שכתב דאפשר דנקט קברתיו לרבותא דס"ד דנראה כמתכוין להעיד ואני אומר מאן יהיב לן מעפריה דמורי הרב ז"ל ומנינן עינין שלפי לשונך הוא לא כתב כן אלא בעובד כוכבים מל"ת דהא נקט במלתיה ס"ד דנראה כמתכוין להעיד והנה דעתו ז"ל דבעובד כוכבים מל"ת לא בעי' קברתיו וכן דעת כל האחרונים ז"ל אע"פ שלכאורה נראה מדברי הר"ם ז"ל דבעובד כוכבים מל"ת בעינן שיאמר קברתיו אפילו שלא במלחמה ושלא במים שכתב (פי"ג מהלכות גרושין) יצא עובד כוכבים וישראל מעמנו למקום אחר ובא עובד כוכבים והסיח ל"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואע"פ שאין העובד כוכבים יודע אותו האיש והוא שיאמר קברתיו וכן אם יצאו י' אנשים כאחד וכו' ע"כ. וכן הביא מדבריו הרשב"א ז"ל שכתב בחדושי יבמות שלו שאין עובד כוכבים מל"ת צריך לומר קברתיו והרבה ראיותיו על זה וכתב בסוף דבריו ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב והוא שאומר קברתיו ואני איני חושד הר"ם ז"ל שיצריך קברתיו בכל עובד כוכבי' מנ"ת דהא בגמ' (קכ"א:) בעובדא דמאן איכא בי היואי לא קאמר קברתיו וכן בההוא דאמר ווי ליה לפרשא זריזא דשכיב וכן ההיא ברייתא דשמע מקומנטריסין של אומות העולם איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו ומקשינן עלה בפרק כל הגט (כ"ח:) הא קיי"ל דעובד כוכבים מל"ת מהימן אלמא בלא קברתיו מהימן דהתם לא קאמרי קברתיו אבל דעת הר"ם ז"ל שכשאין הכותי אומר איש פלוני מת שאינו מכירו בשמו אלא שאומר איש שיצא עמי בדרך אז צריך קברתיו כי כן מזכיר בגמ' בהנהו עובדי דאבא יודאן (קכ"ב.) בכלן קברתיו והנהו הכי הוו שלא היה מזכיר הכותי המתים בשם אבל בשאומר הכותי מסיח ל"ת איש פלוני מת חלילה לרב ז"ל שיצריך קברתיו שהרי באותו פרק עצמו כתב הרב ז"ל כיצד משיאין ע"פ הכותי וכו' ולא הזכיר כלל קברתיו וכן בכמה מקומות בפרק ההוא ובפרק שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר שנאמר בכל הנהו תנתא עובדי מעשה שהיה כך היה ועשה זה החלוק ומיהו אין החלוק ההוא נכון דודאי כך הוא אם אמר איש שיצא עמי כמו אם אמר איש פלוני מת שהרי בישראל המעיד אין חלוק בזה ואין צריך שיכיר אותו בשמו ואף אם לא יצאו בפנינו אלא שבא ישראל ואמר אחד יצא עמנו מעיר פלונית ומת מחפשין באותה העיר ואם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו וכן הוא בתוספ' (שם פי"ד הי"א) וכ"כ הר"ם ז"ל עצמו כ"ש כשאין אנו צריכין לחפש בכל העיר כגון שיצא ישראל ועובד כוכבים מעמנו וחזר העובד כוכבים ואמר ישראל שיצא עמי מת שאין חלוק בין זה ובין מזכירו בשמו וגם בזה אין צ"ל קברתיו וכשמזכיר קברתיו בגמרא מעשה שהיה כך היה[1] ומש"כ דאפילו לדעת הר"ם ז"ל דבעי שיאמר קברתיו הכרתיו מועיל כמו קברתיו כבר כתבתי דבעובד כוכבים מל"ת שלא במלחמה ובמים כל שיזכיר העובד כוכבים המת בשמו אינו צריך לא קברתיו ולא הכרתיו אפילו לדעת הר"ם ז"ל אבל אם דעתך לומר דבמנחמה ובמים סגי הכרתיו כמו קברתיו איברא ודאי דאי אמר אסקיניה לקמן וחזיתיה לאלתר והכרתיו דאיהו פלוני אז הוי כמו קברתיו דומיא דעובדא דשני תלמידי חכמים (קט"ו.) ועובדא דההוא דטבע בדיגלת דאסקוה אגשרא דשביסתנא (קכ"א.) דקברתיו ודאי לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטולו ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שהתעסקו בו אחרים בהא סגי דהשתא ליכא למיחש למידי שכיון שאותם שהתעסקו בו הכירוהו וליכא למימר דאמר בדדמי וכן ליכא למיחש שלא מת אלא דמחו ליה ברומחא או בגירא וכן במים אפשר שהמים בלבלוהו וסבר שמת שהרי התעסקו בו וראו בטוב שמת אבל באומר הכרתיו לבד לא סגי במלחמה דהא אפשר שלא מת אלא דמחו ליה ברומחא או בגירא ומעיד שמת דס"ד כל הני אקטול והוא פלט וכן במים שהוא כמלחמה איכא למימר שאע"פ שמעיד שראהו מת על שפת הים והכירו אולי לא מת אלא שבלבלוהו המים וסבר שמת דכיון שידע שנטבע סומך על רוב הנטבעים בים שמתים והרב אלפסי ז"ל שהוא בעל סברא זו דבעי קברתיו במלחמה כתב כן בפי' דבמים דוקא בדאמר אסקוה לקמאי וחזיתיה לאלתר ואשתמודענא ליה דאיהו פלוני וה"ה למלחמה היכא דאמר מת וקברתיו[2] ואתה האדון נ"ר כתבת שהרב אלפסי ז"ל לא הצריך קברתיו אלא בעד אחד במלחמה ואין כן דעתי דהא בפי' אמרינן בגמרא (קט"ו.) דמים כמלחמה דמי ואיך יחלוק הרב ז"ל על מה שלאמר בגמרא בלא חולק אלא כמו מושכל ראשון דקאמר והא מים דכמלחמה דמו אבל דעת הרב ז"ל דאסקוה אגישרא דשביסתנא דההוא דטבע בדיגלת הוי כמו קברתיו דלאו דוקא קברתיו אלא כל שנתעסקו בטלטולו כמו קברתיו כמו"ש ומ"ש כי הרא"ש ז"ל כתב דאפי' היינו מחמירין בעד א' במלחמה משום דשם שייך טפי אמר בדדמי מבעבע במים שאין להם סוף לפי שכיון שאומר מת ואין אנו חושדין לשקר מהימן[3] אין חלוקו ברור שהרי הגמרא משוה אותן[4] ובר מן דין אמינא לך אנא הר"ם ואמרת לי הרא"ש הלא גם אני אודך דלפי ההלכה אפי' במלחמה אינו צריך קברתיו אלא שאמרתי שראוי לחוש לדברי הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל והלה הר"ם ז"ל כתב (בפי"ג מהלכות גרושין) עד אחד אומר ראיתיו שמת במלחמה או ראיתיו במפולת או שטבע בים הגדול ומת כיוצא באלו הדברים שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ע"כ הנה לדברי הר"ם ז"ל מים כמלחמה ובעי קברתיו. ומש"כ כי הרב בעל המאור ז"ל כתב דאפי' מאן דבעי קברתיו הלי מילי בשראו הטביעה דדמי למלחמה ואמר בדדמי אבל לא ראו הטביעה מהימן בלא קברתיו הרי לך שאפילו לדברי הרב אלפסי ז"ל בנדון זה לא בעי נמי קברתיו לא היו דברים מעולם שהרב בעל המאור ז"ל יאמר כן לדברי הרב אלפסי ז"ל אבל החילוק ההוא אמר בעל המאור ז"ל מסברתו ודברי הרב אלפסי ז"ל רחוקים מדבריו כרחוק מזרח ממערב למי שירצה להבין בדקדוק ענין מחלוקתם כי הרב אלפסי ז"ל סובר כי בעיין דעד אחד במלחמה בשאמר קברתיו היא דבלא קברתיו פשיטא דלא כלום הוא דהא אפי' בשני עדים סבירא ליה לרב ז"ל דבמלחמה בעינן קברתיו כמו"ש כן בפי' אלא בעיין דעד אחד בדאמר קברתיו דדלמא טעמא דעד א' משום דהיא גופא דיקא הכא כיון דמלחמה הוא לא דיקא כדאיתא בגמרא וסבירא ליה לרב ז"ל דאפשיטא בעיין מההוא עובדא דההוא דטבע בדיגלת דהתם כמלחמה דמי דהא מים כמלחמה דמו אלמא עד אחד במלחמה נאמן בדאמר קברתיו דהתם כיון דאמר אסקוה לקמאי וכו' הוי כמו קברתיו כמו שכתבתי למעלה והרב בעל המאור ז"ל סובר בהפך דבעיין דעד א' לא באומר קברתיו דהא פשיטא דמהימן דהיא גופה מהימנא דהכי נמי אמרינן בהאשה רבה (צ"ג:) גבי עד א' ביבמה איכא דאמרי הא לא תיבעי לך דאפילו היא גופה מהימנא וכו' אלא בעיין בלא אמר קברתיו וסבירא ליה לרב ז"ל דלא אפשיטח בעיין ואזלינן לחומרא ובעינן קברתיו ומההוא דטבע בדגלת נא אפשיטא משום דהתם בשלא ראו הטביעה ולא רצה לומר הרב ז"ל משום דהתם הוי כמו קברתיו לפי שהוא סובר דאסקוה לקמאי לא הוי כמו קברתיו אלא קברתיו ממש בעינן ועל כן חלק בין ראו הטביעה ללא ראו הטביעה הרי שכל דבריו הם הפכים לדברי הרב אלפסי ז"ל. והרמב"ן ז"ל דחה כל דברי הרב ב"ה ז"ל בספר המלחמות דודאי מההוא דטבע בדגלת אפשיטא בעיין ואין לחלק בין ראו הטביעה ללא ראו דאנן לא בעי' בגמרא עד א' במלחמה מהו משום דלמא איהו נמי אמר בדדמי אלא בפירו' אמרו בגמ' או דלמא טעמא דעד אחד דמהימן משום דהיא גופה דיקא ומינסבא והכא לא דיקא כלום ותליא בדדמי כיון דאיכא מלחמה בעולם הלכך בין שראה העד הטביעה בין שלא ראה אותה אם האשה עצמה יודעת שטבע לא דינא ולא דיינא דלא מהימן אם נאמר דעד א' במלחמה אינו נאמן דהא איהי סמכא עליה בדדמי לה ולא דיקא ואפי' נמי לא ידעה איהי בטביעתו היאך נסמוך על העד משום דהיא דיקא והלא כשהתחיל' לדקדק ולחקור מיד שיגידו לה שטבע לא תחקור עוד ותלך ותנשא דסמכ' בדדמי על העד שאמר מכירני בו ושמא אחר היה שהוא משקר ואינו נאמן ועוד הביא ראיה שאם יש חלוק בין ראו הטביעה ללא ראו א"כ כי בעינן למפשט בעיין ממעשה דשני תלמידי חכמים הוה להו לאוקומי התם שלא ראו הטביעה עסקינן ולא למימר דלאו עליהו סמכינן אלא אסימנין וכן אם כדברי בעה"מ ז"ל דבעיין בדלא אמר קברתיו אבל בקברתיו פשיטא דמהימן הוה להו לאוקומי נמי בדאמרי נשים קברנום אלא ודאי אי טעמא דעד א' משום דאיהי דיקא אפי' בקברתיו ואפי' לא ראו הטביעה אין העד נאמן דאיהי לא דיקא ואינה חוקרת ודורשת וכיון דבעיין אפילו בדאמר קברתיו ואפילו בשלא ראו הטביעה על כרחך אפשיטא בעיין מההוא דטבע בדגלת ועוד פשטה הרמב"ן ז"ל מההי' דכרכום ביתר דהתם שעת מלחמה וחרום גדול לכל ישראל היה ובשעת מלחמה מת סתם כנהרג במלחמה דמי ועוד שאין נראה שששים בני אדם מתו יחד בדרך כל הארץ אם לא במלחמה ולשון התוספתא כן נראה שבמלחמה היה והאמינו לכותי מסיח לפי תומו כל שכן בעד א' ישראל ואם תאמר שאני התם דאמר וקברתיו ובעיין לאו בקברתיו לדעת בעל המאור ז"ל כיון שהוכחנו שאין הבעיא אלא משום דאיהי לא דיקא ואפי' בקברתיו הי' הבעיא א"כ אפשיטא בעיין ועוד הביא ראיה דאפשיטא בעיין דהא אמר רבא בפרק האשה רבה דעד א ביבמה לשוק מהימן ואסכימו רבוותא ז"ל דהכי מסקנא דשמעת' התם א"כ טעמ' דעד א' לאו משום דאיהי דיקא דהא התם איהי נא מהימנא אלא טעמא דעד אחד מהימן משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אנשי ואע"ג דהתם עבידא לאגלויי טפי הא לא מספקא לן בגמרא אלא להא נמי קרי לה הכא עבידא לאגלויי אבל כתב הרב ז"ל בסוף דבריו שאין דעתי כדעת הרב אלפסי ז"ל דלא בעי' קברתיו כי אם באשה עצמה לפי שהיא אומרת בדדמי לפי שאין רוצה להתעגן אבל בעדים או אפי' בעד א' אם אין הדבר ברור להם כשמש מה להם ולצער הזה והביא ראיה מן הירוש' וזהו כמ"ש לך דהלכה לא בעי' קברתיו אם לא לחוש לדברי הרב אלפסי ז"ל והר"ם ז"ל ועוד דאפי' נדעת בעל המאור ז"ל בנדון זה הכותי יודע הטביעה ומה לי ראה מה לי ידע ועוד שהוא מזכיר בעדותו שראה הפניסקאל הפוך א"כ הרי חושב בטביעת מכלוף שירד בפניסקאל ואע"פ שאין כאן עדות גמור בטביעה כיון שאינו מבאר שראה הטביעה מ"מ די בזה לחשבו כרואה הטביעה לענין דאמר בדדמי. מה שדקדקת מדברי הרשב"א דאם שהה פחות מיום א' שעור מוגבל דלא בעי' חזיוה לשעתיה שהוא ז"ל כתב מתוך ששהה ונרטב כו' משמע ששהה זמן גדול חי נפשי אין כאן דקדוק והלא בגמרא (קכ"א.) קורא אשתהי כל שעמד יותר משעה אחת וכ"כ הרשב"א ז"ל עצמו שהוא כ' בחדושיו (שם בד"ה הא) שנראה מלשון הרב אלפסי ז"ל שלא נשתהה כלל אלא שראו אותו בשעה שהעלוהו מן הים אבל הרמב"ם ז"ל כתב ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן המים י"ב שעות ונתפח אין מעידין עליו נראה מדבריו שאין צריך להיות שם ממש כשהעלוהו מן המים אלא לזמן מועט בשעה חדא ע"כ לשון הרשב"א ז"ל[5] הנה שהרב ז"ל מפרש אשתהי שנזכר בגמרא שעה אחת למרבה אם כן אתה מדקדק בשהה במים שהזכיר הרשב"א ז"ל יותר ממה שהוא מדקדק בגמרא בשהה אחר שעלה ואם לשון אשתהי בעצמו אינו נופל כי אם על זמן גדול הוה להו למימר בגמרא אבל לא חזיוה לשעתיה מתפח תפח. ועוד שאתה עושה שעור יום אחד מעצמך שלא נזכר בגמ' ויום אחד מאן דכר שמיה ועוד זיל בתר טעמא כיון שאין אנו מצריכין שלשה ימים במי שמת במים מפני שנרטב מה לי יום אחד מה לי כל שהו שהרי כיון שטבע ועמד במים עד שמת שם מחמת המים הרי באו המים במעיו לצבות בטן ואור פניו יפילון ומשתנית צורתו ואע"ג דמיא מצמת צמתי כשעונה מן הים ושהה ביבשה מעט חוזר לסורו ותגלה רעתו ולשון הרמב"ם ז"ל בכל שמת במים הוי ועוד שהרי הלכה למשה מסיני ששהייה פוסלת בשחיטה ונחלקו במתניתן דהשוחט (לב.) אם השעור כדי שחיטה אחת או כדי בקור ועוד אמרו (פסחים נ"ז.) גבי סריקין המצויירין מפני שהנחתום שוהה עליהם ומחמצן ואין השעור יום שלם והפירוש שמצאת מרב אלפסי ז"ל איני יודע מי חברו ומאן לימא לן דסמכא הוא ועוד דלא אמר דבפחות מיום א' לא אלא איידי דנקט ל"ש ג' ימים נקט ולא יום א' וה"ה לפחות מיום א' ומה שנתלית בחלוק שעשיתי בין תוך ג ימים לאחר ג' ימים ואמרתי שאפשר ויישר אמת שאמרתי שאין לחלוק עליך מן הגמ' שהרי אפשר לחלק ואם לא היה באסורא דאורייתא וגם אם לא נזכר לראשונים ז"ל בהפך היינו מחלקים כן אבל כיון שנזכר בגמרא סתם והוא אסורא דאורייתא וכרת ועוד שהרמב"ן והרשב"א והאחרים ז"ל כתבו בהפך ואין לנו פוסק ומחבר להתלות בו איך נחלק אנחנו להקל בשל תורה והדרכים אחרים שאמרת דלית נגר ובר נגר דיפרקינון והא' הוא דלא בעינן חזיוה בשעתיה אלא בשראו שטבע אבל בנדון זה העד המסיח לא העיד כלל שראה שטבע אלא שמצאו מת על שפת הים ובכאן נתלה להקל לומר דלא מת בים אלא ביבשה יצא חי כמו שיצאו אחרים וגלי אשפלוה או נזדמן לו דף או שמא הרגוהו שם כאשר רבים אומרים לנפשו ואני כבר הרגשתי בטענה זו בכתבי לכשכנגדך ודחיתיה ואכתוב לך מלה במלה מה שכתבתי לו בזה וז"ל וגם אין לומר שכיון שאין העובד כוכבים מעיד שטבע אלא שראהו מת על שפת הים נאמר שאחר שיצא חי מן הים נהרג או מת בדרך כל הארץ דהא בריש פרק האשה שלום (קי"ד:) אמרינן דבמלחמה כי אמרה מת על מעתו מהימנא ואפילו הכי קתני מתניתין דבמת סתמא לא מהימנא משום דבמלחמה מת סתמא קאמר' עד דאמרה בפי' מת על מטתו דכיון דשעת מלחמה הוא טפי איכא למתני דמת במלחמה מעל מטתו הכא נמי הכי הוא דכשעת מלחמה דמי ועוד לא יהא אלא ספק כל היכא דאיכא למיחש חיישינן וגדולה מזו אמרו בירושלמי (פט"ז ה"ג) במגוייד שאין מעידין עליו אא"כ נודע שלא נשחט בסכין (שאינה) מלובנת הא בספק חיישינן שמא בסכין מלובנת נשחט ואין מעידין עליו עכ"ל. ועוד מה אתה תולה בחשש רחוק דגלי אשפלוה ונזדמן לו דף והלה חכמים התירו ערוה החמורה במים שאין להם סוף בדיעבד ולא חשו לחשש רחוק דגלי אשפלוה ונזדמן לו דף אלא שלא תנשא לכתחלה ואתה אומר בזה נתלה להקל בחשש רחוק דגלי אשפלוה ונזדמן לו דף אתמהה אלא ודאי כיון שנמצא על שפת הים כדרך הנטבעין שפלטם הים חיישינן שמא בים מת דכל דאיכא למיחש חיישינן וכ"ש הכא שהנמלטים מעוטא דמעוטא ואדרבה מן הטעם שאמרת יש לחוש שכיון שאין כאן מי שראהו כשיצא מן הים נאמר שזה שנמצא בכאן נהרג או מת זה זמן רב שמת יותר מג' ימים ונשתנית צורתו לצורת מכלוף ואין מעידין עליו לאחר ג' ימים דהיינו שנודע בודאי שזה שנמצא מת לא עברו עליו ג' ימים משעה שמת ועד שראוהו העדים כמו שנסתפק הרשב"א ז"ל שהניח הדבר בספק בסוף דבריו וכתב וצריכה תלמוד וגם התוספות לא כתבו בברור אלא אמרו ויכול להיות[6] ומש"כ עוד בשם הרא"ש ז"ל דלא בעינן אסקוה וחזיוהו לאלתר אלא לאותם שראו שטבע דאמר בדדמי כיון שראוהו שנפל למים בהדיא אבל מי שלא ראה הטביעה ממש ומצאוהו שמת שמכירו בטביעות עין נאמן ואין מדקדקין בדבר אחריו והלה למעלה סמכת על הרב בעל המאור ז"ל דאוקי ההוא דטבע בדגלת שלא ראו הטביעה ועתה אתה סומך על הרא"ש ז"ל דמוקי לה בשראו הטביעה והנה זה תרי דסתרן אהדדי והנכון דאין לחלק בין ראו הטביעה ללא ראו לא בענין קברתיו כמו"ש למעלה ולא בענין אשתהי שהרי בגמרא לא תלו הענין באמר בדדמי אלא משום דמתפח תפח וכיון שצורתו משתנית מי יעיד עליו והרי מת במים לאחר שעה כמת שלא במים לאחר שלשה שאין מעידין עליו כלל ואין הטעם שם משום דאמר בדדמי אבל לפי הנראה רוב החכמים ז"ל הצרפתים והאשכנזים ז"ל מקילין בעדות אשה וגם אתה הולך בעקביו ולא כן הגאונים ז"ל ולא המחברים והפוסקים שלנו אבל הם מחמירין בו הרבה ודי לנו במה שהקלו בו חכמים[7] הלא תראה שרצה רב לנדות רב שילא על שאמר שהתיר מים שאין להם סוף לכתחלה (קכ"א.) ואע"פ שענין מים שאין להם סוף הוא חשש רחוק ובדיעבד מותרת. והדרך השני שכתבת שיש צד א' להקל דאימר דאותה שעה שמצאו העד מת אז פלטו הים ולא אשתהי אפי' שעתא חדא דהא לא קאמר בגמ' חזיוה כדאפקוה אלא חזיוה בשעתיה וזה היה דעת הרמב"ם ז"ל באותו שאומר דכתב ואשתהי שעית פירוש דבשעה אחת אין קפידא וחוץ מכבודך זה אינו כי מה שאמרו בגמרא וחזיוה על ראיית פרצוף והכרת פניו אמרו כן וזה אינו צריך שיראה כדאסקוה אבל די שיראנו ויכירנו תוך שעה אחת אבל לעולם צריך שהעד יראה שזה האיש הוא אותו שהעלו מן המים כגון זה היה שם כשהעלוהו אע"פ שלא הביט מיד אל תמונתו מי הוא או אפילו לא יהיה הוא שם כל שיש אחרים שהגידו לו שלא עברה שעה א' מעת שהעלוהו עד שעה שהוא הכירו או שאותן העדים מעידים כן לפנינו ובמעשה דשני תלמידי חכמים כתוב בגמ' דאמרי אסקינהו לקמן וחזיתינהו לאלתר הנה כאן מפורש שצריך שיראה המעיד כשהעלוהו אבל אע"פ שלא יביט אל תמונת פניו עד זמן מועט בשעה אחת לאלתר מקרי לדעת הר"ם ז"ל ומיהו אין צריך שיראה הוא ממש כשהעלוהו דאם יש מעידים ע"ז לפנינו די בזה או אם העד מעיד שהגידו לו ג"כ דהא עד מפי עד כשר. ועוד כתבת דודאי דעת הר"ם ז"ל כ"ד שעות וא"כ לדבריו אתתא זו שריא בלי גמגום דודאי לא אשתהי המת כ"ד שעות ואפילו לדבריך מנין לך זה והלא הספק שלנו הוא שאין זה מכלוף אלא אדם אחר שמת בים ונשתה' ונשתנית צורתו לצורת מכלוף ואפי' יהיה ברור שמכלוף היה חי מקודם לכן תוך יום אחד הלה הספק שלנו הוא שעדיין מכלוף חי ויצא במקום אחר וזה המת איש אחר שפלט הים ונשתהה כמה שעות או כמה ימים ונשתנית צורתו לצורת מכלוף. עוד כתבת בשם ר"ת ור"י ז"ל דמה שהצריכו להעיד תוך ג' ימים היינו בשלא נמצא הגוף שלם ולא נשאר מהם אלא מה ששנו חכמים פרצוף פנים עם החוטם אבל אם היה הגוף שלם מעידין עליו בטביעות עין אפי' אחר ג' ימים א"כ כך לי אחר שעה כשעלה מן הים כמו אחר ג' ימים ביבש' ומצי להעיד עליו בהכרת פרצוף אחר שהגוף שלם וזה אינו דאפי' רבינו תם ז"ל לא קאמר אלא בשלשה ימים משום דסבירא ליה דקאי אמאי דקתני מתני' לעיל מיניה אין מעידין אלא על פרצוף פנים אבל בהא דמים דקאי על ההוא גברא דעבע בדיגלת דגופו שלם הוה דהא קאמר אסקוה אגישרא ולא על פניו וחוטמו לבד אמרו כן ועלה אמרינן והני מילי דאסקוה וחזיוה בשעתי' אבל אשתהי מתפח תפח אלמא אפי' בגופו שלם דומיא דההוא אמרי' מתפח תפח ומיהו גם דברי ר"ת ז"ל נדחין מההוא דטבע בדיגלת ומההוא דטבע בכרמי דמייתי מינייהו ראי' בגמרא דר"י לקולא פליג דאי ס"ד לחומרא אינהו דעביד כמאן שהתירו נשותיהן של אלו לאחר שלשה ימים ולדברי ר"ת ז"ל מאי מוכח לימא שאני התם שהיה גופו שלם אנא ודאי ליתא וכן השיג עליו הרשב"א ז"ל[8] ע"כ כתבתי להעמיד דברי למען תדע כי אין חפצי למיסר שומנא ולא למשרי תרבא ואם לא חסתי להעמיד דבריך על עמדם היה כי חסתי על כבוד קוני שהזהיר לא תגורו מפני איש ורבותינו ז"ל (בסנהדרין ו':) דרשוהו אפילו בתלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק ואם בממון הקל כל שכן בערוה החמורה ולאפרושי מאסורא שאין חולקין כבוד לרב וכי משוא פנים יש בדבר. גם מה שאמרתי לך שתחזור בך לא אמרתי שתחזור בך מפני דעתי וסברתי אבל שתחזור בך מלהניחה שתנשא כי ידעתי רוב חכמי הארץ יחמירו בה ובראש מורינו הרב רבינו נסים נ"ר ומה יסכון לך אם תנשא ואולי אחר כן יוציאוה או יהיה על בניה חשש ממזרות כי בלי ישראל קדושים הם ושומעין לרחק אבל לא לקרב ולא יהיה זה תפארתך וחי נפשי לכבודך נתכונתי בדברי זה ואם לא טובה לך עצתי הלך בדרכי לבך. ועוד כתבת וזה לשונך ולא עוד אלא חתכת הדין כאלו מפיך אנו חיין ע"כ ואני ידעתי כי לא מפיך ולא מפי אנו חיין ואלי לא חתכתי הדין אלא שכתבתי סברתי כנושא ונותן כי כן נדרשתי מאתך ומשכנגדך אבל אתה חתכת הדין כשהתרת אותה בקונדרסך הראשון וקראת כל המחמיר חסיד שוטה וכמדקרות חרב בוטה גם בזה הכתב שלחת לי עתה כתבת בסוף דבריך ותו לא מידי לזה אני קורא פסק דין ומה שאמרת שגניתי אותך בכתבי לכשכנגדך ח"ו לא נתכונתי לגלותך וחלילה לי מרשע אבל כתבתי אליו כי אתה ראוי לכבוד מכמה פנים כי חכמה יש כאן וזקנה יש כאן וגם כי אתה שוקד על דלתות התורה יום יום לא תמיש מתוך האהל וגם שאתה יושב בישיבה ובראש מטעם הקהל הקדוש י"ץ אשר מנוך עליהם לשבת על כסא ההוראה ועמו אתוכח ולריב אתיצב על שאינו מכבדך כראוי ואינו נותן מקום לשלום והכתב ההוא נכתב קודם הפורים בעת שהייתי במסתר פנים ממך ועם כל זה כתבתי מה שראוי ואיני חושב יהיה בו דבר בגנותך ונגד כבודך ואם יש בו איזו מלה יש בה קצת נטיה מכבודך מה שלא אחשוב היה אז שעת הכעס ועדן רתחא ואמינא לה ולאו אדעתאי ובשלחי הכתב לא עיינתי בו כלל כי הייתי טרוד ונחוץ אלא שכתבתי מעט בסופו המתחיל זה לי יותר משני חדשים כתבתי כתבי זה וכו' והנשא הנבון אנביונה דסמאשטרי י"א יגיד לך זה כי הוא ראה הכתב ההו' מראש ועד סוף וגם היקר אניום טוב גבאי י"א כי הראיתי לו פה טופסו ואם הוא נשתבח בזה בשוקים וברחובות העביר עלי את הדרך כי היה לו להסתיר ולהעלים שגגתי וטעותי ולא לפרסם ולגלות בקהל רב להבאישני בעיניהם והזיקני תחת כונתי להועילו בהשתדלי בשימת שלום ביניכם כמ"ש לכבודך מזה והנה הוא משיב רעה תחת טובה כי אני לשלום והוא למלחמה. משבית מלחמות ועושה שלום במרומיו יברך את עמו בשלום ויענה שלום תורתך ויגדיל מעלתך וינשא כסאך כנפשך ונפש הכותב נאמנך יצחק בר ששת זלה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ב"י אה"ע סי' י"ז (ד' ל"ג ע"ב) בסד"ה כתב הרמב"ם
- ↑ ב"י שם רמ"א שם סעי' י"ז ועי' במה"צ שם ס"ק קכ"ט
- ↑ עי' ברא"ש פט"ו מיבמות סי' ב' ג' מה שדחה שם ראיות הראב"ד ז"ל ואם לדברי הרא"ש אלה נתכוין הריב"ש צ"ע
- ↑ עי' במה"צ שם ס"ק קל"א מ"ש בזה
- ↑ ב"י שם (ד' ל"ז ע"א) בד"ה ומ"ש בד"א
- ↑ ב"י שם בד"ה ומ"ש ואפילו ועי' בירושלמי יבמות (פט"ז ה"ג) במה"פ בד"ה כיני
- ↑ ד"מ שם אות ח'
- ↑ ב"י שם (ד' ל"ה סע"ב) בסד"ה אין מעידין