שו"ת הרא"ש/פט/ח

שו"ת הרא"ש ‏ פט ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל פט - סימן ח

שאלה ראובן ושמעון שהיו שותפין בסחורה ובשאר עסקים במקום פלוני והלך שמעון משם ונשאר ראובן מתעסק בשותפות לבדו וקנה בגדים מתגר גוי והוזלו שלא היה יכול למכרם כשבא לבקש מעותיו היו עדיין בידו הבגדים נשתדל שמכר הבגדים ליהודים בהקפה לזמן ויצא היהודי הקונה לתגר במעות ליתנם לו באותו זמן ועשה לו שטר בהם ויותר על זה הוצרך גם ראובן לעשות שטר על עצמו לתגר ועוד נתן לו ערב שיפרע לו אם לא יפרע לו היהודי הקונה אחר כך חלקו ראובן ושמעון השותפות שביניהם וביקש ראובן משמעון שיעשה לו שטר חיוב על עצמו שאם לא יפרע היהודי הקונה המעות לזמן שקבע ויצטרך הערב או ראובן לפרוע בעדו שיפרע לו שמעון חלקו מכל מה שיפרע ראובן או הערב לתגר ומכל שוחד והוצאה שיצטרך ראובן או הערב לתת או להוציא בענין זה ושמעון אומר שאין לו לעשות שטר על עצמו אלא כשיבא הפסד על ראובן או על הערב בענין זה או כשיצטרך אחד מהם לפרוע לתגר אז יתבענו לדין ויתן מה שיצוו עליו הדיינים.

יראה לי אחר שראובן בעסק השותפות ובתועלת שניהם הוצרך לכתוב עליו שטר וליתן ערב ואלו היה שמעון שותפו לשם היה צריך גם הוא ליכנס עמו בשטר ובערבות ועכשיו שלא היה שמה והוצרך ראובן לעשות שטר עליו וליתן ערב לבדו יראה שחייב שמעון לעשות שטר עליו לראובן שאם יברר ראובן בעדים שלא פרע היהודי שקנה הבגד לגוי ויצטרך ראובן או הערב לפרוע לגוי שיפרע שמעון חלקו ומכל מה שיוציא על עסק זה הוצאות בשוחד ובשאר דברים בכל מה שיברר ראובן בעדים שיפרע שמעון חלקו.

עוד אירע בעוד שהיו שותפין שקנה ראובן סחורה מגוים ונשא ונתן עמהם וטעו עמו בחשבון ונתן המעות לאמצע בשותפות ועתה אומר שירא שמא יזכרו לטעותם שיעשה לו שמעון שטר עליו גם בזה שאם יצטרך להחזיר שיפרע לו חלקו עוד תובעו שכשהיו שותפין והיה מתעסק היה לו משכונים משל אחרים ומכרם וירא שמא יבא לידי הפסד כשיבואו לשאול משכנותיהם שיעשה לו שטר שיפרע לו חצי ההפסד שיבא מזה ושמעון אומר אם יזכרו הגוים לטעותם ותצטרך להחזיר או כשיבא לך הפסד ממכירת המשכונות תתבעני לדין ואשלם לך לדין באלו שתי התביעות יראה שאינו חייב לעשות עליו שטר על דברים הללו אלא שמעון יודה בפני עדים סכומם כך וכך שהטעה ראובן לגוי פלוני שהכניס אותן המעות לעסק השותפות והעדים יכתבו הודאת שמעון ויחתמו עליה ויתנוה ליד ראובן ותהיה בידו לזכות ולראיה שאם יוציא הגוי הטעות מיד ראובן שיוכל לתבוע משמעון שיפרע חלקו וכן במשכונות שמכר יודה שמעון בפני עדים כל הדברים כמו שהיו ויכתבו הודאתו ויתנהו לראובן.

עוד אירע שכשהיו שותפין שאחיו של ראובן היו לו מעות אמר לו ראובן השתדל עמנו בשותפות ותניח מעותיך עם שלנו ותקח מהריוח בכדי מעותיך ושמעון לא ידע בזה שאחי ראובן היו לו מעות בשותפות עמהם עתה אומר שמעון מאחר שלא הודעתני מזה אין לי ליתן לאחיך חלק בריוח אם אתה נתפשרת עמו תן לו מחלקך וראובן אומר כיון שהיו שותפין כל אחד ואחד היה כח בידו לעשות כל מה שהיה נראה לו תועלת השותפות והיה נראה לו תועלת בחבורות אחיו שלא הפסיד כאשר לא הודיעו.

הדין עם ראובן ויטול אחיו חלק בריוח כפי חלקו במעות.

עוד אירע שראובן ושמעון הסכימו שילך ראובן זה למדינה אחרת בעד נשותיהם להביאם אצלם למקום שהם הלך ראובן בעדם ומאנו לבא עמו ותובע משמעון שיתן לו חצי ההוצאה ממה שהוציא בלכתו שמה ובישיבתו שמה ושמעון אומר שאין לו ליתן כלום כיון שלא הביא נשותיהם.

הדין עם ראובן אחרי שבהסכמת שמעון ובשליחותו הלך חייב שמעון ליתן לו חלקו גם כי לא רצו הנשים לבא מכל מקום הוא לא פשע בשליחותו אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.

[יקבל החכם הנכבד את תשובתו על אשר שאלת יעקב שמת והניח שלשה בנים ראובן שמעון ולוי ולא היה לוי בעיר בשעת מיתת אביו ובא יהודה לראובן ושמעון ואמר להם בפני עדים אתם יודעים שיש לי ביד אביכם כך וכך תנהו לי והם הודו לדבריו ונתנו לו את אשר שאל לפני העדים ולאחר זמן בא לוי ותבע את יהודה להחזיר לו השליש שלקח מאחיו שהוא חלקו ויהודה השיב לאו בעל דברים דידי את שלא נתת לי כלום ולא קבלתי ממך כלום ואפילו דברים בעלמא לא דברתי עמך ונסתפקת אי יהודא שפיר טוען לאו בעל דברים דידי את ונשאת ונתת בדבר והבאת ההיא דשני אחים ושותפין כו' ואין ענינם לכאן כלל דהנהו מיירי בבית דין שנעשה הדבר על פי הדיינים אבל בנדון זה שלא תבעם יהודה לדין אלא דברים בעלמא דבר להם והודו לדבריו ונתנו לו ממון אביהם וגם יהודה תבע להם שהיה לו חוב אצל אביהם שלא כדין עשו ששלחו יד בממון לוי שלא מדעתו דמיד שמת יעקב היה הממון בחזקת ג' האחין ואם ראובן ושמעון רצו לפרוע חוב אביהם ליהודה בלא שיבאו לדין עמו בשל חלקם היה הרשות בידם אבל בחלקו של לוי לאו כל כמינייהו ובגזל שלחו יד בממונו ונתנוהו ליהודה הילכך רצה לוי גובה מראובן ושמעון שגזלוהו רצה גובה מיהודה שהגזלה בידו כדאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה והא דתנן הגוזל ומאכיל את בניו פטור מלשלם מיירי לאחר יאוש ובאין הגזלה קיימת והכא בנדון זה אין כאן יאוש הילכך רצה גובה מיהודה ובעל דברים דידיה הוא מטעם שכתבתי ומה שהוספת לשאול אם עמד יהודה עם לוי לדין ואמר לו שקבלתי ממון זה מאחיך מחמת שהיה לי חוב אצל אביך כמו שאחיך יודעים ואתה אינך יודע לפי שלא היית בעיר וכיון שכן הוא הטל חרם בשם כל מי שתופס דבר משלך אינה טענה מה שטען יהודה וכיון שהודה שקבל הממון מראובן ושמעון בחוב שהיה לו על אביהם צריך יהודה לבא לדין עם לוי אם החוב עשוי בענין זה שיוכל להוציאו מיורשי יעקב בבית דין כדין גבה אותם מראובן ושמעון ואין לוי יכול להוציאו מיד יהודה כלום דאף אם היו המעות ביד לוי היה מוציאו מידו בכח השטר וחיזוק שיש לו על אביהם ואם היה החוב בענין זה שאין יהודה יכול להוציאו מיורשי יעקב בבית דין אלא שהודו ראובן ושמעון ופרעו מדעתם לא יפסיד לוי בהודאת אחיו ושלא כדין נתנו שליש החוב חלקו של לוי וכיון שהודה יהודה שקבל כל החוב שהיה אביהם חייב לו חייב יהודה להחזיר ללוי שליש הממון שנתנו לו ראובן ושמעון לפי שהם גזלו ממון אחיהם ונתנוהו ליהודה ויכול להוציאו לוי ממנו כיון שנמצא גזלה בידו ומה שכתבת אי מצי יהודה למימר ללוי מוחזק אני ואתה באת להוציא ממני בטענת ספק והמוציא מחברו עליו הראיה ונסתפקת אם נאמן במגו דהחזרתי לך לא שייך הכא למימר מגו כי הוא אומר שקבלן בחובו שהיה אביהם חייב לו ולמה יחזירם טענתו שהוא טוען לזכות בממון וחזרת הממון סותרים זה את זה לא שייך מגו אלא בשתי טענות שאיזה מהם שיטעון זוכה בממון שבידו אלא אותה טענה שהוא טוען כדי לזכות בממון שבידו אינה בריאה וטובה ולא היינו מאמינים לו בטענה שטוען לזכות בממון אלא ע"י מגו של טענה אחרת טובה ואמרינן מה לו לשקר ודאי גם טענה זו שטוען אמת היא דאם היה רוצה לשקר היה טוען טענה אחרת שנראית לעולם יותר שהיא אמת מזו הטענה שהוא טוען כגון הנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעי ומהימן לומר שאכלו עד כדי דמיהם ואף על גב דלא שכיח במגו דלקוחין הן בידו וכן ההיא דנאמן לומר סיטראי נינהו במגו דלא היו דברים מעולם אף על גב דסטראי נינהו טענה גרועה היא דלא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה על פה וכן כל מגו שבגמרא בדרך זה אבל בנדון זה בטענתו הוא רוצה לזכות בחלק לוי והיאך נאמן במגו של טענה אחרת שיטעון שאין לו בחלק לוי כלום] (כפול לעיל כלל ע"ט סי' ח').

(ומה ששאלת אי מצי לוי למתבעינהו לראובן ושמעון כל אחד בשביל חלקו שנתנו ליהודה שלא כדין כתבתי כבר רצה מזה גובה וכו'.

ומה ששאלת אם יאמרו ראובן ושמעון שלא ידעו דבר מחוב זה שהוציא יהודה אם אביהם היה חייב לו או לא וגם לא נתנו מרצונם אלא שבא לביתם בתוך ימי אבלם ורצה למשכן מה שבבית ויעצום קרוביהם להתפשר עמו ומחמת פחד יהודה שהוא אחד מדייני העיר נתפשרו עמו ונתנו לו הממון אם יוכלו להוציא הממון בטענה זו איני רואה כאן אונס להוציא הממון מיהודה שהוא מוחזק בו כי לאו גברא אלמא לאנוסי ליקח מהם ממון שלא כדין אלא מדעת נתפשרו עמו וטפי תלינן שידעו שאביהם היה חייב לו ולכבוד אביהם פרעו לו (גם זה כפול לעיל כלל ע"ט סי’ ח’).

ומה ששאלת שראובן ושמעון אומרים שלא ידעו שהיה לו שותפות עם אביהם כי אביהם לא צוה אלא ליתן לו הקרן ואם היה לו בידו ריוח היה מצוה לתת לו גם הריוח טענות הבל כל אלו אחר שנתפשרו מדעתם ונתנו לו ממון בשביל הריוח היאך יצ"ל יוכלו לבטל הפשרה שעשו בלא שום אונס נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל] (גם זה כפול שם לעיל עט ח).

[יפה כוונתם אתם הדיינים לפתוח תחלה בדין זה שישבע יהודה שבועת היסת שראובן זה שפרע אותו היה שותף עמו במעות הללו ושהתנה עמו ליתן לו חלק מן הריוח כי בשבועה זו יסתלק יהודה מתביעת לוי ומשאר ריבית כמו שכתבתם אבל הריוח שקבל יהודה מראובן היה באיסור קבלו מקצתו הוא ריבית דאורייתא ויוצא בדיינים מקצתו הוא ריבית דרבנן כי בטענת יהודה כתבתם שלא היה רצה (ליתן) מעות ליעקב לקנות גבינות בעת ההיא כי כבר עבר זמן הגבינות הטובות והשיבו יעקב שכבר היה לו גבינות קנויות מזמן הטוב ויחשוב לו אותם הגבינות כמו שקנה אותם ויהיה ליהודה חלק בריוח של כל הגבינות וזו היא ריבית דאורייתא דהא אוזיל גביה ונתן לו הגבינות בשעת היוקר כשעת הזול כדי שילוה לו מעות ומה שהרויח יהודה באותה הזול ריבית קצוצה היתה וכל הריוח שהרויח אח"כ הוא ריבית דרבנן כיון שלא נכתב בשטר שנתנו המעות לעיסקא אלא שטר חוב גמור והוי קרוב לשכר ורחוק להפסד דיהודה בטוח ממעותיו כיון שהשטר בידו ואפי' התנה בעל פה שיחלקו הריוח וההפסד מ"מ כיון שלא נכתב התנאי בשטר ויוכל יהודה לגבות כל הממון בשטרו אף אם יפסיד כלו אסור לו ליקח מן הריוח כלום דבתר שטרא אזלינן ולא בתר דברים שבעל פה כדאמרינן בפ' איזהו נשך (ס"ח) אמר רבא לית הלכתא כטרשא פפונאי ולא כשטרי מחוזנאי דזקפו ריוח אקרנא וכתבו בשטרא דמי יימר דהוי ריוח אמר ליה מר בר אמימר אבא עביד הכי וכי אתו לקמיה ואמרו ליה לא הוה ריוח מהימן להו אמר ליה תינח כל זמן דאיתא בחיים אי שכיב ונפל שטרא קמי יתמי מאי וכו' אלמא אף על פי שהסוחרים היו מכירים בעניינו וכשהיו אומרים לו שלא היה ריוח כל כך היה מאמין להם או היה מתנה עמהם בעל פה כי דבר ברור היה שלא נטל מהם יותר ממה שהרויח אפילו הכי היה אסור כיון שאין התנאי שבעל פה מועיל אחר מותו דבתר שטרא אזלינן והכי נמי כיון שיוכל לגבות כל החוב בשטרו אף על פי שהתנה בעל פה לחלוק ההפסד בתר שטרא אזלינן ואסור לחלוק בריוח אבל ריבית דרבנן הוי כך הדין אחר שישבע יהודה ואם אינו רוצה לישבע שבועה זו אז חוזר הדין בין לוי ובין יהודה ולא מצי למימר יהודה ללוי לאו בעל דברים דידי את דכיון שתבע יהודה משמעון וראובן חוב שהיה חייב (להם) (לו) אביהם ופרעו לו ממון אביהם ולא רצו לדון עמו אלא הודו לדבריו ופרעו לו כל החוב ממון אביהם שלא כדין עשו ראובן ושמעון ששלחו יד בממון לוי שלא מדעתו דמיד אחר מיתת אביהם זכו השלשה אחים בירושת אביהם ואם ראובן ושמעון רצו לפרוע חוב אביהם ליהודה בלא שיבאו לדין בשל חלקם הרשות בידם אבל בחלק לוי לאו כל כמינייהו ושלחו יד בממונו וגזלוהו ונתנוהו ליהודה הילכך רצה לוי גובה מראובן ושמעון שגזלוהו רצה גובה מיהודה שהגזלה בידו כדאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלה רצה מזה גובה רצה מזה גובה כך הוא שורת הדין לפי הטענה שכתבתי ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל].

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף