שו"ת הרא"ש/פז/ו

שו"ת הרא"ש ‏ פז ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל פז - סימן ו

יקבל החכם את תשובתו על אודות ראובן שמת והניח בן קטן ומינה את שמעון אפוטרופוס על הנכסים שהניח לבנו לימים מת שמעון האפטרופוס והניח נכסי הקטן ביד בנו והיה משתדל בנכסים לצורך הקטן מוציא דיורין ומכניס דיורין כמו שעשה אביו והשכיר אחד מבתי הקטן ללוי ודר בו השוכר זמן מרובה עד שהגדיל הקטן לבן סמוך לעשרים ושם לוי חטה באוצר העשוי לכך ומחמת שעמד שם החטה ימים רבים נתקלקל כתלי העליה וכראות השכנים קלקול כתלי העליה נתיראו ואמרו לו לסלק משם החטה כי היא מכבדת על הכותלים ויפלו ויזיקו להם ולא שמע אליהם עד אשר נפלו כתלי העליה ונפלו עליות אחרות שהיו סמוכות על אותה עליה והפילו כותלים אחרים של השכנים ועתה הבן היורש שואל ההיזק שעשה לו לוי בביתו בפשיעתו שהכביד בחטתו על כותלים רעועים אחר שהתרו בו לסלק חטתו וגם השכנים תובעים את ההיזק שעשה להם לוי בביתם בפשיעתו והשיב לוי השוכר שלא פשע כי שכר הבית ונתן חטתו באוצר הנעשה לאצור בו חטין ותמיד היו רגילין לאצור שם חטה יותר מה שנתן הוא עתה וטען היורש שירד לדור בו שלא ברשות ושכירות האפטרופוס כמאן דליתיה כיון שלא מינוהו בית דין דאין לאפוטרופוס כח למנות אפוטרופוס אחר במקומו ועוד אפילו אם אפטרופוס עצמו השכירו לכך פשעת שלא סלקת החטה כשהתרו בך השכנים.

נראה דיורד ברשות היה כיון ששכר מבן האפטרופוס דנהי דלא מנוהו בית דין מכל מקום כיון שנשתדל בנכסי היורש ימים רבים עד שהיה קרוב לבן עשרים לא גרע מיתומים שסמכו אצל בעל הבית שיש לו כל דין אפוטרופוס לעשר פירותיהם ולמכור בנכסיהם אבל ודאי אם היה ניכר וידוע קלקול הכותלים והתרו בו השכנים לסלק החטה ולא סלקה פושע הוא כההיא דתנן בפ' הבית והעליה (קי"ז) הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם [נתנו לו זמן לסתור את הכותל ולקוץ את האילן ונפלו בתוך הזמן פטור מלשלם] לאחר זמן חייב לשלם וכן בנדון זה כיון שהתרו בו ולא שאל זמן לפנות החטה ונפלו הכותלים פושע הוא וחייב לשלם כל ההיזק שעשה לבעל הבית ולשכנים דהוו גירי דיליה שהכביד משאו על כותלים רעועים שלא היו יכולין לסבלן והפילן ודמי להא דתנן בפרק לא יחפור (כ) לא יעמיד אדם תנור בתוך שלו אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות היה מעמידו בעליה עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ואם הזיק משלם מה שהזיק אלמא אף על גב דהרחיק כשיעור שהזקיקוהו חכמים להרחיק אפילו הכי חייב לשלם כל מה שהזיק כל שכן בנדון זה שהתרו בו לסלק משאו כדי שלא יזיק להם ולא סלקו שורו הוא ולא טפח באפיה וחייב לשלם כל מה שהזיק ולא דמי כותל ואילן לדבר זה שנתנו התוספות דין בור אף למה שהזיקו דרך נפילתם משום דהתם אי אפשר לדמותו לסכינו משאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו דרך הילוכן דהתם תחלת עשייתם ע"י כח אחר אבל כותל ואילן מחמת ריעותן נפלו אחר שהתרו בו הילכך מדמה להו לבור אבל האי ממוניה הוא ודמי לדליל דאית ליה בעלים ולא [אצנעיה ונקשר] ברגלי תרנגול והזיק דבעל דליל משלם כולי נזקא כדאיתא בפ' כיצד הרגל (י"ט).

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף