שו"ת הרא"ש/פו/טו

שו"ת הרא"ש ‏ פו טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל פו - סימן טו

ילמדנו רבינו דין שבא לפנינו ויורנו מה נעשה ושכרו כפול מן השמים בכאן באשביליא היה איש אחד שמו רבי שלמה הכהן בן בלאץ והיה לו בן ובת מאשה אחת ושוב נשא אחרת והיה לו ממנה בת אחת וכשחלה ונטה למות צוה לתת שני שלישי כל נכסיו לבתו מאשה שניה והשליש הנשאר מנכסיו הניחו סתם למי שראוי ליורשו ונפטר מתוך חלי זה לשלש שנים ואח"כ נכנסו בית דין לביתו וכתבו כל אשר נמצא בעזבונו ומנו אפוטרופוס עליו איש אחד שמו רבי חיון אללבו ועתה בא לבית דין רבי חיים בן פציצה נשוי עם הבת שהיה לרבי שלמה הנזכר מאשה ראשונה והראה לפני בית דין שטר חוב שנתחייב רבי שלמה הנזכר לבתו זאת אשת ר' חיים בן פציצה ולבנו מן האשה הראשונה כאלפים זהובים ממטבע של אותה מדינה בשוה ביניהם וכתוב ביני שיטי שטר החוב הנזכר שנגבה ממנו מחלק אשת רבי חיים זה מאתים ושבעים זהובים ועתה תובע רבי חיים הנזכר בהרשאת אשתו שבע מאות ושלושים זהובים באותו מטבע שנשארו לה לגבות מהשטר הנזכר ורבי חיים הנזכר מצא קרקעות של רבי שלמה הנזכר ביד בני בתו של רבי שלמה זה מאשתו שנייה ובא לתבוע לבית דין שיורידוהו לקרקעות הנזכרים בכדי החוב שיש לאשתו על אביה ובית דין ע"פ תשובתם דנו שאין לו לתבוע מה שנפל בחלק הבת מנכסי רבי שלמה הנזכר ע"פ צואתו שכיון שהיא מקבלת מתנה והבן הוא יורש [יש] לו לגבות תחלה מחלק היורש ואם לא יספיק לו אז יחזור לחלק מקבל המתנה והנה כשבא לתבוע ליורש הנזכר נראה לבית דין כתב מקויים בחותמיו שנמצא בעזבון רבי משה נ"ע בן בלאץ בעל בתו של רבי שלמה הנזכר וגם רבי משה הנזכר היה ממונה אפטרופוס על נכסי רבי שלמה הנזכר אחר שנתמנה רבי חיון אל לבו והכתב הנזכר זה נוסח הצריך ממנו ביאור מה שהודה רבי חיים בן פציצה בפני אנו עדים חתומי מטה שבא לידו מהממון מכלל מה שהניח בשעת פטירתו רבי שלמה הכהן נ"ע בן בלאץ והוא מדמי מעיל ופילוט בעורות שבעים וחמש זהובים מדמי שולחן ו' זהובים מדמי סכין ג' זהובין ומזכיר מקצת חפצים ובכללן מדמי קפיז וחצי פניקה שעורים כ' זהובים עדיפי קפ"ט זהובים וט' דינרים וג' פרוטות ומדמי ספר אלמנצורי יצא בהם רבי חיים זה בשביל אביו ו' זהובים וממה שזכר לנו רבי חיים שגבה על יד רבי חיון אללבו פ' זהובים ומדמי בגד משי שזכר לנו גם כן רבי חיים זה שגבה אותם על יד רבי יוסף אל זרואל י' זהובים סך הכל פ' זהובים ומשטר מסר פטורו זכר רבי חיים שכתבם בין שיטי שטרי החוב שיש לגמילה אשתו על רבי שלמה אביה מאתים זהובים ומשטר אחר נ' זהובים וכתבם בין שיטי השטר הנזכר ומדמי סדין י' זהובים נמצא הנכלל בכל מה שהודה בו רבי חיים זה שיש אצלה מכלל מה שעזב מן הממון בעת פטירת רבי שלמה נ"ע הנזכר ע"פ מה שנתבאר למעלה בדמי החפצים הנשארים וזולתם אחר החקירה תשצ"ו זהובים וח' דינרין ושלשה פרוטות וכתבנו כל זה אנחנו החתומים למטה וכתבנו עליו בחדש שבט שנת ס"א ליצירה וסמוך לזה חתימת העדים ועתה טוען היורש שהוא מצא הכתב בעזבון האפוטרופוס רבי משה הכהן נ"ע בן בלאץ עם שאר כתבים שהם מענין ירושת רבי שלמה הנזכר ולפי הנראה שר' חיים זה גבה כל הממון הזה מכלל האלף זהובים שהוא חלק אשתו משטר החוב הנזכר סך הממון הזה שנכלל בכתב הנזכר או שיפרע מממונו רבי חיים זה מה שהודה שיש לו מעזבון רבי שלמה הנזכר נ"ע ורבי חיים הנזכר השיב שהמאתים ושבעים זהובים גבה בשביל אשתו מכלל הממון הנכלל בכתב הנזכר וכבר הם כתובין בין שיטי שטר החוב הנזכר ושאר הממון הנכלל בשטר הנזכר שאין לו לגבותו משטר החוב של אשתו שלא גבה אותו בשבילה אלא הוא גבה הממון הזה בשביל ענין אחר שהיה לו לגבותו מעזבון ר' שלמה הנזכר ושהוא עשה חשבון עליו עם רבי משה נ"ע האפוטרופוס הנזכר ושעמד החשבון ביניהם בענין שלא נשאר אצל רבי חיים זה דבר מכל הממון הנזכר והיורש טוען כי בשטר ההורדה שנעשה ע"פ בית דין באותה שעה מזכיר כמה חובות היו עליו וכמה תביעות שהיה להם ליפרע מנכסיו ואין מזכירים שם שתבע רבי חיים שום תביעה ואם היה ליטול שום דבר מנכסים אלו היה לו לתבוע לפני בית דין והם היו דנין ליתן את שלו עתה רבינו הודיעני אם ראוי לגבות הממון הזה שהודה בו רבי חיים מכלל שטר החוב של אשתו ואם תמצא לומר שאין לגבות מה שבכלל ההודאה הנזכרת ממה שעולה בשטר החוב הנזכר הודיענו אם יש לרבי חיים ן' פציצה לפרוע הממון הנזכר ליורשים כיון שהודה או ישבע ויפטר כיון שאינו שטר הודאה גמור שלא אמר בו אתם עדי אף על פי שבזה כבר השיב לנו רבינו תשובה מספקת למבין מכל מקום מחמת שלא היתה השאלה מבוארת כל כך כאשר בארתיה עתה חזרתי ושאלתי לך לדעת האמת ע"פ המעשה כאשר הוא עוד טוען היורש שהשטר הזה עברה עליו שנת השמטה והשמיטתו שביעית ובית דין עיינו בשטר הנזכר ולא מצאו בו דבר מכל החיזוקים הרגילים לעשות בארץ הזאת בכל השטרות שאין כתוב בו שיתבע באיזה דין שירצה ושיגבה בכל צד שימצא הן בדין ושלא בדין ולא כתבו בו אחריות על כל נכסיו מקרקעי ומטלטלי ורבי חיים הנזכר הראה לנו נוסח הורדת בית דין שנעשית לאחר פטירתו של רבי משה הנזכר במקצת נכסיו לאשתו השניה וזוכר בהורדה הנזכרת מה שהתחלנו לספר בתחלת שאלה זו שתכף לפטירת רבי שלמה הנזכר שנכנסו בית דין לביתו וכתבו כל מה שנמצא בעזבונו ושנכלל בו יותר מארבעים אלף זהובים ושהוצרכו לתת מהממון חוב פלוני וחוב פלוני שהיו מצד המלכות ושאח"כ הראו לפני בית דין האשה שהיתה לרבי משה הנזכר מתחלה שטר כתובה מוקדם לזמן שטר כתובת האשה השנייה ודנו בית דין אז שתגבה האשה הראשונה הזאת שטר כתובתה מתחלה ושאחר כך הראו לב"ד לבית דין שטר חוב הזה של הבן והבת שכתבנו בתחלת שאלה זו ושהיה זמנו גם הוא מוקדם לזמן כתובת האשה השנייה ודנו בית דין ג"כ באותה שעה שיגבו הבנים האלו שטר החוב הזה מהממון הנזכר אחר שתגבה אמן כתובתה ושאחר שיגבה כל מה שאמרנו האשה השנייה כתובתה ובהורדה הנזכרת אומר ראובן שבית דין הנזכרים צוו באותה שעה למכור כל המטלטלין שנמצאו בעזבונו ונמכרו בכך וכך ואחר שראו בית דין הנזכרת נראה להם שאין לחוש לטענת שמטה כיון שכבר קודם שהגיעה שנת השמטה בא ליד בית דין ודנו שיגבה והיורש אומר מתוך שטר ההורדה הזאת אני רואה שמה שגבה ר' חיים ממכירת המטלטלין שהניח רבי שלמה בעזבונו שגבאם משטר החיוב הנזכר שהרי בית דין שבאותה שעה מכרו המטלטלים לפרוע החובות וצוו שיפרע החוב הזה מכל הממון ההוא ואנו רואין הודאה מבעלה של בעלת החוב גבה מעות מהאפטרופוס וקנה מטלטלין בערך ידוע ור' חיים בן פציצה טוען שלא היו דברים מעולם שהוא לא גבה בשביל אשתו רק מה שכתוב בין שיטות השטר והשאר עשה חשבון עם האפטרופוס ממה שהיה לו לקבל מהממון הזה לערך דברים אחרים בענין שלא נשאר בידו דבר מכל זה כפי מה שאמרנו למעלה בזה.

תשובה אשר שאלת תחלה שנראה לבית דין כתב מקוים שהודה רבי חיים בן פציצה הבא בהרשאת אשתו בעלת החוב של האלף זהובים שבא לידו מעזבון המת רבי שלמה הכהן בן בלאץ אבי אשתו שנתחייב האלף זהובים לבתו אשתו של רבי חיים הנזכר סכום הממון ובכלל אותו ממון מאתים ושבעים זהובים ביני שיטי בתוך השטר של אלף זהובים ועתה טוען יורש של רבי שלמה הנזכר שמוטל עליו לפרוע השטר של האלף זהובים שאותו הממון שהודה רבי חיים שבא לידו מעזבון המת שניתן לו בפרעון שטר החוב של אשתו וגבאו בהרשאת אשתו והשיב רבי חיים שמאותו הממון שהודה רבי חיים שבא לידו לא ניתן לו בחוב אשתו אלא מאתים ושבעים זהובים הכתובים ביני שיטי השטר אבל שאר הממון ניתן לו בשביל שאר ממון שהיה לו לגבות מעזבון המת ועשה חשבון עם האפטרופוס מכל הממון שגבה שלא נשאר אצלו כלום ואין לגבות מחוב אשתו אלא המאתים ושבעים זהובים הכתובים ביני שיטי.

אמת הדבר ראובן שחייב מנה לשמעון בשטר ונתן ראובן מנה לשמעון שלא בפני עדים וחזר שמעון ותבע מראובן את שטרו וטען ראובן והלא פרעתיך מנה הכתוב בשטרך ואמר שמעון המנה שנתת לי זה היה בפרעון ממון אחר שהיה לי אצלך נאמן שמעון בשבועה במגו דלא נתת לי כלום כדאמרינן בכתובות פרק הכותב (פ"ה) אבימי בריה דרבי אבהו הוי מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבוה פרעינהו אמר להו הבו לי שטרא אמרו ליה סיטראי נינהו אתי לקמיה דרבי אבהו אמר ליה אית לך סהדי דפרעתינהו אמר ליה לא אמר ליה מגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם יכול למימר סיטראי נינהו אבל אם פרעו בעדים דתו ליכא מגו לא מהימן לומר סיטראי נינהו דלאו טענתא מעליותא היא דיותר ברצון אדם פורע מלוה בשטר ממלוה על פה ובפרעון זה יש עדים שהרי הודה בפני עדים שבא לידו וכתבו וחתמו עדים ולא שייך למימר בהודאה זו משטה הייתי בך אעפ"י שלא אמר אתם עדי דדוקא באדם התובע לחברו מנה יש לי בידך ואמר לו הן ואחר כך אמר לו משטה אני בך נאמן שכן דרך אדם כשתובעים ממנו מה שאינו חייב מתכוין לדחותו מעליו אבל בנדון זה שלא היה אדם תובעו בחשבון הזה והודה לו כל מה שקבל לא שייך למימר משטה הייתי בך ועוד שבכלל ההודאה המאתים ושבעים זהובים הכתובים ביני שיטי בשטר וכמו שבאלו לא הוה משטה גם באחריני נמי לא הוה משטה אמנם זה הדין שכתבתי לא שייך אלא היכא ששתי התביעות היו שלו מנה שבשטר ומנה שבעל פה אז לא מצי למימר סיטראי נינהו אם פרעו בעדים מטעם שכתבתי למעלה שיותר ברצון אדם פורע מלוה שבשטר ממה שפורע מלוה בעדים אבל בנדון זה שעל השטר הוא בא בהרשאה ועל הממון שהודה שקבל הוא בא מכח עצמו לא שייך האי דינא משום דאי בעי מהדר הרשאה למרה ולא נשאר אצלו אלא תביעת הממון שקבל ועל אותו ממון שהודה שקבל [נאמן] בשבועתו לומר קבלתי בשביל ממון שהיה חייב לו המת אף על פי שאין כאן מגו ואעפ"י שלא החזיר ההרשאה לאשתו כיון דאי בעי מצי מהדר בכל עידן חזינא כאלו כבר החזירה כדאמרינן פרק קמא דבבא קמא (ח’) דאמר להו אי שקליתו בדיני וכו' ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ולא מצי למימר לכי תהדר ואפילו האשה שרוצה ליתן לה זיבורית ולכשיחזור שטרא דזיבורית למריה תטול זיבורית למה לא תאמר לו לכי תהדר אלא ודאי כל דבר שאדם יכול לטעון רואים אותו כבר עשוי כדאמרינן פרק בתרא דכתובות (ק"ט) מי שאבדה לו דרך שדהו בחד ארעתא הבא מכח ארבעה יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר משום דאמר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו ולא מצי אמר ליה לכי תהדר משום דכל מה שביד האדם לעשות חזינן ליה כאלו כבר עשוי ודלא כפרש"י שפירש בכתובות אי שתקת שתקת ומוזילנא גבך דהא קתני יקח לו דרך במאה מנה וכן משמע ההיא דבבא קמא (ח’) דאפילו אי לא טעין אי שקליתו בדיני כו' אנן טענינן ליה ופוסקין להם את הדין דכולם נכנסו תחת הבעלים בלוקח אחד בזה אחר זה כמו לג' בני אדם כאחד והא דקאמר אי הכי בנזקין נמי דהוא הדין דהוה מצי למפרך מבעל חוב שיטול בזיבורית ולא מצי למימר לכי תהדר אלא דנקט נזקין דדינן בעידית לרבותא שאף הם יטלו בזיבורית הילכך בנדון זה חזינן כאלו החזיר ההרשאה לאשתו ונשאר הוא בתביעתו ונאמן הוא בשבועתו שאותן ממון שקבל יותר על המאתים ושבעים זהובים שקבלם בשביל ממון שהיה לו אצל המת הרי השבתי על השאלה הראשונה הנני חוזר להשיב על מה שטען היורש שבשטר ההודאה שנעשית על פי בית דין מזכיר כמה חובות שהיו עליו ותביעות ואין מזכיר שם שתבע רבי חיים שום תביעה ואם היה לו שום תביעה היה לו להזכירה אני אומר בזה לא הפסיד ר' חיים אם לא הזכיר תביעתו כי אדם יכול לכבוש תביעתו עד שיראה לו זמן לתבעה ולא הפסיד בשתיקתו ועל טענת פרוזבול תמהתי על יושבי הארץ הזאת מאי חיליהו יותר מהלל הזקן ובית דינו בתלמידיו בחכמה ובמנין לבטל תקנת פרוזבול ושלא תשמט שביעית אם לא כתב פרוזבול דקיימא לן דשמטת כספים נוהגת בזמן הזה ואמרו לי שיש שם יפוי לשון וכחות בשטרות המורים על דרך זה שלא תשמיטנו שביעית ואף כי לא היו מקובלים לי דבריהם שתקתי ולא רציתי לבטל מנהגם שטר זה שלא נכתב בו כחות וחיזוקים הרגילין לכתוב באלו הארצות למה לא תשמטנו שביעית ומה שאמרו בית דין אחר שראו שטר ההורדה שאין לחוש לטענת שמטה כיון שקודם שהגיעה שנת השמטה בא ליד בית דין ודנו שיגבה זו אינה טענה כל זמן שלא מסר שטרו ליד בית דין שיהא מונח בידם כדתנן (שביעית פ"י) המוסר שטרותיו לבית דין אינן משמטין וכן התובע את חברו לדין וכתבו לו בית דין פסק דין אין [מעשה] בית דין משמטת כדתנן (שביעית פ"י) וכל מעשה בית דין אינן משמיטין ומפרש בירושלמי גזרי בית דין התובע את חבירו ממון וכפר לו והביא עדים וחייבוהו בית דין וכתבו לו פסק דין אז הוי כגבוי ואינו משמט והא דאמר בירושלמי מלוה שהיא נעשית כפרנית אינה משמטת אם כפר לפני שביעית ולאחר שביעית הודה לו אין משמטת כפרנית שנעשית מלוה משמטת פירוש אם כפר בה לפני שביעית ותבעו לדין והביא עדים וחייבוהו ונעשית מלוה משמטת וקשיא להא דאמרינן דגזרי בית דין אין משמיטין י"ל דמיירי שלא כתבו לו בית דין פסק דין ולהכי לא הוי כגבוי כל שכן בנדון זה שלא היה לשטר זה כי אם ראיית בית דין.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף