שו"ת הרא"ש/סט/ט
שו"ת הרא"ש 
סט ט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת הרא"ש כלל סט - סימן ט
שאלה ראובן חכר מן הקהל מס באלף וארבע מאות חמישים זהובים ועשה עליו שטר מאלף וארבע מאות זהובים וחמישים זהובים התנה על פה עם הקהל בפני שמעון לתתם לו בסוף חדש אירעו דברים בין הקהל ובין ראובן בענין החכירות ובאו אחרים ואמרו ליתן בחכירות אלף ושלש מאות זהובים ואמר ראובן תנו להם החכירות ואני אפסיד בזה החמישים זהובים ואתם תפסדו המאה ובכך הסכימו ושמעון לא היה מצוי בזה המעמד ועתה בא שמעון ותובע לקהל חמישים זהובים שהיו חייבין לו תחלה ואומר כשאמר ראובן מתחלה לתת לי בשבילכם אני שתקתי ולא סלקתי ידי מכם אלא אם יתן אקבל בשבילכם כל שכן שנתבטל החכירות הראשון וגם נתבטל התנאי של החמישים זהובים שלא היה חייב לי ליתן אלא מכח החכירות וכשנתבטל זה נתבטל זה והקהל אומרים אף על פי שנתבטל החכירות הראשון ונתננו אותו לאחרים ענין הנ' זהובים במקומו נשאר ולראובן יש לך לתבוע.
תשובה כיון שנתחייב ראובן לקהל סכום ממון החכירות ובפני הקהל ובפני שמעון התנה ליתן לשמעון חמישים זהובים ממעות שהיה חייב ליתן לקהל והסכימו הקהל ליתנם לו כיון שנגמר ענין החכירות עד שאין בו חזרה אלא מדעת כולם קנה שמעון במעמד שלשתן וחייב ראובן ליתנם לשמעון אף על פי שנתבטל החכירות ואפי' לא ניכו לו הקהל אותם חמישים זהובים כי כבר נתחייב ראובן לשמעון ולא יפסיד שמעון אם ראובן בטל החכירות מדעתו ולא דמי להא דאמרינן בפ"ק דגיטין (י"ד) הנהו גינאי דעבוד חושבנא בהדי הדדי פש חמש איסתרי גבי חד מינייהו אמרו ליה יהבינהו ניהליה למרי ארעתא בעסקא באפי מרי ארעא וקנו מיניה אזל ועבד חושבנא בין דידיה לנפשיה ולא פש ליה גביה מידי ומסיק התם דהוי קנין בטעות וחוזר אלמא כיון שנתברר שאין הלוה חייב למלוה לא זכה המקבל אף על פי שהיה במעמד שלשתן ובקנין לא דמי דהתם נתברר הדבר דבשעת המעמד של שלשתן לא חייב לו כלום כמו שפר"ח וכן רי"ף שהיו מודין לו בעלי דינין או שהיה ידוע בעדות ברורה דלא פש ליה גביה מידי אבל בנדון זה בשעת המעמד היה חייב לקהל ונתחייב גם הוא לשמעון אם נתרצה אחר כך לבטל החכירות החיוב שנתחייב ראובן לשמעון אי אפשר להם להפקיע וכ"ש בנדון זה שבשעת ביטול החכירות התנו בפירוש שיפרע ראובן החמישים זהובים לשמעון הילכך חייב ראובן ליתן החמישים זהובים לשמעון וצריך שמעון לתבוע לראובן לדין ולהוציאם ממנו ולא מן הקהל אמנם אם ראובן גברא אלמא הוא ולא ציית דינא או לא נמצאו לו נכסים הקהל חייבין לפרוע לשמעון וכן אני אומר בכל מעמד שלשתם שאמר ראובן לשמעון מנה לי בידך תנהו ללוי במעמד שלשתן דקנה לוי מ"מ לא נפטר ראובן מלוי מאותו מנה שהיה חייב לו אם לא יוכל לוי לגבות משמעון אותו מנה אם לא שפטר לוי בפירוש לראובן שהיה חייב לו אבל אם שתק לוי יכול לוי לומר לראובן לטובתך עשיתי שנתרציתי לקבל המנה שאתה חייב לי משמעון כדי להקל מעליך אבל לא פטרתיך אם שמעון לא יתן לי דמעמד שלשתן היא הלכתא בלא טעמא ופר"י שעשו דבר זה בשביל תקנת השוק דמי שקונה סחורה ואין בידו מעות מעמידו אצל בעל חובו ואין צריך להמתין עד שיקנה לו בקנין ואף קנין לא היה מועיל לקנות הלואה ותקנה זו לתקנת המלוה היא שיוכל לקנות סחורה באותה הלואה ועוד יפו כח המלוה כי אפי' בעל כרחו של הלוה משתעבד הוא למקבל אבל שעשו תקנה שנפטר ראובן מלוי המקבל בשתיקה בעלמא לתקנה זו אין סברא וטעם אף על פי שיפו כח המקבל שאין המלוה יכול למחול ללוה ועדיף ממוכר שטר חוב לחברו שאם חזר ומחלו מחול אלמא שנסתלק המלוה לגמרי גם זה בשביל תקנת המלוה עשו כמו שפר"י דאם לא כן בטלה עיקר התקנה שלא יסמוך הסוחר על מעמד שלשתן אם היה המלוה יכול למחול ומטעם זה סלקו המלוה לענין מחילה כדי להעמיד התקנה אבל לענין זה שיפטר המלוה בשתיקת המקבל לענין זה לא סלקוהו ומטעמא דפרש"י לעיל אבל ראה שלא יתבע את ראובן תחלה כל זמן שיכול לגבות משמעון כי הוא עיקר החייב ולא נשאר על ראובן אלא דין ערבות וכן כתב בעל העיטור דלא נפטר ראובן בשתיקה אם לא שפטרו לוי המקבל בפירוש אבל רי"ף כתב שנפטר ראובן והביא ראיה מן הירושלמי ראובן היה חייב לשמעון סמכיה גבי לוי אי פרען לוי לית ראובן חייב הדא דתימא שלא עשו ערמה אבל עשו ערמה חייב ובעל העיטור דחה ראיה זו ואין לי להאריך ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |