שו"ת הרא"ש/נה/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרא"שTriangleArrow-Left.png נה TriangleArrow-Left.png י

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל נה - סימן י

כל המנהגים שאמרו חכמים שיש לילך אחר המנהג זהו מנהג שנהגו לעשות [סייג והרחקה כגון ההיא דתניא (פסחים נ’) מקום שנהגו לעשות] מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושים שלא לעשות אין עושים דמן התורה אסור לעשות מלאכה מחצות ואילך שהתחיל זמן שחיטת הפסח ויש מקומות שעשו הרחקה ונמנעו מעשות מלאכה כל היום ואין לשנות המנהג וכן ההיא דתנן (פסחים נ"ג) מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוי מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין מקום שנהגו להדליק נר בליל יה"כ מדליקין שלא להדליק אין מדליקין מקום שנהגו (פסחים נ"ד) לעשות מלאכה בתשעה באב עושין שלא לעשות אין עושין ואמרינן בגמרא (פסחים נ’) בני ביישן נהוג דלא הוי אזלין מצור לצידון במעלי יומא דשבתא אתו בנייהו קמיה דרבי יוחנן אמרו ליה אבהתין הוה אפשר להו אנן לא אפשר לן מאי אמר להו כבר קבלו עליהם אבותיכם וכתיב שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך כל אלו המנהגים הם לדבר מצוה לעשות סייג והרחקה ואמרו חז"ל שאין לשנותן אבל אם נהגו במקומות מנהג שיש בו עבירה יש לשנות המנהג אפילו הנהיגו גדולים את המנהג דאין בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה [ואפילו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית אין לה כח לעקור דבר מן התורה] אלא בשב ואל תעשה אבל לא בקום עשה ואפילו הוא נביא אין שומעין לו אם לא הוחזק לנו כאליהו בהר הכרמל ששמעו לו לשחוט קדשים בחוץ ומשום מגדר מילתא ולא מיבעיא מנהג של עבירה שיש לשנותו אלא אפילו מנהג שעשו לסייג ולהרחקה ויכול לבא ממנו קלקול יש לבטל המנהג כדאמרינן בפרק מקום שנהגו (פסחים נ’) בני חוזאי נהגו דהוו מפרשי חלה מארוזא אתו ואמרו ליה לרב יוסף אמר להו ניכלה זר באפייהו משום דחיישינן דילמא אתו לאפרושי מחיוב על הפטור ומהפטור על החיוב כי מתוך המנהג יהיו סבורין דאורז מין דגן הוא וכן אמרינן בירושלמי במקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג פי' אם יש רפיון בהלכה שאין ברור לך כמי נפסקה ההלכה וראית שנוהגין הלך אחר המנהג דיש לתלות שנראה לגדולים שהנהיגו המנהג שהלכה כן אבל במקום שאין רפיון בהלכה אין לך לילך אחר המנהג שהוא כנגד ההלכה זה דין מנהגים שהן בענין איסור והיתר ובענין ממון יש כח ביד בית דין לתקן תקנות בענין ממון לפי הזמן והצורך אפילו להעביר מדין תורה וליטול מזה וליתן לזה כדתניא בפ"ק דבתרא (ח’) ורשאין בני העיר להתנות על השערים והמדות ועל שכר הפועלים ולהסיע על קיצתן פי' להסיעו להעביר [אדין] מדברי תורה על קיצתן שעשו ואמרינן ביבמות פרק האשה רבה (פ"ט) אמר ר' יצחק מנין שהפקר בית דין הפקר שנאמר וכל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת הזקנים והשרים יחרם כל רכושו רבי אלעזר אומר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות וכי מה ענין ראשים אצל אבות אלא לומר לך מה האבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין [את העם] כל מה שירצו וכל זה בתקנה שבית דין מתקנים ומפקירים ממון זה ונותנין אותו לזה אבל על פי המנהג לא ידעתי איך יתנו ממונו של זה לזה דבשלמא בענין איסור מתפשט המנהג שנהגו כל בני המדינה לנהוג איסור בדבר אחד אף על פי שבשאר מדינות נוהגין היתר כגון תרבא דאיתרא שבני ארץ ישראל אוכלין אותו ובני בבל נהגו בו איסור וכן עשיית מלאכה בערבי פסחים ובט' באב וכיוצא בהן אבל ממון מה שייך מנהג תקנת נישואין שעשו חכמים הראשונים אינו מפורש בה ואפילו לא ברמז שנתנו כח לאשה להנחיל נכסיה למי שתרצה והדור שעמדו אחריהם והתחילו במנהג זה שהאשה מנחלת נכסיה למי שתרצה וכתבו הסופרים וחתמו העדים ודאי מנהג של טעות היה ואף אם היה באותו הדור דיין שדן לקיים מה שכתבו הסופרים ועל ידי כך פשט המנהג אין זה המנהג שראוי לסמוך עליו לענין הוצאת ממון דאי אפשר להוציא ממון אלא בתקנת בית דין ודאי אם היה הדיין מפרש דבריו שהוציא הדין מתוך תקנת הראשונים היינו שומעין לו אבל ראיתי דברי הדיין שדן מתחלה שהאשה יכולה להנחיל למי שתרצה והוא לא פירש שהוציא דין זה מתוך התקנה אלא נראה לו לדון כך ולאו כל כמיניה להוציא ממון אלא בהפקר בית דין וכן שמעתי מדיין אחד שעמד אחר הדיין הראשון ודן כדיין הראשון ולא היה יכול לברר זה מתוך התקנה אלא היה דן כפי המנהג וכפסק הדיין הראשון ואמרתי שאין זה מנהג שראוי להוציא ממון על ידו הלכך אפי' נהגו כן דור אחר דור ע"פ הראשונים פשט טעות המנהג וצריך לבטלו כי הוא לעבור על דברי תורה להעביר נחלה מן הראוי ליורשה שלא על פי הפקר בית דין ועוד כי חכמי התקנה הראשונים הטילו חרם שלא לעבור על התקנה ולא להוסיף עליה ולא לגרוע ממנה וחכמי הדור שעמדו אחריהם אם נמלכו לשנות את התקנה בגרעון או בתוספת היו צריכין לעשות קיבוץ והסכמה להתיר תחלה את החרם שהטילו הראשונים ואח"כ יחדשו מה שירצו וכל זמן שלא עשו זה אין כח במנהג לבטל את התקנה נאם אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.

אלו הן התביעות שתבע רבי משה בן נעמן לרבינו משה בן אלרגאל לפני מורינו הרא"ש ז"ל ורבי יוסי הכהן ז"ל ן' קרספין ור' שמואל ן' מזאח אני משה בן נעמן תובע לר' משה ן' רגאל בכח ההרשאה שיש לי מאשתי פלומבה בת רבי יוסי ן' נעמן שפלומבה אשתי היא יורשת אשת רבי משה הנזכר ולכך אני תובע ממנו שיתן כל מה שהניחה אשתו ביד בית דין בין קרקע בין מטלטלין ושטרות וחפצים לחלוק אותם עמי כפי תקנת הנישואין והשיב רבי משה בן אל רגא"ל ואמר כיון שרבי משה ן' נעמן תובע אותי בכח תקנת הנישואין אני אומר כי מן התקנה יראה שכל מה שהאשה עושה בממונה שהיא יכולה לעשות וליתן לכל מי שתרצה וגם כפי מנהג שנהגו בטוליטולה מזמן קדמון עד עתה ופשט המנהג בטוליטולה שיכולה האשה ליתן ממונה למי שתרצה וגם כפי פסק הדיינין שנפסקו בענין כזה בטוליטולה ואראה אותה לפניכם הדיינין אם אצטרך ואני אומר כי לפי אלו הטענות שאמרתי וכפי השטר שעשתה לי אשתי שנתנה לי כל ממונה ומחלה לי מחילה גמורה אין לי להשיב על טענתו.

תשובה דקדקתי בטענת ר' משה ן' נעמן שתבע מר' משה ן' אלרגאל בהרשאת אשתו שהיא יורשת את פלונית שהיתה אשתו של רבי משה בן אלרגאל הנזכר ע"פ תקנת הנישואים שנהגו בטוליטולה והשיב רבינו משה אלרגאל הנזכר מאחר שהוא בא לזכות בירושת פלונית אשתו על פי תקנת הנישואין הרי התקנה היא אומרת שהאשה יכולה לתת מנכסיה לכל מי שתרצה ועוד שהוא מנהג פשוט בטוליטולה שהאשה נותנת נכסיה לכל מי שהיא רוצה ואין לשנות המנהג והראה השטר שאשתו נתנה לו כל נכסיה ואחרי טענותם דקדקתי בתקנה ולא מצאתי כתוב לא בפירוש ולא ברמז שהשליטו את האשה לתת נכסיה אחרי מותה למי שתרצה אלא תקנו והעבירו חצי נכסיה מבעלה שהוא ראוי לירש הכל ונתנום לקרוביה הזוכים בירושתה וכל דבר שלא תקנו הם צריכים אנו לילך אחר דין תורה ומן הדין אין האשה יכולה לתת נכסיה בחיי בעלה לשום אדם לא נכסי מלוג ולא נכסי צאן ברזל הלכך אין במתנה כלום ודאי אם היתה נותנת מעכשיו כל נכסיה לבעלה באותו ענין שלא תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי היתה המתנה קיימת אבל מעכשיו ולאחר מיתה שנתנה לבעלה מדין תורה לא היתה צריכה ליתן נכסיה לבעלה אחר מיתה כי ממילא הבעל יורש הכל אלא משום התקנה הוצרכה ליתנם לו כי התקנה העבירה חצי הנחלה מן הבעל [ונתנה למי שהוא ראוי ליורשה והיא כונה לבטל התקנה ולהעמיד הבעל על ירושה דאורייתא ולאו כל כמינה לפי שעיקר התקנה להעביר הנחלה מן הבעל] ולתתה למי שראוי ליורשה הלכך אין במתנה כלום לפי שעוקרת עיקר התקנה כל זה נראה לי מדין תורה לפי התקנה אבל בטענה השנית שטען ר' משה בן אלרגאל הנז' על המנהג איני בא לעקור המנהג אם יתברר הדבר שהוא מנהג פשוט בטוליטולה שהוא ראוי לסמוך עליו והכל סומכין על זה המנהג בשעת הנישואין במקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג הנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

אחרי שפסקתי כמו שכתבתי למעלה צוו להחרים שיעיד כל מי שיודע ועד בענין המנהג ונכתבו כל העדויות שיצאו על המנהג ונקראו בפני מקצת טובי העיר והסכימה דעתם של רוב טובי העיר שהיו שם מאחר שפסקתי תחלה מכח התקנה שאין האשה יכולה לשנות בצואתה את התקנה והוטל חרם לקיים התקנה ולא לגרוע ממנה ולא להוסיף עליה בשביל המנהג אין לעבור על התקנה שנעשית בחרם כל זמן שלא עשו חכמי העיר קיבוץ והסכמה להתיר החרם של התקנה ואחר כך יחדשו מה שירצו ומאחר שלא נעשה זה אם הסופרים כתבו מה שצוה איש בביתו ואף אם דן דיין אחד על פי מה שכתבו הסופרים אין זה מנהג שראוי לסמוך עליו ולעבור על התקנה שנעשית בכינופיא של חכמי העיר והטילו חרם עליה ועוד שהוא חלוק בעדות המנהג על כן הסכימה דעתי עמהם להעמיד התקנה על כנה ולא תדחה התקנה מפני המנהג נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >
מעבר לתחילת הדף