שו"ת הרא"ש/מג/א

שו"ת הרא"ש ‏ מג א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת הרא"ש כלל מג - סימן א

לשלותכם תהא ארכא ולכל משלח ידכם ברכה שמורה וערוכה רבותינו קהל מיידבורג על אודות לאה הבאה על ראובן בעלה מכח ב' טענות האחד שהיא אומרת שהוא אין לו גבורת אנשים וטוענת שיגרשנה ויתן לה כתובה י' זקוקים ואינה באה מחמת טענה דבעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה ועוד היא באה בטענת מורדת ותובעת מה שהכניסה.

תשובה בטענה ראשונה לא מהימנינן לה כי האי שמכחישה ואומר שסר בתוליה ותהיה אצלו חדש ימים ורוצה להוכיח ששקר אומרת ואף על גב דבשילהי נדרים (צ"א) מוכיח דבמידי דידע הבעל שהאשה משקרת נאמנת אף למשנה אחרונה ולא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר דמקשה לרב המנונא דאמר אמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ולא דמי לטמאה אני לך דמשנה אחרונה דידעה היא דבעל ידע בה ולא מהימנא ומשני היא גופה אמרה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע ומשום הכי משקרא אלמא מוכח דבטענה שהאשה יודעת שהבעל מכיר אם היא אומרת אמת או משקרת האשה נאמנת משום דאינה מעיזה פניה ה"מ כשאינה תובעת כתובתה אבל כשתובעת גט וכתובה לא מהימנינן להוציא ממנו ממון דומיא דגרשתני דאינה נאמנת להוציא ממנו ממון בדבריה הלכך אף להתירה לשוק אינה נאמנת וכי האי גונא איתמר בפרק האשה שלום (קי"ז) האשה שאמרה מת בעלי התירוני לינשא מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובתה מת בעלי תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין לה ועתה ניחא ההיא דיבמות שילהי הבא על יבמתו (ס"ה) הוא אומר מינה והיא אומרת מיניה אמר ר' אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ איהו לא קים ליה ביורה כחץ ומשמע דבטענה דאיהו לא קים ליה מהימנא טפי אלא ההיא דנדרים (צ"א) מיירי שאינה תובעת כתובתה הלכך אינה מעיזה פניה להתיר עצמה לשוק במידי דידעה דבעלה ידע בה דמשקרא וההיא דיבמות מיירי שתובעת כתובתה הלכך כיון דאיהי קים לה וטוענת בריא ואיהו לא קים ליה נאמנת והאי דלא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר כמשנה אחרונה רבו בה פתרונים ותירוצים והמה בכתובים בתוספות ביבמות.

והלכך בנידון זה לא מהימנא אפילו אם היתה באה מחמת טענה כיון שתבעה כתובתה והבעל מכחישה אבל טענת מורדת דיינינן לה ונהגו כל רבותינו לדון במורדת דינא דמתיבתא כדברי רי"ף ז"ל ויהבינן לה מה שהכניסה נכסי צאן ברזל אפי' אי ליתנייהו בעינייהו כיון שהבעל חייב באחריותן והקרן מה שהכניסה יהבינן לה ולא הריוח כי אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ומה שהיא אומרת שהכסף והשבח היו בשעת הנישואין עשרה זקוקין אם הכסף נתן ליד חמיה קודם הנישואין שישא ויתן בו לצורך בנו וכלתו ויחשבו יחד הקרן והשבח בעת הנישואין וסך הכל יהיה סכום נדוניא אז קרוי נכסי צאן ברזל והקרן והריוח שהיו בשעת הנישואין ואם פסקו סכום נדוניא בשעת פסיקתא ואותו הסכום הקדים אבי הכלה לתתו לפני הנישואין לא מיקרי צאן ברזל אלא סכום הפסיקתא ואותו הסכום יחזיר לה ותתעגן ותשב עד שתתרצה להיות עמו ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

[* יקבלו תשובתן מה שטען שמעון בהרשאת בתו שראובן ארוסה מאוס עליה ומחמת זה תובע שב"ד יכופו אותו שיגרשנה כמ"ש רב אלפס בכתובות והרמב"ם ז"ל בחיבורו ידעו כי ר"ת הקשה על דבריהם קושיות שאין מי יוכל לתרצם לכן באשכנז הסכימו חכמיה וחכמי צרפת שבטענת מאוס עלי אין לכוף את הבעל לגרשה כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא בדבר מי יכניס ראשו בין הרים גדולים להתיר אשת איש ולהרבות ממזרים בישראל לכן יזהר כל דיין שלא לכוף ולגרש בטענת מאוס עלי בעלי ועל הטענה השנייה שהוא טוען שיכופו אותו לגרש מפני סכנת נפשות דבר זה תלוי בחקירת הדיין אם הדבר ידוע שאינו יכול לעמוד במקום שקידש בת שמעון בלא סכנת נפשות אין לך טענה חזקה יותר מזו כי היאך תנשא לו והיא אינה מחוייבת לילך אחריו למדינה אחרת ואפילו אם כבר נשאה ואירע לו אונס כי אינו יכול לישאר עמה בעיר לקיים לה עונתה היו כופין אותו לגרשה כ"ש עתה שאינה אלא מקודשת לו היאך תנשא לו והוא צריך לברוח ותשב גלמודה כל ימיה אמנם אם הוא רשאי להיות בעיר אעפ"י שמוכתב למלכות בעיר אחרת אין כופין אותו להוציא בין כך ובין כך כיון שבתו אינה רוצה לינשא לו משום טענת מאוס עלי או משום טענה אחרת אין שמעון חייב ליתן לראובן מה שפסק שהרי לא פסק לו [אלא] ע"מ שתהיה בתו עמו בממון [ולא] שיתן לו ממון והבת לא תנשא לו והיא אינה ברשות [אביה] לכופה שתנשא לו וכהנה רבות בגמרא אלא שעת לקצר. נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל].

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

סימן הבא >מעבר לתחילת הדף