שו"ת הרא"ש/יט/ו

שו"ת הרא"ש ‏ יט ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל יט - סימן ו

תשובה פעמים אני בא בקצרה לבא בארוכה כי להג הרבה יגיעת בשר ודע כי נראה לי שחז"ל קבעו זמן להכשיר כלי הבלוע יין נסך על עירוי שלשה ימים ובכל מעת לעת יערה המים הראשונים וישים אחרים וכן שיערו חכמים שבכ"ד שעות פעלו המים פעולתם ושוב לא יועילו המים להכשיר הכלי הילכך בכל מעת לעת יכוין בדעתו לערות מים ראשונים ואם לא יוכל לצמצם ברגע אחד לא נתנה תורה למלאכי השרת אבל אם מיהר לערות באחד משלשה ימים בשתי שעות אותו היום לא עלה לו ואין כאן אלא שני ימים ולא הוי עירוי דחכמים קבעו זמן להכשר זה ג' ימים ואם באנו לפחות מהם מה גבול תתן אם תאמר שעה או שתים אני אומר ג' או ד' עד שאומר רגע ביום השלישי דמקצת היום ככלו וכן אומר בראשון דמקצתו ככולו מידי דהוה אאבלות דבראשון ואחרון אמרינן מקצת היום ככולו אלא ודאי כל שיעורי חכמים כך הם מ' סאה טובל בהם חסר קורטוב לא עלתה לו טבילה כביצה מטמא טומאת אוכלין פחות כל שהוא אינו מטמא וכן שלש על שלש ושלשה על שלשה וכל שיעורי חכמים וכל שכן שיעור זה שהוא בא לפעול ולהתיר שיש לנו לומר שמא פחות משיעור זה לא פעל פעולתו ואין כאן עירוי ומה שמצאת כתוב בשם הרמב"ן ז"ל שכלי שנשתמש בו כלי יין נסך ונתייבש ועבר יומו אינו אוסר בדיעבד דנותן טעם לפגם הוא חלילה כי לא כתבו הרמב"ן ז"ל אלא אחר כתב ותלה בשמו והראיה שהביא מכוסות קתוניות וצלוחיות דקרי למה שבלוע בתוכו נותן טעם לפגם אינה ראיה דקתני התם (ע"ז ע"ה) וכלן שנשתמש בהם עד שלא יטביל עד שלא יגעיל עד שלא ילבן תני חדא אסור ותניא אידך מותר לא קשיא הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור והא דתני חדא אסור קאי אליבון והגעלה ולא אטבילה דלא יטביל דקאמר היינו טבילת מקוה ולא בהדחת הכשרן דלעיל קאמר מדיחן ומטבילן והכא לא קאמר עד שלא ידיח ויטביל ומאיזה טעמא היה לו לאסור אם נשתמש בלא טבילה אלא ודאי לא קאי אלא אליבון והגעלה והא דלא קתני בברייתא עד שלא ידיח משום דבזה לא הוה אשמעינן שום חידוש דמילתא דפשיטא כיון דיבשים הם אם נשתמש בהם בלא הדחה מותר דכוסות קיתוניות וצלוחיות אין מכניסן לקיום אבל עד שלא יטביל הוצרך להשמיענו דלא תימא כיון שהצריכה התורה טבילה הוי תיקון הכלי כמו הגעלה וליבון ולמ"ד נותן טעם לפגם אסור נגזור טבילה אטו הגעלה וליבון קא משמע לן וכל שאר הדברים של כתב נלאיתי לכתבם ולסתור כי אינם כלום ותדע דיין הבלוע בדפני הכלי אסור כל י"ב חדש מדקתני נאדות הגוים וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בהם אסורים ואיסורן אסור הנאה ואם איתא שלא נאסר של ישראל שכנס בנאדות אלא ביום ראשון שהוסר ממנו יין הגוי הוה ליה לפרושי כמו שחלקו רבנן אח"כ בחרצנים וזגין שאמרו לחים אסורים יבישים מותר אלא ודאי בכל ענין אסור ועוד דאמרינן בגמרא אסור לעשות מהם שטיחין לחמור משום גזירה שמא יבקע הנאד ויטלנו ויתפרנו על גבי נאדו אם היה נותן טעם לפגם כשאינו בן יומו לא הוה מחמרינן ביה כולי האי כיון דבדיעבד מותר ועוד ראיה מפ"ב דע"א (ע"ד) גבי רבי חייא דא"ל לרב לדכויי בי מעצרתא ואמר ליה חזי דלא מצווחת עלי בי מדרשא פי' שיטהרנו בתיקון חז"ל שאם לא כן יאסר יינם ותרבה צווחם עלי וזאת המעצרתא קרוב היה לשנה שנדרך עליו יין ואעפ"כ היה אוסר בדיעבד וטעמו של דבר דכלי שנתבשל בו איסור שייך בו פגם כי אפי' תבשיל שהוא בעין נפסל בעבור צורה כל שכן כשהוא בלוע בדופני הכלי אבל יין יישונו טוב וכן נמי כשהוא בלוע בדופני הכלי (ולדבר) ולזכר ראיה שכלי יין יותר שהם ישנים יותר הם טובים והיין משביח בתוכם לכן אל תסמוך כלל במה שמצאת כתוב בשם הרמב"ן ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף