שו"ת הב"ח (הישנות)/קכו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במי שנקבר מתו אחר שהתפללו הקהל ערבית ונהג אבילות אם עולה לו מקצת אותו יום ליום אחד אם הוא עדיין לא התפלל ערבית וכן בשאר דינים השייכים לזה:
תשובה כתב המרדכי בסוף מ"ק משהתפלל ערבית ועדיין יום הוא ושמע שמועה מונה מיום המחרת ומאריך ע"ש לשונו ומביאו בש"ע סי' שע"ה סי"א ובסימן ת"ב סי"א משמע מדברי המרדכי אם לא התפלל יכול לעשותו יום לעצמו ומשמע דאפילו היה רגיל להתפלל ערבית בעוד יום גדול יכול השתא לעשותו יום ונראה דאפילו בספק חשיכה עולה לו ליום כדמסקינן בעירוב דבין השמשות דכיון דהוא ספיקא דרבנן ודכוותא גבי ספירת עומר וז' יומי אבילות דקי"ל דהיא דרבנן:
וכן כתב תוספות במנחות בפרק ר' ישמעאל אלא שכתבו אחר כך ואין נראה ואפשר דטעמייהו משום דאיך יכניס עצמו בספק לכתחילה וכדכתבו סוף פסחים מכל מקום יראה דאפילו לדידהו באבילת שאני דהוי כמו דיעבד ואין אומרים כיון דאפשר להמתין עוד יום א' הוה כלכתחילה דאם כן בעירוב נמי אמאי קני נימא ימתין אלא וודאי דווקא במכניס עצמו בספק כמו בספירת עומר זה הוי דווקא לכתחילה. ומטעם זה נראה נמי באשה שמפסקת בטהרה לא תפסוק בספק חשיכה אפילו התפללה דאין נכון שתכניס עצמה בספק לכתחילה אבל בדיעבד נראה דהוי שפיר הפסק משום דמשמע ר"פ בנות כותיי' דדווקא בנדה הוי הפסק טהרה דאורייתא אבל נשים שלנו שמחמירים להפסיק בטהרה ז' נקיים הוי דרבנן וכל זה בלא התפלל לא הוא ולא הקהל אבל אם התפללו הקהל הוא נמשך אחריהם כמו הדין לענין קבלת שבת וכן שאר דינים אכן נראה דאין מכאן שום ראייה לאבילות דדווקא לענין תוספת שבת מלעשות מלאכה דהוא דאורייתא אלא שהתורה לא נתנה בו שיעור ומסרוה לחכמים כפי מה שיקבלו עליהם תוספות הלכך היחיד נגרר אחר הציבור משום לא תסור אבל לענין התפילה אין היחיד נגרר אחריהם ויכול להתפלל אחר כך מנחה אפילו בע"ש כמבואר במרדכי ובתרומת הדשן הלכך נראה דיכול לעשותו יום לעצמו וכדמשמע מדקדוק לשון הר"ם שבמרדכי שכתב מי שהתפלל משמע דתלי באם התפלל הוא עצמו אם לאו ובאגור כתב גם כן בדין הפסק טהרה של נדה שיכולה להפסיק וללבוש לבינים אחר תפילת ערבית והביא ראייה מפרק נערה פי' דקאמר התם א"נ דמסרה בשבתות וי"ט כו' ומשמע שם דקבלות שבת ויום טוב לא שייכ' לכל מילי ויכול לעשות נישואין באותו שעה ואינו עובר בושמחת בחגיך. וה"נ דכוות' לא שייכא הך תוספות לענין נדה:
וכיוצא בזה כתב הרא"ש בפרק תפילת השחר ע"ש ומטעם זה נראה דאפילו התפללה ערבית גם כן יכולה להפסיק בטהרה דהא נתבאר דעיקר טעמא הוי דאין נחשב לילה ממש ע"י התפילה ומ"ה אין לאכול מצה ולא לברך על הספירה כיון שהוא יום ולא לילה ואם כן ה"ה לענין הפסק בטהרה נמי נחשב יום. ומכל מקום לענין אבילות סבירא ליה דאין להקל כמ"ש מהר"ם במי שהתפלל וה"ה להיכא שהציבור התפללו כמ"ש מהרי"ל למהרי"ו כיון דאין נפקות' אם ימתין יום אחד וכיון דנראה כתרי קולי דסתרי אין להקל בכדי. אבל בהפסק טהרה דאיכא משום ביטול פריה ורביה אין להחמיר (וק"ל הרי אם יהיה עד יום א' אבל ממילא איכא ביטול פריה ורביה אותו יום) אבל כבר כתבתי דעתי דאף באבילות אין להחמיר. ומהר"אי דאסר אף בהפסק טהרה נראה לי לאו מדינא אלא מחומר' אבל במה שראה להחמיר אפילו בעוד היום גדול יש לתמוה הרבה שהרי אף על התפילה שאנו מתפללין בעוד היום גדול אנו בושים וגם הוא כתב על זה הרבה ולכך היה נראה לחלק בעוד היום גדול אלא מאחר שהדבר נוגע באיסור נדה שמתי על לבי על מה ראוי להקדים כל כך תפילת ערבית ואף שגדולי האחרונים כבר האריכו על זה ולא מצאו טעם נכון על זה. ע"כ ראוי לכל אדם לבקש עד שידו מגעת כמו שעשיתי אני הקטן ויגעתי ומצאתי שהמנהג נתהוה בלי ספק על פי דברי הר"א ממי"ץ בספר יראים בהלכות שבת הובאו דבריו באגודה ובמרדכי הארוך בפרק במה מדליקין וכן נמצא בהג"ה מרדכי שם שמפרש דהתחלת בין השמשות הוא ג' רביעית מיל קודם יציאות הכוכבים עיין שם שמאריך ואם כן לדידיה צ"ל דלרב יודא דאמר דהתמיד של ב"ה היה קרב עד פלג מנחה אחרונה היא י"א שעות פחות רביע ולכך תפילת המנחה נמי עד פלג המנח' היינו עד שעה ורביע קודם צאת הכוכבי' דהא ליכ' למימר עד שעה ורביע קודם גמר יציאת הכוכבי' שהרי משקיעת החמה ה' מילין והם שעה ומחצה וא"כ היה קרב התמיד בלילה ובפ' איזהו מקומן אמרי' דדם נפסל בשקיעת החמה גם הר"ר יונה בר"פ ת"ה כתב דלרבנן דאמר כו' ומינה לר' יודא היינו נמי שעה ורביע קודם שקיעת החמה דהא הערב קאמר ונמצא לפ"ז שתחילת זמן תפילת ערבית לרב יודא היא ב' שעות ג' רביעית קודם יציאת כוכבי' לגמרי וממילא כשהיום ארוך כמו י"ח שעות נמצא שארבע שעות וחצי רביע קודם יציאת הכוכבי' הוי זמן תפילת ערבית וע"ז נסמך העולם להקדי' ערבית כמו ג' שעות לפני צאת הכוכבי' ואף גדולי קדמוני' מתפללין עמהם:
והנה נמשך מזה שגם לא מהני הפסק בטהרה אחר התפילה שהרי כבר עשאוהו לילה לאותו זמן. מ"מ נראה להכריע דווקא כשהיא עצמ' התפללה ודי בזה חומרא כי לפי עיקר הדין כל שהוא קודם בין השמשות אף לפי מהר"א ממי"ץ דהתפילת ב"ה דידיה הוי ה' מילין ג' רביע מיל שהוא א' שעה ג' רביעי' בקרוב קודם גמר יציאת כוכבים וקודם זמן זה יכולה להפסיק בטהרה אע"פ שכבר התפללה אלא מאחר שמהר"ם החמיר באבילות אנן נמי נחמיר בנידה אבל לא התפללה אין נראה להחמיר כפי' הר"א ממי"ץ שהרי כל הגאונים פירשו כר"ת וכן בסמ"ג בעשה סי' ל"ב גם קשה לי על פירוש הרא"ם שנראה שהיא תשובה נוצחת שהרי בפרק מי שהיה טמא איתא אמר עולא מן המודיעי' לירושלים ט"ו מילין כו' ע"ש ושם מבואר דמשעה שביעית שהיא התחלת זמן שחיטת הפסח ונמשך והולך עד שקיעת החמה דאז לא הוי זמן שחיטת הפסח הוי ט"ו מילין שהוא ד' שעות ומחצה ונמצא מעלות השחר עד שקיעת החמה הוי יו"ד שעות ומחצה ואח"כ הוי לילה דאורייתא לפירוש הרא"ם כמ"ש הוא גופי' שם. וא"כ קשיא זמן תמיד של ב"ה דהוי עד י"א שעות חסר רביע נמצא שהוא קרוב לרביעי שעה בלילה ממש. ועוד שלפי זה יהיה הוא מוסיף על שיעור דרבנן שאמרו תפילת המנחה עד הערב כו' וא"א ליישב דההיא דעולא ודרבא איתותב ממתני' ר' יודא אומר משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין כדאי' התם דלפ"ז אתי שפיר דאחר פלג המנחה הוי עוד חלק עשרים מן השעה קודם שקיעת החמה ושיעור זה איכא בין לר' יודא ובין רבנן דהוי זמן מנחה עד ערב היא ש"ה ולר' יודא עד פלג המנחה הוא י"א שעה חסר רביע וממנה עד ש"ה חלק עשרים מן השעה ומשם עד גמר צ"ה ד' מילין שהוא א' שעה ורביע שעה פחות חלק כ' מן השעה וכל אותו זמן הוי זמן לתפילת של ערבית דהא בסוגיא פ' תפילת השחר משמע לרבנן הוי זמן תפילת המנחה אחר זמן של ר' יודא הרבה ועוד דא"כ לא נתיישב מנהג העולם שמקדימי' ערבית ג' וד' שעות. ועוד שהרי הר"א ממי"ץ פירוש מקודם ש"ה הוי ב"ה ג' רביע מיל וא"כ היאך אפשר שזמן תפילת המנחה נמשכת בבין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה שהרי תמיד של ב"ה אינו קרב אלא ביום אלא בע"כ דלהר"א ממי"ץ הא דקאמר דשעה ורביע קודם הערב הוי זמן לתפילת ערבית היינו שעה ורביע קודם ש"ה:
וא"כ הדר' קושיא לדוכתי' מפ' שהי' טמא כו' הלכך נראה ודאי דעיקר כר"ת כמו שהארכתי בא"ח בסי' רס"א הלכך כשלא התפללה ואפילו הבעל התפלל כיון שאותה תפילה לבטלה היתה לר"ת אין להחמיר עליה שתה' נמשכת אחר הקהל אבל אם התפללו ערבית אחר פלג המנחה לדעת ר"ת נראה להחמיר בדין הפסק טהר' ואפילו הבעל התפלל בלא הקהל בזמן זה נראה להחמיר. אכן בגט נראה להחמיר כמהרא"י לפסול אפילו בדיעבד כי בהרבה דברים החמירו בגט וצ"ע לענין תינוק שנולד בין השמשות לר"א ממי"ץ אין למולו כ"א בח' ספק ט' אע"ג דלר"ת הוי יום גמור באותו זמן. אבל קודם ב"ה לדידי' נימול לח' דלא תלי מידי בתפילה כמ"ש כל הגאונים. ומ"ש בסדר גיטין שיש להחמיר בקיבל קנין בלילה יש לתמוה שהרי אין כאן בית מיחוש כמבואר ברמב"ם פ' כ"ג מה' מלוה. והר"ן העתיק דבריו בפ"ב דגיטין ובח"מ בסי' מ"ג ובפ' י"נ אהא דאמר רב יהודא ג' שנכנסו לבקר כו' פירש הרשב"ם וגם תוספות שיכול לקבל קנין בלילה ואפשר דלאו דינא קאמר אלא שלא לכנוס עצמו בשום סרך ספק ומאחר שע"י קנין נגמר הענין שעליו דנין הוי כמו תחילת דין וראיי' הא דריש פ' שבועת העדות דהא עדי' כגמר דין דמו כו' וכיון דהא עדות בב"ד הוי גמר דין הלכך קבל קנין אף שלא בב"ד הוי כתחילת דין הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |