שו"ת הב"ח (הישנות)/קכה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ל"א של בן בכור שחל בשבת אימתי פודין אותו:
תשובה כבר דברו מזה האחרונים מהרא"י בת"ה בסי' רס"ט פסק דפודין אותו ביום א' שהוא יום ל"ב שלו וכן פסק בש"ע וכן נמצא בהגהות מהרי"ל על שם מרדכי הגדול ומהר"ש לורי' בתשובה ס' ז' חלק על זה והורה דפודין אותו ביום ו' שהוא יום ל' שלו ולי נראה לחלק דלפעמים פודין אותו ביום א' ולפעמים פודין אותו ביום ו' ותחלה נביא הסוגיא דפ' יש בכור ופסקי הגאונים הראשונים והאחרונים בחיבוריהם ובתשובתיהם ומתוכם יתברר האמת לפע"ד בסייעת' דשמיא איתא בפ' יש בכור אתמר הפודה את בנו בתוך ל' יום רב אמר בנו פדוי. ושמואל אמר אין בנו פדוי אמר רבא דכ"ע מעכשיו אין בנו פדוי לאחר ל' יום ואיתנהו למעות ודאי בנו פדוי. כי פליגי לאחר ל' ונתעכל המעות רב אמר בנו פדוי מידי דהוי אקידושי אשה דהתם לאו אע"ג דנתעכלו המעות הוה קידושין ה"נ לא שנא ושמואל אמר לך התם בידו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו לפדותו מעכשיו. ואע"ג דקי"ל דכל היכי דפליגי רב ושמואל הלכת' כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הלכתא כוותי' דשמואל תנן מת בתוך ל' יום אעפ"י שנתן לכהן יחזיר טעמא דמת הא לא מת בנו פדוי הב"ע דאיתנהו למעות ת"ש בחזקת שלא נפדה עד שיאמרו לו שנפדה התם דאיתנהו למעות בעינייהו תנ' תנא קמיה דדב יודא הפודה את בנו בתוך ל' יום בנו פדוי א"ל שמואל אמר אין בנו פדוי ואת אמרת בנו פדוי תני אין בנו פדוי:
ואע"ג דקי"ל כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הילכתא כוותיה דשמואל ע"כ הסוגיא וז"ל ה"ג בה' בכורת דף קל"ט סוף ע"א והיכ' דפריק ליה בגו תלתין יומין אינו פדוי דתני' מי שפדה את בנו תוך ל' יום הרי זה אינו פדוי כו' וכתב דתני' הכי מדאשכחן דרב יודא משבש לה לבריית' ואמר תני אין בנו פדוי ומדכתב הגאון בסתם ולא פירש דמיירי במעכשיו א"נ בלאחר ל' יום וליתנהו משמע דמיירי בפודה בנו סתם בתוך ל' יום דאין בנו פדוי אפילו היכי דאיתנהו לאחר ל' יום שכל הפודה בסתם כאלו אמר מעכשיו דמי ורבא נמי דקאמר דכ"ע מעכשיו אין בנו פדוי ל"ד מעכשיו אלא אפילו בסתם נמי הוי כמעכשיו דלא אתי רבא אלא לפרושי במאי קמפלגי וקאמר דלא פליגי אלא לאחר ל' יום וליתנהו למעות ודרב מדמה לה לקידושי אשה ושמואל אמר התם בידו וכו' אבל בלאחר ל' יום ואיתנהו כ"ע מודו דבנו פדוי והיכא דלא אמר כלאחד ל' יום אפילו איתנהו אין בנו פדוי ואין חילוק לבין אמר בהדיא מעכשיו לפודה בסתם דכיון דלא אמר בלאחר ל' יום אין בנו פדוי אפילו איתנהו ופריך ממתני' טעמא דמת כו' דאפילו את"ל דמתניתן מיירי בדאמר לאחר ל' יום אכתי משמע מדתנן סתמא דאפילו בליתנהו נמי פדוי וקשיא לשמואל ואם תפרש דמתניתן מיירי בפודה בסתם כ"ש שקשה בין לרב בין לשמואל דהא לרבא כ"ע מודו היכא דלא אמר בלאחר ל' יום אין בנו פדוי ומשני אליבא דשמואל דמיירי בלאחר ל' יום ובדאיתנהו בעינייהו וממילא לרב מיירי אפילו היכי דליתנהו ובלאחר ל' יום ובכה"ג צריך לפרש הא דפריך תו מדתנן בחזקת שלא נפדה כו' והא דא"ל רב יהודא לתנא שמואל אמר אין בנו פדוי כו' ה"פ בע"כ א"א לפרש הך ברייתא בסתם דהא לכ"ע אין בנו פדוי אלא צ"ל לפרשה בלאחר ל' יום וקשיא מדשמואל דאמר אין בנו פדוי היכא דליתנהו ואת אמרת בסתם בנו פדוי ומשמע אפילו היכא דליתנהו תני אין בנו פדוי ומיירי בפודה בסתם דלכ"ע אין בנו פדוי אפילו איתנהו והא דלא מוקי לברייתא דמיירי בלאחר ל' יום ובדאיתנהו וכדמוקי לה למתניתין אליבא דשמואל היינו משום דברייתא הוה לה לפרושה טפי ממתני' ולכך קא משבש לה לברייתא דתני בה אין בנו פדוי ומיירי בפודה סתם והשתא אתי שפיר דכתב ה"ג וז"ל דתני' מי שפדה את בנו תוך ל' יום ה"ז אינו פדוי דהכי אסיקנא אליבא דרב יודא דמשבש לה לברייתא ומיירי בפודה סתם ואפילו איתנהו אינו פדוי אליביה דכ"ע וכדפרישת והא דכתב הרא"ש דצריך להעמיד דברי ה"ג בדא"ל מעכשיו לאו דוקא במעכשיו אלא בפודה בסתם נמי הוה כאילו אמר בפירוש מעכשיו ולישנא דרבא נקיט הרא"ש ז"ל והשתא לפ"ז במעכשיו א"נ פודה בסתם אין בנו פדוי אפילו איתנהו לאחר ל' ובאומר לאחר ל' יום ואיתנהו בנו פדוי. אבל באומר לאחר ל' יום וליתנהו פלוגתא דרב ושמואל והלכ' כשמואל דאין בנו פדוי ולפ"ז אין ספק בעשיות הפדיון שאין לעשותו לכתחילה ביום ו' אפילו באומר לאחר ל' יום דשמא יתעכלו המעות ואין בנו פדוי ותהי' הסעודה והברכה לבטלה וכן כתב מהר"אי והאריך ולפי סוגיא זו והיא גירסת התוספות והאור זרוע דהלכה כשמואל אפילו באומר לאחר ל' יום היכא דנתעכלו המעות אין בנו פדוי אין לעשות הפדיון ביום ו':
אכן צ"ע בסמ"ג שפסק בעשה בסי' קמ"ד כשמואל וז"ל אתמ' הפודה את בנו בתוך ל' רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי ומסקינן שם אעפ"י דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי הכא הלכה כשמואל ואעפ"כ כתב אחר כך וז"ל מי שפדה את בנו בתוך ל' יום ואפילו ביום ל' אם א"ל מעכשיו אין בנו פדוי ואם א"ל לאחר ל' יום בנו פדוי ואע"פ שנתעכלו המעות בתוך כך עכ"ל הרי לך דאף לגירס' התוספות דהלכ' כשמואל מ"מ באומר לאחר ל' יום פדוי ואפילו נתעכלו וא"כ יש תקנה בנ"ד לפדותו לכתחילה ביום ו' ולומר לכהן שיהיה פדוי לאחר ל' יום. אלא דדברי הסמ"ג הם תמוהים שהם סותרי' זה את זה לפי משמעות הסוגיא וכבר נשאל מהרי"ק בשורש צ"ו על זה אלא מיהו מה שהשיב ליישב דבריו אינו מתקבל כלל לפע"ד. וגם הרב מהרש"ל הקשה על ישובו ופירושו ע"ש ולא נחה דעתי בעני' אף במה שכתב מהרש"ל ליישב דעת הסמ"ג ולפרש דס"ל לסמ"ג דרב ושמואל בתרתי פליגי בסתם. ופליגי באומר לאחר ל' יום ותלמוד לא פסק כשמואל אלא בסתם ולא באומר והאריך לסעד סברתו ביפוים וכ"ז דרך רחוק מן הפשט וכ"ש לבנות עליו יסוד ופס"ד והקרוב אלינו לפ"ד הוא דקשה לי' להסמ"ג אמאי משבש ר' יודא לברייתא דאעפ"י דפודה בסתם לא מתוקמי דכ"ע מודו דאין בנו פדוי מיהו בלאחר ל' יום שפיר מתוקמ' לכ"ע וא"כ קשה אמאי לא מוקי' אליבא דשמואל בדלא נתעכלו וכדמוקי לה למתני' אליבא דשמואל לכן ס"ל לסמ"ג דמרב יהודא שמעינן דלית לי' פירושי דרבא דמפרש דבאומר לאחר ל' יום וליתנהו הוא דפליגי דליתא אלא כ"ע מודו דבנו פדוי אפילו ליתנהו כיון דאומר לאחר ל' יום ולא פליגי אלא בפודה בסתם והשתא לא הוה קשיא לשמואל מדתנן מת טעמא דמת וכו' ומההיא דבחזקת שלא מת וכו' דשמעינן מדווקא דבתוך ל' יום בנו פדוי דאיכא לאוקמי הך דווקא באומר לאחר ל' יום ומ"ה טעמא דמת אבל הך ברייתא דתני ליה תנא בהדיא הפודה את בנו בתוך ל' יום בנו פדוי מדקא מסתם ליה סתומי משמע דמיירי בפודה את בנו סתם ולהכי קא"ל רב יהודא שמואל אמר בפודה בסתם אין בנו פדוי ואח אמרת בנו פדוי תני אין בנו פדוי והשתא לפ"ז למאי דקיימא לן כשמואל בפודה בסתם אין בנו פדוי וכ"ש באומר מעכשיו. אבל באומר לאחר ל' יום בנו פדוי ואפילו נתעכלו בתוך כך והשתא לפ"ז נתיישב מה שכבר התפעלו הפלא ופלא לאיזה צורך קאמרינן תו בגמרא בתר הך דר"י ואף על גב דקיימא לן כרב באיסורי כו' הא אמרה חדא זימנא וכבר התחבט מהרי"ק בזה:
ולפע"ד נראה דהסברא שכתב הרב ביישובו לקושיא זו בפודה סתם יותר מסתברא לומר דבנו פדוי מבאומר מעכשיו ולאחר ל' יום הוא הפוכה דאדרבה יותר פדוי באומר מעכשיו ולאחר ל' יום מפודה בסתם דבאומר מעכשיו ולאחר ל' יום אין לו הבנה אחרת אלא מעכשיו אני נותן לך והפדיון יחול לאחר ל'. אבל אין לומר מעכשיו יחול הפדיון. דא"כ מאי ולאחר ל' יום וכן מוכח מלשון הטור שכתב וזה לשונו ואם נתנם לו ע"מ שיחול הפדיון לאחר ל' יום פדוי וכו' וכיון דקיימא לן דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"כ ה"ל כאלו אמר מעכשיו ולאחר ל' יום ואעפי"כ התם הוא דבנו פדוי אבל בפודה בסתם אין בנו פדוי אכן למאי דפרישי' נתיישב בטוב טעם הא דאיצטרך בגמרא למהדר ולמימר ואף על גב דקי"ל כרב באיסורי וכו' והוא דמאחר דר"י פליג אההיא דרבא וכדפרשינן אצטריך למיהדר ולמימר דר"י נמי פוסק דהלכה כשמואל דלא תימא דדוקא רבא דמוקי פלוגתייהו באומר לאחר ל' יום ובדליתנהו הוא ניהו דפסיק הלכה כשמואל אבל רב יוד' דפליג אדרבא ומוקי לפלוגתייהו בפודה בסתם פליג נמי עלי' בהא דלית הלכתא כשמואל אלא כרב באיסורי לכך איצטרך ליה למיהדר ולמימר דלרב יהודא נמי הלכתא כשמואל דלא פליג אדרבא בהא מילתא וק"ל:
והנה אחר שהתיישבו דברי הסמ"ג על נכון הי' ראוי לפסוק כמותו בנ"ד לפדותו ביום ו' ולומר לכהן שיחול הפדיון לאחר שלושים יום דהשתא אפילו נתעכלו המעות בנו פדוי אף לשמואל ותו דהלא הרמב"ם והרא"ש והטור פסקו בפירוש דבאומר לאחר ל' יום בנו פדוי אפילו נתעכלו המעות ולא הוו גרסי בגמרא ההוא ואע"ג דקי"ל כרב באיסורי וכו' וכן פסק בסמ"ק בסי' רמ"ד וכ"כ הר"ר ירוחם זצ"ל לאחר ל' יום בין ישנן למעות בין נתעכלו הוי פדוי וכך הסכימו רוב הפוסקים עכ"ל וכיון דכך היא דעת רוב הפוסקים היה ראוי לנהוג כמותם ולא כתוס' בפ' מרובה דף ע' בסוף דיבור המתחיל אמטלטלים דכפרים דכתבו בפשיטות דקי"ל כשמואל דפודה בנו בתוך ל' יום ונתעכלו המעות דאין בנו פדוי ואע"פ דהאור זרוע פסק ג"כ כוותיהו בטלה דעתייהו נגד כל הגאונים. ומיהו נלפע"ד דכל זה אינו אלא דיעבד אם כבר פדאוהו תוך ל' אבל לכתחילה כ"ע מודו דאין לפדותו תוך ל' ואפילו ביום ל' ואין לסמוך כלל על מה שאומר שיחול הפדיון לאחר ל' יום דסוף סוף כיון שאין עכשיו שעת פדיונו ואין מקום לסעודה וגם הברכות הן לבטלה כיון שלא חל הפדיון ולא דמי לנר חנוכה בע"ש שמדליקין מבע"י ומברכין כו' דמאחר דהגיע פלג המנחה ומתפללין ערבית וגם קורין ק"ש אע"פי שלא שקעה החמה יכולין לברך גם על נר חנוכה. ועוד שהם דולקות עד הלילה ולא פסיקו כלל משעה שבירך על הדלקתו ולא חיישי' שמא תכבה קודם הכנסת לילה. אבל בנ"ד שלא הגיע הזמן עד למחר ביום השבת וכבר הפסיקו קודם שיגיע הזמן איך יעלה על הדעת לברך עכשיו על מצוה שלא הגיע זמנה עד למחר:
מיהו נראה לפע"ד דמה ששנינו במשנה ומוכח בגמרא דאין לפדות הבן ביום ל' אלא לאחר ל' כדאיתא בערכין בשעתן ופדיון הבן לאחר ל' יום ומייתי לה בסוף פ"ק דבכורות וכ"כ הרמב"ם וז"ל מאימתי יתחייב בפדיון משעברו שלושים יום וכ"כ הסמ"ק להדיא וז"ל וצריך לפדותו ביום ל"א. ואם פדאו ביום ל' או קודם אינו פדוי. ל"ד ל"א אלא כל שעבר על הבן חדש שלם מעת לעת פודין אותו דהא טעמייהו דרבנן במשנה במת ביום ל' כיום שלפניו קאמר בגמרא דגמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה, אף הכא ומעלה וא"כ לא בעינן אלא ששלמו לבן חדש שלם דהיינו כ"ט י"ב תש"צג ואחר כך יתחייב בפדיון והא דנקט הסמ"ג ביום ל"א מלת' דפסיקא נקיט דאלו ביום ל' גופיה צריך לדקדק אם הוא מבן חדש ומעלה אם לאו. ושמה יטעה בחשבונו ולהכי עדיף טפי לפדותו ביום ל"א דלא אתי לידי טעות אבל בנ"ד דאיכא נפקותא אם לא נדקדק בכך דאז נצטרך לאחר הפדיון עד יום ל"ב שלו ולא נקיים מצוה מן המובחר וכדאמר רב ששת בספ"ק דבכורת דמשלושים יום ואילך עובר עליו אם לא פדאוהו צריך לדקדק אם הוא מבן חדש ומעלה ביום ו' שהוא יום ל' שלו והלכך נחזי אנן אם נולד הבן בתחילת ליל ה'. א"כ הוא מבן חדש ומעלה ביום ו' שעה אחד או שתים על היום. ואז פודין אותו ביום ו' ומברך הברכות ועושין הסעודה דכבר הגיע זמן חיוב פדיונו כיון שהוא מבן חדש ומעלה ואדרבא מצוה מן המובחר קעביד דאינו עובר על חיוב פדיונו כל עיקר. אבל אם נולד בסוף יום ה' דלא הגיע מבן חדש ומעלה עד יום השבת בשחרית אז אין פודין אותו אלא ביום א' שהוא יום ל"ב שלו דהלא ביום ו' אינו חייב בפדיון כל עיקר ואינו מקום לסעודה ולא לברכה כיון של הגיע הזמן ולפי שדבר זה שכתבתי חידוש הוא ולא נמצא בהדי' בפוסקי' המפורסמי' לא היה מלא לבי להורות לאחרים עד שמצאתי תהלה ושבח לאל ככה בספר יראים שחיבר הר"מ ממיץ שכתב וז"ל וצריך לפדותו ביום ל' ללידה וכו' וטעמא דכתיב מבן חדש תפדה והיינו ל' יום דכל חדש דבקרא בחדש לבנה מיירי דחדש משמע דבר המתחדש והיינו לבנה דכתיב החודש הזה לכם כזה ראה וקדש ואיזה דבר שלפעמים נראה ופעמים אינו נראה הוי אומר זו לבנה וכל חדש סתם ילמוד מן המפורש וכל חדש לבנה קבלה בידינו מר"ג דאינה פחותה מכ"ט יום ומחצה וב' ידות שעה וע"ג חלקי' וצריך שיהיה החדש שלם מעת לעת דאמרינן בנדה פ' יוצא דופן שבבן ובבת מעל"ע ואמרינן למאי הלכתא לערכין מבן חדש וכאשר אמרו חכמים מה בן חדש בערכין מעל"ע כך בן חדש דפדיון מעל"ע וטוב לך לאחר ולא להקדי'. דאם מאחר אינו מפסיד אלא שלא קיים מצוה מן המובחר שמצותו ביום ל' אבל קודם ל' אין בנו פדוי. דאתמר הפודה בתוך ל' רב אמר בנו פדוי. ושמואל אמר אין בנו פדוי ואסקינן אע"ג דאמרינן הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני והכא איסורי מ"מ הכא הלכתא כשמואל כו' הרי לך שכתב הרב דעיקר מצותו ביום ל' לאחר שהוא מבן חדש ומעלה. ובע"כ צ"ל דמה ששנינו פדיון הבן אחר ל' יום לאו דווקא אלא מלתא דפסיקת' נקיט דלאחר ל' כבר הוא מבן חדש ומעלה כדפי'. אבל אהנ"מ דזמן חיוב פדיונו הוא ביום ל' גופיה אם כבר הגיע מבן חדש ומעלה:
ועוד מבואר ומפורש בדבריו שכתב דטוב לאחר מלהקדי' דלא כמ"ש מהרש"ל דעדיף להקדים מלאחר דליתא והיינו מטעמא דפרישית דאע"פי שאומר שיחול פדיונו לאחר ל' יום. מכל מקום אין מקום לברכה כיון שעדיין לא הגיע זמן חיוב פדיונו. וגם אין מקום לסעודה. ועוד מפורש בדבריו דהלכה כשמואל דפודה סתם תוך ל' יום אין בנו פדוי אפילו דיעבד וכמ"ש הסמ"ג וה"ג. ומיהו באומר לאחר ל' יום הוי פדוי אפילו נתעכלו כדעת רוב הפוסקים ואע"ג דלא יצא ידי ברכה וסעודה שהיתה שלא בזמנה אין הסעודה והברכה מעכב בדיעבד וכ"ש היכא דאמר מעכשיו ולאחר ל' יום דהוי לישנא מעלי' טפי. ודלא כמ"ש מהר"של דהוה לישנא גרוע טפי דליתא וכדפי' לעיל וכן מוכח מלשון פירש"י ספ"ק דבכורת אהא דרבא דאמר כ"ע מעכשיו כו' דמייתי התם ז"ל כי פליגי היכא דאמר מעכשיו אני נותן מעות והפדיון לא יחול עד לאחר ל' עכ"ל אלמא דהאי לישנא מעלי' טפי וכן העתיק מהר"של גופיה ע"ש קובץ אחד. המסקנא דאין פודין לכתחילה תוך ל' יום אפילו באומר מעכשיו ולאחר ל'. א"נ באומר לאחר ל' יום גרידה ואפילו ביום ל' גופיה אעפ"י דהוא מבן חדש ומעלה אין פודין לכתחילה ובדעבד פדוי אפילו פדאוהו בתוך ל' באומר מעכשיו ולאחר ל' א"נ לאחר ל' גרידה ואע"פי שלא יצא ידי חובתו בברכות ובסעודה אינו מעכב. ובפודה בסתם אפילו דיעבד אין בנו פדוי ואפילו ביום ל' אם אינו מבן חדש ומעלה והיכא דנולד ביום ה' דחל ל"א שלו ביום השבת חזינן אם נולד בליל ה' אז פודין אותו לכתחילה ביום ו' שהוא יום ל' שלו בשעה שכבר הגיע מבן חדש ומעלה. אבל נולד ביום ה' דלא הגיע למבן חדש ומעלה עד יום השבת עצמו אז אין פודין אותו ביום ו' אלא ביום א' שהוא יום ל"ב שלו הנלע"ד דין אמת וישר כתבתי ותתמתי שמי הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |