שו"ת הב"ח (הישנות)/קטו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
קמח שבשק ובאו העכברים ונשכו בכמה מקומות בשק ונראה לעין שאכלו גם מן הקמח מה דינו של אותו קמח בפסח:
תשובה בפ' כל שעה תנן לא ילעוס אדם חיטין ויתן על מכתו בפסח מפני שמחמיצות בסמ"ק סימן רי"ט כתב בהגה"ה וז"ל בהרבה מקומות נוהגים לברור החיטים של פסח מאכילת העכברים ויש רוצים להתיר משום דהוי כמו מי פירות. מיהו קשה לדבריהם דהא דתנן לא ילעוס וכו' אלמא לא חשיב לחלוחית הפה מי פירות ומסתמא ה"ה לאכילת עכברים דאין להקל בלא ראייה וכו' ועוד דמי פירות משמע דווקא מי פירו' קאמר אין מחמיץ כי אם מים ועוד יש חששא טפי גבי אכילת עכבר לפי שאחר כך מערבים בו מים בשעת לישה דהא דאין מחמיצין היינו דווקא מי פירות לבדן בלא תערובת מים כדפירש ר"ת בפ' כל שעה ע"כ והנה במ"ש ומסתמא ה"ה לאכילת עכבר דאין להקל בלא ראייה. נראה דאין זה ראייה דאדרבה מסתברא כיון שהזכירו לא ילעוס אדם כו' משמע שאינו אסור אלא באדם הלועס אבל בנשיכת העכברים אין לחוש משום חימוץ דאל"כ לא מצינו שום חיטי' שיה' מותרים בפסח שאין לך כל מגורה ומגורה שלא יאכלו ממנו העכברים. ועוד אפילו תאמר שהליחו' פה מהעכברים הביאו לידי חימוץ כליעוס אדם מ"מ אנו רואים שאין מתבקעים אפילו ע"פ נשיכת אדם כמר עוקב' שכתב שאינן מבוקעין כדעת שמואל. ואפילו אדם בכיוצא בזה הנמשך בגרגיר בשיניו אין בזה משום חמץ שכיוצא בזה אינו בא לידי חימוץ בעולם גם מ"ש ועוד מי פירות משמע כו' נראה דאינו הוכחה דאדרבה לרבותא קאמר מי פירות דאפילו בכה"ג אינו מחמיץ כ"ש בנשיכה בעלמא ומה שהקשה עוד לפי שמערבין אחר כך מים וכו' בהא ודאי איכא למימר דדעת המתירין לומר דמאחר דקודם שנטחנו החיטין ה"ל כמו מי פירות ואין בהם איסור ואעפ"י שאחר כך מערבין בו מים בשעת לישה לית לן בה דכבר נתבטלו הנשוכין בשעת טחינה דקמח ה"ל כמו לח בלח כדעת הסמ"ג ושוב אינו חוזר וניעור גם הטור התיר בחיטין מטעם אחר וז"ל ונראה שאין לחוש לזה כלל דחששה רחוקה היא זו לומר שתחמוץ חטה קשה במעט רוק שבפי העכבר דאפילו לתיתי שרי בגמרא אלא שהחמרו הגאונים לאוסרה ועוד אפילו אם יש בהם נשוכים אינו אלא אחד מאלף ומתבטלין הן כשטוחנן ואין כאן מבטלין איסור לכתחילה שאינו טוחין כדי לבטלה עכ"ל ובמרדכי הארוך בשם ראבי"ה בדין חיטין שנפל עליהם דלף כתב ואין כאן משום מבטלין איסור לכתחילה דאכתי לא חל הפסח ע"כ ומינה נוכל ללמוד דה"ה בחיטין שנשכו מהן העכברים אין בו משום מבטלי איסור לכתחילה ואם יש ס' מן ההיתר כנגד הנשכים אין צריך לבררם ועיין בתרומת הדשן סי' קי"ד ומעתה נאמר דכל אלו טעמי' שאמרו להתיר בחיטין אינן שייכין בקמח שאכלו ממנו העכברים דמאחר דהקמח הוא רך ואפשר שלעסו העכברים דאינו דומה לחיטים שנשכו העכברים מצד אחד ומשאיר את השאר אבל הקמח הוא דק דק ונתערב ליחות פה העכבר בקמח ונתחמץ מיד וג"כ אין שייך כאן שום ביטול שהרי אם נתחמץ קצת מן הקמח כבר נתייבש ומתפרך ומתערב עם השאר ואסור לאכול בפסח אפלו אם נעשה קמח קודם הפסח כמ"ש הר"י א"ז על שק של פסח שנפל לטיט במרדכי בפ' כל שעה ואפילו לדעת המתירין משום דה"ל מי פירות מ"מ בשעת לישה מערבים בו מים ואין כאן היתר בביטול כמו בחיטין כדפרש"י ודווקא להשהותה מותר לא שינהל הקמח, כמ"ש הר"י א"ז שם אכן יש קצת לחלק ולומר שיש היתר יותר בקמח מבחיטין משום דבחיטה במקום שנשך העכבר בשיניו בודאי נדבק שם ליחות הפה אבל בקמח מי יימר דנדבק ליחות הפה בקמח הנשאר ואדרבה הסברה נותנת שהקמח נדבק בליחות הפה שבפי העכברים ונשאר בפיו ולא נפל ממנו לקמח הנשאר ואחזוקי איסור לא מחזיקינן לומר שנפל מפי העכבר בשעת אכילה כדתנן במסכת פרה לעניין שתייה דכל העופות פסולין במי חטאת חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת ופירש"י דשאר עופות אינם מוצצת אלא מגביהים פיהם לאחר שלקטו מן המים והמים נופלים מפיהם וכולי וה"ה שאר בהמות וחיות כן דרכן חוץ מן היונה דשמא דווקא לענין שתייה כן דרכן אגב דצלול אבל לא בענין אכילה ויש להביא ראייה ממ"ש הרוקח בסימן רפ"ה ומביאו המרדכי בפ' אלו עוברים דהנותן שעורים לסוסים ומצא ריר בשעורים הנשארים חייב לבערן שמחמיץ כדתנן לא ילעוס הנה משמע שדווקא במוצא ריר אבל באינו מוציא ריר לא מחזיקינן איסור שהיה עליהם ריר ואע"פ שמדברי מהר"י ווייל במדרשות נראה שמחמיר אף כשאינו מוציא ריר שהרי כתב בסתמא שלא ישייר מידי בתוך האיבוס נראה שאין זה מן הדין אלא חומרא בעלמא הוא וזהירות יתירה על צד היותר טוב אבל כפי הדין אין איסור אלא כשמוציא ריר וכ"כ גם הטור והנה נראה דכ"ש הוא שלא להחזיק איסור שנשאר שום ליחות בקמח הנשאר דאנו בסוסים שדדכן בכך להוציא ריר בשעת אכילה לא מחמרינן כ"ש בליחות פה העכברים דמיעט הוא כמ"ש הטור ולפ"ז אפילו אם היה המעשה תוך הפסח מותר להשהותו עד אחר הפסח דלא מחזיקינן איסור מאחר שאינה ידועה שנשאר שום ליחות בקמח הנשאר ואין לתמוה על שכתב לאסור באכילה ולהתיר בהנאה להשהותו דכבר האריך בזה מהרא"י בת"ה סי' קי"ג דדווקא היכא דאיכ' דררא דחמץ לא מפלגינן אסור הנאה מאסור אכילה אבל היכי דליכא דררא דחמץ מפלגינן וה"ה בנדון דידן ליכא דרר' דחמץ דמי יימר שנשתייר בקמח שום ליחות כדכתיב' ויראה להביא ראיה מדברי רב נטרונאי שהשיב על ששאלוהו על העושין יין צמוקים ושותין אותן במים פעמים מוצאים בהם ב' או ג' חיטין אם מותר לשתותו אם נעשה קודם הפסח והשיב ודאי אסור לשתותו בפסח. אבל לבערו אם יודע שנסחט מן החיטין חמץ לתוך מי הצמוקין צריכים אתם לבערו ואם אין ידוע אין צריך לבערו ע"כ והנה לפי דעתו שסובר דחמץ שנתבטל קודם הפסח בס' חוזר וניעור וכאלו נתערב בפסח דמי וכדעת הרמב"ם ורשב"א דמשום זה אם יודע שנסחט מן החיטין חמץ לתוכו צריך לבערו אעפי"כ התיר להשהותן אם אינו ידועה אע"ג שאסור באכילה אפילו אם אינו ידועה ממילא לדידן נמי היכא שאינו ידועה הוא תוך הפסח מותר להשהותן אעפ"י שאסור באכילה והיינו טעמא מאחר דבאכילה איסור כרת איכא אע"פ שאינו ידועה חיישינן שמא יאכל חמץ משא"כ באיסור שהיי' דאינו אלא לאו מאחר שאינו ידוע לא אחמירו ביה רבנן כולי האי דליכא כאן דרר' דחמץ וכמ"ש מהרא"י בענין קטנים דאסור באכילה ומותר להשהותו. המסקנה דאם נראה לעין שהיה נשאר שום לחלוחית בקמח הנשאר אם נעשה קודם הפסח יש לנהל הקמח ומותר להשהותו ואם הוא תוך הפסח אסור להשהותו דמאחר דנתייבש ומפרך נתערב ואין מועיל הניהול אבל אם אינו נראה לעין שהיה שם לחלוחית ושמא לא נדבק שום חמץ בקמח אז בין אם נעשה תוך הפסח או קודם הפסח מותר לשהותו מאחר שאינה ידועה אבל לאכילה אסור אפילו אינו ידועה ואפי' קודם הפסח מאחר דנתייבש כו' ומותר להשהותו וא"צ שום ניהול בין קודם הפסח בין בפסח עצמו מאחר דליכא דררא דחמץ נ"ל נאום הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |