שו"ת הב"ח (הישנות)/קטז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מי ששכח כלי סעודה בבית הגוי כגון סכין וקערה ושהו כחצי יום או יותר או פחות:
תשובה גרסינן בסוף ע"ז רבא כי הוה שדר גולפי להרפני' כו' וע"ש ברש"י הרי מבואר מלשון רש"י דאפי' לא הניח הכלי ביד גוי אלא לפי שעה גזרו ביה רבנן ואסור הכלי כיין עצמו שהוסיף רש"י וכתב כיין עצמו כדי להורת דלא נפרש דהא דגזרו ביה רבנן היינו דווקא לחוש ביה לכתחילה אבל בדיעבד אין הכל נאסור זה אינו אלא דינו כיין עצמו שהניח ביד גוי לפי שעה דנאסר ולכן כתב בטעמו ר"ל דין זה כי היכי דלא ליתי לשהויי ביד גוי כלומר דאעפ"י דמסתברא שלא לאסור כהניח ביד גוי לפי שעה שהרי אע"פי שנתן לתוכו יין לפי שעה לא נאסר הכלי מאחר שאינו בולע לפי שעה בצונן אפי' הכי אוסרו כי היכי דלא ליתי לשהויי' ביד גוי שאז נאסר מן הדין וזהו פירש למה שאמר רבא גזרו ביה רבנן כלומר גזרו לפי שעה אטו היכי דלשהוי' ומוכח ג"כ דלפי פירש"י יאסר הכלי בדיעבד כשהניח לפי שעה דאל"כ מאי אהני לי' הא דגזרו רבנן כי היכי דלא ליתי לשהוי' הא ודאי מאחר שלא נאסר הכלי בדיעבד אתי להניחו לפי שעה ביד גוי דמאחר שלא נאסר לא ליחוש לגזר' דרבנן וכך כתב הטור בי"ד סי' קל"ו השולח כלי ביד גוי צריך להחתימו שכל כלי ששהה ביד גוי אפי' שעה אחת צריך הכשר כפי ההכשר שצריך אלו היה ישן בבית הגוי ובא לקנותו ממנו כו' וכ"כ רבינו ירוחם בני"ז ח"ב וז"ל כלי שמכניסו לקיום אפי' לא שהה ביד גוי כי אם זמן מועט גזרו ביה רבנן שמא ישהנו זמן מרובה ואין להפקידה ואין לשלחה ביד גוי בלא חותם ודי בחותם אחד שיעשיהו בענין שיכיר אם נשתמש בו גוי ולהפכן על פיהן ולחתום בשוליהן ואי לא יחתום צריך טהרת כל אחד לפי דינו כמו שאכתוב בח"ג פשוט עכ"ל ומעתה מבואר שכלי הסעודה דבר שנשתמשו בחמין נאסר מן הדין בהניח ביד גוי לפי שעה כמו כלי יין שמכניסו לקיום כשהשהה אותם ביד גוי זמן מרובה דנאסרו מן הדין כיון שבולע בזמן מרובה וה"ה לכלי שמשתמשין בחמין שבולע מיד מן החמין שמשתמשי' בהן ונאסרין אעפ"י שלא הניחם ביד גוי רק זמן מועט ולא מצינו שום חולק על דין זה אלא אדרבה משמע מדברי התוספ' והאגודה והמרדכי שם וכן בסה"ת סי' קפ"ה ובסמ"ע סי' קמ"ח דף נ' ע"ג לאיסור שהרי כתבו דמההיא דרבא דסחיף אפומייהו כו' שמעינן דהשולח חביות ריקנית בבית הגוי לתקנן או שולח אותם לחבירו מעיר לעיר ע"י גוי שהם צריכים חותם או לכתוב בתוכן באבן רכה או בדבר אחר כדי שיהא ניכר אם הגוי נתן לתוכו יין ואח"כ כתבו ומיהו י"ל הני חביות שלהם שהם קטנים ונוחין לתת בהם יין ולערותן אבל חביות שלנו גדולים הם נראה דבזמן מועט אין לחוש שמא נתן בהם יין ועירן ומ"מ נכון להחמיר ולהחתים בכל היכולת ע"כ וכה"ג כתב הסמ"ג בסי' רצ"ג הרי לך שדווקא בחביות גדולים שלנו שאין רגילות שישתמש בהן גוי לשעה אין לחוש שמא נתן בהם יין ועירן אבל בשאר כלים שלנו חיישינן שמא השתמש בהם בחמין ונאסרו כך משמע בפשיטות לשון סה"ת והמרדכי שכתבו אבל חביות שלנו גדולים הם נראה דבזמן מועט אין לחוש אלמא דבקטני' יש לחוש ומכיון שנתן בהם ועירן הרי נאסרו ואעפ"י ששאר הגאונים לא כתבו לשון זה מ"מ מבואר מדבריהם שכוונה אחת להם אמנם יש להקשות ע"ז ממרדכי דפ' אין מעמידין שכתב אהא דקאמר בגמר' שם אמר רב ששת האי מישחא שליקא דארמאי אסור א"ר ספר' למאי ניחוש לה אי משום איערובי מסרח סרי' אי משום בישולי גוים נאכל הוא כמות שהוא חי אי משום געולי גוים נותן טעם לפגם הוא ומותר וכתב המרדכי ע"ז פירוש משום דסתם כלים של גוים אינם בני יומן והכי קי"ל וכן משמע גבי קורט של חלתית דמפסקינן לי' בסכין וקאמר אע"ג דנ"ט לפגם הוא כו' אלמה דסתם כלי' של גוים אינן בנ"י ואין להקשות אמאי תלינן לקולא והא ספק דאורייתא היא. וי"ל דהוי ס"ס:
ספק אם נשתמשו בו היום. ואת"ל נשתמשו שמא בדבר שהוא פוגם נשתמשו ולפי זה כשמוליכ' הסכיני' להשחיזן בבית האומן ומחזירן בו ביום ליכא האי טעמא דס"ס משום דבו ביום החזירן א"כ אם נשתמשו בה היינו בו ביום בודאי וליכא למימר ספק משום דלא נשתמש בו כלל דודאי רגיל להשתמש בו כיון דאין ישראל עומד על גביו והלכך צריך להגעילו וכן אומר ר"ת דצריך שילך הישראל להשחזה והוה מחמיר בהם יותר מבכלי גוי עצמם ודווקא כשהניחם חצי יום בבית הגוי או יותר אבל לפי שעה לא. מיהו אותם סכיני' שמוליכי' העבדים גוי' שבבית ישראל אנה ואנה אותם יש להתיר מכח ס"ס בסתם כלי גוים מ"מ נכון להחמיר וכן יש להזהיר שלא להניח קדרה וקערה בבית הגוי ואפי' מקצת היום וכשישראל נותן לגוי תבשיל בקדרה או בקערה להוליכו בביתו של גוי יזהירנו הישראל שלא ידיח הקערה. אך יש להניח בה קצת משיורי התבשיל וכן שיביאנו בו ביום עכ"ל וכתב עוד נשאל לה"ר ר' שמואל מבונבור"ק על ישראל שאפה בבית הגוי ושכח היורה שחיממו בה חמין בבית הגוי עד למחרתו. והשיב נ"ל אע"ג דתנן במסכת דמאי ומייתו לה בפ' קמא דבכורו' המפקיד פירותיו אצל הגוי כו' ותנן במסכת טהרו' המפקיד פירותיו אצל גוי ה"ה בפירותיו המפקיד אצל ע"ה טמאין כו' וכ"ש אצל הגוי שי"ל שנשתמש בהן. ומיהו י"ל שאני התם שיש חששת מגע אבל לא לגבי איסור. אבל העמיד היורה בחזקתה ונאמר לא נשתמש בו איסו' ועוד דאפי' נשתמש ה"ל פוגמה שאינה ב"י וסתם כלי עובדי כוכבים ומזלות מחזיקי להו בהכי כדברי ר"ת וה"ל ספק איסורא דרבנן ולקולא עכ"ל הנה מבואר לכאורה ממ"ש אבל לפי שעה לא דבהניח הסכין לפ"ש ביד עובדי כוכבים ומזלות לא חיישינן ליה כלל דשמא השתמש בו העובדי כוכבים ומזלות דסתמ' דמילת' בשעה מועטת שהניח אצל העובדי כוכבים ומזלות לא ישתמש בו העובדי כוכבים ומזלות דמרתת ואמר השת' אתי ישראל וחזי ליה משא"כ כשהניח אצל הגוי כחצי יום או יותר דלא מירתת ואמר כיון דלא אתי ישראל עד השתא שכחו. או לא יבא עד ליום מחר או ליום אחר וכ"כ בא"ו הארוך וז"ל ומסיק עי' שם במרדכי אם הניח הסכין או הקערה לפי שעה אין לחוש ע"כ והיינו אפי' בביתו דמרתת עכ"ל א"ו הארוך. וא"כ יקשה למ"ש למעלה מפירש"י בפ' השוכר ומטור י"ד ורבינו ירוחם והא"ו הארוך כתב לחלק דדווקא פשט להו מחוץ לעיר דלא מירתת אסור אבל מבית לבית דמירתת מותר לשלחו אפילו לכתחילה שלפי שעה אין לחוש כו' ואין דבריו נראין דהא מלשון כל המפרשי' שכתבתי למעלה משמע להדי' שאין לחלק בזה עיין עליהם אמנם נראה לומר שדעת המרדכי אינו כמו שנראה לכאורה כדלעיל שהרי יש לדקדק כמ"ש והלכך צריך להגעילה. מאי והלכך הלא אעפ"י שנאמר דספק א"ל נשתמש בו כלל מכל מקום ה"ל ספק ספקא כמו סתם כלים של גוים לכתחילה אסור להשתמש בהם וצריך להגעילה. וגם קשה במ"ש והיה מחמיר בהם יותר מבכלי גוים עצמ' דמאי יותר ועוד מדברי אלה משמע שגם בכלי גוי' יש להחמיר ואחר כך פי' אותם יש להתיר מטעם ס"ס בסת' כלים של גוים משמע דבסתם כלים של גוים אין להתיר אלא דעת המרדכי כך היא דתחילה כתב דליכא ספק לא נשתמש בו כלל אלא בודאי נשתמשו בו. ואם כן ליכא השתא אלא חדא ספיקא שמא בדבר שהוא פוג' נשתמש בו שמא בדבר שמשביח נשתמש בו וממילא אם נשתמש בו הישראל בו ביום נאסר המאכל אף בדעבד ואם כלי חרס הוא צריך שבירה דאין אלא חדא ספיקא בדאוריית' ולחומר' וגם אעפ"י שלא השתמש בו ישראל עד שישהנו מע"ל צריך להגעילו דהא כיון דמחזקינן ליה דודאי נשתמש בו א"כ מידי נ"ט לפגם לא נפקא וכל נ"ט לפגם אסור להשתמש בו לכתחילה עד שיגעלנו ואם כלי חרס צריך שבירה אבל אם היינו מחזיקים אותו בספק נשתמש הרי אם ישהנו הישראל מע"לע דהוי נ"ט לפגם אין צריך כלל להגעילו דהא כיון אף שנשתמש בו ה"ל פגומה ופגומה ה"ל איסור דרבנן והרי ספק נשתמש בו כלל וה"ל ספק באיסור דרבנן ולקולא. וע"ז אמר וכן אומר ר"ת דצריך שילך הישראל להשחזה כלומר דאין לסמוך על דבר זה לומר שהוא ספק נשתמש וכיון שישהנו הישראל מעל"ע מותר בלא הגעלה זה אינו אלא מאחר שמחזיקים ליה בודאי נשממש הרי צריך להגעילו עכ"פ ולכך צריך שילך הישראל להשחזה והי' מחמיר בהן יותר מבכלי עובדי כוכבים ומזלות עצמן כלומר שאם לא הלך הישראל להשחזה ולקחו בו ביום והשתמש בו מיד היה מחמיר לומר שנאסר המאכל ואם היתה כלי חרס היה צריך שבירה ואף על פי שבסת' כלי עובדי כוכבים ומזלות לא אסרינן המאכל בדיעבד שאני התם דה"ל ס"ס אבל הכא מאחר שמחזיקי' ליה בודאי נשתמש בו אם כן ליכא ס"ס אלא חד ספק שמא נשתמש בו בדבר שהוא פוגם וה"ל ספק בדאוריית' ואזלינן לחומר' וע"ז כתב ודוק' כשהניח חצי יום וכו' אבל לפ"ש לא כלומר דדווקא כשהניחם חצי יום אז מחזיקינן ליה בודאי השתמש דמכל מקום מידי ספק לא נפק וה"ל כסתם כלים של עובדי כוכבים ומזלות דאית בהן ס"ס דהשתא ודאי אם הניחם לפ"ש ולקחן אסור להשתמש בהן לכתחילה בו ביום א"ל יגעול. ואם השתמש בהם מותר התבשיל בדיעבד אבל אם ישהנו הישראל מעל"ע בלי תשמיש אז מותר להשתמש בו אף לכתחילה דהא כיון דמחזיקינן ליה בספק נשתמש ה"ל ספק איסור' דרבנן ולקולא וע"ז כתב מיהו אותם סכיני' שמוליכי' העבדים וכו' כלומר שאף על פי שמוליכי' אותם בחצי היום או יותר מכל מקום לא מחזקינן ליה בודאי השתמש באיסור אלא בספק השתמש ואותם יש להתיר בדיעבד אם נתשמש מכח ס"ס בסתם כלי עובדי כוכבים ומזלות. כלומר מאחר שיש בהן ס"ס יש להתיר בדיעבד אם נשתמש בהן בו ביום אבל לכתחילה לא ויש במשמע לשונו גם כן שיש להתיר אפי' לכתחילה מכח ס"ס שיש בהם כשלא נשתמש בהם אלא אחר שנשתהה מעת לעת ביד ישראל דה"ל ספק באיסור דרבנן ולקולא. וע"ז כתב ומכל מקום נכון להחמיר כלומר שלא להתיר בהם לכתחילה בשום פנים אף אם נשתהו ביד ישראל מעל"ע כדי שיהא נזהרים לכתחילה לשמרם שלא יוליכם העבדים אנה ואנה ואחר כך כתב וכן יש להזהיר שלא להניח קדרות כו' ואפי' מקצת היום כלומר אפי' להניח ביד עובדי כוכבים ומזלות לפ"ש על סמך שישהנו מעל"ע ולהתירן לכתחילה יש ליזהר שלא לעשות כן ומלשון וכן יש ליזהר משמע לי שאם לא נזהרו בזה אין להשתמש בהם לכתחילה אף אם ישהנו מעל"ע כמו סכיני' שמוליכים העבדים שכתב עליהם ומ"מ נכון להחמיר וכדפירש"י דאל"כ לא הוה צריך לאשמועינן דלכתחילה אין להשהות ביד עובדי כוכבים ומזלות כלים בלא סימן אפי' שעה מועטים דזיל קרי בי רב הוא וגם לשון וכן משמע השוה לחלוק' שכתב תחילה. ומ"מ יש לדחוק דלשון וכן אפשר לפרש כמו ועוד כאלו אמר גם בזה יש ליזהר ביותר לכתחילה ואינו שוה לחלוקה שכתב תחילה. סוף דבר דעת המרדכי דשורת הדין אם נשתהו ביד עובדי כוכבים ומזלות כחצי יום או יותר מחזיקים להו בודאי נשתמש בהן ואם נשתמש בהן הישראל בו ביום לאסור המאכל אף בדעביד ואם נשתמש בהן לאחר שנשתהה בידו מעת לעת מותר בדעביד כשאר כלי עובדי כוכבים ומזלות ומשמע להדיא מדבריו שאם נשתהה ביד עובדי כוכבים ומזלות יום או יומים דכ"ש דמחזיקי להו בודאי נשתמש ודינן כשאר כלי עובדי כוכבים ומזלות שלכתחילה אסור להשתמש בהם אבל בדעביד מותר התבשיל אף אם לא נשתהו ביד ישראל מעת לעת דהא מאחר שנשתהו ביד העובדי כוכבים ומזלות מעל"ע מחזיקים להו כאינן ב"י ודלא כהר"ר שמואל מבונבר"ק דמתיר אפי' בנשתהה ביד עובדי כוכבים ומזלות מע"ל וטעמו משום דה"ל ספק באיסורא דרבנן לכתחילה דספק אם נשתמש בהם כו' דאינו אלא מחזיקים להו בודאי נשתמש ומה שהביאו הר"ר שמואל מבונבר"ק ראי' לדבריו שהעמיד היורה על חזקתו נראה שאין כוונתו שמטעם זה לבד יהא היורה מותר דהא אפי' לגבי רובה לא עדיף חזקה כדאי' בפ' ב' דיבמות רישא חזקה ליבום ורובה לשוק וחזקה לא עדיפה מרובה כ"ש הכא דרגילות הוא שישתמש בהן הגוי לשעה ועדיף מרובה והנראה בעיני שדעת הרב להביא ראי' שלא נאמר דמחזיקינן לי' בודאי נשתמש מאחר שרגילות להשתמש כו' דהא מכיון דאיכ' למימר נמי העמד היורה על חזקת' א"כ מידי ספק לא נפק וכיון דה"ל נמי פגומה ה"ל ספק באיסורא דרבנן ולקולא אבל גם בזה דבדי ר"ת והמרדכי נראין דכיון דרגיל להשתמש בהן מחזיקינן ליה בודאי השתמש וכמו שמשמע מפשט הגמר' ר"פ השוכר ומפירש"י ודעימי' דלעיל וג"ז לפי מ"ש בפי' המרדכי לא יקשה כלל ממ"ש בשם ר"ת אבל לפ"ש לא אפי' ה"ה ודעימי' דלעיל משום די"ל דגם רש"י ס"ל שבנשתהו לפי שעה לא הוי אלא ספק נשתמש בו וכדעת ר"ת והמרדכי דהשתא מ"ש דבנשתהו לפ"ש צריך הכשר היינו דווקא כשרוצין להשתמש בו ביום דה"ל ס"ס כשאר כלי גוים אבל בנשתהו ביד ישראל מע"לע ה"ל ספק באיסורא דרבנן וא"צ הכשר אלא נראה מבואר שר"ת והמרדכי חולק על פרש"י והטור ורב"י וס"ל כמו שכתב הר"ן. ומ"מ פשט דברי רש"י ודעימי' לא משמע כהר"ן בפ' השוכר וז"ל וכתב הרא"ה בשם רבו הרמב"ן דכי אמרי' אפי' לפי שעה גזרו בי' רבנן היינו לחוש לכתחילה וכן אם בידוע שנתן לתוכו יין אפי' לפ"ש אבל היכא שעבר ומסרה ביד גוי בלא חותם ולא עמדה בידו אלא לפ"ש כיון דלא ידעינן בודאי דרמא ביה חמרא ואפי' אם איתא דרמא ביה חמרא לא מתסר אלא משום גזירה בעלמא מקילין בספיקא דסגי ליה בהדחה עכ"ל שיראה שכיון לדעת ר"ת שבמרדכי דבהניח לפ"ש לא מחזיקינן לי' בודאי נשתמש וסגי ליה בהדחה ומ"מ בנדון דידן שהניח כלי סעודה שתשמישין בחמין אעפ"י דמקילן בספק דידהו שלא לאסור בדעביד מ"מ אסור לכתחילה להשתמש בהם שהרי אף בכלי יין מסיק דמקילין בספיק' דסגי ליה בהדחה וכיון דהכא לא שייך הדחה מספיקא אסור להשתמש בהן לכתחילה אפי' בהניחם לפ"ש אמנם יראה דדווק' כשרוצה להשתמש בו ביום אבל כשמשהה אותם מעל"ע אז מותר אף לכתחילה דה"ל ספק בדרבנן ולקולא כדעיל שבזה מודה הרא"ה וכבר העתיק הרב ב"י בי"ד סוף סי' קכ"ב דברי הרא"ה בזה וז"ל כתב בא"ח בשם הרא"ה קדרה או קערה שלנו שעמדו בבית הגוי בלא סימן ומשהה אותם מותר עכ"ל ונ"ל פשוט שלא דיבר הרא"ה ז"ל אלא כששהו לפ"ש השת' מחזיקינין ליה בספק נשתמש בהם ומכיון שמשהה אותם מלע"ע דה"ל פגומה אסורה מדרבנן ה"ל ספק באיסורא דרבנן ולקולא אבל בנשתהו ביד גוים יום או יומים או יותר מחזיקינן ליה בודאי נשתמש בו וה"ל כשאר כלי של גוים שבתחילה אסורים ובדיעבד מותר התבשיל בהם דמחזיקינן להו באינן ב"י וכך משמע להדי' דברי הרא"ה בשם הרמב"ן שכתב הר"ן לעיל שהרי כתב אבל אי היכא שעבר ומסרה ביד גוי בלא חותם ולא עמדה בידו אלא לפ"ש כיון כו' הרי מבואר דתלי טעמא דהתיר' כיון שלא עמדה אלא לפ"ש אז מחזיקינן ליה בספק נשתמש ולפיכך כתב אח"כ כיון דלא ידעינן בודאי דרמא בה חמרא כו' משמע אבל עמדה בידו יום או יומים מחזיקינן ליה בודאי נשתמש ודו"ק ומעתה מבואר דמה שכתב מהר"מ איסרליש בתחילת כלל נ"ט לפרש דברי הרא"ה שכתב דסגי ליה בשהיי' דלא מיירי אלא כשלא החזירנו בו ביום דאז הוי כשאר כלי גוים ואיכא בהן ס"ס ע"כ התירם ע"י שהיי' מעל"ע אבל אם מחזירם בו ביום שאז נאסרו בודאי אפי' בדיעבד יש לאוסרם וכן לא מהני להו שהיי' הואיל ונאסרו פעם אחת ע"כ שלא בדקדק כ"כ אלא אדרבה דברי הרא"ה אי אפשר לפרש אלא כשהחזירם בו ביום אבל כשלא החזירם בו ביום הרי מחזיקינן להו בוודאי נשתמש ומה מועיל עוד שהיי' ביד ישראל להתיר הכלים לכתחלה דהא כיון דהוי כשאר כלי גוים ואיכא בהן ס"ס אסורי' לעולם לכתחילה ואם באת לומר דמחזיקן להו בספק נשתמש אעפ"י שנשתהו ביד הגוי יום או יומים או יותר וא"כ ה"ל ספק נשתמש באיסורא דרבנן ולקולא א"כ אין צריך כלל בשהיי' מעל"ע ביד הישראל דהא כבר נשתהו ביד גוי מעל"ע ואף אם נשתמש בהם הגוי מחזיקינן ליה באינן בנ"י וכיון שג"כ ספק אם נשתמש בהם ה"ל ספק בדרבנן ולקולא ומ"ש עוד מהד"מ איסרליש מיהו נראה לענין דינו דבדיעבד שרי דהא אינו ברור שנשתמש בה גוי ואף על גב דרגילות להשתמש בהו אינו יוצא מידי ספק ועדיפי מכלי גוי כו' זהו סברת הר"ש מבונבר"ק להשתמש בהו כדלעיל אבל מאחר שמבואר לפי דעת ר"ת והרא"ה בשם הרמב"ן כפי הפירש האמיתי שכתבתי דלדעתם אם לקחו הישראל בו ביום והשתמש הישראל בו ביום אסור התבשיל כן עיקר וכ"ש שלדעת רש"י והטור ורבינו ירוחם אסור אף לאחר שנשתהו ביד ישראל לכל הפחות להשתמש בו לכתחילה ומ"ש מהר"מא לפרש דברי ר"ת שבמרדכי שכתב שהחמיר בהו יותר מכלי גוים דהיינו שיש לחוש בהם לכתחילה יותר מכלי גוים דחמירי טפי אבל בדיעבד לא מחזיקינן דצריך לשבור הקדירה או לאסור התבשיל שנשתמש בהן ע"כ אינו נכון כלל דמאי שייך לומר שלכתחילה יש לחוש יותר הלא כמו שבכלי גוים אסור לכתחילה כך בהם אוסר לכתחילה ומאי יותר אלא העיקר שאף בדיעבד אסור מאחר שלקחו בו ביום והשתמש בו ביום המסקנא דכלי סעודה דבר שתשמישו בחמין ביד גוי יום או יומים או יותר דינן כשאר כלי גוים וצריך הגעלה ואם כלי חרס צריך שבירה ואם השתמש בו בדיעבד לא נאסר המאכל ודלא כהר"ש מבונבור"ק שמקיל להתיר בזה אף לכתחילה דיחיד הוא נגד כל הגאונים בדבר זה ודלא כמו שהבין הב"י דר"ת ומרדכי והר"ש מבונבר"ק שווין בדבר זה ולא דק כפי הנראה לפע"ד ואם לא שהה ביד גוי אלא כחצי יום וישראל לקחו ממנו והשתמש בו ביום נאסר המאכל אף בדיעבד אבל אם נשתהו בידו מעל"ע אז המאכל מותר בדיעבד אבל אסור לבשל בו לעולם אלא צריך הגעלה ואם כלי חרס צריך שבירה וא"ל שהה ביד גוי אלא לפ"ש כמו מקצת היום אז ישהנו הישראל מעל"ע ומותר להשתמש אף לכתחילה ואין צריך להגעיל אבל אסור להשתמש בו תוך מעל"ע ואם השתמש בו תוך מעל"ע התבשיל מותר ועוד יש חולק אחר בדין זה כתוב בתשובת הרא"ש כלל י"ט הובא בסוף סי' קנ"ב ובתורת חטאת כלל נ"ט דין ה' ע"ש הנלפע"ד כתבתי אני הקטן יואל בן לא"א כמהור"ר שמואל ז"ל ה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |