שו"ת הב"ח (הישנות)/קיד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן היה לו שטר חוב על שמעון במאה זהובי' וכשהגיע זמן הפרעון נתן לו שמעון במשכון כלילא של מרגליות בחזקת שהוא של גוי שעולה עליו ריבת מן הגוי ולאשר המשכון לא היה שוה כ"כ להלוות עליו מאה זהובי' בריבת אמר שמעון לראובן אני ערב הקרן שמחויב הגוי והמשכין יהיה אסור בידך ולא תתנהו לגוי עד שישלם לך גם הריבית ועכשיו תובע ראובן שישלם לו הקרן כמו שנעשה ערב ושמעון משיב הכלילה נתתי לך בעד הקרן שנתחייבתי לך ולא נעשית לך ערב:
תשובה הדין עם שמעון מכמה טעמי' חדא אפי' היה כדברי ראובן מ"מ ערב שלא בשעת מתן מעות שאינו משועבד בלא קנין ועו' אפי' שם ג"כ בב"ד שעשו אותו ערב שמתעבד אפי' בלא קנין כדאי' בסוף בתר' וכפי פי' הרמב"ם תחלת פ' כ"ה ממלוה אפי' הכי לא משעבד הרי הגוי אינו חייב לראובן כלום עד שנאמרה הואיל ויש לו הנאה בהמנוהו ב"ד באותו הנאה משעבד עצמו אלא אדרבה שמעון כבר משועבד ועומד ע"י שטר ומה מוסיף שעבוד במה שנעשה ערב ומאי הימנות' דהימנוהו ב"ד יש ואפילו היה קנין אינו כלום והרי הוא כאלו נעשה ערב בעד עצמו וכל מה שיתן לו ריבת מן המשכון הוי ליה כאלו נתן לו ריבת בערמה שהמתין לו חובו ועוד אני אומר שמה שהתיר ר"ת משכונו של גוי ביד ישראל שילוה עליו ישראל חבירו היינו דווקא שאין הישראל הראשון ערב לישראל שני לא בקרן ולא בריבת שהרי טעם ההיתר כתב ר"ת מפני שהוא מוכר לו כל זכות וכח שיש לו על המשכון וא"כ כשערוב לו במידי הוי קרוב לשכר ורחוק להפסיד וכדאי' בפ' א"ה דף ס"ד אמר אביי שרי ליה לאינש למימר לחבריה הילך ארבע זוזי אחבית' דחמרה אי תקפה ברשותך אייקרה אי זילה ברשותי א"ל רב שרבי' לאביי האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא א"ל כיון דמקבל עליו יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא ופירשו שם התוספות בדף ע' דסגי במקבל עליו זילא לבד משום דאיירי במכר אבל בעיסקא לא וכן כתב בהגהות מרדכי בשם התוספות. וא"כ במשכונו של גוי ביד ישראל שמלוה עליו ישראל חבירו שהוא מדין מכר אם הישראל השני בטוח בקרן ורבית וישראל הראשון עומד בספק שמא יפסיד מאחר שהוא ערב בעד הקרן או בעד הרבית ואין המשכון שוה בעד הקרן והריבת א"כ מכר זה הוי קרוב לשכר ורחוק להפסיד דהוי ריבת גמור דרבנן ואפי' עובר ועשה כך אין מוציאין מיד המקבל כמו שפסקו הרמב"ם והרא"ש גבי הרעמת ריבת שאם עבר ועשה כך אין מוציאין דאבק ריבית הוא ולא תימא דווקא הרעמת ריבת אבל קרוב לשכר ורחוק להפסיד קיל טפי מדחזינן דהתירו רבותינו להלוות מעות יתומי' דווקא קרוב לשכר כו' אבל שאר איסורין דרבנן לא היתירו וכמ"ש הרשב"א וא"כ נימא דקיל טפי שאם עבר ועשה כן מוציאין ממנו זה אינו מכמה טעמי' חדא דתני' בפירוש הריבת קרוב לשכר ורחוק להפסיד רשע וכו' דאין הב"ד מחזיקי' ידי רשע ועוד אפי' הרמב"ם שמיקל בהרעמת ריבת ב"פ ה' מה"מ א"ה החמיר בקרוב לשכר ורחוק להפסד שכתב שם וז"ל אסור לאדם שיתן מעותי' קרוב לשכר ורחוק להפסד שזה אבק ריבית הוא והעושה כן נקרא רשע ואם נתן חולקים השכר וההפסוד כדין. הפסק הנה נתבאר שדינו כאבק ריבת ולכך כתב שחולקי' ועוד שרוב הגאוני' חולקים ארשב"א וס"ל דאין חילוק בין אבק ריבית להערמת ריבית והוא קרוב לשכר כו' אלא כל ריבית דרבנן מותר במעות של יתומים ועוד אפי' לדעת הרשב"א לא היתירו רבותינו אלא ביתומים כי היכי דלא לכליי' קרנא אבל בעלמא מנ"ל להוציא מיד המקבל וזה דבר פשוט ובאמת יש לתמוה על דברי מהר"אי שכתב בדין ראובן שמכר חובו על גוי הריבית לשמעון וערב לו בעד הקרן אי הוי קרוב לשכר ורחוק להפסיד והאריך להוכיח דאע"פי שהגוי נותן ריבית לישראל שני יש להחמיר בדבר דמחזי כריבית' ובעיני נראה דבר פשוט שהוא איסור ברור מאחר שהוא ערוב לו בעד הקרן א"כ מבטל תנאי המקח ואין כאן מכר אלא כעין מלוה ואפ' כשנוטל ריבת מן הגוי נמצא שנוטל שכר במעותיו מישראל המוכר כל הריבית שירויחו מעותיו של ישראל המוכר בשכר מעותיו מישראל המוכר וכן הוא בהדיא בתשובה שהביא הר"י קארו בסימן קע"ג לענין ש"ח ופשיט' שאין חילוק בין כשמוכר חובו שעל הגוי או כשנותן משכונו של גוי מאחר דעיקר העסק ע"י מכירה וכדפיר"שי אכן הרב מהר"מ איסרליש כתב אבל אם נותן לו משכון של גוי בעד הקרן יכול לערב לו בעד הריבת דעיקר הלואה על המשכון אע"ג דהוא נוטלן מיד ישראל וכאלו הלוה ליד גוי דמי עכ"ל ונ"ל דדברים אלו אינם אלא בסרסור ישראל שמכר לחבירו משכון ואמר לו של גוי הוא והמעות הם לצורך הגוי דכל כה"ג נעשה הסרסור שלוחו של שמעון להוליך המעות לגוי ולהלוותם לו בריבת וכיון דהלוואה הוא לגוי ע"י שליח ישראל אין איסור כלל וא"ה דווקא כשערב לו בעד הריבת מטעם שכתב דעיקר הלוואה על המשכון אבל כשערב לו בעד הקרן א"כ הסרסור הוא הלוה והריבת שנוטל הישראל מיד גוי בשליחתו של סרסור הוא נוטל ואסור אבל משכונו של גוי שהלוה עליו ישראל כבר ואח"כ הביאו לישראל חבירו שילוה עליו דאין כאן מקום להתיר משום שליחתו אלא מטעם מכירה הלכך אפי' ערב לו בעד הריבית אסור משום דקרוב לשכר ורחוק להפסד הוא מיהו לדעת הרשב"ם שכתב במכירת ש"ח שעל הגוי שאפי' קבל עליו המוכר אחריות ריבית מותר דה"ל כאחריות מכירת קרקע שמקבל אחריות העמל והשבח ואין איסור אלא כשקבל אחריות הקרן לפי שבתנאי זה מבטל המקח איכא למימר דה"נ כשנותנין לו משכון של גוי וערב לו בעד הריבית שרי ואפשר לפרש לפ"ז דברי מהר"מ איסרליש אף במשכנו של גוי ביד ישראל ומביאו לישראל חבירו להלוות עליו דיכול להיות לו ערב בעד הריבית ודלא כמו שכתב' תחילה ומ"מ נראה דאפשר דלא כתב הרשב"א כן אלא בשט"ח שהוקשו לקרקעות והתם הוא דכיון דקרוב לשכר ורחוק להפסד במכר אינו אלא דרבנן ולא גזרו בקרקעות דקיל טפי לענין ריבית דהא לדברי הכל אין איסור ריבית בקרקע כמ"ש התוס' בפ' נערה שנתפתת' אבל במטלטלין יש להחמיר טפי הלכך נראה עיקר כמ"ש תחילה דדווקא בסרסור שהוא מתורת הלואה כתב מהר"מ איסרליש שמותר כשנותן משכון וערב בעד הריבית וכן מבואר למעיין בלשונו ואין לדקדק ע"ז אפי' בלא משכון נמי שרי כיון שאין האחריות על השליח וכמ"ש הר"י קארו בשם ספר התרומה בשם הרמב"ם שמצא כן בתשובת ר"ג יש לומ' דהתם דווקא כשאין האחריות על השליח לא בקרן ולא בריבית וכן נראה ומ"ש והוא שלא יתחייב הישראל באחריות של קרן והריבית כלומר שיעמידנו אצל הגוי או שיאמר לו כמה שתקח מן הגוי תן לי ואם אינו מאמינו נשבע לו כו' אבל כשערב לו בעד הריבית אסור אעפ"י שאינו ערב בעד הקרן מאחר שהישראל נתן מעותיו לחבירו על סמך הגוי ואין בכאן לא גוי ולא משכנו של גוי נראה כאלו השליח הוא הלוה מאחר שערב בשביל הריבית משא"כ כשאינו ערב במידי הוי כמו אפטרופס שלו ומ"מ בזה נראה דאי עבר ועשה כן מוצאין ממנו הריבית שהרי אין כאן אפי' איסור דרבנן אלא משום דנראה כריבית וכיון שלפי האמת אין בו ריבית מחויב לשלם כמה שנתערב בעד הגוי בשעת מתן מעות דנשתעבד בזה דאורייתא אבל כשאינו מדין שליח אלא מדין מכר כנדון דידן דשכבר הלוה ישראל ראשון לגוי ועכשיו הוא שמוכרו לישראל שני אם ערב לו בשעת מתן מעות בעד הקרן אפי' אינו בעד הריבית הוי קרוב לשכר ורחוק להפסד ודינו כאבק ריבת דאין מוציאין מיד המקבל הנלע"ד כתבתי נאם הקטן יואל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |