שו"ת הב"ח (הישנות)/קח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
על דבר הלכה למעשה בס"ת שנקרע בין דף לדף עד כנגד הכתב באורך ה' וששה שורות וכתבת דאעפ"י שהרמב"ם פסק לקולא בהך בעי' דהקומץ דף ל"א הטור בי"ד סי' ר"פ הכריע לחומרא ואף על גב דאיסורא דרבנן הוא משום חביבות דמצוה החמיר כדאשכחן גבי ההוא דמבעיא לן בנענע דלולב דרבנן שדעת העיטור להחמיר. וכן החמיר הרי"ף גבי יה"כ בהא דמבעיא לן הרב אצל התלמיד מאי אע"ג דרחיצה דרבנן היא וקראי אסמכת' בעלמא כדכתב הרא"ש והטור וכתב עוד דאע"פי דמשמע שהמרדכי מיקל כסברת הרמב"ם מ"מ ראוי להחמיר כסברת הטור דהוה בתראי ומלשון הש"ע אין לך להכריע עכ"ד:
תשובה דבר זה צ"ע לפי הנראה לפע"ד ותחילה אביא לשון הגמרא ודעת המחברי' ואחר כך נבא לנדון דידן גרסינן בפרק הקומץ רבה אמר ר' זעירא אמר רב חננאל אמר רב קרע הבא בב' שיטין יתפור בג' אל יתפור א"ל רבה זוטי לרב אשי הכי אמר רב ירמי' מדיפתי משמי' דרבא הא דאמר בג' לא יתפור לא אמרי' אלא בעתיקת' אבל בחדתת' ל"ל בה ולא עתיקת' עתיקתא ממש ולא חדתת' חדתתא ממש אלא הא דלא אפיצין הא דאפיצין וה"מ בגידין אבל בגרדין לא בעי רב יודא בר אבא בין דף לדף בין שיטה לשיטה מאי תיקו ופירש"י עתיקת' קלף ישן מגניא קריעה אפיצין הוי שחור כעתיקת' בין דף לדף אם נקרע עד כנגד הכתב שאלו היה בכתב היה יותר מג' שיטין וכן פירש במרדכי ע"ש ר"י וז"ל אומר ר"י אף על גב דלא אפיצין אם שחורים כאפיצים אפילו חדשות אסור' דלא שרי בג' שיטין אלא מפני שהוא לבן ביותר ולא מגינה בין קריעה וכן מתשובת השר מש"נץ בהגה"הת מרדכי דמסכת גיטין ובשובת מהר"ם החדשות סי' קע"ד כי לפי הנראה דא ודא תשובה אחת היא וע"ש דמפרש כפירש"י דהא דבג' לא יתפור מיירי בדאפיצין אבל בדלא אפיצין יתפור וכן נראה מדברי הרא"ש שכתב וז"ל ושאלתי את ר"ם מרוטנבורג הא דאמר בג' לא יתפור אם יכול לדבקו בדבק כיון דטעמו משום דמגינה מדפלגינן בין אפיצין ללא אפיצין היה נראה דשרי כו' אלמא דס"ל לפרש הא דאפיצין לא יתפור משום דמגינא וכדפרש"י אכן מדברי הרמב"ם ספ"ט דהס"ת נראה דמפרש בהיפך באפיצין יתפור ובדלא אפיצין לא יתפור והטעם משום דבימיהם היה מתקנים הקלף באפיצין ובשלא ניכר בהם האפיץ ישיני' הם ונראה הטעם דישן לא יתפור הוא לפי שהקלף חלוש ויקרעו מקום התפירה וכ"כ בנימוקי יוסף להדיא וז"ל עפיצי הוא עוביו הקלף ומתוקן כראוי ואז הוא חזק דלא עפיצי הוא חלוש ויקרעו מקום התפירה אלא דמשמע הא דלא עפיצין היינו דלא אפיצין כל עיקר ולרבינו משה בר מיימון היינו בישן דלא ניכר אפיצין וכן פי' הר"ן בפ' המוציא יין והטור ז"ל מפרש גם הוא באפיצין יתפור אלא שכתב דהטעם הוא דבאפיצין אין התפירה נכרת כ"כ ובדלא אפיצין לא יתפור כיון דניכרת התפירה מגנייא ונ"ל דהטור ז"ל סובר דהא דכתב הרא"ש כיון דטעמי' משום דמגינה מדפלגינן כו' הכי קאמר מדפלגינן דבעפיצין יתפור דלא מגני' הפך פירש"י דבעפיצין מגני' ואין זה מוכרח אלא אדרבה מדסתם הרא"ש משמע דכפירש"י ס"ל ולכן מ"ש הר"י קארו אדברי הטור שכך הם דברי תוס' והרא"ש לא ידעתי מניין לו דברים אלו הלא איכא לפרש כדפירש"י וכדפי' ובתוס' לא נמצא מזה כלום בתוס' שבידינו ומ"מ נ"ל דלדברי כולם בס"ת דידן יש להקל דאפי' בג' יתפור דלפרש"י והנמשכים אחריו דבדלא אפיצין יתפור הלא ס"ת דידן לא אפיצין ננהו:
וכן כתב השר מש"נץ בתשובתו הנזכרת וז"ל אבל בדלא אפיצין כי הני ס"ת דידן אפילו בג' יתפור ולהרמב"ם והנמשכים אחריו דבאפיצין יתפור הלא כבר כתב ר"ת בתוספ' בפ' המוציא יין דתיקון שלנו חשוב כאפיצין ושרי לתפור אפי' בג' ולא מבעי' לפי נ"י דבאפיצין הוה חזק דדידן נמי כיון שהתיקין טוב ומתוקן כראוי הוא חזק הוא אלא אף לפי' הטור דכתב דהטעם הוא משום דבאפיצין אין התפירה ניכרת ומ"ש ומשמע דלדידן נמי דלא אפיצין ניכרת התפירה נ"ל דלא דיבר הטור אלא לזמנו שהיו התפירות שחורי' אבל לזמנינו שרוב התפירו' שנעשו מגידין הם לבינו' הסבר' בהיפך והדבר נראה לעניים דאין התפירות שהן לבנות נכרות בקלפי' לביני' שלנו ועוד הלא כבר נהגו לדבק קלף על הקרעים בדבק כמ"ש הר"י בר ששת בסי' ל"א וכסברת הרא"ש דלא כרבו מהר"ם מרוטנבור"ג ובדבק ודאי לא מגינה והלכך אף בדלא עפצי שרי דלא מפלגינן בין אפיצין ללא אפיצין אלא כשתופר בגידין אבל בדובקו בקלף לא מגינה ולעולם שרי לתפור אפי' בתוך ג' מיהו בזה צ"ע אי נימא דווקא בג' יתפור טפי לא או דלמא אפי' טובא נמי שרי ואע"פי דהריב"ש פסק בפירוש דווקא ג' טפי לא וכ"כ מהר"מ איסרלש בהגהותיו מ"מ הא קמן השר מש"נץ דכתב להדיא בתשובה וז"ל אבל בדלא אפיצין כי הנה ספרי דידן אפי' בג' יתפור וכיון דשרינן בג' ה"ה בד' וה' ואפילו טובא לא שנא ולכאורה נראה ודאי אלו ראה הריב"ש תשובת רבינו שמשון מש"נץ שגדול היה ממנו בחכמה ובמנין לא מלאו לבו לחלוק עליו כ"ש להחמיר באיסור דרבנן ועוד הוא עצמו כת' דמלשון הגמרא שאמר אבל חדתת' לית לן בה אפשר לפרש דלית לן בה כלל ואפי' למעלה מג' יתפור דליכא קפידא בחדתת' ומ"ש דאין סברא לומר כן אין לשמוע אלא דכיון דחזינן דהשר מש"נץ פסק כך להקל אלמא דהסברא נותנת כן:
ומה שמדקדק מלשון שכתב תופר ואפילו קרע הבא בתוך ג'. דמשמע הא ביותר מג' לא כדדייקינן בפ' היה קורא על ולאחריו אפי' מיל אינו חוזר הא פחות ממיל חוזר וכן בפ' מי שמת תנן אכל שם סעודת חתן אפי' בדינר אין אלו נגבין ואמר בגמר' אמר רבה ל"ש אלא בדינר אבל פחות מדינר הרי אלו נגבין ואקשינן פשיטא דינר תנן ושני לה דאלמא כל כי האי לשנא דווקא היא נלפע"ד דאע"ג דדבריו אלה יש להם עיקר ולית לן למדחי ולמימר דלמא דווקא היכי דחזינן דתלמודא דייק האי דיוקא בפירוש התם הוא דבע"כ צ"ל דקים ליה לתלמודא דהאי לשנא דווקא הוא אבל לא נלמד ממנו למקום אחר אלא אדרבה מדקאמר ואפי' משמע אפילו טוב' הא ודאי ליתא דהא קא חזינן דקאמר תלמוד' בסוף פרק שני דערובין אהא דתנן א"ר אילעאי שמעתי מר"א ואפי' בית כור מתניתן דלא כחנני' דתניא חנני' אומר ואפי' היא ארבע' סאה כאסטרטי' של מלכי' כו' ולא קדחי אפי' תימ' חנני' ולאו דווקא אפי' בית כור קאמר אלא אפי' טוב' נמי דאלמא דכל כי האי לשנא דווקא הוא גם הר"ן בפ' אלמנה ניזונת כתב ע"ש הרמב"ן דמההיא דבפ' מי שמת למדינן דהא דתני' אבל עשו איגרת ביקורת אפי' מכרו שוה ק' בר' או ר' בק' מכרן קיים דדווקא שוה ק' בר' כו' אבל פחות מכן או יותר מכן מכרן בטל וא"כ דברי ריב"ש יש להן יסוד ועיקר דכל כי האי לשנא דווקא הוא א"ה נלפע"ד דאין זה אלא בלישנא דמתני' וברייתא התם הוא דאמרינן דלא נקט האי לשנא לאורח' דמלתא אלא תנא ודאי דווקא נקט הכי וכדמשני בפ' מי שמת מהו דתימ' ה"ה אפילו פחות מדינר והאי דקתני דינר אורח' דמלתא נקט קמ"ל דתנא לא נקט אורח' דמילתא אבל בלשון המחברים שפיר למימר דנקט אורח' דמלתא ותו דבכל הני דקאמרינן שפיר איכא למימר דדוקא נקט הכי דאל"כ אמאי נקט האי שיעורי' לימא סתמה אבל הכא דכיון דברישא נקט בב' שיטין יתפור בתוך ג' לא יתפור נקט בסיפ' דבחדת' אפי' בתוך ג' יתפור ולעולם ה"ה אפי' טובא אלא איידי דנקט ברישא בתוך ג' לא יתפור נקט בסיפא ג' יתפור ושיטה זו אמרינן בדוכתי טובא בלישנא דמתניתן וברייתא דסיפי' תנא איידי דרישא. וכ"ש בלשון הפוסקים כל זה היה נראה לכאורה להקל באיסור' דרבנן וכסברת השר משנ"ץ ולא כהריב"ש דמחמיר אבל מדחזינן בתוספ' פרק המוציא יין דף צ"ט שכתבו וז"ל ואומר ר"ת דתיקון שלנו חשוב כעפיץ וכן משמע בהקומץ רבה דקאמר קרע הבא בב' שיטין יתפור בג' אל יתפור ותני' אידך בג' יתפור בד' אל יתפור ולא פליגי הא דעפיצין הא דלא אפיצין אלמא ס"ת כשר דלא עפיץ והיינו כתיקון טוב בשלנו. שמעינן להדי' דהוו גרסי' בברייתא בגמרא בהדיא בג' יתפור בד' אל יתפור. אלמ' דאפי' בחדתת' דאפי' בג' יתפור מ"מ בד' אל יתפור ואולי דמהר"ם איסרלש על זה נסמך בהגהותיו שפסק כדברי הרי"בש כי לא היה נעלם ממנו תשובת השר משנ"ץ ומעתה נבא לנדון דידן דהא דמבעי' לן בין דף לדף כו' נראה דלא קא מבעי' ליה אלא היכי דקרע בעתיקתא בתוך ג' ובחדתת' בתוך ד' מי נימ' דדינא כאלו נקרע בתוך הכתב ואסור לתפור או דלמא כיון דאינו נקרע אלא כנגד הכתב ולא בתוך הכתב שרי לתפור ולא אפשיטא וכן מבואר מפירש"י שכתב וז"ל בין דף לדף אם נקרע עד כנגד הכתב שאלו היה בכתב היה יותר מג' שיטין דאלמא דאפי' בחדתת' דפסול ויותר מג' שיטין כשנקרע בכתב קא מבעיא ליה בין דף לדף מהו ובדברי הטור משמע דקא מבעיא ליה היכא שאלו נקרע בכתב היה נכנס תוך ג' שיטין דאלמא דמפרש דבעתיקא קמבעיא ליה דפסול בג' שיטין כשנקרע הכתב וכו' ופשיטא דהא והא קמבעיא ליה דאל"כ אלא חדא מהנך קמבעי ליה קשיא ודאי אמאי לא מבעי ליה באידך. אלא וודאי בתרווייהו קמבעי ליה כדפרי' והשתא נראה דאף למאי שהבין הטור מדברי הרמב"ם שפסק לקולא אין זה אלא בעתיקתא יתפור בג' ובחדתת' אפי' בד' יתפור מיהו טפי מד' לית לן להקל אפי' בחדתת' והלכך במעשה שבא לפניך שנקרע בין דף לדף באורך ה' וששה שורות אף לדברי הרמב"ם לא יתפור דלא קא מבעי לן במה שאסור בנקרע בכתב מי שרינן ליה בנקרע בין דף לדף אבל טפי מהכי לא קמבעי ליה והא פשיטא היא לפי פסק של הריב"ש דקיימא לן כותי' וכדפרישת:
ותו נראה דכשנדקדק בלשון הרמב"ם שבידינו לא מוכח כל עיקר שפסק בהך בעי' לקולא שהרי כתב וז"ל ס"ת שנקרע בו יריעה בתוך ב' שיטות יתפור בתוך ג' לא יתפור בד"א בישן שאין עפיצה ניכר. אבל אם ניכר הגויל שהוא עפיץ תופר. ואפי' קרע הבא בתוך ג' וכן בין כל דף לדף ובין תיבה לתיבה יתפור וכך האריך בש"ע והשתא מדלא כתב בפירוש דבין דף לדף ובין כל תיבה ותיבה יתפור אפי' בתוך ד' אלא סתם וכתב יתפור בסתם משמע דדין בין כל דף ודף כדין נקרע בכתב ולפיכך כתב וכן בין כל דף ודף כלומר שדינם שוה נקרע בין דף ודף וכו' כנקרע בכתב עצמו דבחדתת' יתפור בתוך ג' אבל ד' לא יתפור ובעתיקתא תוך ב' יתפור תוך ג' לא יתפור ופסק לחומרא כמו שפסק הטור. ולפ"ז אפי' בס"ת דידן לא יתפור אא"כ דנקרע כנגד הכתב בתוך ג' אבל בתוך ד' לא יתפור. ואולי הטור היתה לו גירסה אחרת בספר הרמב"ם ואיך שיהיה מ"מ בנדון דידן לא יתפור לכל הדיעות:
ועוד נראה דכל משא ומתן בדין זה אינו אלא אם יתפור או לא יתפור אבל לקרות בדנקרע בעוד שלא תפרה ליכא למ"ד דפשיטא דאסור לקרות בה וכן מבואר בדברי הר"י קאר"ו בסימן הנזכר ופשוט הוא דלא כנראה מכתבך להקל אף בדלא נתפר דזה אינו גם מה שבאת לדמות הך בעיא לנענוע דלולב ולהעברת הרב במים ביה"כ אצל תלמידיו נלפע"ד דאין הדמיון עולה יפה דהתם בנענע דלולב אין היזק אם מנענע יותר ממה שחייב לנענע. דלית ביה דררא דאיסורא כל עיקר ומה בכך שמנענע טובא כדי לצאת מידי ספיקא וכן בהעברת הרב מה בכך דאסרינן ליה להעביר במים אצל התלמיד והלכך אסרינן עליו כדי לצאת מידי ספיקא אבל כאן היכי דעבדינ' לחומרא אית ביה משום פוגמה של ס"ת דחיישינן ליה טובא בפ' בא לו ואפילו הכי הכריע הטור לחומר' ולדעתי גם הרמב"ם כך דעתו כדפרישי' ונלפע"ד דהטעם דאזלינן לחומרא אף על גב דלא מיפסיל אלא מדרבנן הוא משום דכיון דאבעי' לן ולא אפשיטא איכא משום לא תשא דשמא הס"ת פסולה ואין לברך עליה לדעת המחמירים ואוסרים לברך על ס"ת פסולה אפילו אין שם ס"ת אחרת כמבואר בא"ח סי' קמ"ג וע"ש שכך תופס הרמב"ם והרשב"א והכי נקטינן ועוד נראה דמה שפסק הרי"ף לחומרא בהך בעי' העברת הרב במים וכו' הוא משום דס"ל דאעפ"י דלא ענש כרת אלא על האוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד אבל אינך לאו בכלל לא תעונה הוא ולכך אין בהן כרת כדאיתא התם בברייתא מ"מ איסורא דאורייתא איכא בהו ועיקרא דמלתא למדנוהו מדכתיב שבת שבתון שבת לענין מלאכה ושבתון לענינים אחרים ודברים אלו מדברי סופרים קרינן להו אף על פי שכך הלכה למשה מסיני וכך היא דעת הרמב"ם בספר המצות שלו בעיקר ב' וכ"כ הסמ"ג תחילה דנראה מדהוצרך לומר שאין ענוש כרת על ענויין משמע דלכל הפחות יש בהן איסור דאורייתא אלא דלאחר כך כתב ר"ת פ"י ששאר עינויין כולם דרבנן וכך הוא דעת הרא"ש עפ"י שיטת ר"י אבל הר"ן כתב דנ"ל דכולהו מדאורייתא נינהו לפע"ד נראה שזו היא דעת רש"י ז"ל בפ' הערל דמאי דקאמר התם מניין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו כו' פירש"י מותר לסוכו ואף על גב דקיימא לן דסיכה כשתיי' וה"ל כמאן דשתי' ליה בטומאה אלמא דס"ל דאסור מדאורייתא דסיכה כשתיי':
ומשום הכי התוספות ז"ל שחולקים ע"ז ונמשכו לשיטתם דסיכה כשתיי' לאו דאורייתא פירושו לשם בע"א שכתבו וז"ל דס"ד דאסור משום דמבער בטומאה עכ"ל והנה מאחר דהרמב"ם ורש"י והר"ן ס"ל דבכולהו איכא איסורא דאורייתא א"כ נכון לומר דאף הרי"ף ז"ל כך דעתו ולפיכך פסק בהך בעי' דהעברת הרב במים וכו' אבל אין אנו צריכים לכל זה דאפילו אינו אלא איסור דרבנן יש לנו להחמיר כיון דליכא דררא דאיסור כשאינו עובר אצל התלמיד וכדפרישת גם מ"ש דהמרדכי תופס בהך בעי' דבין דף לדף לקולא לא ידעתי מניין לך דהמרדכי לא בא אלא לפרש דהך בעי' דבין שיטה לשיטה חוזרת אבין דף לדף וה"ק את"ל בין דף לדף כשר אם הקרע שבין דף לדף פונה ומתעקל עד בין שיטה לשיטה מהו כלומר דלא קמבעיא לי' בין שיטה לשיטה גרידא כדמשמע לכאורה ומ"מ למאי דלא אפשיטה אף בבעיא הראשונה דקמבעיא לן בין דף לדף גרידא לא אפשיטא לן מידי ולא גילה המרדכי דעתו בפסק הלכה אי אזלינן בהך בעי' לקולא או לחומרא וכבר התבאר דלעניין מעשה אין להקל אף בס"ת דידן בנקרע בין דף לדף יותר מבארבע שיטות אפילו דבק קלף עלי' או תפרה בגידין לבנות אבל בדלא ניתקנה הקריעה פסול אפילו בדלא נקרע אלא תוך ב' שיטות או פחות הנלפע"ד יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |