שו"ת הב"ח (הישנות)/פב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא כמר יוסף בר שמואל ושאלנו אותם באליו"ע ובחרם הגדול והעיד בלשון רוסיא והעתקנוהו בל"א מיר זיינין גיוועזן אין דער וואלאכייא איך אונ' חיים חתן של כמר יצחק בר שלמה מקראסני צו סטעפנאוויץ אין איינר הערבריג בשעה דא דיא מהומה איז גיוועזין מיט מיהל דא האבן מיר זיך גפרכט אונ' זיין גפארן צו דעם הספדר אין זיין פאלק מיט וואליכן אונ' פאלקין איז ער גישטנדן אויף דעם פעלד איין חצי פרסה פין בוטטשין דא האבן מיר גזעהן איין גרושי מלחמה ביי דעם האספדר אונ' שלוחים זיינין בכל רגע גיגנגן אויף אונ אב וויא מיהל קומט דא האב איך יוסף הנ"ל גירעט צו חיים הנ"ל עש ווערט דא איין גרויש גשלעג זיין מיט מיהל מיר ווערן דא ח"ו אוים קוימן לאמיר אין דיא שטאט בוטטשין פארן אולי הש"י יציל אותנו דא האט חיים הנ"ל ניט גוועלט דא בין איך יוסף הנ"ל אליין גיפארן אונ' חיים הנ"ל איז גיבליבן אין מלחמה הנ"ל לסוף איך יוסף הנ"ל אונ' אנדרי יהודים מלבוב אונ' סקאלי זיין גיוועזן צו בוטטשין דא האבן מיר גיהוארט בוודאי וויא דיא אונזרי האבן מיהלש פאלק גישלאגן אונ' האבן זיך גירוקט קען קאטניר אונ' מיר האבן זיך גפרכט צו בלייבן צו בוטטשין ווייל וויניג פאלק איז דא גייועזן דא האבן מיר זיך גידינקט גוים אונ' זיינן ווידר גיפארין קען סמטפאנאוויץ אים פארין האבין מיר גיזעהן וויא חיים הנ"ל איז גלעגן אויף דעם פעלד אויף דעם רויקן אונ' האט איין שטויך גיהאט במקום קנה וושט אים זיין קלייד אונ' אין אייטל דם אונ' איז טוט גיוועזין אונ' איך האב אין מיט מיינר הנט אן גרירט דא האבן דיא גוים גיוואלט אים זיין יופיצא אב ציהן ער האט איין גוטי מערדשא יופיצא אן גיהאט דא האב איך יוסף הנ"ל גרעט טוט דאש ניט דאש איז איין יוד איר ווערט איין קלאפט האבן דא האבן זיא אים גימאך גלאזטן אונ' מיר זיינן געך גילאפן קען סטעפנאוויץ מחמת מורא המלחמה אונ' דאש איז גוועזן נאך ה' ימים שנפרדתי מאתו עכ"ל הב"ד הנ"ל הוגבה כדת וכהלכה היום יום א' כ"ו טבת שס"ה לפ"ק פה ק"ק מזיבוז נא' פב"פ ונא' פב"פ ונא' בפ"פ:
הב"ד הנ"ל הוגבה בבית דינו כראוי ונתבקשתי מחכמים בעלי תריסין שאכניס ראשי בהוראה זו כי האשה עגונה לערך חמש שנים ועם כי אינני כדאי מכל מקום נתפצרתי לבקשתם כי מצוה רבה היא. נראה לפי עניות דעתי מאחר שהעד מעיד שהכיר אותו חיים חתן של כמר יצחק בר שלמה מקראסנע בט"ע כשמצא אותו הרוג נופל בשדה וראה אותו מת ונודע שלא נאבד איש אחר ששמו חיים חתן של כמר יצחק בר שלמה מקראסנע אין ספק דאתתא זו שריא:
וזה תורף ראייתי גרסינין בפרק האשה שלום עד אחד במלחמה מהו טעמא דעד אחד מהימן משום דמילתא דעבידא לאגלויא הוא לא משקר הנ"ל לא משקר א"ד טעמא דע"א משום דהיא גופא דייקא ומינסבא והכא לא דייקא ומינסבא דאמרה בדדמי ובעיין לא איפשטא. ודעת התו' לשם דלעולם לא חיישינן שאמר העד בדדמי כמו האשה דהאשה וודאי טועה היא לפי תאותה שחפצה להתיר עצמה לפיכך קאמרה בדדמי אבל העד אינו אומר אלא מה שראה ואין טעות בדבריו אלא דקא מבעיא לן לפי שד"ת עד א' אינו נאמן וכאן האמינוהו רבנן משום עגונה דאתתא דסמכי על מאי דהוה מילתא דעבידי לאגלויי דלא משקרי אינשי א"כ לגמרי האמינוהו או דילמא לא האמינוהו אלא משום דאיכא נמי טעמא אחרינא דאשה דייקא ומינסבא אבל במלחמה דלא דייקא דקאמר בדדמי לא האמינוהו לע"א ואפ"ה אע"ג דבעיין לא איפשיט מ"מ מדחזינן בעובד' דדגלת בפ' בתרא דיבמות דע"א נאמן אלמא דאפי' במים דלא דייקא ומינסבא דמים כמלחמה דמי וקאמרה בדדמי כדאמר בפ' האשה שלום אפ"ה ע"א נאמן א"כ ה"ה בע"א במלחמה נמי נאמן ואפי' אינו אומר וקברתיו שהרי לא בעינן וקברתיו אלא משום דחיישינן דקאמר בדדמי ובע"א כיון שלא חיישינן לבדדמי תו לא בעינן וקברתיו זו היא דעת התו' והיא דעת הראב"ד כמ"ש הרא"ש והטור בשמו:
ולפי זה בנדון דידן ודאי ליכא גמנום דפשיטא דאיתתא זו שריא דלא חיישינן לע"א במלחמה בדדמי ונאמן אפי' אינו אומר וקברתיו אכן הרי"ף והרמב"ם מפרשים כפירש"י דקא מיבעיא ליה אי חיישינן לע"א במלחמה דילמא קאמר בדדמי וכיון דלא איפשטא אזלינ' לחומרא דבענין שיאמר וקברתיו כההיא עובדא דדגלת דקאמר אסקיה לקמאי וחזיתי' כו' דליכא למיחש בדדמי ה"נ בעינן וקברתיו כי היכא דליכא למיחש לבדדמי גם מדברי הרא"ש נראה שהסכים לדברי הרי"ף דעד א' במלחמה אינו נאמן אא"כ אומר וקברתיו שהרי לא חלק עליו אלא בשני עדים במלחמה דס"ל לרי"ף דאינם נאמנים אא"כ אומרים וקברנוהו ולהרא"ש שנים נאמנים אפי' אם אינם אומרים וקברנוהו כמו שמבואר בדבריו ריש פ' האשה שלום ומשמע דבע"א מודה הרא"ש לדעתו של הרי"ף דחיישינן לבדדמי וכ"כ הטור משמו וכ"כ הר"ן שאין להקל בהוראה זו נגד הרי"ף והרמב"ם ומ"מ נלע"ד בנ"ד דאפילו ע"א נאמן וזה מכמה צדדין:
האחד דשיטת הלכה מוכח דדוקא כשהעד מעיד שראה שהרגוהו בשעה שערכו מלחמה מחנה מול מחנה התם וודאי אפשר לומר דחיישינן לבדדמי אף בע"א משום שהוא בהול ואינו עומד עליו עד שימות לפי שזורקים חיצים ואבני בליסטראות במלחמה ואינם מתכווני' על מי שיפול כמ"ש התו' לשם בד"ה זימנין דמחו כו' אבל נ"ד שראהו הרוג נופל בשדה שלא באותה שדה שעורכים לשם מלחמה אלא רחוק ממנה הרבה שהרי כבר היו נוסעים מזה לערוך מלחמה בשדה אחר. א"כ לא היה בהול מלעמוד שם בשיעור שיראה אם הוא מת אם לאו ואעפ"י שהעד עצמו אמר בפירש שאחר שראהו מת היה נחפז ללכת מפני מורא זהו מפני שכל האקלים ההוא היה משובש בגייסות אבל מ"מ אין מורא זו כדאי לחוש ממנה ולומר שהיה בהול כ"כ עד שלא עמד עליו לראותו אם הוא מת אם לאו דוודאי כל מי שהיה עובר באותו אקלים לאותם שעה נפל עליו מורא ופחד ממקצת אנשי המלחמה אותם שהם גזלנים וגוזלים לכל מי שפוגע אותם ואפי' הם אנשים ממדינה שלהן וכל אחד היה חושש לעצמו שמא יפגעו בו הגזלנים והיה נחפז ללכת וכן בכל שאר הדרכים שהם בחזקת סכנה קצת מפני הגזלנים או משובש בגייסות שכל אדם נחפז בעברו לשם אבל מ"מ אין עליו אותו מורא של זריקת חצים ואבני בליסטראות שנאמר שלא עמד שם עד שראה אם הוא מת אם לאו והבא להחמיר ולומר שאין חילוק בין ע"א במלחמה ממש או ע"א במקום משובש בגייסו' עליו להביא ראייה מפורש'.
ואני רואה להביא קצת ראייה לסברא זו שכתבתי לחלק בין ע"א במלחמה ממש לע"א במקום המשובש בגייסות שהרי אהך בעיא דקא מיבעיא להו בע"א במלחמה קאמר התם אמר רמי בר חמא ת"ש אר"ע כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמי' איש בידלי ואמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל ע"פ ע"א אלא ר"י בן בבא ונמתי לו כן הדברים וא"ל א"ל משמי אתם יודעים שהמדינה הזו משובשת בגייסות כך מקובלני מר"ג הזקן שמשיאין את האשה ע"פ ע"א מאי מדינה משובשת בגייסות לאו אף על גב דמדינה זו משובשת בגייסות כך מקובלני שמשיאין ע"פ ע"א אלמא ע"א מהימן אמר רבא א"ה מ"ש מדינה זו כל מקום שיש גייסות מיבעיא לי' אלא אמר רבא ה"ק אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות ולא אפשר לי למשבק אנשי ביתי ומייתי קמי' רבנן כך מקובלני מר"ג שמשיאין את האשה ע"פ ע"א והשתא יש לדקדק מאי קא דחה רבה כל מקום שיש גייסות מבעי לי' ודלמא אה"נ דכל מקום שיש גייסות קאמר ולאו דווקא מדינה זו קאמר שהרי על כל המקומות שבא"י שאלו והיה שונה אותו קבלתו שמשיאין ע"פ ע"א בכל מקום א"כ פשיט' דלאו דוקא מדינה זו קאמר אלא בע"כ לפי שיש לחלק בין מקום שיש בו מלחמה ממש למקום שאין בו מלחמה ממש אלא משובש בגייסות ובחזקת סכנה לבד הוא שמא יפגעו בו הגייסות לפיכך ה"ל למיתני בפירוש כל מקום שיש בו גייסות כדי להורות היתר בע"א אף במעיד שראהו נהרג בתוך המלחמה ממש ומדלא תני לי' הכי א"כ ליכא למיפשט מינה ע"א במלחמה דמשיאין את אשתו על פיו ומשובש בגייסות דקאמר ה"ק אתם יודעים כו':
הנה מבואר דיש לחלק בין משובש בגייסות לחוד למלחמה ממש ואין להקשות א"כ רבא מאי דוחקיה לפרש דה"ק אתם יודעים ולמה לא פי' דלעולם ה"ק נחמי' אע"ג דמדינה זו משובשת בגייסות כך מקובלני שמשיאין אשה ע"פ ע"א אלא דמ"מ אין היתר רק במדינה זו לבד לפי שאינה אלא משובש בגייסות אבל בעלמא בע"א במלחמה ממש אין משיאין. דאפשר לומר דדוחקיה דרבא היא משום דס"ל לרבא דכל היכא שאינו ע"א במלחמה ממש אלא משובש בגייסו' לחוד אין בו רבותא כל עיקר דלא עדיף אלא כמו סתם ע"א דעלמא וא"כ למאי קאמר אע"ג דמדינה זו משובשת בגייסות ועוד דאם כן דהיו נושאין ונותנין בע"א במלחמה מאי קאמר נחמי' אמור להם משמי כו' ודילמא אינהו נמי בע"א במלחמה לא היו משיאין אבל במשובש בגייסות לבד היו משיאין אלא וודאי אם לא הייתה כוונת נחמי' בדבריו אלא רק להורות היתר במשובש בגייסות בוודאי הי' מתיר לגמרי אפי' בע"א במלחמה ממש וא"כ קשה למה לא אמר בפי' כל מקום שיש בו גייסות אלא צריך לומר שלא היו נושאין ונותנין כל עיקר בענין ע"א במלחמה אלא היו נושאין ונותנין בסתם ע"א ומשובש בגייסות דקאמר ה"ק אתם יודעים כו':
וכ"כ במרדכי בשם ראבי"ה וז"ל ועוד לא אמרינן מת במלחמה אא"כ נהרג או מת במקום שהיתה המלחמה כדאמ' בהאשה שלום דאלו אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימנא אבל אם אמרה מת על מיטתו מהימנא אלמא דוקא מת במלחמה קיימי ואם מת או נהרג במרחוק מקום שלא היתה המלחמה היינו כמת על מטתו וכן משמע בירושלמי פרק האשה שלום וז"ל מה בין שלום בעולם למלחמה בעולם מלחמה בעולם סברה שמת ולא מת פירוש אמרה בדדמי עד כדון שהיתה המלחמה לצפון ובאות מן הצפון לדרום כו' וראייתו היא באופן זה דכי היכא דמת על מטתו מהימנא שפיר כששב אל ביתו מקום שאין שם פחד ואינו יראה דלא שבקי לי' נאמנת כמ"ש בנ"י ה"נ ברחוק מקום שאין שם פחד נאמנת והאי רחוק מקום לא ניתן שיעור לדבר אלא כל מקום ומקום לפי מה שהוא שאין שם פחד ומורא מזריקות חיצים ואבני בליסטראות בריחוק מקום קרי לי' ונאמנות וכ"ש לע"א במלחמה דנאמן ברחוק מקום:
ועוד נראה להתיר איתתא זו מצד אחר ולא חיישי' לבדדמי דדוקא כשמעיד העד שראה את חבירו שהיו הורגי' אותו בתוך המלחמה התם ודאי יש לחוש מאחר שראה ההריגה שמא לא עמד עליו עד שימות אלא לפי שראה ההריגה חשוב בדעתו שנהרג אבל כשמצאוהו הרוג ולא הי' אצל ההריגה אעפ"י שהוא בתוך המלחמה ממש וודאי לא חיישינן לבדדמי וכ"כ הרא"ש בר"פ האשה שלום לגבי טביעה דלאותם שראו הטביעה דווקא חיישינן לבדדמי כו' ע"ש ומה"ט יש לחלק נמי גבי מלחמה דמלחמה כמים שאין לו סוף דמי כדאיתא התם וכ"כ מהרא"י בכתביו בסי' רכ"ג להדיא דאף בהריגה איכא לחלק בין אותן שראו ההריגה כו' ע"ש ונראה שזה טעמו של מרדכי שכתב וז"ל בתשובות הר"ר מנחם בר יעקב ור"א בר יהודא והר"ק בר גרשון דבמקום דאמר העד אפילו בעת המלחמה ראיתיו הרוג אח"כ והכרתיו יפה בט"ע בהא לא איבעיא בפ' האשה שלום דפשיטא דנאמן דלא גרע ע"א מאשה גופה דאי אמרה מת במטתו נאמנת דלא שייך למימר בה בדדמי דלא שייכא אלא בהריגה שיש לאומרה על הספק אבל באמיתת הדבר מה לי עת מלחמה מה לי עת שלום ע"כ וכוונתו במ"ש דלא שייך לומר בדדמי אלא בהריגה שיש לאומרה על הספק היינו לומר דוקא באותה הריגה שרגילין העולם לומר נהרג על הספק כגון שראה הריגה בעיניו בתוך המלחמה אבל אם מצאו הרוג אח"כ כלומר שלא ראה בעיניו ההריגה אלא לאחר שנהרג מצאו הרוג והכירו בטביעת עיין יפה זהו אמיתות הדבר אפי' הי' תוך המלחמה לא חיישינן לבדדמי:
ועוד נראה בעיני להתירה מצד אחר ולא חיישי' לבדדמי שהרי העד מעיד שנגע בו וזה לשונו אונ איך האב אים מיט מיינר האנט אן גרירט וכבר כתב הר"ן בתשובותיו דבכיוצא בזה לא חיישינן לבדדמי דהוי כאלו אמר וקברתיו וזה לשונו ולאו דבעינן דאמר וקברתיו ממש אלא כל שאמר דברי' שהם ברורים שאין לספק בהן דאמר בדדמי סגי כגון דאמר אני נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקום וכיוצא באלו הדברים וכדאמר בפ' האשה שלום כגון דאמרי אסקינהו קמן כו' וכבר יצא כיוצא בו להתיר במעשה וכו' אלא שצריך לי עיון מנ"ל להר"ן לסמוך אהרגשת נגיעה דדילמא דוקא שמאי אית לי' הרגשה אבל הלל וחכמים פליגי עליה וכך מוכח מדברי התוס' ריש נדה דקשיא ליה לשמאי דקאמר באשה דיה שעתה דאמאי מטהר טפי באשה מבקופה ונגע באחד דאע"ג דשמאי גופי' משני דאשה אין לה שוליים ואם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי' או משום ביטול פריה ורביה היינו דווקא להנך תרתי לישני אבל לאידך תרתי לשני דטעמא דשמאי משום חזקה או משום דאשה מרגשת בעצמה קשיא מקופה ונגע באחד אלמא דס"ל דבנגע באחד בלילה ולמחר מצאו מת איכא נמי למימר טעמא דהרגש' אליבא דשמאי דאם איתא דהוה מת היה מרגיש בו בנגיעתו. ומתרצי' התו' דטעמא דשמאי במאי דסומכים באשה טפי על החזק' ועל ההרגש' הוא מטעם דאשה בדוקה היא והא דקאמר כיון דשכיחו בה דמים באינה בדוקה היא היינו להלל ע"כ לשיטת התוס' וא"כ משמע דלהלל וחכמים דפליגי אשמאי וס"ל דאשה דמטמא למפרע דלא ס"ל טעמא דהרגש' משום דסבורה האשה דהרגשת מי רגלים היא כדאי' בגמרא לדידהו ודאי ניחא ולא קשיא מנגע בא' משום דהך טעמא איכא למימר נמי בנגע באחד דהיינו טעמא דלא מטהרים משום דלא סמכינן אטעמא דהרגשה לדידהו בנגע באחד משום דכסבור הוא שמא חי והכי משמע מלישנא דחכמים שספק הוא לאותו שנגע אם חי אם מת שהרי כך שנינו נגע בא' בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן ומיהו אפשר לומר דהיינו דווקא כשנגע בלילה ואמר אינו יודע אבל כשנגע ביום פשיטא דאיכא למיסמך אטעמא דהרגשה ותדע שהרי שנינו נגע בא' בלילה ולמאי איצטריך למיתני בלילה אלא ודאי דבנגע באחד ביום ליכא למימר דאינו יודע אם חי אם מת דפשיטא דאיכא למיסמך אהרגשה לדברי הכל דאם איתא דהי' מת הי' מרגיש בו וא"כ מעתה אם אומר שהי' מרגיש בי' שמת סמכינן עליה ולא אמרינן כסבור ומתירין האשה על פיו כנ"ל לומר ביישוב דעת הר"ן שפסק הלכה למעשה להיתר לסמוך אנגיעה ומ"מ צריך לומר דהנגיעה לחוד שהוא דבר ברור היינו דווקא כשנוגע בגוף המת ממש שיש הרגש לאדם הנוגע בו אם הוא חי או מת אבל כשנוגע במת בכסותו אין בנגיעה שום הוכחה שמת אם לא שנוגע בידו או בראשו ורגלו ומנענע אותה דהוה כמו שניתיו ממקום למקום:
ואין לגמגם במה שאו' העד דמצאו הרוג אחר פרידתו ממנו ה' ימים ושנינו אין מעידין עליו אלא עד ג' ימים דכבר כתבו התו' והרא"ש בשם ר"ת דלא תלינן לחומרא שמא נהרג קודם ג' ימים אלא תלינן דתוך ג' ימים נהרג ויכול להעיד עליו אפילו נחבל בפניו וא"כ אין צריך לומר נ"ד שאין מעיד שנחבל בפניו אלא במקום קנה וושט דפשיטא דמעיד עליו מאחר שאינו בודאי אחר ז' ימים דבכה"ג לא חלקו על ר"ת את אלה ראיתי ונתתי ללבי להתיר אשה זו להנשא לכתחילה נא' הקטן יואל בלא"א כמוהרר"ש ז"ל ה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |