שו"ת הב"ח (הישנות)/פא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עגונה ילדה מרת צירל בת הרב החסיד כמוהר"ר נתנאל זכר לברכה מלובלין. שהלך בעלה כמר שמשון בר אורי מקראקא עם שותפיו למקום מחנה הפאלקין להרויח במשא ומתן וכל שותפיו שבו לביתם חוץ מבעלה של מרת צירל שלא שב לביתו ושותפים הגידו שנאבד מהם ולא ידעו אנה הוא חקרו ודרשו ולא נודע להם מאומה ועתה הגיעו כתב מק"ק טיפליץ איך שנמצא יהודי הרוג סמוך לכפר קליין אויש והביאוהו היהודים לק"ק טיפליץ וקברוהו לשם והודיעו לכאן ק"ק קראקא הסימנים שנמצא בהרוג יודיענו רבינו מה משפט הילדה העגונה מרת צירל הנ"ל וזה נוסח הלשון הכתב ששלחו מק"ק טיפליץ:
הן אמת שביום ד' א' שבט שצ"ג לפ"ק הובא איש אחד קדוש שנמצא סמוך לכפר קליין אויש ונמצאו אצלו שני כתבים אחד של שותפות שזמנו מבואר בתוכו יום א' י"א אייר שצ"ב לפ"ק והחתומים בתוכו יצחק בן הר"ר מרדכי ומשה שמש דק"ק בענדין וגם כתב של אשה נקראת בשמה צירל ובעלה נקרא שמשון וקברנוהו הקדוש הנ"ל פה ק"ק טיפליץ ביום הנ"ל ועל עין ימין היה לו שומא שקורין בל"א ווירץ והיה לו זקן עב וצבעו שוורץ אונ' ברוין נכתב ונחתם היום יום א' י' אדר שצ"ג לפ"ק נא' דוד הוא הקטן בלא"א הר"ר שלמה זלמן שליט נ"ש חתן שלמה פאפרש חונה פה ק"ק טיפליץ ונא' יעקב בר משה זכר לברכה שמש דק"ק טיפליץ. חתימת העדים נתקיים ע"י הרב אב"ד דק"ק הנ"ל:
תורף שטר השותפין שנמצא אצל הקדוש הנ"ל דהיינו מצד האחד שלמה בר אלכסנדר. ומצד השני חמשה אנשים שלמה בר יעקב. והר"ר שמואל. והר"ר ברוך. ושלמה בר משה. ושמשון בר אורי. החמשה אנשים הנ"ל כשיקחו ת"ק זהו' פו' מחוייבים ליתן כ"ה זהובים לכמר שלמה בר אלכסנדר ומה שיהא עוד יותר ריוח חייבים חמשה אנשים הנ"ל ליתן לכמר שלמה הנ"ל לפי ערך הנ"ל וחמשה אנשים הנ"ל מחוייבים לטפל עצמם כ"א ואחד בכל דבר בעולם ויהא נמשך התקשרות הנ"ל עד שובם לאחור אי"ה. ובאם יזדמן איזה מקרה לאחד מהם מחוייבים הנשארים להצילו ושלא להניחו ובאם יעבור אחד מהם על זה ידחוהו מאצלם משותפות כהר"ר ברוך וכהר"ר שמואל יהא בידם המעות של שותפות אם לא שיתרצו על איש אחר שיהא נאמן שלהם ובאם יהיו נחלקים האנשים הנ"ל לשני מחנות של החיל יהא במחנה זו נאמן אחד ובמחנ' השניי' ג"כ נאמן אחד. התקשרות הנ"ל נעשה בקנס שני מאות ר"ט באם יסתלק אחד מהן מן השותפות ובשיגזרו הרוב על האחד שיעשה כך וכך מחוייב לקיים ככל אשר יגזרו עליו לעשות. וכשיגיע ח"ו איזה היזק כשיבואו למקום המחנה של חיל מחויב כמר שלמה בר אלכסנדר לשלם ההיזק לפי ערך הריוח דהיינו כשימכרו הסחורות ויהא בידם המעות רואין כמה יהא היזק וישלם ג"כ ההיזק לפי ערך הריוח הנ"ל ובאם יהא נמצא אצל אחד מחמשה אנשים הנ"ל בגמר העסק יותר משני ר"ט יהיה נדחה מן השותפין לגמרי גם יש רשות ביד כ"א לחפש אצל חבירו באולי לקח איזה דבר מן השותפות או הטמין א' אצל חבירו אזי אם יהא נמצא מאומת דבר על איזה אחד מן השותפין הששה הנ"ל אזי כל זכיותיו בטלין ולא יתנו לו כלום מריוח השותפים כל עיקר נעשה ביום י"א אייר שצ"ג לפ"ק וחתומים עליו כמר יצחק בן הר"ר מרדכי. וכמר משה שמש דק"ק בענדין. עוד היה כתוב אחר חתימות העדים דברים שנזכרים בגביית העדות בב"ד בסמוך:
במותב תלתא כחדא הווינא ואתא לקדמנא כמר שלמה בר יעקב דאקטרש והעיד בת"ע בעונש אם לא יגיד ונשא עונו וז"ל בל"א איך קען דען העתיק פון שטר שותפות וואש מיר האבן גימאכט צו ק"ק בענדין דהיינו הנער כמר שלמה בר אלכסנדר מצד אחד אונ' מיר חמשה אנשים מצד השני דהיינו איך שלמה בר יעקב וכמר שלמה בר משה והר"ר שמואל והר"ר ברור וכמר שמשון בר אורי מצד השני אונ' דען העתק האב איך אונ' כמר שמשון בר אורי צו זיך גינומן דא מיר זיינן איין וועק גיקומין פון אונזרה חברותה אז זיא זיינן פר זיך גיפארין אונ מיר האבן זיא ניט גיקענט דר גרייכן אזו זיינן מיר איך אונ' כמר שמשון הנ"ל גיפארן קען ק"ק בענדין צו ריק אונ' האבן דען העתק גינומן וואש דא ליגט פר ענק וואש מן האט גיפונדן בייא דען קדוש דער איז גיפונדן גיווארין סמוך לכפר קליין אויש:
אונ' מיר האבן לאזן שרייבן דש מאל אונטר דען העתק דז מיר זיינן דא גיוועזן אונ' מיר האבין גיזוכט אונזרי חבירים מיר האבן זיא ניט קענן פינדן אונ' דען העתק האב איך דער נאך אויש מיינר הנט געבן ליד כמר שמשון בר אורי ער האט אין אימץ דארן בייא זיך גיהט אונ' דער נאך דא איך אונ' כמר שמשון בר אורי זיינן אין לעגר גיקומן צו דער חברותה האט כמר שמשון בר אורי דען העתק בייא זיך גיהאט עכ"ל:
שוב הגיד בעונש הנ"ל דז דער בריב וואש מן האט גיפונדן בייא דען קדוש הנ"ל שנמצא אצל כפר קליין אויש אז דרויף איז גחתמת צירל בת ר' נתנאל וואש דאש ב"ד פון טיפליץ האט אהער גשיקט עם ההעתק הנ"ל האב איך דען בריב בקומן אין לעגיר מיט מיין בריב וואש מיין ווייב האט מיר גשריבן אונ' דען בריב וואש האט גשריבן מרת צירל אשת כמר שמשון בר אורי דא האב איך דעם בריב וואש דא ליגט גיגעבן ליד כמר שמשון בר אורי אונ' כמר שלמה האט אוישן וויניג גיזאגט וואש דא איז גישטנדן אין דען בריב דען ער האט גיזאגט כמר שמשון הנ"ל האט מיר אין צו לייאנן גיגעבן אין לעגר האט מיר גיוויזן וואש זיין ווייב האט אים גישריבן וויא זי הש"י הט מציל גוועזן זיסט אנדרי זאכין וואש אין בריב שטיט עכ"ל:
שוב העיד כמר שלמה הנ"ל דז כמר שמשון האט צו מיר גירעט אויף דען וועג דז מיר זיינן גיפארין אין לעגר דוא האשט גוויש ניט דיין ווייב איין ווארט צייכן גילאזן אז איך דער ווארטין אז זיא זאל קענן אויף מיר פרעגין ווען זעלנר וועלין קומן אויש דעם לאגיר האב איך אים גפרעגט וואש איז דער ווארט צייכן האט ער מיר גיזאגט איך האב איר גיזאגט ווען זעלנר וועלין קומן וועשטו פרעגין אויב זייא האבין גיזעהין דעם יהודי מיט דען ווארציל איבר דען אויג איך קאן אבר ניט גידענקין אבר ער האט מיר גיזאגט איבר דען רעכטן אויג אבר איבר דען לינקן אויג עכ"ל:
גם כמר שלמה בר משה והר"ר שמואל בר משה הנ"ל העידו לפנינו ב"ד דז זיא האבן דען שטר שותפות גימאכט צו ק"ק בענדין פר דיא עדים וואש זיא זיינן גיחתמת אויף דען העתק אונ' מיר האבן דען העתק ניט בייא זיך גיהאט נייארט כמר שלמה בר יעקב וכמר שמשון בר אורי האבן זיך לאזן שרייבן דען העתק אונ' האבן דען העתק בייא זיך גיהאט עכ"ל. הוגבה ביום א' בר"ח אייר ט"ו למב"י שצ"ג פה קק"ק גם נתבאר לפנינו ב"ד שכל בני החבורה דנזכרים בתוך השטר שותפות כולם היו חיים וקיימים ביום ד' א' שב"ט שצ"ג זולת כמר שמשון בר אורי הנ"ל נאבד ולא נודע אם הוא בחיים חיותו אם לאו ע"כ גביות העדות בב"ד כדת ודין ושלחנו הכתב שמצאו אצל הקדוש שכתבה האשה מרת צירל בת הר"ר נתנאל לבעלה כמר שמשון והכירה גם היא אותו בט"ע שזה הוא הכתב על נייר ארוך וקצר ששלחה לבעלה וגם כל בני ביתה של האשה הכירוהו בט"ע שזהו הכתב ששלחה האשה מרת צירל לבעלה כמר שמשון:
תשובה בפ' בתרא דיבמות ובפ' אלו מציאות ת"ר אין מעידין על השומא רא"ב מהבאי אומר מעידין על השומא וקאמר אביי מאי לאו בהא קא מפלגי מ"ס סימנין דאורייתא פי' וכדתנן פ' אלו מציאות (ד' כ"ז) אף השמלה בכלל היתה וכו' ומ"ס סימנין דרבנן פירש"י (וגבי א"א דאיסורא היא לא סמכי עלייהו) אמר רבא דכ"ע סימנים דאורייתא והכא בשומא מצוייה בבן גילו קא מפלגי מ"ס אין שומא מצוייה בבן גילו (פירש"י שנולד בפרק אחד ובמזל אחד) וראב"מ סבר אין שומא מצוייה בבן גילו ומ"ס מצוייה בבן גילו וא"ד הכא בשומא העשויה להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי מ"ס עשויה להשתנות לאחר מיתה (ממראה שלה אם בחייו היתה שחורה במותו נעשית לבנה או איפוך) ומ"ס אינה עשויה להשתנות לאחר מיתה וא"ד אמר רבא דכ"ע סימנין דרבנן והכא בשומא סימן מובהק הוא קמפלגי מ"ס שומא סימן מובהק הוא ומ"ס שומא לאו סי' מובהק הוא (ופירש"י סימן מובהק הוא ואע"ג דסימנין דרבנן אסימן כי האי סמכינין אפילו באיסור דאורייתא) משמע להדיא דלאוקימתא דכ"ע סימנין דאורייתא ליכא למימר דפליגי בשומא סימן מובהק כיון דסמנים דאורייתא אפילו אינו סימן מובהק סמכינן עליה:
וכך מוכח מדפריך ולהך לישנא דאמר רבא סימנין דאורייתא הא תנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים וחוטם אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכיליו ופריקו גופו דאריך וגוץ וכליו אסיקנא בחיורא וסומקי ופירש"י דלאו סימנים נינהו דהרבה בני אדם ארוכין וגוצין והרבה יש שחורים לבנים ואדומים עד כאן לשונו. אלמא דאי הוה סימנים אף על גב דלאו מובהקי' נינהו סמכינן עלייהו וזהו החילוק שבין סימנים דאורייתא לסימנין דרבנן דאי הוו דאורייתא אפילו בסימנים שאין מובהקין סמכינן עלייהו ואי דרבנן לא סמכינן עלייהו אלא בסימני' מובהקין ולהכי אי אמרינן לכ"ע סימני' דאוריית' צריך לומר דה"ט דת"ק דשומא אע"ג דסי' הוא אלא שאינו מובהק שהרי מעידין שומא היה בו באבר פלוני א"כ סימן גמור הוא דאם לא היו מעידין אלא שנמצא שומא בגופו הדבר פשוט שאין זה סימן מובהק כלל וגרע מארוך וגוץ וכליו חיורי וסומקי אלא בע"כ דמיירי בשומא באבר פלוני וכדפירש"י באלו מציאות דזה הוי סי' גמור אפ"ה כיון דמצויה בבן גילו לא סמכינן עליה א"נ כיון דעשויה להשתנות משחור ללבן ממ"נ חיישינן אי שומא זו נשתנית חיישינן שמא אינו פלוני שמעידין עליו שהרי שלו היתה שחורה וזו לבנה היא ואחר הוא ואי לא נשתנית אלא שחורה כמו שהיתה בפלוני בחייו חיישינן נמי שמא אחר הוא שהיתה שומא שלו לבנה ועכשיו נעשית שחורה דאם פ' הוא היתה נשתנית דשומא עשויה להשתנות הילכך אין סומכין עליה ממ"נ כיון דאינו סי' מובהק אבל אם היתה השומא בענין שהיה סימן מובהק כמו שאבאר בס"ד אף לת"ק מעידין עליו דלא חיישינן לומר דילמא אחר הוא כיון שהשומא עשויה להשתנות אלא ממ"נ בין נשתנית ובין לא נשתנית סמכינן עליה כיון דסי' מובהק הוא ואי נשתנית תלינן ואומרים ודאי פ' הוא אלא שהשומא נשתנית ואי לא נשתנית אמרינן נמי פלוני הוא והשומא לא נשתנית אבל וודאי לא אחר הוא כיון דסי' מובהק הוא אבל לאוקימתא דסי' דרבנן אפי' את"ל דשומא אינו מצויה בבן גילו ושומא אינו עשויה להשתנות אפ"ה אם אינו סי' מובהק לא סמכינן עליה וא"כ קשה מ"ט דראב"מ דמעידין על השומא ולפיכך צ"ל דס"ל דשומא באבר פ' סימן מובהק הוא ולת"ק אינו סי' מובהק וכיון דסימנים דרבנן חיישינן דלמא אחר הוא מיהו אף לת"ק דווקא בשומא באבר פלוני בסתם ואינן מיחדין המקום באבר פ' התם קאמר דלאו סי' מובהק הוא אבל במיחד המקום שומא באבר פלוני במקום פלוני וודאי סי' מובהק הוא וכדקאמר בפ"ק דמציעא בסוף דף י"ח ובפ' כל הגט דף כ"ז רב אשי כיון דקאמר נקב יש בו בצד אות פלוני דה"ל סי' מובהק ודווקא בצד אות פלוני דהוא סי' מובהק אבל בנקב בעלמא לא רב אשי מספקא ליה אי סימנים דאורייתא או דרבנן אלמא אפי' נקבים בקלף דשכיחי טובא דוקא נקב בעלמא או אפילו נקב בצד תיבה פלונית לא הוי סימן מובהק כמו שכתב בעל העיטור ומביאו בית יוסף ואפילו הכי בצד אות פלוני הוי סימן מובהק כמו שכתב בשומא במקום פלוני ובאבר פלוני דהוי ליה סימן מובהק טפי דלא שכיחא שומא בגוף האדם כי היכא דשכיחי נקבים בקלפים והשתא בנידון דידן דהכירוהו בשומא במצח במקום עין ימינו למעלה מן העין הוי ליה שומא במקום פלוני באבר פלוני ושפיר הוי סימן מובהק אף לתנא קמא וסמכינין עליה ולא חיישינין לבן גילו ולא לשומא העשויה להשתנות דכיון דסימן מובהק הוא בין נשתנית ובין לא נשתנית אמרינן דוודאי פלוני הוא שמעידין עליו ולא חיישינן לאחר וכ"כ להדיא הרב הגדול בדורו מהור"ר דוד הכהן בתשובה בית ט"ז וז"ל ואפשר נמי דבשומא נמי אם פרט וצמצם השומא שאמר שיש שומא במקום פ' מאבר פ' סימן מובהק חשבינן ליה ויכול להיות שלזה דקדק רש"י ז"ל בדבריו ופי' באלו מציאות סימן היה בו שומא באבר פ' ולא פי' לומר במקום פ' באבר פלוני עכ"ל והכי משמע ודאי דלית לן למימר דלת"ק לא הוי שומא סי' מובהק אפילו במקום פ' באבר פלוני ולראב"מ הוי שומא סי' מובהק אפילו באבר פ' בלחוד אלא כל מה דמצינא לפרושי דלא פליגי שפיר טפי והלכך כיון דאשכחן בנקב פ' בצד אות פ' הוי סימן מובהק אף אנו נאמר שומא במקום פלוני באבר פלוני הוי כמו סי' מובהק וע"כ ל"פ ת"ק וראב"מ אלא בשומא באבר פ' בלחוד אבל באבר פ' במקום פ' אף ת"ק מודה דהוי סי' מובהק כמו נקב בצד אות פ' ותו נראה לדייקא הכי מלשון הרמב"ם בסוף הלכות גירושין שכתב וז"ל אעפ"י שיש להם סימנים בגופו ובכליו ואפי' שומא אין מעידיו עליו שמא אחר הוא עכ"ל:
וקשה כיון שכתב בתחילה בסתם ואעפ"י שיש להם סימנים בגופו ובכליו דמשמע כל סתם סימנים שאינן מובהקין ושומא נמי בכללן א"כ למה הוציאם הרב מן הכלל וכתב אפילו שומא אלא נראה דהרב בא לגלות לנו דשומא קרובה הוא שיהא עליו דין סי' מובהק מדקאמר שיש שומא באבר פ' דמייחד השומא באבר פ' ואפ"ה אין מעידין עליו דכיון דאינו מייחד מקום באבר פ' במקום פ' חיישינן שמא אחר הוא שהיה לו גם כן שומא באבר פ' השתא וודאי מכללא איתמר ונשמע מדבריו דדוקא בשומא באבר פ' התם הוא דמחמרינן ביה אע"ג דקרוב הוא שיהא עליו דין סי' מובהק ואמרינן דלא הוי סימן מובהק גמור אבל בפרט וצמצם כנ"ד שומא במצח סמוך לעין הימין למעלה מן העין הוי סימן מובהק גמור דליכא לפרש דהרמב"ם אתא לאורויי דאפילו שומא באבר פ' במקום פ' נמי אין מעידין עליו חדא דמניין לו דהא לא פליגי אלא בסתם שומא באבר פ' וכדפירש"י להדיא ותו דא"כ ה"ל להרמב"ם לפרש ולומר ואפילו שומא במקום פ' באבר פ' מדכתב בסתם אלמא דלא איירי אלא בשומא באבר פ' דפליגי בה ת"ק וראב"מ ואעפ"י דקרוב הוא שיהא עליו דין סי' מובהק וכראב"מ אפ"ה אין מעידין עליו וכת"ק אבל במייחד לה מקום שומא באבר פ' במקום פ' אף לת"ק מעידין עליו:
והכא נמי משמע ממ"ש ב"י כשכתב לפרש דברי בעל העיטור כתב וז"ל ולאו דווקא שאר סימנים שאינן מובהקים אלא אפילו שומא באבר פ' דהוי כמו סי' מובהק מידי דהוה אנקב בצד אות פ' אפ"ה אין מעידין עליו משום דקי"ל כרבנן ושומא לאו סימן מובהק הוא וכתב הר"ד הכהן בתשובה אפילו לרבנן דסברי שומא לאו סי' מובהק הוא קאמרי דיש סימנים דהוי מובהקין ואפשר נמי דבשומא נמי אם פרט וצמצם השומא וכו' עכ"ל הרי לפניך דתחלה כתב ב"י באפילו שומא באבר פ' דהוי כמו סי' מובהק כיון דמייחד השומא באבר פ' אפ"ה אין מעידין עליו ואחר כך הביא תשובות מהר"ד הכהן דשומא במקום פ' באבר פלוני סי' מובהק חשבינן ליה והיינו כנ"ד שומא במצח למעלה מן העין בעין ימין ואין לנו לחוש שמא אחר הוא כיון דשומא עשויה להשתנות דלא קאמר תלמודא הך סברא אלא אסימן שאינו מובהק התם הוא דאף למאי דקאמרינן לכ"ע סימנים דאורייתא לא סמכינן עלייהו לת"ק דחיישינן לאחר ולשומא עשויה להשתנות אבל היכא דאיכא שומא בסי' מובהק שומא במקום פ' באבר פ' לא חיישינן לאחר בין שנשתנה השומא בין שלא נשתנית כדפרי' והא דכתב הטור ושומא לא הוי סי' מובהק להכיר על ידה לפי שעשויה להשתנות לא כתב כך אלא אסתם שומא באבר פלוני בדלא מייחד לה מקום באבר פלוני במקום פ' אלא דאיכא לתמוה דלאיזה צורך כתב האי טעמא לפי שעשויה להשתנות בלאו ה"ט כיון דמספקא לן אי סימנים דאורייתא או דרבנן השתא ודאי אפילו את"ל שומא אינה עשויה להשתנות ושומא זו לא נשתנית אפ"ה לא סמכינן עלי' כיון דבשומא באבר פ' לאו סי' מובהק הוא ואי סימנין דרבנן לא סמכינן אסי' שאינו מובהק כדפרי':
ולפע"ד נראה ליישב ולומר דחדא ועוד קאמר חדא דלא הוי סימן מובהק להכיר על ידה ועוד דכיון דאינו סימן מובהק יש לחוש שמא אחר הוא לפי שעשויה להשתנות בין נשתנית ובין לא נשתנית לא סמכינן עליה בסי' שאינו מובהק ואף על גב דלא היה צריך לזה כתבו הטור לאורויי' דיוקא דוקא בסתם שומא באבר פ' דלא הוי סי' מובהק לא סמכינן עלייהו מטעמא דחדא ועוד לפי שעשוי' להשתנות אבל בשומא במקום פ' באבר פ' דהוי סימן מובהק לא חיישינן נמי לומר דשומא עשויה להשתנות אלא בין נשתנית ובין לא נשתנות לא חיישינן לאחר בשומא דהוי סי' מובהק וכדפרי' א"כ זכינו לדין דאיתתא זו מרת צירל אשתו של כמר שמשון בר אורי שהלך למחנה ולא חזר שריא לאנסובא מהך טעמא דאמרן עוד יש להתירה מצד אחר לפי שמצאו אצל ההרוג השטר שותפות שלקח כמר שמשון ושותפו כמר שלמה בר יעקב בשובם אל ק"ק בענדין וכמר שלמה מסרו לכמר שמשון הנ"ל ומצאו אצל ההרוג השטר שותפות וגם האיגרת שכתב מרת צירל לבעלה הנ"ל א"כ אין ספק דלא חיישינן לומר דילמא הפקיד אלו השטרות אצל האחד והנפקד נהרג וכמר שמשון אזיל לעלמא. וזה יתברר מתוך הסוגי' דפ' האשה שלום בעובדא דיצחק ר"ג דשכיב מי חיישינן לתרי יצחק (היכא דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת) אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן אמר רבא מנא אמינא לך דהנהו תרי שטרא דנפקי במחוזא וכתיב בי' חבי בר ננאי וננאי בר חבי ואגבה בהו רבה בר אבוה זוזי והא חבי בר ננאי וננאי בר חבי במחוזאי שכיחא טובא (פירש"י ואפי' הכי מגבינן כשמוציאין שט"ח על אחרים ולא חיישינן שמא אחר היה וכיון דלענין ממונא אע"ג דהוחזקו לא חיישינן לענין איסורא כי לא הוחזקו מיהו לא חיישינן) ואביי למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהיר זהיר בי' אי לפקדון כיון דשמי' כשמיה לא מפקיד גביה מאי אמרת דילמא מסר אותיות נקנית במסירה וכתבו התוספ' דרבא דאייתי ראייה מינה אע"ג דאיהו נמי סבר דלא חיישינן לנפילה ופקדון וכדאמר בפ' ג"פ י"ל דרבא ס"ל דאין אותיות נקנית במסירה וכו' אלמא דבין אביי ובין רבא ס"ל דלא חיישינן לנפילה ופקדון וזה איש אחר הוא אלא אמרינן כאן נמצאו השטרות וכאן היו בתחילתן ומ"ה בעובדא דיצחק ר"ג לא אמרינן שמא יצחק ר"ג אחר הוא שבא ממקום אחר לקורטבא ומשם לאספמיא ושכיב אלא אמרינן כאן נמצא בקורטבא יצחק ר"ג וכאן היה ואין תולין באדם אחר שאין ידוע לנו וכתב נ"י ואע"ג דבפ' המדיר לא אמרינן הכי י"ל דלגבי ממונא הוא דלא אמרינן הכי הא לגבי אשה משום עיגונא אמרינן א"כ נ"ד נמי לא תלינן באחר דאין ידוע לנו אלא כיון דידוע לנו שהיו שטרות אצלו וגם נמצאו אצלו בשעה שמצאוהו אמרינן נמי כאן נמצא מתחלתן עד עתה אלא שיש להקשות על ראיי' זו דדילמא גביה שט"ח דוקא קאמר בגמרא למאי ניחוש לה וכי אי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גבי' אבל אי לאו שמי' כשמי' חיישינן לפקדון וא"כ נ"ד איכא למיחש דדילמא הוי מפקיד לאיש אחר דלאו שמי' כשמיה אלא דיש לומר דאף על גב דלגבי ממונא הוי חיישינן לפקדון אי לאו דשמי' כשמי' מ"מ לגבי אשה משום עגונא לא חיישינן לפקדון כלל אלא אמרינין כאן נמצאו כאן היו מתחילתן כמו שכתב נימוקי יוסף ועוד דהא איכא למימר בהך שטר שותפות שנתקשרו שלא יעמוד מנגד כשיגיע איזה סכנה לאחד ולא יתפרדו אלא יצילנו והטילו עליהם קנסות שני מאות ר"ט אם יתפרד אחד מהם גם לחפש אצל כל האחד בגמר העסק שלא יהא נחשד שלקח דבר מן השותפות א"כ לא היו נאמנים אחד לחבירו סברא לומר שטר כזה לא מפקיד גבי אינש אחרינא אלא מחזיקו בידו פן יהא נאבד מהנפקד ויפסיד כל אשר לו שהרי מתחלה לא לקחו לידו אלא כדי שיהא לו ראייה כנגד שותפו אם כן איך יהא מוציאו מרשותו ליד אחר בפרט במדבר בין אנשי חיל דכל מה שנמצאו אצל חבירו משל זולתו הוא בחזקת אבוד אין סברא לומר שיפקידו אצל אחר וחשיב כשטר חוב היכא דשמיה כשמיה דלא מפקיד גביה ה"נ האי שטר שותפות והתקשרות כזה לא מפקיד אצל אחר ועוד בעיקר שאני סומך עליו דלא חיישינן הכא לפקדון הוא מה שהקשו התוספות לשם דהכא קאמר אביי דלנפילה לא חיישינן ובפרק גט פשוט קאמר אביי דלנפילה ופיקדון חיישינין ויש לומר דהתם איירי בנפילה דרבים אבל לנפילה דיחיד שיפול מיוסף ב"ש זה וימצאנו יוסף בן שמעון אחר וודאי לא חיישינין עכ"ל:
והשתא נדון דידן נמי שכיון שזה הנהרג היה לו שומא במצח למעלה מן העין הימין כמו שהיה לכמר שמשון בר אורי בעלה של מרת צירל שהיו השטרות אצלו לא חיישינן לנפילה ופקדון דיחיד שיפול מזה האיש שהיה לו השומא למעלה מן העין ימינו וימצאנו אחר שהיה לו גם כן שומא בעין ימין בכי האי גוונא וודאי לנפילה ופקדון דיחיד לא חיישינן כלל ואיתתא זו שריא לאנסוביא מטעם כל אחד מהצדדין כל שכן בהצטרף שני הצדדין גם יחד גם בהצטרף מראה זקנו שהיה עב וצבעו משתי מראיות שקורן שוורץ אונ ברוין וזה ידוע בק"ק קראקא שכמר שמשון בעלה של מרת צירל הנ"ל היה לו סימנים אלו בפניו שומא במצח סמוך לעיין ימין למעלה מן העיין וגם מראה זקנו משתי מראות הנ"ל וזקן עב דלא שכיח כלל זקן עב משתי מראות שוורץ אונ ברוין ע"כ לבי בטוח שיש להתיר העגונה הזאת כפי הדין מהטעמים דאמרן אחר הדברים האמת והצדק האלה הראו לי פסק אחד מהרב מוהר"ר בנימין סלנק ז"ל שהיה בזמנינו שהשיג על הוראות הרב הגדול מהר"ר דוד הכהן במה שהיתר בשומ' באבר פלוני במקום פלוני וזה לשונו ואל תשגיח בדברי הר"ד הכהן וכו' גם אין הוראותיו ודבריו מפורסמים לנו כלל אפילו כאחד מכל הני רבוואתא שזכרנו ועוד שאין דבריו מחוורים דהא רבא הוא דמסיק ללישנא דסימנים דאורייתא דפלוגתא דת"ק וראב"מ בשומא משום דמ"ס שומא מצויה בבן גילו ומצוייה להשתנות לאחר מיתה ומ"ס אינה מצוייה בבן גילו ואינה עשויה להשתנות לאחר מיתה והלכה כת"ק דחייש לבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה וא"כ מה מועיל שפרט וצמצם באבר מקום השומא מכל מקום יש לחוש לבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה ושמא תאמר דמהר"דך סמך עצמו על אידך לישנא דרבא דאמר כ"ע סימנים דרבנן ולהאי לישנא ל"פ ת"ק ור"א בפלוגתא דשומא מצויה בבן גילו ובהשתנות לאחר מיתה אלא פליגי ת"ק סבר שומא לאו סי' מובהק הוא וראב"מ סבר שומא סי' מובהק הוא:
ולהאי לינשא לא חיישינן לבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה וס"ל להרד"ך דע"כ ל"פ אלא בשלא פרט וצמצם המקום אבל פרט וצמצם המקום מודה ת"ק דסי' מובהק הוא והאי לישנא עיקר הוא וקי"ל כוותי' כיון דהרי"ף והרא"ש לא הביאו רק האי לישנא דרבא דכולא עלמא סימנים דרבנן ושאר פוסקים פוסקים כהאי לישנא כל זה אינו מחוור דמה שפסקו כהך לישנא דסימנים דרבנן לאו מטעמא דהילכתא הכי אלא מטעם דאמרינן בפ"ק דמציעא רב אשי ספוקי מספקי ליה אי סימנים דאורייתא או רבנן ומדמספקא ליה לרב אשי נקטינן לחומרא דסימנין דרבנן ולא סמכינן אסימנים רק אסימנים חשובים ביותר ודווקא לחומרא הוא דקיימא לן סימנים דרבנן אבל לקולא לא ובחששא דבן גילו והשתנות לאחר מיתה ללישנא דרבנן לא חיישינן וללישנא דסימנים דאורייתא חיישינן אזלינן לחומרא כמ"ד סימנים דאורייתא ומאחר דמספקא ליה לרב אשי הלכה כמאן צריכים אנו להחמיר כחומרא דהאי וכחומרא דהאי וכו' עד כאן לשונו:
הדור אתם ראו הקולות והדברים שלא במשפט שיצאו מתחת הקולמוס זה הרב שמהפך הקערה על פיה דללישנה דסימנים דרבנן לא חיישינן לבן גילו והשתנות אחר מיתה וללישנא דסימנים דאורייתא חיישינן אלא כיון דללישנא דסימנין דאורייתא חיישינן מכ"ש דללישנא דסימנים דרבנן דחיישינן דכיון דמדאורייתא לית לן למיסמך אסימנים אלא תקנתא דרבנן היא לגבי ממונא אבל באיסורים לא סמכינן אסימנים השתא פשיטא דכ"ש דחיישינן לבן גילו ולהשתנות אחר מיתה ותלמודא לא קאמר אלא דאי סימנים דרבנן לא איצטריך לן למימר דפליגי בשומא מצויה בבן גילו ובהשתנות לאחר מיתה דאפילו את"ל דלא חיישינן להא כל עיקר אפ"ה פליגי בשומא דלת"ק לאו סי' מובהק הוא וכיון דסימנים דרבנן אין מעידין עליו ולראב"מ שומא סי' מובהק הוא אבל וודאי השתא דסימנים דרבנן כ"ש דאית לן למיחש דשומא מצויה בבן גילו ולהשתנות אחר מיתה לד"ה אף לראב"מ ואפ"ה פליג ראב"ם וקאמר דמעידין עליו משום דס"ל דשומא סי' מובהק הוא כיון דמייחד מקום שומא באבר פ' וכיון דסי' מובהק לא חיישינן לשומא מצוייה בבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה דבין שנשתנית השומא ובין לא נשתנית השומא לא חיישינן לאחר כיון דאיכא סי' מובהק ודווקא ללישנא סימנים דאורייתא דס"ל דאעפ"י דשומא לאו סי' מובהק הוי סמכינן עלייהו לכ"ע א"כ קשה מ"ט דת"ק דאין מעידין עליו צ"ל דס"ל שומא שאני כיון דמצויה בבן גילו א"נ עשויה להשתנות וראב"ם פליג דלא חיישינן להא ומעידין עליו:
אבל למ"ד סימנים דרבנן לא איצטרך למימר דפליגי בהכי דאפילו את"ל דכ"ע לא חיישינן לשומא מצוייה בבן גילו ולהשתנות אחר מיתה א"נ איפכא דכ"ע סברי דחיישינן לשומא מצויה בבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה אפ"ה פליגי בשומא אי סי' מובהק הוא ולראב"מ מעידין עליו דכיון דסי' מובהק הוא לא חיישינן למצוייה בבן גילו ולהשתנות אחר מיתה דלא קאמר תלמודא אף למאי דכ"ע סימנים דאורייתא דחיישינן לבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה אלא היכא דתפסינן דלכ"ע שומא לאו סימן מובהק הוא ואפ"ה אין מעידין עליו משום דחיישינן לשומא מצויה בבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה אבל בשומא סימן מובהק לא חיישינן לאחר כלל והא דקאמר תלמודא בפרק אלו מציאות איבעית אימא דכ"ע שומא אינה עשויה להשתנות לאחר מיתה וסימנים דרבנן והכא בשומא סימן מובהק הוא קמפלגי וכו' ה"מ נמי למימר דכ"ע שומא עשויה להשתנות לאחר מיתה ובשומא סימן מובהק הוא קמפלגי וכו' אלא איידי דקאמר מעיקרא איבעית אימא דכ"ע שומא אינה מצוייה בבן גילו והכא בשומא העשויה להשתנות לאחר מיתה קאמפלגי וכו' דהתם לא מצי למימר דכ"ע שומא מצויה בבן גילו דא"כ קשה מ"ט דראב"מ דמעידין עליו דאף על פי דלא חיישינן לשומא עשויה להשתנות לאחר מיתה מכל מקום איכא למיחש לשומא מצויה בבן גילו ואם כן צריך לומר בהך אוקימתא דכ"ע שומא אינו מצויה בבן גילו לכך קאמרינן ה"נ באידך אוקימתא דכ"ע שומא אינה עשויה להשתנות אבל וודאי דאפילו את"ל דכ"ע שומא עשויה להשתנות לאחר מיתה נמי ניחא לראב"מ דמעידין עליו דכיון דסימן מובהק הוא לא חיישינן לאחר בין שנשתנית ובין שלא נשתנית כדפי':
גם הטור שכתב הך טעמא לפי שעשויה להשתנות לא קאמר אלא בסימן דשומא באבר פלוני בלחוד דלאו סימן מובהק הוא לת"ק כדפרי' אבל בשומא במקום פלוני באבר פלוני סימן מובהק הוא אף לת"ק ולא חיישינן לאחר ולהשתנות לאחר מיתה אלא בין נשתנית בין שלא נשתנית מעידין עליו כדפרי' ולפי שידעתי הגדולים שבדור גדולי חקרי לב ומוראי הוראה וחוששין לחומרא בפרט בערוה החמורה ויאמרו דמנין לנו כל כך פשוט דבשומא תלינן לקולא היכא דאיכא סימן מובהק ודילמא אפילו אם תמצי לומר דשומא במקום פ' ומאבר פ' הוי סימן מובהק אפ"ה חוששין לשומא מצויה בבן גילו להשתנות לאחר מיתה לת"ק ואין מעידין על השומא כלל ע"ז באנו להכריח דצריך לומר בע"כ דהכי ס"ל לתלמודא דבשומא סי' מובהק לא חיישינן כלל לאחר ולומר דשומא מצויה בבן גילו או להשתנות לאחר מית' דאי איתא דחיישינן להכי אפי' בשומא סי' מובהק תמה על עצמך אמאי לא קאמר תלמודא בהך לישנא בתרא דכ"ע סימנים דרבנן ודכ"ע נמי שומא סי' מובהק הוא וקמפלגי בשומא מצויה בבן גילו ובשומא עשויה להשתנו' וכי היכא דקאמר תלמודא בלישנא קמא דכ"ע סימנים דאורייתא ודכ"ע שומא לאו סי' מובהק הוא וקמפלגי בשומא מצויה בבן גילו א"נ בשומא עשויה להשתנות לאחר מיתה ה"נ ה"ל לאוקמא בהך לישנא דסימנים דרבנן ודכ"ע שומא סי' מובהק וקא מיפלגי בשומא מצויה בבן גילו א"נ בשומא עשויה להשתנות לאחר מיתה אלא בע"כ דס"ל לתלמודא דלדברי הכל אי שומא סי' מובהק הוא ליכא למ"ד דחוששין לשומא מצויה בבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה דפשיטא לן דבסי' מובהק לא חיישינן למידי ולומר דילמא אחר הוא אלא ודאי פלוני הוא דהוה לי' סי' מובהק זה ולא אחר כיון דלא אתחזק לן לאחר דה"ל סי' מובהק כמו זה הרי לפניך דבשומא במקו' פ' באבר פ' דה"ל סי' מובהק כמו נקב בצד אות פלוני דלא חיישינן לבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה:
ושארי לי' מאריה למהרר"ב ז"ל במ"ש שאין הוראות מהרד"ך ודבריו מפורסמים לנו כלל וכו' כי אם לא היו מפורסמים אליו הלא הם מפורסמים לכל גדולי ישראל כפי הנראה מתשובות מהר"ר יוסף טייטאצק ושאר גדולי עולם בתשובותיהם שהובאו בתחלת ספר בנימן זאב חלקו לו כבוד גדול בגדולת תורתו וחריפתו וגדול בדורו היה וירד לעומקה של ההלכה ומהר"ב ז"ל חוץ מכבודו כתב דברים אלו לפום ריהטא כי הדברים שכתבנו בפשט ההלכה הוא דבר ברור ולא הייתי צריך לכל האריכות בפשט זה אלא להוציא ממה שהבין הר"ב ז"ל ולסתום פה המקטרגים בהלכה בהא סליקנא ובהא נחתינא דאיתתא זו מרת צירל אשתו של כמר שמשון בר אורי מקראקא מותרת היא מהני צדדין הצד אחד דשומא זו במקום פ' באבר פ' הוי סי' מובהק וכ"ש הוא מנקב פ' בצד אות פ' דלא שכיח כ"כ שומא בפניו של אדם כי היכי דשכיחי נקבים בקלפים:
וכמ"ש הרב הגדול מוהר"ר דוד הכהן הצד השני לפי שנמצאו אצל ההרוג השטר שותפין וכתב איגרת של אשתו והסי' בזקן דלא שכיח כלל כמו שביארנו וכבר כתבו כל מורי הורא' שראוי לכל מורה לחזור על כל הצדדין להתיר בעגונא דאיתתא כמ"ש הרא"ש בתשובותיו וכ"ש בעגונא זו שאם נבא להחמיר ושלא יועילו לה עדיות וצדדים אלו תשב עגונה כל ימה כי הלא נמצא הרוג במדבר בין החיילות שבמחנ' וכל היהודים מקראקא שהיו לשם עמו כולם שבו ולא ידעו ממנו מאומה דבר כי נאבד ונעלם מהם א"כ מי יגיד עליו ובסוף פ' בתרא דיבמות דפריך תלמודא ודילמא צרה הואי פריקו תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנ' כותבים ונותנים אעפ"י שאין מכירין ופירש"י בשעת הסכנ' שאדם מסוכן כגון מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומעים קולו יכתבו גט לאשתי כותבין ונותנין וסמכינן עליה בכל דבריו שאומר אני הוא פ' בן פ' וה"נ כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה עד כאן לשונו הרי מבואר מן התלמוד שאין להחמיר בחומרות שלא מן הדין במקום שיש לחוש שתשב עגונה כי לא תמצא אחר שיעיד עליו כ"ש באשה זו דלפי עד"נ דבר פשוט הוא שמותרת כפי הדין הגמור עפ"י הדברים שביררנו וה' אלקים אמת יצילנו משגיאות ויניחנו בדרך האמת:
אחר כותבי פסק הנ"ל ראיתי בתשובה ב"י היתר אשה אחת ע"פ סי' שהיו בפניו גומות מחמת פאקין וז"ל ועוד שהכירוהו גם על ידי גומות שהיו בפניו מחמת הוירגואילאש (בלשון אשכנז יראבליש בלשון פולין פאקין) וזה סי' מובהק כי אחד מאלף לא ימצא שיהיה לו כן ביותר וכבר הוכחתי בב"י דסי' מובהק ביותר הוי דאורייתא ומשיאין על פיו נא' הצעיר יוסף קארו ז"ל עכ"ל הנה כי תופס הרב עיקר דמה שלא נמצא כך בהרבה בני אדם הוי סי' מובהק כ"ש שומא במצח על העין למעלה מן העין שלא ימצא כך באחד מאלפים הנלע"ד כתבתי אם יסכימו רבותינו בהיתר זה מני הקטן והצעיר יואל בלא"א כמוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה בט' תמוז שצ"ג לפ"ק פה קק"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |