שו"ת הב"ח (הישנות)/עה
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גוי אחד בא לק"ק בריסק בלילה והסיח לפני תומו שהוליך את היהודי אחד לתוך העיר ובבאו על הגשר סמוך לעיר באו פריצים ודחפו את היהודי עד שנפל לתוך הנהר וצעק להצילו ולא היה שם מי שיצילנו מן המים בלילה ונטבע והביא כליו של היהודי שהיה על העגלה ומסרם ליהודים ואמר שהיהודי דר בק"ק חאמסק ויש לו לשם אשה והזכירו בשמו וזה היה ביום ב' כ"ה טבת שצ"ו אח"כ ביום ב' כ"ה ניסן שצ"ו באו גוים ואמרו שמצאו יהודי במים צף ע"פ המים והלך יהודי אחד עם הגוי ושמהו בספינה קטנה והוליכוהו העירה במעמד הרבה יהודים ואחד שמו הר"ר אוריה הכירו בפניו בט"ע שהוא כמר דוד בר בצלאל מק"ק חאמסק לפי שהיה מלמד תינוקת בק"ק חאמסק וכך העיד כמר שמואל בר יוסף שהכירו בפניו בטביעת עיין שזה הנטבע שהעלוהו הוא כמר דוד בר בצלאל מחאמסק:
עוד העידו שני עדים איך שמעו שהועלה מן המים עד שהובא לפני העדים שהכירוהו לא היה יותר מחצי שעה מכ"ד שעות של יום ואשתו של כמר דוד הנ"ל אמרה שבשעה שהיה רוצה לילך לדרכו היה לובש ברגל אחד פוזמקא ומנעל ארוך עליו שקורין שטיבל. וכשרצה ללבוש השני לא היה אפשר לו הנעילו על הפוזמקי אף בטורח גדול עד שהוצרך להסיר הפוזמקי מרגלו וכרך עשב יבש מאכל הסוסים שקורין היא על רגל השני כדי שלא יזיק לו הקור ואחר כך נעל מנעל השני על העשב שכרך על הרגל והניח הפוזמקי השנייה בתוך השק שהניח שם מטלטליו וכשהועלה מן המים והסירו המנעלים מעל רגליו מצאו כדברי האשה דברגל אחד היו לבוש פוזמקי והרגל השני היה כרוך העשב על רגלו ופוזמקי השנייה מצאו בשק והכל ראו דשני פוזמקי הם זוג אחד מבעל מלאכה אחת אלה הם תורף העדות:
תשובה והנה אין ספק דאיתתא זו שריא שהרי ב' עדים כשרים היכורוהו בט"ע וראוהו מיד אחר עלייתו מן המים תוך חצי שעה והסכמת הפוסקים דשיעור מיד הוא שעה אחת ולא מבעייא שני עדים אלא אפילו ע"א ואפילו לא ראוהו מיד היה נאמן בהכירוהו בט"ע בלא סימנים כמו שכתב רבינו הטור להדיא וז"ל ראוהו שנפל למים שאין להם סוף וכו' עד אבל אחר שלא ראה שטבע נאמן אפילו לא ראוהו מיד אחר שהועלה ואפילו בט"ע בלא סימנים והוא שיראנו שלם בכל גופו וכל התנאים האלו איכא בנ"ד דראוהו שלם בכל גופו ולא ראה הטביעה ונאמן אפילו לא ראוהו מיד והא דכתב הטור קודם לכן דדווקא שראוהו מיד אחר עלייתו מן המים היינו וכו' דווקא כשלא ידעינן דפלוני זה נפל למים אלא שמצאו איש אחד במים והכירוהו בט"ע בלא סימנים התם צריך שראוהו מיד לאחר שהעלוהו מן המים אבל היכא דידעינן דאיש פלוני נפל למים בנדון דידן שהגוי הסיח לפני תומו שנפל איש פלוני למים בלילה ואחר כך מצאו איש אחד במים והכירוהו שפ' הוא אפילו בט"ע בלא סימנים נמי מעידין עליו וע"כ דקדק הטור וכתב ראוהו שנפל למים וכו' דהתם כיון דידעינן דפ' נפל למים ואחר שלא ראה הטביעה הכירו בט"ע אפילו לא ראוהו מיד ואפילו ע"א מעיד עליו כיון שהוא שלם כ"ש הכא דידעינן ע"פ הגוי מל"ת דאיש פלוני נפל למים וב' עדים הכירוהו בט"ע בלא סימנים וראוהו מיד תוך חצי שעה דפשיטא דמעידין עליו בלא פקפק ואף על פי שיש ליישב קושיא זו בדברי הטור בדרכים אחרים כמו שכתבתי בחבורי בס"ד מ"מ ישוב זה שכתבתי נלע"ד עיקר ואמת דבהכי מיירי הנהו עובדי בגמרא בההיא דטבע בכרמי ובההיא דטבע בדגלת וכן בב' ת"ח תנא בהדיא וטבעה אלא שאותן שהכירוהו כשהועלה מן המים לא ראוהו הטביעה ואפילו לא ראה אלא עד אחד נמי מעיד עליו ומה שנסתפק הרב מהר"א נר"ו בלשון הרמב"ם פרק י"ג מהלכות גירושין שכתב וזה לשונו טבע בים והשליכו הים ליבשה אפילו אחר כמה ימים אם הכירוהו פניו וחוטמו מעידים עליו שאינו משתנה במים אלא לאחר זמן מרובה עכ"ל דשמא שיהיו דנ"ד מכ"ה טבת עד כ"ה ניסן זמן מרובה ארבע חדשים כי השנה היתה מעוברת מקרי זמן מרובה ואין מעידין עליו שמא נשתנה:
הנה וודאי אם היה דעת הרב דהיכא דאיכא זמן מרובה חוששין שמא נשתנה הוי קשה טובא היאך יעלה על הדעת שהרב ז"ל מחלק בין זמן מרובה לאינו זמן מרובא ולא יפרש איזו היא זמן מרובה דחיישינן שמא נשתנה ותו דבפרק האשה בתרא דכתב הרי"ף אבל במים אפשר שישהה ד' וה' ימים ואינו משתנה דמיא היכא דליכא מכה מצמית צמית לגוף כו' ומדכתב ד' וה' ימים וקשיא השתא ה' אינו משתנה ד' מבעיא וליכא לשנוייה אלא דקאמר ד' וה' אפילו טובא כדאמרי אינשי וכמ"ש התוספ' בפרק במה אשה (דף ס') בשם ר"י דכל היכא דפשיטא לי' דבעי למימר אפילו טובא לא פרכינן השתא ה' ד' מבעיא ע"ש בד"ה השתא כי כתבו לחלק בכמה גווני וא"כ הך עובדא דדיגלת דקאמר דאסקוה לבתר ה' יומי מעשה שהי' כך היה אבל ה"ה אפי' לא אסקוהו אלא בתר מאה יומי נמי לא חיישינן דמשתנה וכ"כ נ"י מדברי הרי"ף וז"ל ונראין הדברים דה' יומי לאו דוקא אלא ה"ה אפילו זמן מרובה כל שהוא במים אינו משתנה מן הסתם והירושלמי עשה מעשה לאחר י"ז יום והכא בגמרא מעשה שהיה כך היה:
וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל אבל מלשון הרי"ף משמע שהוא מחמיר דכתב אבל במים אפשר שישהה ד' וה' ימים ואינה משתנה עכ"ל נ"י כלומר דמשמע שלא היתר הרי"ף ביותר מחמשה ימים דלא כהירושלמי שמתיר אף לאחר י"ז ימים וה' המגיד הביא הך הירושלמי וכתב בה שהתיר לאחר ק' יום. והרי"ף החמיר ולא התיר אלא בחמשה ימים אבל מדברי הרמב"ם נראה לו מדכתב להתיר בהשליכו הים ליבשה אפילו אחר כמה ימים משמע אפי' לאחר זמן מרובה כל שהוא במים אינו משתנה מן הסתם דכל שאין אנו רואין בו שום שינוי בגופו ובצורתו לא חיישינן לנשתנה במים מן הסתם:
ומ"ש הרב אח"כ שאינו משתנה במים לאחר זמן מרובה הכי פירושו דטעמא דלא חיישינן מן הסתם דנשתנה הוא לפי שאין דרכו של נטבע שנשתנה במים צורתו בפועל אלא לאחר זמן מרובה משעה שנטבע כמו שני שנים ושלשה דפשיטא דבזמן מרובה כ"כ משתנה ורואין בו שינוי' אבל מן הסתם כשאין רואין בו שינוי שנשתנו לא חיישינן שמא נשתנה וכסבורין שהוא ראובן ואינו אלא שמעון ואפילו נשתהה במים שנה תמימה או יותר מעידין עליו כשהכירוהו וראוהו מיד לאחר שהועלה מן המים זאת היא דעת נ"י בדעת הרי"ף ובדעת הרמב"ם ובודאי שכך היא דעת הרמב"ם לפי הלשון הנמצא בספריו וכן הוא הלשון הסמ"ג עשה סוף מצוה נ' דף קל"ה ע"ג וכך הביאו ב"י אבל לפעד"נ עיקר דטעות נפל בספרי הרמב"ם וכצ"ל שאינו משתנה במים אפילו לזמן מרובה שהוא ביאור למ"ש דאם השליכו הים ליבשה אפילו אחר כמה ימים דמעידן ולא חיישינן מן הסתם דנשתנה במים וכסבורין שהוא ראובן ואינו אלא שמעון והוא לפי שאין הנטבע משתנה במים מן הסתם אפי' לזמן מרובה דמיא מצמת צמתי ולכן כתב נ"י דה' יומי לאו דוקא אלא ה"ה אפי' זמן מרובה כו' וכן נראה דעת הרמב"ם עכ"ל כלומר אעפ"י שנמצא בספריו כתב אלא לזמן מרובה בע"כ דט"ס הוא וצ"ל אפילו לזמן מרובה דאל"כ ה"ל לפרש איזה הוא זמן מרובה מדלא פי' נראה שדעתו לומר דאפי' הוא זמן מרובה לא חיישינן שמא נשתנה מן הסתם אם לא דנראה לעינים שנשתנה גופו וצורתו אז אין מעידין עליו. והשתא לענין דינא ליכא מידי בין פירוש הראשון בדברי הרמב"ם דליכא ט"ס בדבריו א' בין פי' השני דאיכא טעות דבין כך ובין כך לא חיישינן דנשתנה מן הסתם אא"כ דאנו רואין דאיכא שינוי' בגופו ובצורתו אבל מ"ש הנ"י דהרי"ף מחמיר דאינו מתיר אלא לאחר היא ימים בלחוד דלא כהרמב"ם נראה לפע"ד דאינו אמת דמדכתב הרי"ף אפשר שישהה ד' וה' ימים צריך לפרש דה"ק ד' וה' ימים ואפי' טובא דאל"כ לא ה"ל לומר אלא אפשר שישהה ה' ימים כדקאמר תלמודא לבתר ה' יומין דהוי משמע דוקא ה' ולא יותר וא"כ בנ"ד אעפ"י שהיה במים ד' חדשים לא חיישינן מן הסתם דנשתנה במים אפילו להרי"ף והרמב"ם ואין צריך לומר להרא"ש ורבינו הטור והר"ר ירוחם שלא כתבו הך לישנא דהרמב"ם והסמ"ג אלא סתם כתבו אפי' שהה שם כמה ימים מעידין עליו שהמים מעמידים אותו שלא ישתנה צורתו וכו' ומשמעו אפילו ק' ימים או ר' ימים או יותר לא חיישינן מן הסתם שנשתנה וכ"ש בנ"ד דאיכא סימן מובהק בפוזמקי אחד ברגלי אחד וכריכת עשב ברגלו השני דאין דרך בני אדם כלל לילך לדרך בצינה בפוזמקא אחד גם ליכא למיחש לשאלה שהרי כאשר יצא לדרך לבריסק קודם שבא לתוך העיר נטבע ומצאוהו כך כמו שהלך מביתו פשיטא דלא חיישינן לשאלה וכאשר בארתי בס"ד בפסק אחד ארוך בראיות ברורת אלא דהכא אין אנו צריכין לכל זה השאלה זו אינה צריכה לי כניס' לפנים דפשיטא היא דלכל הדיעות איתתא זו שריא לאחר שיחלץ לה יבמה הנלפע"ד כתבתי בקצרה בדבר פשוט מני הקטן והצעיר יואל סירקיש ג' ט"ז תמוז שצז"ל:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |