שו"ת הב"ח (הישנות)/עו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ע"ד העגונה מרת פערל אלמנת הר"ר צבי הירש בר יצחק ז"ל שהיה דר עם אשתו בק"ק הרובשוב בא ממדינת אשכנז ונשא משם אשה ומת ולא הניח אחריו זרע ולא זרע זרעה וכתבו כתב ליבמה שבמדינת אשכנזי שהיא זקוקה לו ושאלה ממנו שיחליץ לה והנה הנעלה כמר יעקב אליקום מנשה שהיה מתעסק להשתדל לחלוץ להעגונה חקר ודרש והנה נודע שהיה לו להר"ר צבי בר יצחק שני אחים מן האב ולא יותר ושניהם מתו וזה הלשון העדות שנתקבל בפני הרב מוהר"ר מן אב"ד דק"ק ווינא:
העיד כמר וואלף בר שמעון מק"ק פישכיט ממדינת שוואבין שאביו שמעון הנ"ל מת ושבק חיים לכל ישראל בערב ר"ח כסליו שצ"ד אונ ווייש אין גהוארט פון זיין פאטר דאז ער האט איין ברודר בק"ק הרובשוב ושמו הר"ר צבי הירש אונ' האט אפט בריב פון אים גיהאט עכ"ל:
עוד העיד כמר ישראל בר אפרים מק"ק הענא מיר איז ידוע אז איש אחד האט גהיישן משה זינגר איז נפטר גווארין צו דרמשטאט עכ"ל:
ושוב העיד כמר וואלף הנ"ל דז ער זיין טאג ניט ווייש דז ער האט מין פעטרין גיהט פון פאטיר הלבין אז ר' הירש הנ"ל אונ' איינר האט גהיישן משה זינגר אונ' האט גוואנט בייא ווירמש עכ"ל:
ושוב העיד הר"ר שמעון בן מוהר"ר אלעזר מפערשא בעונש החרם:
דז איך ווייש איצק פישך האט ג' בנים גיהט א' שמו שמעון והשני ר' הירש והיה נושא אשה ממדינת פולין והשלישי משה זינגר וידוע לי ידיעה נאמנה שלא היה בנים ליצחק יותר רק אלו השלשה ושמעון מת בק"ק פישר ומשה זינגר מת בעיר דרמשטאט סמוך לק"ק ווירמש עכ"ל כל הנ"ל הוגבה מפי אנשים כשרי' ראוים לסמוך עליהם כי דבריהם אמת בפיהם והוגבה פה ק"ק ווינא יום ה' כ"א אלול שצז"ל נאום הצעיר חיים מנחם מן החותם בי דינא פה ק"ק ווינא ונאום יקותיאל נקרא קויפמן עכ"ל:
וניכרת חתימת הרב ומפורסמת אין בה ספק שהיא חתימתו אמנם הגון היה להושיב ב"ד של שלשה ולגבות עדות הנ"ל לכתחילה בב"ד ולא שיהא עד מפי עד כי לא נהגו שהרב חשוב כמו ב"ד של ג' הדיוטות אלא לענין ממון מטעם דיחיד מומחה חשוב כג' אבל לענין איסור אפילו משה ואהרן אינה אלא עד מפי עד אלא דאפשר לומר דאעפ"י שלא כתב בתחילה במותב תלתא בי דינא וכו' מ"מ הלא בחתימתו אמר החותם בי' דינא פה ק"ק ווינא אפשר שהיו ג' וחד ליתוהי ואיך שיהי' נראה ברור להתיר עגונה זו בעדות הר"ר שמעון בן מהר"רא שמעיד בדבר ברור שלא היה לר' הירש בעל עגונה זה בר יצחק כי אם שני אחים מן האב ולא יותר הא' שמו שמעון והאחד שמו משה זינגר ושניהם מתו וכבר פסק הרי"ף בפ' האשה רבה בהך בעיא דבעו מיניה דרב ששת ע"א ביבמה מהו פי' ע"א שמעיד שמת יבמה למישריי' לעלמא ופשט רב ששת דמהימן ורבא נמי פשט דע"א נאמן וכו' וקאמרי רבוואתא אף ע"ג דדחינן להא דרב ששת ולהא דרבא הנך דחיאתה לאו דסמיכי נינהו אלא קי"ל דע"א נאמן ביבמה כדפשט רב ששת וכדפשט רבא וכן הילכתא עכ"ל אלא שיש לפקפק כיון דבנ"ד משמע שהעדות הוא עד מפי עד ושמא לא הקילו להתיר עד מפי עד אלא בעדות אשה ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילתה אבל ביבמה לעלמא דליכא חומר בסופה לא הקלת עליה בתחילתה להתירה ע"י עד מפי עד מיהו הא ליתא דהלא הרמב"ם בפ"ג מיבום פסק ג"כ להקל בעד אחד ביבמה וכתב בפי' אפי' עבד או אשה או עובדי כוכבים ומזלות מל"ת מעיד במיתת היבם כמו שמעיד באשת איש להתיר וכתב עוד ודין עדות זו כדין אותו עדות לענין עדים שמכחישין זה את זה ולכל דבר עכ"ל הנה דמ"ש ולכל דבר כלל גם להתיר ע"פ עד מפי עד וגם הרב הגדול הרשב"א בתשובה אלף רנ"ב נשאל ע"ז והשיב שכך הלכתא כמו שפסק הרב האלפס והרמב"ם ואף הראב"ד בהשגותיו מודה לו ולא השיג עליו אלא בע"א מעיד שניתן לבעלה בן במה דלאו מילתא דעביד' לאגלויי' הוא דאינו נאמן אבל במת יבמה ולמשרייא לעלמא נאמן ואפי' בעד מפי עד נמי נאמן:
וכ"כ בהדיא הרב בה"ג גבי ההוא דרב ששת ורבא ומביא לשם לשונו ומיהו צ"ע דהלא הרא"ש ראה כל מה שהתירו הגדולים האלו לפניו ואף על פי כן כתב שקשה הדבר להקל ובנו רבינו יעקב בא"ע סי' קנ"ח מבי' דברי הרמב"ם ורב אלפס שמתירין ואחר כך הביא שהרא"ש נחלק עליהם ואוסר וב"י הביא גם כן דברי הר"ר ירוחם וכתב לאיסור ושכך הסכימו רוב הפוסקים וכ"כ הרמ"ה אבל הרי"ף כתב בשם הגדולים דקי"ל כרב ששת וכרבא ותמהו עליו עכ"ל הר"ר ירוחם ואעפ"י שב"י דחה דבריו דאדרבה רוב בנין ורוב מנין הסכימו דנאמן כה"ג והרי"ף והרמב"ם ובעל המאור והראב"ד והרשב"א וגם הרא"ה לא גזר אומר לאסור בהדיא ולא כתב אלא שקשה הדבר להקל הלכך כהני רבואתא דשרו נקטינן עד כאן לשונו וכן פסק בשולחן ערוך מ"מ הלא אחר כל זה כתב בהגהות ש"ע וז"ל וי"א דאין עד אחד נאמן לומר שמת יבמה להתירא לעלמא עכ"ל ומשמע דדעתו להחמיר מיהו נראה לפי עניות דעתי מאחר שראינו בכל הפוסקים המפורסמי' שכולם הסכימו להתיר דמלבד הגדולים הגאונים הראשונים שהבאתי הנה גם הסמ"ג דף קל"ו ע"א כתב מה שפסק הרי"ף כרב ששת וכתב גם כן כלשון הרמב"ם וכן פסק הסמ"ק בסי' רפ"ו וכ"ד באגודה שם וכ"כ בנ"י שם וכ"כ בתשובות מהרי"ק שורש קע"ו דהמנהג בזה כדעת הרמב"ם וכ"כ בתשובות מהרי"ו סי' ס"ח ובתשובות הר"ן סי' מ"ז ובתשובות מהר"מ פדאווה סי' פ"ט ובתשובת בנימן זאב סי' ע"ד כל אלו האחרונים שוין להתיר העגונה ע"פ ע"א ביבמה למשרייה לעלמא והסכימו להגאונים הראשונים שהם רוב בנין ורוב מנין וא"כ נראה לפע"ד שלא בא הרב בהגה"ה זו להורות איסור חלילה אלא שגילה לנו די"א דאין להקל להתירה לעלמא היכא דליכא עיגון כגון שאפשר להביא עוד עדות שמת היבם תמתין עד להשתדל עוד עד שני שמעיד על מיתת היבם:
אבל היכא דאיכא חששא בעיגונא טובא כנ"ד דיושבת עגונה כמה שנים ואי אפשר להשיג עוד עדות ממרחקים ממדינת אשכנז למקום שיושב' העגונה עכשיו בסוף מדינת פולין בגליל אוסטרא וודאי דאין להחמיר כלל וכמה שכתב מהר"מ מפדאווה סי' פ"ט אמנם דבר זה שקשה להשתדל עוד עדות ממרחקים הוא סיבה שהיה ראוי להחמיר בעדות זו באולי הם סבורין שלא יבואו לידי הכחש' מחמת ריחוק הדרך וכמו שכתב מהרא"י בכתביו סוף סימן רכ"ד אבל שמתי לנגד עיני מה שהעיד הר' מוהר"ר מן יצ"ו שהאנשי' שהעידו כנ"ל אנשים כשרים הם ראויי' לסמוך עליהם כי דבריהם אמת בפיהם מעתה הלכה לה חששא זו שחשש לה מהרא"י ואין כאן פקפוק ושום ספק ושריא איתתא זו מרת פעריל לינשא לעלמא בלא חליצה ע"פ עדות הר"ר שמעון שמעיד שכל אחי בעלה ר' הירש מן האב לא היו אלא שנים ושניהם מתו הנראה לפע"ד להתיר אשה זו במקום עיגון כתבתי וחתמתי שמי הקטן והצעיר יואל סירקיש מקראקא ד' ג' שבט שצ"ח לפ"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |