שו"ת הב"ח (הישנות)/עד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום רב יקרב ממזרח וממערב להרב הגדול מחותני הרבני כמוהר"ר יושע נרו יזהר יצהר ויהל עד ב"ה א"ס מכתב אותיות רום מעכת"ר האירו לעבר פנינו בעסק העגונה אחת שע"א העיד ששמע מפי רבים שמת בעלה ועד אחד מעיד ששמע מפי אחד שלא מת בעלה. וכן אם עד אחד מעיד ששמע מפי רבים שמת ורבים מעידים ששמעו מפי אחד שלא מת וכתבת דמותר לינשא מטעם דכיון שאין שם הכחשה בין העידים שמעידים לפנינו דאפשר שאין אחד מהם שקר שכל אחד אינו מעיד אלא במה ששמע זה שמע מפי רבים שמת וזה היחיד או אפילו הם רבים שמעו מפי היחיד שלא מת ודיינינן כאלו הן עצמם ששמעו מפיהם מעידים בפנינו והיחיד מכחיש את הרבים דאין עדות היחיד שלא מת כלום כנגד הרבים שמעידים שמת ונשאת ונתת בתשובות הר"ן סי' מ"ז ובמ"ש בזה הש"ע סי' י"ז סעיף מ"א בדברים פשוטים שעמדו לפני מעכת"ר כהרים וגבעות העל"ם ובאמת אני אומר כמה רב גובריך להקל בערוה החמורה בסברת הכרס הרבה יותר וחזק גובריך מרבה בר חייא קטוספאה דעביד עובדא לחלוץ במוק ביחידי ובלילה ואמר עליה שמואל כמה רב גובריה דעביד כיחידאי ומעכת"ר לא עביד אף כיחידאי ולא נסמך על שום קנה אפילו רצוץ אלא על סברא דילי' להתיר עגונה זו ולפע"ד נראה הדברים ברורים כשמש דכיון דנמשכה הכחשה בעדות דנ"ד דיש מי שאומר שמת ויש מי שאומר שלא מת ה"ל כדין עדים המכחישין זה את זה בפנינו:
ע"א אומר מת וע"א אומר לא מת דבין שבאו בזה אחר זה ובין שבאו בבת אחת אפילו נשאת תצא דלא כנראה לכאורה מדברי התו' אלא דעת התו' שלא לחלק בהכי אלא למאי דקס"ד מעיקרא כמ"ש בחבורי בס"ד ואין ספק שאין לחלק כלל בין חד או תרי דשמעו מחד או בין חד ששמע מתרי אין כאן עדות כלל דהכי מוכח בסוף גיטין בהא דתנן יצא שמה בעיר מקודשת הרי זה מקודשת מספק וקאמר ר' אבא לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פ' מהיכן שמע מפלוני ופ' מפ' והלכו להם למ"ה וכתב הרא"ש עלה ומיירי דתרי שמעו מתרי כגון ראובן ושמעון מלוי ויהודה אבל חד מחד וחד מתרי לא עכ"ל אלמא דחד מתרי לא עדיף טפי מחד מחד. ולא חשיב אף למהוי קול ולהחמיר להצריכה גט אעפ"י דליכא הכחשה וכ"כ הטור בסי' מ"ו כ"ש הכא דאע"ג דתנן ס"פ האשה בתרא הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי עבד מפי אשה מפי שפחה ודלא כר"א ור' יהושע דאומרים דאין משיאין את האשה ע"פ ע"א היינו בדליכא מאן דמכחיש לי' וכדאמר ר' זירא ר"פ האשה רבה דאף על גב דאיתחזק הכא איסורא דאשת איש אפ"ה מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה היקלת עליה בתחלתה וקאמר לא ליחמיר ולא ליקיל ומהדרינין משום עגונה אקילו בי' רבנן ובע"א קמבעיא לי' התם אם עיקר הטעם משום מילתא דעבידא לאגלוי' לא משקר א"ד עיקר הטעם משום דאיהי דייקא ומינסבא כמו שפירשו לשם התוספות וכל זה היכא דליכא הכחשה אבל בדאיכא הכחשה שיש אומרים מת ויש אומרים לא מת אזלי להני טעמי דהלא אין כאן עידות כלל כיון דחד מינייהו משקר ולא ידעינן מאן משקר ובהא כולהו תנאי מודו לר' אלעזר ור' יהושע דאין משיאין ע"פ ע"א דאמר מת כיון דאיכא הכחשה ואף להרמב"ם דגורס בסוף גיטין אלא כדי שיאמרו שנים שמענו מפלוני ששמע מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני והלכו להם למ"ה דאלמא דחד מתרי נמי חשוב קול וכן פסק בית יוסף בשלחן ערוך היינו דווקא כשיצא הקול מתחילה מפי שנים התם וודאי אף על פי שהם לא שמעו אלא מפי אחד אפ"ה כיון שהאחד אומר שנתקדשה בפני שנים חשוב קול לחוש לו מספק כיון דאיכא ב' בתחילה וב' בסוף ואף על פי דבאמצע נשמע מפי יחיד ששמע גם כן מפי יחיד אבל כשהקול לא יצא מתחלה אלא מפי אחד שאמר שנתקדשה בפני שנים והלכו להם למ"ה אף להרמב"ם לא חשוב קול כלל כל שכן שכל הפוסקים זולתי הרמב"ם תופסים גירסתינו וכגי' הרא"ש דלא חשוב קול כלל אלא בתרי דשמעו מתרי אבל חד מתרי לא חשיב אפי' קול כלל דהוה ליה כחד ששמע מחד וכן כתב הרב בהג"ה שלחן ערוך ואם כן בנדון דידן נמי האי חד דשמע מתרי או אפילו מרבים שמת פלוני לא חשוב אפילו קול כל שכן דאינו חשוב עדות אלא בדליכא הכחשה משום צד בעולם התם הוא הוא דאחזוקי להיות משיאין כו' אף על גב דלא הוי עדות כלל והיינו מתקנות חכמים כמו שכתב התוספות בשם ר"י ר"פ האשה רבה בד"ה מתוך חומר דכתבו וזה לשונם ואין זה עקירת דבר מן התורה כיון שדומה הדבר הגון להאמין כמו שאפרש לקמן שבדבר שיש בה קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מן התורה עכ"ל
והיינו בדליכא הכחשה בשום צד דהגון להאמין א"נ אפילו איכא הכחשה אלא דהני פסולי עדות דמעידין לפנינו דמת הם שנים ועד אחד אומר לא מת אזלינין בתר רוב דיעות בין לקולא בין לחומרא כדאיתא פ' האשה שלום אבל בנידון דידן דאיכא הכחשה בגוף העדות דחד אמר מפי השמועה מתרי שמת והני אמרי מפי השמועה מחד לא מת לא עדיף זה מזה כלום ודינא של אשה זו כדין עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת דלא תינשא ואם נישאת תצא כדפרי' דאין לנו כח להוסיף קולות בעגונות מסברת עצמינו היכא דליכא רמז ראייה כלל בתלמוד ובפסקי הגאונים ובכי הא וודאי אומרים הבו דלא לוסיף מלה:
והב"י הביא גם כן מ"ש מהרי"ק בשורש למד דאין לנו להקל משום עיגונא אלא במקום שהקילו חכמים וכו' והרי"ב בתשובה סימן שע"ח כתב רוב החכמים הצרפתים והאשכנזים מקילים בעדות אשה ולא כן הגאונים ז"ל ולא המחברים שלנו אבל הם מחמירים הרבה לנו ודי לנו במה שהקילו חכמים עד כאן לשונו ובתשובות מהר"מ בהגהות מרדכי סוף יבמות כתב כל היכא דאיכא פלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא הואיל והוא איסור דאורייתא וכן כתב מהרא"י בפסקיו סימן כ"ב הנה עניך רואות דאין להקל בעגונות אלא היכא דאיכא יסוד חזק וראייה ברורה כמסמרות נטועים מן התלמוד לא ע"פ הסברא בלי ראייה מצורף לזה ראיתי מה שכתב חתני הגאון מוהר"ר דוד הלוי שי' והשיג על שדמית נ"ד לא' אומר בג' לחדש וכו' דאמרינן דטעי בעיבורא דירחא וכו' והדין עמו גם הראייה שהביא חתני שי' ממשנה דעדיות הוא קרוב לשמוע ולדחות מה שעלה ע"ד מעכת"ר להתיר עגונה זו כי לפע"ד אין לה היתר ע"פ עדות אלו ושל"ש מני הקטן והצעיר יואל סירקיש במועד חג הסוכות שצ"ח בק"ק קראקא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |