שו"ת הב"ח (הישנות)/נד

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ נד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הלכה למעשה בבשר הרבה מלוח שלאחר הדחה האחרונה חזרו ומלחום במליחה קצת בע"פ ושמום בכלי ובתוך הפסח לקחו משם בשר וחזרו והניחו עליו חתיכה אחת ואחר כך מצאו על אותו חתיכה חטה אחת מה משפט הבשר שבכלי כי רבו הדיעות ונחלקו בו הראשונים והאחרונים:

תשובה תחלה נבאר דין מליחה בשאר איסורין ומתוכו יתברר הדבר ויתלבן שאלותינו שנינו בפג"ה ירך שנתבשל בה ג"ה אם יש בה בנ"ט הרי זו אסורה אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד. איני והאמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מריש אוניה שאני חלב דמפעפע ובחלב אסור והאמר רבה בב"ח עובדא הוה קמיה דר' יוחנן בכנישתא דמעון בגדי שצלאו בחלבו ואתו ושיילוהו לר"י ואמר קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו ההוא כחוש הוה רב הונא בר יודא אמר כוליא בחלבה הוה רבין בר רב אדא אמר כילבית באילפס הוה ואתא ושיילוהו לר"י וא"ל ליטעמי' קפילא ארמאה:

ותו איתא התם הנהו אטמהתא דאימליחו בי ר"ג בגידא נשיא רבינא אסר רב אחא בר רב אשי שרי אתי שיילוהו מר בר רב אשי א"ל אבא שרי א"ל רב אחא בר רב לרבינא מאי דעתיך דאמר שמואל מלוח ה"ה כרותח כבוש הרי הוא כמבושל והאמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד וכ"ת מאי כרותח דקאמר כרותח דמבושל והא מדקאמר כבוש ה"ה כמבושל מכלל דרותח דצלי קאמר קשיא ותו אי' התם ההיא כזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבישרא סבר רב אשי לשיעוריה במאי דבלע דיקולא א"ל רבנן לרב אשי אטו דהיתירא בלע דאיסורא לא בלע וכתבו התוס' ההוא כחוש הוה מפר"ת כחוש הוה ולכך שרי דחלב כחוש אינו מפעפע ועוד י"ל כחוש הוה ויש בו מעט חלב ובטל בס' עכ"ל והנה לפי תירץ ראשון לא הזכיר שיעור ס' לגבי צלי ובכחוש אזלינן לקולא אפי' אין בו ס' אבל בשומן אזלינן בתר חומרא ואפי' יש בו ס' אסור כולה דשמא הרבה מתכנס במקום א' כסברת הרא"ה שהביא הר"ן והיא דעת הר"ר יואל הלוי והר"א ממיץ בש"ד:

אבל לפי תירוץ השני דבצלי משערינין בס' הוה איפכא דבשומן אזלינין לקולא להתיר בדאיכא ס' ובכחוש אסור היכא דליכא ס' והשתא לפי תירוץ הב' אין חילוק בין כחוש לשמן דלעולם מפעפע מיהו נראה דדוקא באיסור חלב הכל מפעפע אבל באיסור גיד אינו מפעפע כדמשני מעיקרא חלב דמפעפע וכן הקרומין האסורין משום חלב אינו מפעפע דאל"כ מאי משני כוליא בחלבה הוה ושריא משום דמפסיק קרמא תיפוק לי' שהקרום עצמו מובלע מן החלב כדאמר תלתא קרמא הוו וכו' וכן צריך לפרש דאף על פי דכל חלב אפילו כחוש מפעפע מכל מקום שומנו של גיד אינו מפעפע דאם לא כן מאי קא משני מעיקרא שאני חלב דמפעפע אכתי קשה אמאי קאמר שמואל דאם נצלה בה קולף וכו' האיכא שומן הגיד דמפעפע וכן פירש התוס' להדיא ע"ש ר"ת מכח הך קושיא דשומנו של גיד אינו מפעפע מיהו בשם ריב"ם כתבו תירץ אחר דאף על פי דשומנו של גיד נמי מפעפע מכל מקום כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן דגזרו בה אטו גיד כשאין הגיד אוסר גם בשומן לא החמירו ומדברי הרמב"ם פט"ו מה' מ"א הלכה י"ז והלכה ל"ב יראה מבואר שתופס פירוש ר"ת דשמנו של גיד אינו מפעפע בצלי אבל בבישול אוסר בנ"ט ולא כפי' הריב"ם דכל היכא דאין הגיד אוסר גם שומן אינו אוסר דלפי זה גם בבישול אין השומן אוסר כמו שאין הגיד אוסר לדידן דקי"ל אין בגידין בנ"ט וכן היא דעת האלפסי דשמנוניתו של גיד אוסר בבישול בס' וכן פי' רש"י בסוף דף צ"ט:

גם מבואר מדברי הרמב"ם לשם שתופס עיקר דכל חלב אפילו כחוש מפעפע והא דמשני ההוא כחוש הוה לומר דבכחוש יש בו מעט חלב ובטל בס' כתירוץ ב' של התוספות מיהו צ"ע אמאי לא כתב הרמב"ם ההיא דכוליא שצלאה בחלבה הוה וכך יש לתמוה אאלפסי שלא הביאה ונראה בעיני דס"ל דהך שינוייא דרבין בר רב אדא דאמר כילבית באילפס הוה וכו' פליג עליה וקאמר דליתא להך שינוייא דכוליא וכו' משום דכל שצלאה בחלבה וודאי אסורה הכוליא שאין כח בקרום להפסיק ופליג נמי אהך שינוייא דההוא כחוש הוה משום דקשיא לי' דא"כ דכחוש הוה והמעט חלב שבו בטל בס' מאי חידושיה דרב' ב"ח דקאמר עובדא הוה קמיה דר"י כו' הא פשיטא היא דחלב מפעפע כדקאמר רב הונא וממילא אם אינו נ"ט פשיטא דבטל הוא בס' אבל אי כילבת באילפס הוה אתי' שפיר דחידושי' הוא דסמכינן אקפילא:

והכי איתא בהגהת הסמ"ג סי' י"ד וז"ל איכא לפירושא דהאי שינוייא דכחוש הוה לא קאי לפי המסקנא וכן שינוייא דכוליא בחלבה הוה אלא כילבת באילפס הוה וכן נראה דאותו תירץ דכילבת עיקר ובא לסתור כל התירוצים הראשונים ולומר דלה"דם דהמעשה דגדי לא הוה בחלבה ולא כוליא בחלבה כו' ע"ש והשתא לפי פר"ת דלא הוזכר שיעור ס' לגבי צלי א"כ למסקנא אפילו בכחוש נמי אסרינין לכולה גדי אפילו יש בו יותר מס' דאף על פי דמפעפע מכל מקום איכא למיחוש שמא הרבה ממנו מתכנס במקום אחד ואין חילוק בין כחוש לשמן למסקנא. מיהו בכוליא שאין בה חלב אלא קרום בלבד לשם מודה האלפסי והרמב"ם שאינו אוסר וכן בכל שאר חוטין וקרומין שאסורין מדרבנן משום חלב וכן כתב הרמב"ם לשם בפירוש וזה לשונו וכן ירך שצלאה בג"ה שבה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ומשליכו וכן בבהמה שצלאה שלימה ולא הוסיר לה החוטין ולא קרומות האסורות קולף ואוכל וכיון שיגיע לדבר אסור חותכו ומשליכו שאין בגידין בנ"ט כדי לשער בהן עכ"ל ולאו דווקא בגידין קאמר דה"ה בחוטין וקרומין ודכוותייהו בכלן אין בהן בנ"ט לפי שאינן מפעפעין ונקט גידין משום דבגמרא קאמרינן דפליגי בהו תנאי וקי"ל כמ"ד אין בגידין בנ"ט וס"ל להרמב"ם דלאו אג"ה בדווקא קאמר אלא ה"ה בכל הגידין והחוטין וה"ה בקרומין ודכוותייהו בכלן אין בהן בנ"ט לפי שאינן מפעפעין. ולפי שיטה זו הנהו אטמהתא דאמליחו בגידא נשיא דקאסר להו רבינא הוה ס"ל דמליח כרותח דמבושל ואסורין משום שומנו של גיד עד ס' א"נ הוה קאסר להו נמי משום גיד והוה ס"ל כתנא דמתניתין דיש בגידין בנ"ט ורב אחא ס"ל דמליח אינו אלא כרותח דצלי ואף שומנו של גיד אינו אוסר אלא קולף ואוכל עד שמגיע לגיד אבל הגיד עצמו אינו אוסר אפילו במבושל משום דאין בגידין בנ"ט וההיא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא פירש רש"י קלחת והוא כלי שמבשלין בה בשר ופי' התו' דקרי' ליה דיקולא משום הרתיחו' שעולה בתוכו שנקראים דיקולא אבל אין פירושו סל שמלחו בו בשר דאם כן ל"ל לרב אשי לשיעורי' בקליפה סגי ליה:

וכן נראה מדברי הרמב"ם שהרי בפ"ז מה' מ"א לא כתב אלא שאין מולחים חלבים עם הבשר וכו' משמע דווקא לכתחילה אסור אבל אם עבר ומלח אין הבשר נאסר בכך שהרי אחר כך כתב וכל הדברים האלו אסור לעשותן ואם נעשו לא נאסר הבשר כו' וכן פירוש הרב המגיד לשם ויש לתמו' הלא לפי שיטת הרמב"ם דכל חלב אפילו כחוש אסור עד ס' בצלי א"כ במליחה כרותח דצלי הוא נמי ליתסר עד ס' וצ"ל דס"ל להרמב"ם דאפילו חלב שמן אין האיסור עצמו מפעפע במליחה דלהא מילתא גרוע מליחה מצלי וכ"כ הר"ן ע"ש הרמב"ן שפי' כן וכ"כ בש"ד ע"ש ראבי"ה וז"ל אפילו חלב הרבה אינו מפעפע במליחה כמו בצלי דמליחה ולצי אינו שווים בכל מקום דהא דלגבי ריחא אם מילתא היא אם לאו פליגי דווקא בצלי' אבל במליחה ליכא מאן דפליג דאין שום ריחא ה"ה לענין פעפע שניכר לעינים שמפעפע יותר בצלייה מן המליחה והא דכתב הרמב"ם ספט"ו מה' מ"א דבשר נבלה מליח שנבלל עמו בשר שחוטה ה"ז נאסר כו' דנראה להדיא דס"ל שהכל נאסר במליחה דמפעפע ואפילו ביותר מס' ונראה שפסקיו קא סתרי אהדרי נראה לפע"ד דל"ק ולא מידי דהתם בבשר נבלה גלי לן קרא דהטמאים דריבוייא הוא ומרבינין לצירין היוצא במליחה דאסר ולא אמרינן דזיעא בעלמא הוה דאי לרוטבן ובבישול לא איצטרך דהיינו טעם כעיקר אלא ודאי לצירין ובמליחה איצטריך וכן פי' הר"ן להדי' והיא נמי דעת הרמב"ם ולכך אוסר הבשר כולו שנמלח עם בשר נבלה מפני שאי אפשר לעמוד כאן לא על הטעם ולא על השיעור דאפשר דהרבה מן הציר נבלע בבשר במקום אחד והלכך אפילו בס' לא בטיל איסור ציר שהוא נח ליבלע אף במליחה ואיסורה בנבלה מגזרת הכתוב דהטמאים אבל בשאר איסורים כיון דהאיסור עצמו אינו מפעפע במליחה והציר אעפ"י דנוח ליבלע אפילו במליחה אינו אוסר דציר זיעא בעלמא הוא כדאמר בפג"ה ד"ף צ"ט ע"ב שאני ציר דזיעא בעלמא הוא א"כ אינו אוסר כלל במליחה ואינו דומה לנבלה דגלי לן קרא ואע"ג דקרא דהטמאים בשרצים כתיב ואיכא למיפרך מה לשרצים שכן טומאתן בכעדשה בפרק העור והרוטב דף ק"ך מפרשינן מהיכא קי"ל בנבלה ע"ש:

והא דפריך אעובדא דר' מרי בר רחל דקאמר לי' רבא הטמאים לאסור צירן וכו' ולימה ליה כדשמואל כו' אע"ג דרבא לא קאמר דאסור אלא מגזרת הכתוב הא לאו הכי אין האיסור עצמו מפעפע ברותח דצלי וציר אעפ"י דנוח ליבלע זיעא בעלמא הוא צ"ל דהמקשה לא אסיק אדעתי' האמת וכדמוכח מפירש"י להדיא דקס"ד דמקשה דאין חילוק בין איסור לאיסור ורבא דקאסור ליה מהטמאים אינו אלא מדשמואל דמליח כרותח דצלי והשתא פריך בדשמואל לחוד סגי וכדפרי' התוספ' ומשני דיש לחלק בין איסור דם דמשריק שריק ובין ציר דנוח ליבלע ולהכי איצטריך קרא דהטמאים לאסור ציר נבלה אפילו בכלי מנוקב ולא אמרינין זיעא בעלמא הוא והשתא בשאר איסורין במליח בכ"מ אינו אוסר אפילו איסור חלב שמן דאינו מפעפע במליחה כי אם הציר ואינו אוסר דזיעא בעלמא הוא אבל ציר נבלה אוסר מגזרת הכתוב דהנטמאים אפי' בכלי מנוקב ומעתה התיישבו דברי הרמב"ם בטוב טעם והרב ב"י ז"ל בסי' ע' ובסי' ק"ה כתב דרכים אחרים לתרץ דבריו ולפע"ד מ"ש הוא הנכון ועיין בתו' פג"ה בד"ה שאני ציר בדף צ"ט שעמדו בקושיא היכא מייתי מהטמאים לאסור ציר של נבלה. מיהו הרשב"א נחלק עליהם ואמר דמליחה דינא כרותח דצלי לכל דבר ובחלב שאין מפעפע נמי במליחה אוסר עד ס' כצלי וכן פוסק בי"ד סי' ק"ה ולפי זה ההיא דיקולא פי' סל כפי' דיקולא בכל דוכתא וכן הסכים הר"ן וז"ל ואמר שמה שהוצרך רש"י לפרש דיקולא קלחת היינו לפי שהוא פסק כר"י דמין במינו לא בטיל וחלב בהדי בשר בסל מין במינו הוא הלכך רב אשי לא הוה קא מבטל אלא בקדירה דאיכא מים ורוטב דקי"ל סליק את מינו כמי שאינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו אבל לר"ת דקי"ל כמותו דמין במינו נמי בס' הך דיקולא פי' סל ורב אשי הוה קא מבטל ליה בס' דבמליחה נמי משערינין בס' באיסור חלב ולפי שיטה דלעיל אפילו בחלב כחוש נמי משערינין בס' דלא כהרשב"א שפסק כפר"ת דחלב כחוש אינו מפעפע כתירץ ראשון של תו':

והראיי' שהביא הרב מדאקשיני' לשמואל מדרב הונא ומתרצים והדר מקשיני' מעובדא דכנישתא דמעון ומתרצים שמעינין מיניה לכאורה דכולה שמעתא בתר הא דשמואל גרירא ושמואל מודה בהכי ואם אי' דמשום בטול מעוטו של חלב נגעו בה הא מין במינו הוא ושמואל כרבי יודא ס"ל דמין במינו לא בטיל כדאי' שלהי פר' בתרא דע"ז וא"כ הא דכנישתא דמעון האיך מותר לשמואל הלכך נראה כפר"ת דפי' כחוש הוה וטבעו של כחוש אינו מפעפע ואפילו לא היה בגדי ס' אינו אוסר את כולו כו' לפע"ד נראה דאין זו ראיי' דההיא קושיא דאקשינין מעובדא דכנישתא דמעון אההי' דרב הונא דקאמר אסור לאכול מיניה אפי' מריש אוני' הך שקלא וטריא דבני הישיבה הי' בדוכתא אחריתא בלאו הך דשמואל אלא דתלמודא קבעה לה הכי אבל שמואל גופי' לא ס"ל הך שינוייא דכחוש הוה אלא כשינוייא אחרינא דכוליא בחלבה הוה אי נמי כילבית באילפס הוה וכו' ומי הגיד לו להרב דכולא שמעתת' בתר הא דשמואל גרירא הא פשיטא דשמעתתא ודאי לא משמע הכי כלל הלכך נראה עיקר דכל חלב ממש אפילו כחוש אוסר עד ששים בין בצלי בין במליחה אבל שומנו של גיד וחוטין וקרומין שאסורין משום חלב אינן מפעפעין ואין אוסרין אלא בקליפה לפי שיטה זו:

עוד יש שיטה אחרת דמשמע מיניה דאפי' באיסור שאין בו משום שומן נמי אמרינין דמפעפע והוא שיטת ש"ד והוא דתחלה כתב דבמולח בשר נבלה כחושה עם בשר שחוטה אינו אלא בקליפה ואח"כ כתב ע"ש ר"י הלבן דפי' דמליחה בס' והביא ראיי' מהנהו אטמהת' דאימלחו בגיד נשיא כו' וכן ראיתי מרבותיי שמבטלין בס' וכן ראיתי מעשים הרבה פעמים וכן פירש ראב"ן דחלב דאוסר בצלי דמפעפע אוסר נמי במליחה אם אין שם ששים בבשר לבטלו וכן ציר של נבלה אוסר אם אין שם ס' לבטלו עכ"ל הרי מבואר דאפי' בציר של נבלה דאיננו שומן כל עיקר נמי אוסר עד ס' דס"ל דכל האסורים מפעפעין וממילא לפי זה שומנו של גיד וחוטין וקרומין נמי אוסרין אף במליחה עד ס' ואין חילוק בין איסור לאיסור ויש לתמוה לפי זה הלא תלמוד ערוך הוא דמשני שאני חלב דמפעפע דאלמא בהדיא דאפילו שומנו של גיד אינו מפעפע. ועוד צריך להבין מה שהביא ר"י הלבן ראיי' מהנהו אטמהתא כו' והגהות דש"ד כתב ז"ל א"ז הגדול תשובת ר"י הלבן שהשיב במליחה בס' מהנהו אטמהתא לא פירש דבריו הטיב ונראה שזהו טעמו שסובר כדברי הגאונים שפסקו הלכה כרב הונא וא"כ הני אטמהתא אמאי שרי אלא ע"כ משום דהוי שם ס' ודרב הונא בדליכא ס' עכ"ל והנה הוסיף תימה על תימה מאי קאמר שסובר כדברי הגאונים שפסקו הלכה כרב הונא דמאן פליג אדרב הונא ולאיזה צורך פסקו הגאונים דהלכה כרב הונא דמדקאמר הלכה משמע מכלל דפליגי:

ותו תימה גדולה דמאי קשיא ליה מדרב הונא אהנהו אטמהתא הא רוב הונא לא קאמר אלא בחלב גמור דמפעפע אבל ג"ה ושומנו דאינו מפעפע ודאי שרי כדמשני להדיא אליבא דשמואל ואי קשיא אדרבינא קשיא אמאי קא אסר הנהו אטמהתא וכדאסיקנא ליה בקשיא מההיא דשמואל ועוד מאי תירץ אלא ע"כ משום דהוה שם ס' ודרב הונא בדליכא ס' דא"כ מאי קס"ד דרב אחא דאקשי לרבינא וקאמר מאי דעתיך וכו' וכתב מאי כרותח דקאמר כרותח דמבושל כו' והשתא אי בדאיכא ס' קאמר כ"ש דקשה דאי כרותח דמבושל אמאי קאסר להו רבינ' הא כל מבושל שרינין לי' בדאיכא ששים ומיהו יש לתרץ בזה דה"ק וכ"ת כרותח דמבושל וס"ל כר"י דמין במינו במשהו והלכך במליחה אפילו איכא ס' לא מבטלינין לי' לשומנו של גיד בבשר דמין במינו הוא אבל בבישול ממש מבטלינין ליה במים וברוטב וסלק את מינו כמי שאינו כו' אבל עדיין הקושיות הראשונות במקומם עומדת ונ"ל דר"י הלבן מפרש בסוגיא דהך קושיא מעובדא דכנישתא דמעון אמימרא דרב הונא אקשי להו בני הישיבה בדוכתא אחרינא ולאו בתר הא דשמואל גרירא אלא דתלמודא קבעה לה הכא דהכי משמע פשטא דשמעתא ומפרש דשינויי' בתרא דכילבית באילפס הוה פליג אשינויי' דכחוש הוה ואשינוייא דכוליא בחלבה הוה וכמו שמפורש הסמ"ק וס"ל נמי דהך שינוייא דכוליא בחלבה הוה לא הוה פי' משום דמפסיק קרמא כפי' רש"י דהא וודאי בצלי אין כח בקרום להפסיק אלא מיירי שצלאה בלובן שבתוכה אי נמי צלאה בקרום שעליה ולא עם החלב דהשתא כיון דהלובן והקרום אינו איסור דשמנוני' קאמר דלא משערינין לי' בס' אלא סגי בקליפה וכמ"ש הר"ר ירוחם דיש מפרשים כך כמו שהעתיק הר"י קארו ז"ל בספרו הארוך ואפ"ה פליג עליה שינוייא בתרא ואומר דלהד"מ אלא כילבית באילפס הוה אבל כוליא בקרום ובלובן אוסר אפילו בצלי עד ס' והשתא לפי זה ודאי דכ"ש שומנו של גיד דאסור בצלי בנ"ט דלא גרע מקרום דכוליא בלא חלב וממילא פליגי הך סוגי' אאוקימתא דמוקמינין אליבא דשמואל דשאני חלב דמפעפע אבל שומנו של גיד אינו מפעפע ואינו אוסר בנ"ט דליתא אלא ס"ל דרב הונא דקאמר גדי שצלאו בחלבו אסור למיכל מיניה אפילו מריש אוניה לאו דווקא בחלבו ממש קאמר אלא כל מאי דאסור משום חלב בין חוט בין קרום נמי אסור בצלי עד ס' ואף על גב דלשמואל צריך לומר דמחלק בין חלב ממש דמפעפע ובין שומנו של גיד וקרומין דאינן מפעפעים אנן קי"ל כהך סוגיא דבני הישיבה וכשינוייא בתרא דכילבית באילפס הוה דלהך סוגיא אין חילוק בין איסור לאיסור ובכולהו משערינין בס':

והשתא ניחא דכתב א"ז גדול ונראה שזהו טעמו שסובר כדברי הגאונים שפסקו הלכה כרב הונא כלומר שפסקו בהך סוגיא דקאמר אליבא דרב הונא דאפילו בקרומין וחוטין שאסורין משום חלב אסור בצלי מריש אודני' עד ס' ולא כשמואל דמחלק בין זו לזו וא"כ הני אטמהתא אמאי שרי למאי דקי"ל דמליח כרותח דצלי ובצלי אפילו באיסור חוטין וקרומין אוסר עד ס' כ"ש שומנו של גיד אלא ע"כ משום דהוי שם ס' ודרב הונא בדליכא ס'. אבל רבינא דאסר להנהו אטמהתא הנה ס"ל דמלוח כרותח דמבושל ואפילו יש שם ס' נמי אסור לר"י דמין במינו במשהו ואסיקנא ליה בקשיא דפשיטא דמלוח אינו אלא כרותח דצלי ולשמואל סגי בקליפה וצריך לפרש דרב אחא הוא ידע דרבינא ס"ל לדשמואל ולהכי אקשי ליה מדשמואל אבל רב אחי גופיה לא ס"ל לדשמואל אלא כהך סוגיא דאסיקנא כילבית באילפס הוה ולהכי שרי להנהו אטמהתא וכדפי' והנה לפי שיטה זו כל האסורין אפילו קרומין וחוטין וגידין וכל שכן שומנו של גיד כולן אסורין בין בצלי בין במליחה עד ס':

מיהו אף לפי שיטה זו צ"ל דמודים באיסור דם דאינו מפעפע בין בצלי בין במליחה כמו שהוכיחו התוספות ממה שנוהגין כשמוצאים חתיכה אחת מקצתה בציר ומקצתה חוץ לציר כו' וה"ט דאין דרכו לפעפע אלא אדרבה אמרינין דרם משריק שריק כשנופל על הבשר ולא מיבלע דרך הליכתו מלמעלה למטה כל שכן דאינו מפעפע מלמטה למעלה וכך הסכימו כל המחברים אחריהם והש"ד גופיה פסק כן בשער ד' סי' ז' ע"ש. והנה כבר כתבו כל האחרונים דנהיגינין לאסור במליחה עד ס' וכתבו הטעם משום דזימנין דאתי לידי מכשול דאית בי' שומן ולאו אדעתיה כמ"ש הסמ"ק או משום דאין אנו בקיאין בין חלב כחוש לשמן וטעם זה אינו אלא לפר"ת דפי' כחוש אינו מפעפע בטבעו כל עיקר ולא בעינין ס' מדינא אבל מדעת הגאונים דסבירא לי' דבכחוש נמי בעינין לשיעורי' בס' מדינא וכן לשיטת ר"י הלבן ושאר גדולי עולם דבכל איסורין בעינין ס' דכולן מפעפעי' זולתי באיסור דם לפי זה מדינא אסור עד ס' ולא מצד חומרא לפי שאין אנו בקיאין אלא אפילו ידעינין דאיסור כחוש הוא משערינין בס' בין להקל בין להחמיר מיהו המחמיר בצלי בחלב כסברת הרא"ה דאפילו בס' לא בטיל משום דהרבה ממנו מתכנס במקום אחד והיא נמי סברת ה"ר יואל הלוי והר"א ממיץ בש"ד ועד"ז היא נמי סברת הרמב"ם במליחת בשר נבלה עם בשר שחוטה ומליחת בשר דג טמא עם דג טהור וכדפרישית המחמיר בכל אלה תע"ב:

ומעתה נבאר נ"ד והוא דאם איסור חמץ בפסח כמו איסור דם דאינו מפעפע לא היתה החטה אוסרת לא בצלי ולא במליחה אלא בקליפה אבל הדבר צריך עיון דאפשר דשאני דם אשכחן בתלמודא דקאמר משריק שריק הלכך ברירא מלתא ודאי דאינו מפעפע כדכתבו התוספות דמכאן יש להוכיח דאינו מפעפע אבל חטה שנתרככה ונתחמצה כבר אפשר דמפעפע חימוצו בכל החתיכות. והשתא דמפעפע כל החתיכות אסורין דכי היכי דאזלינן לחומרא בשאר איסורין דמשערין בס' אפילו באיסור כחוש לגמרי משום דמפעפע אם כן בפסח אסור במשהו מהך טעמא גופיה ומדינא נמי אסור לשיטת ר"י הלבן ולא מצד חומרא בעלמא וכדפרי' והנה בא"ח כתב ע"ש הרוקח וז"ל חטה שנמצאת בתרנגולת מלוחה ונמלחה עמה אחרות שאותה שנמצאת עליה אסורא כי נתרככה החטה וחמץ בפסח במשהו והשאר מותרת כו' הנה שסובר דחטה שנתרככה נתחמצה ומפעפע בכל החתיכות ומה שהתיר החתיכות האחרות הוא לפי שאפשר דס"ל בכל איסורין אין החתיכה הבלוע אוסרת חברתה בלי רוטב אפילו בצלי וכסברת הרשב"א והי"ד בסי' ק"ה אבל לשיטת ר"י הלבן דנהיגין כוותיה דדין צליי' ומליחה כדין בישול ומשערין בכל החתיכו בס' ובכל איסורין נהיגינין הכי א"כ תפסינין עיקור דאיסור הבלוע הולך מחתיכה לחתיכה אף בלא רוטב גמור דהמוהל היוצא בשעת צליי' ומליחה מחתיכה לחתיכה חשוב כרוטב א"כ לפ"ז לדידן אסור בפסח במשהו בין במליחה בין בצליי' ואם היינו אומרין דבשאר איסורין משערין בכל החתיכות עד ס' ובפסח לא אסרינן אלא אותו חתיכה שנמצאת עליה חטה הוה תרתי דקא סתרי אהדדי ואדרבה נראה טפי להחמיר בחמץ שהוא שוה לשאור שחימוצו קשה מבשאר איסורין וכדקאמר בפג"ה דף צ"ט וא"ל דילמא שאני שאור שחימוצו קשה שהרי הא"ח כתב ומביאו גם הרא"ש בפרק כל שעה על האווז ששפשפו אותו במורסן שנשרו ונתחמצו דכתב אבי עזרא שהמעשה היה בפני אביו הר"ר יואל ואסר כל האווז משום דאית בי' בעורה פרצי ובע"כ צריך לפרש דמיירי בצונן דאי בחמין אפילו בלא פירצה אסורה אלא בע"כ בצונן והשתא לשיטת ראבי"ה ואביו דתופסין עיקר דבשאר איסורין בין במליחה בין בצלי' אינו אלא קליפה לפי אומד הדעת כדברי המרדכי בפג"ה והש"ד בסי' ל"ח קשה ודאי היאך אפשר דעל ידי פרצי פרצי בצונן אסור טפי מעל ידי מליחה וצליי' וההיא דפרק ג"ה דאי אית ביה פילי כולה אסור אפילו בצונן התם הוה טעמא משום דכיון דמצא לחלוחית אצלו בולעו כדכתב סה"ת בסימן ס"ג אבל בחתיכה כמו אווזא אינו אוסר לדידהו אלא בקליפה במליחה ובצלי וא"כ היאך אפשר דאוסר בצונן כולה משום פרצי אלא וודאי דבחמץ שהוא אוסר במשהו וחימוצו קשה מחמרינין טפי וא"כ כ"ש תחמיר לאסור כל החתיכו' שנמלח' עמה משום דאיסור חמץ מתפשט בכל החתיכות כי היכא דאמרינין בשאר איסורין דמשערין בס' בכל החתיכו' ומ"ש הרא"ש על דברי הרוקח וז"ל ואין דבריו נראין במה שאסר כל התרנגולת במליחה שנמצא בה החטה אלא כאשר כתב הרא"ם שנוטל מקום פעפועו יש לתמוה עליו דא"כ ההיא דאווזא שנמצא בה החטה ואסרוהו כולהו אמאי לא שרינן לה נמי כשנוטל מקום פעפועו ומה שהבי' ראיי' מההיא גוזל דפכ"ה דאי אית בי' פילי כוליה אסור אפי' בצונן התם הוא טעמא משום דמצא לחלוחי' אצלו בולעו כדפרישית ולהכי אפילו אינו צלי אלא חי צונן כיון דאית בי' פילי' כולה אסור לדעת סה"ת והביאו הרא"ש בפסקיו פכ"ה וכן פסק הי"ד בסי' צ"א ואע"ג דבלית בי' פילי אפילו אינו נאכל מחמת מלחו כתב הי"ד דסגי ליה בקליפה ובאית בי' פילי ונאכל מחמת מלחו חמיר טפי דכולה אסור נראה לפע"ד דלא כ"כ הי"ד אלא בשאר בשר דלא רכיך ודווקא בבשר וגבינה כדכתב להדיא אבל בגוזל דרכיך הוא לבלוע ונפל לתוך החלב דמצא לחלוחית אצלו התם וודאי היכא דאינו נאכל מחמת מלחו פשיטא דכולה אסור אפילו לית פילי במכל שכן מהיכא דאית בי' פילי ונאכל מחמת מלחו כדפרישית והכי משמע בסה"ת וכ"כ הש"ד להדיא בסימן נ"א וזה לשונו דאם היה הגוזל מלוח היה אסור הכל עד ס' לפי שחשוב רותח ובולע הכותח שהוא לח אצלו כו' ע"ש והשתא כיון דהרא"ש תופס שיטת סה"ת דבאית בי' פילי אפי' אינו צלי ונאכל מחמת מלחו דכוליה אסור מכל שכן היכא דאינו נאכל מחמת מלחו אפילו לית בי' פילי כוליה אסור וטעמו משום דהגוזל רכיך ומצא לחלוחית אצלו והשתא לפי שיטת הרא"ש אין לאסור ההיא עובדא דאווז אלא בקליפה מאחר שהוא צונן ואינו מלוח כל עיקר אפילו אית ביה פילי כיון דלא מצא לחלוחית אצלו ולא היה לו להביא ההיא עובדא בפסקיו וצ"ע:

אכן העיקור לדידן דנהיגינן כשיטת ר"י הלבן ושאר גאונים דבכל האסורין משערין בס' בכל החתיכות דתפסינין עיקר דכל האסורין מפעפעים בין בצלייה בין במליחה מלבד איסור דם כיון דטבעו הוא דמשרק שריק ויש לשיטה זו פנים בסוגיא ההלכה כדפרי' אם כן מנהג שלנו על פי שיטה זו מדינא הוא ולא מצד חומרא בעלמא א"כ לפי זה בחמץ בפסח אסור בין בצלייה בין במליחה במשהו ותפסינין דהחמץ מתפשט בכל החתיכות וכולן אסורין מדינא וכן פסק מהר"ר שלמה לוריא וכן פסק מהר"ר יוסף כ"ץ אב"ד דק"ק קראקא בשם כמה גדולים כמבואר בתשובתם ולא כמה"ר משה איסרלש דפסק כדברי הרוקח דאותו חתיכה מלוחה שנמצא עליו החמץ בלבד הוא שאסור ולא שאר כל החתיכות ונראה מדבריו בי"ד בסימן ק"ה שפסק בו משום דאיסור כחוש מדינא שרי אלא נוהגים לשער באיסור כחוש עד ס' משום דאין אנו בקיאים ולכן באיסור חמץ דאין ספק שאין בו שמנונית כלל לכ"ע מליחה אינה אוסרות רק כדי קליפה ומן הדין אף אותו חתיכה היה מותרת בקליפה אלא משום חומרא דחמץ נוהגים לאסור אותו חתיכה וכבר התבאר דחלב כחוש אסור מדינא עד ס' לדעת הרבה גדולים ואפילו בשאר איסורים דלית בהו שמנונית נמי אסור מדינא עד ס' לשיטת ר"י הלבן ודעימ' זולתו איסור דם ועוד מי הגיד לו שהחטה שנתרככה ונתחמצה אינו מפעפע אין לזה ראיי' מן התלמוד ואפילו באיסור דם היינו אוסרין משום דהוה חיישינין לפעפוע אי לאו הך ראיי' דדם משריק שריק וכדאמר בפכ"ה דף קי"א לגבי כבד' עלויה בישרא שרי דמא משריק שרק וה"ה במליחה וכדחזינן במה שנהגו כשמולחי' בשר הרבה ומניחים בגיגית ופעמים חתיכה אחת חצי' לתוך הציר כו' כדכתבו התוספות וכל הגאונים אחריהם אבל באיסור חמץ דאין לנו שום ראי' דאין החמץ מפעפע יש לו דין שאר כל האיסורם לשיטת ר"י הלבן דס"ל דכל האיסורין מפעפעין ואוסר במשהו בכל החתיכות:

מיהו בזה צ"ע במה שהמליחה לא היתה אלא מליחה קצת לא כדרך שמולחין לקדרה ובנאכל מחמת מלחו לא חשבינין ליה רותח ואין כאן שום איסור. אלא שצריך להתיישב בדבר מתרי טעמא חדא דאיכא למימר מאן לימא לן דאותו מליחה קצת הוה נאכל מחמת מלחו ודלמא אינו נאכל מחמת מלחו הוה וכדכתב א"ז הארוך כלל י' דין ז' דעכשיו אין אנו בקיאים בדבר וכ"כ עוד בכלל י"ב דין ח' וזה לשונו ואפילו לא נמלחה הנבלה כי אם לצלי כו' אין אנו בקיאין עתה להכיר בית מליח דצלי בין מליחה דקדירה כו'. אידך צריך ליישב דאף על פי דהיתה נאכל מחמת מלחו מכל מקום הציר הנוטף ממנו חשוב אינו נאכל מחמת מלחו כדכתב סה"ת וכל המחברים אחריו כתבו כמו כן דין זה בפירוש והשתא היה צריך לעיין בכלי שמונחין בו החתיכות בשר בשעה שמצאו החטה שנתרככת למעלה אם היה קצת ציר בשולי הכלי דאז ודאי הכל אסור דכיון דאיכא קצת ציר איכא למימר דמתמצית החטה שנתרככת יצאו טיפת חמץ ונוטף על החתיכות דרך הילוכו מלמעלה למטה וכולן נאסר אבל אם לא נמצא שום ציר בשולי הכלי נראה לפע"ד דמשום שמחת י"ט יש להקל ולאוקמי אדיני' דמאחר דהכל יודעים דרך מליחה לקדרה והמה אמרי דלא קא מלחו ליה באותו מליחה חשבינין ליה למליחה זו נאכל מחמת מלחו ולא מחמרינין מטעם דעכשיו אין אנו בקיאין כדכתב א"ז הארוך דאותו סברא לא הוזכרהו בשום ספר ודי לנו לילך אחריו היכא דלית ביה משום שמחת י"ט וליכא נמי הפסד מרובה וכ"כ מהרמ"א להדיא בי"ד בסימן צ"א וטוב להחמיר במקום שאין הפסד מרובה עד כאן לשונו. ואי איכא ספק אם נתרככה החטה אם לאו או אם היה אז ציר בשולי הכלי אם לאו הנה היכא דאיכא ס"ס כתב במרדכי דאזלינין לקולא והכל שרי אפילו לאוכלם והא וודאי ברור ופשוט דכל היכא דלא נתרככה החטה אפילו היתה החטה מלוחה מכל מקום הא ודאי דלא פלטה אפילו משהו כיון דלא נתרככה והכי משמע מדברי הרוקח דלעיל שכתב כי נתרככה החטה כו' דאלמא דאי לא נתרככה אין כאן בית מיחוש וכן בהג"ה מיימוני' בשם הר"פ סוף ה' חמץ כתב אם נתרככה אסורים המים ואם לאו מותרים המים כו':

ועוד נראה ברור דאפילו נתרככה החטה אם חזינין דאין החטה נתלכלכה מן המלח כגון שהוא נגובה אינה אוסרת דאינה פולטת כל עיקר דהוה טהור מלוח וטמא תפל שאינו אוסר בשאר איסורים וה"ה בחמץ בפסח וכ"כ בא"ו דמהר"ר שלמה לוריא ע"ש מרדכי הקצר עי' בסימן כ"ח וכתב עוד לשם שאם החתיכה שמצא עליה חטה לא נמלחה ביחד עם חתיכות אחרות אלא שהתרנגולת מלוחה נוגעת בשאר החתיכות ואפילו הן נמי מלוחות אינה אוסרות דלא גרע מחם לתוך חם ע"י חום הבישול היכא דאין איסורו מחמת עצמו אלא איסור בלוע דאינו הולך מחתיכה לחתיכה בלי רוטב וה"ה בחמץ בפסח דאין חילוק בין איסור חמץ לשאר איסורים אלא היכא דבשאר איסורים בס' חמץ במשהו אבל כל היכא דבשאר איסורים אינו אלא בקליפה בחמץ נמי אינו אוסר במשהו וסגי בקליפה והשתא בנדון דידן נמי אם אותה החתיכה שמצאו עליה החטה לא היתה מלוחה עם החתיכות האחרות אלא שעכשיו הניחו חתיכה אחת מלוחה על החתיכה שבכלי ומצאו עליה חטה אינה אוסרת שאר חתיכה בנגיעתה אם לא שידוע שבשעה שהניחוה על החתיכות לא היתה הציר בשולי הכלי ואחר כך כשמצאו החטה עליה נמצא גם כן ציר בשולי הכלי אז וודאי אפילו לא נמלחה עמה אסורים כל החתיכות מטעם הציר שירד עליהם דרך הליכתו מלמעלה למטה כדפרישית ואם יש ספק בדברים אלו אזלינן לקולא אבל בחד ספקא אסור אפילו להשהות דכיון דעיקר איסור חמץ דאורייתא אע"ג דאיסור משהו מדרבנן לא מקילינן בי' כל עיקר וכן נראה מדברי האחרונים הנראה לפי ע"ד כתבתי וחתמתי אנכי הקטן יואל בלא"א מוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף