שו"ת הב"ח (הישנות)/נג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
חלב שחלבו גוי בי"ט ראשון של שבועות א"נ חלבו בשבת שלפניו אי שרי לעשות תבשיל ממנו בי"ט ראשון או לא שרי אלא בי"ט שני או איסור. עו' שאלת על הדורון שהובא לישראל ע"י גוי בי"ט ראשון אי שרינין ליה לישראל אחר בי"ט שני כי יש אוסרין ויש מתירין בכל אלה ולמיקל בדבר שומעים לקיים מצות שמחה בי"ט:
תשובה מזקינים אתבונן שכך נהגו מקדם בכל המקומות לאסור החלב שנחלב בי"ט משום נולד וכמ"ש בהגה' ראשונה באשר"י ריש ביצה וז"ל וחלב שנחלב בי"ט אפי' ממילא אסור בי"ט ל"ש נחלב לתוך הקדרה ל"ש שנחלב לתוך הקערה משום נולד וכן אם נחלב בשבת הסמוך לי"ט אסור משום הכנה כו' ע"ש וכן בדורון נהגו איסור אף לישראל אחר גם בי"ט שני כמ"ש בסמ"ק להדיא בהג"ה ע"ש הר"פ עיי' שם בסי' קצ"ד אלא דמקרוב קמו מקצת מורים ונטו להקל בדבר ותלו עצמן בתשובת הרב מהרש"ל דכתב להקל באלה כמבואר לשם בסי' ל"ט וסי' ע"ה ובעזרת האל נבאר שאין לזוז כלל מן המנהג הקודם וגם עתה ברוב מקומות נהגו לאיסור וזה דלגבי חלב כתב מהרי"ל בהלכות שבועות וז"ל מהר"י סג"ל היה מורה היתר לאכול חלב שנחלבה ביום הראשון של שבועות או בשבת שלפניו ה' סיון ע"י גוי לאוכלה ביום שני של שבועות ואמר דה"א בהגה' אשר"י מספ' אז"ג דאין לדמותה לביצה והטעם משום דיש היתר לגבי חלב אמירת גוי משום צער בעל חיים דבהמה ולא אסח דעתיה מיניה משא"כ גבי ביצה עכ"ל ופשוט דה"ל מבואר דאוסר החלב ביום ראשון בין שנחלבה בשבת שלפניו ובין שנחלבה ביום הראשון ואין לה היתר אלא ביום ב' ונתלה בהגהות אשר"י דכתוב כך להדי' ומשמע להדיא דבי"ט ב' כיון דאין בו לא משום נולד ולא משום הכנה מותרת:
ומה שכתוב דאין לדמות לביצה אינו מדברי הגהת אשר"י אלא מדברי מהרי"ל הוא והרב מהרש"ל דחה פשט הלשון ואמר דמהרי"ל התיר החלב שנחלב ביום א' באותו יום גופי' דאין לפרש דלא התיר אלא ביום ב' דא"כ הלא ביצה גופיה שנולדה בראשון שרי בשני ולמה כת' שאינו דומה לביצה עכ"ד ושארי ליה מארי' דמ"ש מהרי"ל דאין לדמותה לביצה לא קאי אמ"ש תחלה חלב שנחלבה ביום ראשון של שבועות ההיא וודאי דמי' לביצה וכדאיפסקי הלכתא בריש ביצה בב' י"ט ש"ג כרב דאמר נולדה בזה מותר בזה וכ"כ בהגהות אשר"י ספ"ק דביצה וז"ל ואם חלבו גוי וישראל רואהו והביאו דורון לישראל בי"ט ראשון ב"ב י"ט ש"ג מותר לערב כביצה עכ"ל אלא קאי אנחלבה בשבת שלפניו דסליק מיני' דהתיר ביום ב' שעל זה אמר דאין לדמותה לביצה וס"ל למהרי"ל דהביצה שנולדה בשבת שלפניו אסורה אף ביום ב' שהוא י"ט שני וכדמשמע להדיא במהרי"ל בה' י"ט שכתב דבי"ט שאחר שבת אסור לקנות ביצים מן הגוי גם בליל י"ט שני וטעמא דידי' נראה דס"ל דמ"ש בפר"ק דביצה שבת וי"ט רב אמר נולדה בזה אסור' בזה משום הכנה ואיפסקי' הלכת' כוותי' אף בי"ט שני שהוא ב' בשבת אסורה והא דכתב רש"י וז"ל בשבת וי"ט הסמוכין וה"ה לי"ט ושבת עכ"ל לאו למימר דדוקא ביום ראשון שהרי סמוך לשבת הוא דאסור אבל ביום ב' שאינו סמוך לשבת מותרת דוודאי ביום ב' נמי אסורה ולא בא רש"י אלא לבאר שלא נפרש דווקא שבת תחלה ואח"כ י"ט אבל י"ט תחילה ואח"כ שבת מותרת דליתא וכדמסיק בסוף הסוגיא אלא ר"ל שבת וי"ט הסמוכין וה"ה לי"ט ושבת שגם הם סמוכין אבל לעולם בנולדה בשבת שלפניו אסורה גם ביום שני שהוא י"ט ב' כך ס"ל למהרי"ל והכי משמע להדיא מדברי הר"ר ירוחם נתט"ו ח"ה אות כ"ב שפסק כך שהרי כתב וז"ל ביצה שנולדה בי"ט ראשון מותר לאוכלה בי"ט ב' בב' י"ט ש"ג דב' קדושות הן וממ"נ מותר אבל בב' י"ט של ראש השנה אסורה אפילו בי"ט שני דקדושה אחת הן ואם נולדה בי"ט שלפני השבת כגון ביום ו' והוא י"ט אסורה בשבת ואם נולדה בשבת אסורה ביום שלאחריו כגון אם היה י"ט יום ראשון וכן ביום שני אם הוא י"ט כיון שנולדה בשבת דאין י"ט מכין לשבת ולא שבת לי"ט מן התורה עכ"ל מבואר מדבריו דמחלק בין י"ט ושבת לשבת וי"ט דבשבת וי"ט אפי' אף בשני בשבת אם הוא י"ט משא"כ בשבת וי"ט שאינה אסורה בשבת אא"כ נולדה ביום ששי אבל בנולדה ביום ה' מותרת בשבת דהא אף ביום ו' מותרת מכח ממ"נ והיאך תחזור לאיסורא:
ואע"ג דהב"י השיג עליו וז"ל ותמהיני היאך כתב וכן ביום ב' אם הוא י"ט דכיון דאם נולדה בראשון מותרת בשני כשנולדה בשבת למה תיאסר ביום ב' והלא בין שיהיה יום ראשון קודש או שיהיה חול למחרתו שיהיה יום ב' מותר עכ"ל נראה לפע"ד ליישב דהטעם הוא דכיון דביצה זו היתה ראוי' להוליד בשבת שהוא יום דאית ביה ודאי איסור הכנה אם למחר הוא קודש דמשום הכי איסורה גם ביום ראשון השת' אסח לדעתיה מינה ואסורה גם ביום ב' דאעפ"י דיצאה מאיסור הכנה מ"מ חל עליה איסור מוקצה משא"כ בשאר ב' י"ט ש"ג דאינה סמוכה לשבת שלפניו דאינו מסיח דעתי' מינה כיון שיש לה היתר מיד ביום שני וראיי' לסברא זו ממ"ש התוס' בפ' המביא (דף ל') על מה שנהגו העולם איסור בנוי סוכה כשחל תשיעי של חג בע"ש שאין מסתפקין מהן בשבת שהוא עשירי דה"ט דאעפ"י דנסתלק ממנו איסור מוקצה שב לחול עליו איסור הכנה והוי כעין נולד וכו' וא"כ בנדון דידן איכא למימר נמי איפכא דאעפ"י דנסתלק ממנו איסור הכנה שב לחול עליו איסור מוקצה מטעמי' דאסח לדעתיה מינה כדאמרן והשתא לפ"ז דס"ל דמהרי"ל דביצה הנולדה בשבת אסורה גם בי"ט ב' שהוא שני בשבת שפיר כתב דאין לדמותה לביצה פי' דמה שהתיר החלב שנחלב בשבת ביום ב' בשבת אם הוא י"ט אינו דומה לביצה דאיסורא בכה"ג משום דבחלב לא אסיח דעתיה מינה כמו בביצה שהרי יש היתר בחלב אמירת לגוי משום צער ב"ח א"כ דעתו עליה תמיד ואינו מקצה דעתו ממנה כל זמן שיש לה היתר ולפיכך ביום ב' בשבת שהוא י"ט כיון דלית בי' איסור הכנה דשבת אין בו ג"כ איסור מוקצה כיון דלא אסח דעתי' מיני' משא"כ ביצה דאסח לדעתיה מיניה כדפרי' כנ"ל לפרש דברי מהרי"ל ולפי ע"ד הדבר ברור ופשוט אבל מה שפי' הרב מהרש"ל ז"ל דמ"ש דאינו דומה לביצה קאי אמה שמתיר החלב שנחלב ביום ראשון גופא דמלבד דמחתך דבריו ועושה אותו פורחין באויר עוד יש לתמוה דמה טעם נתן מהרי"ל לומר דאינו דומה לביצה משום דלא אסח דעתיה מיניה דאעפ"י דטעם זה יספיק דאינה מוקצה מכל מקום קשה הלא דמיה לביצה כיון שהחלב נולד היום כמו ביצה ועיקר הטעם שכתב הרב דלא דמיא לביצה שהוא נולד דשאני תרנגולת דאינה עומדות בכל יום להוליד ביצה משא"כ בחלב דעז ופרה עומדות בכל יום לחלב טעם זה לא הזכירו מהרי"ל בדבריו ועיקר חסר מן הספר ותו קשה דבשבת גופה למה לא יהא היתר לחלב מטעם זה כיון דאינו נולד ומ"ש הוא ז"ל שהאיסור בשבת הוא משום משקין שזבו הלא בחולב לתוך הקדירה שיש בה אוכל לית ביה משום משקין שזבו כדאי' בר"פ חביות וא"כ קשה מפני מה אסור בשבת בסתם אלא וודאי ליתא לטעמא שכתב הרב דפשיטא דה"ל נולד גמור בין בי"ט בין בשבת עוד כתב הרב דמה שהביא מהרי"ל ראיה מהגהת אשר"י הוא טעות סופרים ולא נהירא דאין לנו להטעות כל הספרים בכדי כי הפי' שכתבנו הוא אמת וצדק:
מיהו בעיקור הדין דס"ל למהרי"ל ולהר"ר ירוחם הביצה שנולדה בשבת אסורה בשני בשבת אם הוא י"ט דע"כ כתבו על החלב דלא דמיא לביצה נראה שאין כך דעת רוב הגאונים אלא דין החלב והביצה שוין בזה שהרי הר"ן בריש ביצה כתב בפירוש וז"ל אתמר שבת וי"ט הסמוכין וה"ה לי"ט לשבת ול"ש שבת וי"ט ראשון ול"ש שבת וי"ט שני כגון שחל להיות י"ט ראשון בשבת וכו' הרי להדיא דבי"ט שני בב' בשבת מאחר דאינו סמוך לשבת אין בו איסור אפילו נולדה בשבת ובסמ"ג בהלכות י"ט כתב וז"ל והיכא דאיקלע י"ט בחד בשבתא ואתיילד בשבתא אסור למיכל בי"ט דאתמר שבת וי"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה כו' מדכתב והיכא דאיקלע י"ט בשבתא משמע להדיא דדוקא בחד בשבתא אסורה אבל בתרי בשבתא אין בו איסור דאל"כ הכי הל"ל והיכא דאיקלע י"ט בתר שבתא ואיתייליד בשבתא וכו' וק"ל והשתא מ"ש הסמ"ג בה' שבת וז"ל ואף בפסח ועצרת וסוכות אם היו סמוכין לשבת לפניה' או לאחריהם דביצה שנולדה בזה אסורה בזה אינו אלא לומר דביום הראשון הוא דאסור כדמוכח להדיא בה' י"ט וכן מ"ש הסמ"ג ושבת וי"ט הסמוכין נולדה בזה אסורה בזה וכן ב' י"ט של ראש השנה משמע נמי דלא מיירי אלא בשני ימים בלבד כגון ששי ושבת או שבת וחד בשבתא דומיא דב' ימים טובים של ר"ה אבל ביום ב' בשבת אם הוא י"ט לית ביה איסורא:
ואע"ג דבהגהות ר"פ בסמ"ק לשם כתב בדבר הנעשה ממילא או שנעשה גם בידים רק שהביא הגוי בשבילו וכו' דבב' י"ט של ראש השנה וכן משבת לי"ט או מי"ט לשבת אסורה גם ביום ב' אך למוצאי י"ט ב' מותר מיד וכו' נראה דאפילו את"ל דהסמ"ק אוסר אף ביום שני בשבת אם הוא י"ט אינו אלא בפירות ודגי' וכיוצא בהם דאיכא למגזר משום שמא יעלה ויתלוש הלכך אפילו נעשה ממילא כגון פירות הנושרין אסור אפי' בי"ט ב' משא"כ בביצה דליכא הך גזירה דמותר בי"ט שני בשני בשבת אם נולדה בשבת וזהו טעם דבעל האגודה בפ' אין צדין שאסר בפירש עד מוצאי י"ט שני בדבר הנילקוט והניצוד בשביל גוי ואפי' בב' י"ט ש"ג אסר ליה עד מוצאי י"ט ב' ודלא כהסמ"ג דמתיר בזו וטעמא דידיה לפעד"נ שפוסק כרבינו יהודא מפרי"ז שכתב המרדכי משמו בפ' בכל מערבין דבדבר אכילה אעפ"י שניצוד ונילקט בשביל גוי אסור בב' הימים דמתוך שהוא להוט כ"כ גזרינין שמא יעלה ויתלוש אבל בביצה לא שייך הך גזירה והשתא טעם זה ס"ל נמי להסמ"ק בשבת וי"ט ולחלק בין פירות לדגים אפילו נעשה ממילא דאסור בשבת וי"ט אפי' ביום שני אם הוא י"ט ולא דמי לביצה דשריא בי"ט שני אם הוא שני בשבת:
ועוד נראה דהסמ"ק שכתב בדבר הנעשה ממילא בשבת דמשבת לי"ט אסור גם בי"ט ב' ואין לו היתר אלא במוצאי י"ט ב' לא איירי כלל בכה"ג דהיום ב' בשבת הוא י"ט אלא שהי"ט שני הוא ראשון בשבת והכי מוכח ממה שהעתיק ב"י בא"ח סי' תקט"ו לשון הגהות מיימוני בשם הסמ"ק וז"ל אבל בב' י"ט של ר"ה או י"ט שלאחר השבת או לפניו אסור אף ביום ב' אבל במי"ט ב' מותרים מיד וכו' דמדכתב או לפניו אסור אף ביום ב' בע"כ דמיירי שהשבת הוא יום ב' של י"ט דאם יום הששי הוא יום ב' די"ט א"א לאסור בשבת דכיון שהותר ביום ו' א"א שיחזיר ויאסור והשתא מסתמא י"ט שלאחר השבת דקאמר היינו נמי שהשבת הוא יום ראשון של י"ט והשתא ביצה שנולדה בשבת ליכא למ"ד שתהא אסורה בי"ט ב' אם הוא ב' בשבת וכדכתב הר"ן בפירש וכדכתב ב"י ודלא כהרר"י ומהרי"ל וכן פסק מהר"מ איסרלש בהגהות א"ח סי' תקי"ג והשתא דין החלב והביצה שווין דחלב שנחלב' בשבת מותרת ביום ב' די"ט אם הוא ביום ב' בשבת אבל החלב שנחלבה ביום ראשון די"ט אסורה ביום ראשון גופי' משום נולד וכ"כ הסמ"ג והסמ"ק בהלכות שבת במלאכות דישה דהא דחולב אדם לתוך הקדרה שיש בה אוכל היינו דווקא בי"ט שהעז עומדות לאכילה וכאוכל דאיפרת הוא הרי להדיא דבעז העומדות לחלב אסור החלב משום נולד וכדכתיב בהג"ה אשר"י ריש ביצה וכ"כ במרדכי ובאגודה פ' חביות והר"ן פ"ק דביצה ומקום מוצאם מדברי התוספות ריש פרק חביות וכך היא דעת האלפסי לשם דדוקא בי"ט שרי לחלוב לתוך הקדרה ושכן פסק רב האי גאון. ואעפ"י שה"ר זרחי' הלוי והרמב"ן והרשב"א התירוהו אנן בני אשכנזי דנהיגין לפסוק כהסמ"ג והמרדכי וכל הנמשכים אחריהם שהם בנויים ע"פ דברי התוספות שאנחנו מבני בניהם אין לנו לזוז מדבריהם ולהקל במקום שכבר נהגו לאיסור וכדמוכח מפשט לשון מהרי"ל ודלא כהרב מהרש"ל הנלפע"ד אמת וצדק כתבתי להחזיק המנהג הקדום לאסור החלב ביום ראשון בין שנחלבה בשבת שלפניו בין שנחלבה ביום ראשון גופה:
ועל דבר הדורון ששאלת הנה בפרק א"צ האריך רש"י וכתב להתיר לערב מוצאי י"ט הראשון אף לאותו ישראל שהובא בשבילו גם בפרק בכל מערבין האריך בטעמא של היתר זה אבל התו' לשם ובפ' א"צ כתבו משם ר"ת ור"י שקשה על פי' רש"י והוכיחו דאסורין עד מוצאי י"ט האחרון. והמעיין בדבריהם יראה מתוכם דדעת התו' אינו אלא להוכיח דהא דבעינין בכדי שיעשה אינו אלא כדי שלא יאמר לגוי לך ולקט וכו' ולאפוקי מפירש"י שהטעם הוא כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט דליתא אבל עיקור טעמו של איסור שאסרוהו בכל הב' ימים אינו דווקא במקום שיש למגזר שיאמר לגוי לך ולקט דאף בישראל אחר דליכא למיחש שמא יאמר לגוי לך ולקט אסור לפי שלא חילקו חכמים בדבר שנעשית בו מלאכה גמורה בשביל ישראל בין אותו ישראל לישראל אחר דכיון דאיסור זה קל הוא בעיני המון עם בני ישראל עשו הרחקה יתירה באיסור דאורייתא. והכי משמע להדיא מתוך דעת רבינו יודא מפרי"ז שאוסר לפי פי' ר"ת בשני הימים אפילו לא הובא בשביל ישראל כל עיקר כמ"ש התו' בפ' א"צ והמרדכי פרק בכל מערבין א"כ לדעת שאר בעלי תוספת והנמשכים אחריהם דלפי פי' ר"ת אינו איסור אלא בשביל שהובא בשביל ישראל מ"מ ודאי ס"ל דאסור לכל אדם כמו לר"י מפר"יז דלא פליגי עליה אלא במאי דפי' לר"ת דאסור אפי' לא הובא בשביל ישראל כלל. והכי משמע מלשון התוס' והרא"ש בפרק כל כתבי שכתבו וז"ל נכרי שהדליק את הנר משתמש ישראל לאורו ואם בשביל ישראל אסור מדקאמר אסור בסתם משמע דאסור לכל ישראל אפילו לישראל אחר וכו' עכ"ל. והכי משמע נמי מדברי רש"י בפרק אין צדין תחלת דף כ"ה והתו' העתיקו דבריו ג"כ לשם דאלמא מוכח מדבריהם דלעולם אין לחלוק בין אותו ישראל לאחר אלא בתחומין דרבנן אבל באיסור דאורייתא אין לחלק כלל. וה"נ מוכח ממ"ש התוס' בפרק א"צ ופרק בכל מערבין ע"ש ר"י דבדבר שאין במינו במחובר הבא מחוץ לתחום לא בעינין בכדי שיעשו דלא החמירו אלא בדבר שנעשה בו מלאכה דה"נ הקילו שמותר לישראל אחר ואפילו בו ביום עכ"ל דקשה הלא אף בדבר שנעשה בו מלאכה דלא הקילו שמותר לישראל אחר ביום ראשון ובתחומין הקילו אין זה הוכחה כלל דמה שאסור לישראל אחר ביום ראשון אינו משום שנעשה בו מלאכה אלא איסורו משום מוקצה לפי שהיה במחובר ואפי' נעשה ממילא אסור דלא עדיף משאר מוקצה ותדע שהרי היכא דלא שייך מוקצה כגון נר שהדליק גוי או כבש שעשה עובדי כוכבים ומזלות אעפ"י שנעשה בו מלאכה גמורה מותר להשתמש בו מיד כל היכא שלא נעשה בשביל ישראל ובמחובר אסור להשתמש בו ביום שנתלש אע"ג שלא נתלש בשביל ישראל כלל אלא בשביל גוים ובע"כ דטעמא הוה משום מוקצה וכמו שהאריכו בזה התוספ' בפרק בכל מערבין בד"ה הא ודאי מאתמול נעקרה ע"ש וא"כ מה זו הוכחה וראיי' שכתבו התוס' להוכיח דלא בעינין בכדי שיעשו לדבר הבא מחוץ לתחום אלא ע"כ צ"ל דהתו' ס"ל דבמחובר אסור לישראל אחר אפילו בי"ט שני והשתא היתה הוכחת התוספות דכיון דמחמרינין כולי האי במחובר החמירו בו נמי דבעינין בכדי שיעשו במוצאי י"ט שני וליכא למילף מיניה לדבר הבא מחוץ לתחום דהם כיון שהקילו בו שמותר לישראל אחר אפילו לבו ביום ה"נ מותר לאותו ישראל מיד וא"צ בכדי שיעשו:
הנה דהפשט דברי התו' דבמחובר לא חילקו כלל בין אותו ישראל לישראל אחר והכי משמע להדיא מדברי הר"ן בפרק כל כתבי ופרק השואל ופרק א"צ וכ"כ הרמב"ן בפ' מלחמות בפ' א"צ גם הר"פ בהגהת הסמ"ק כ"כ בפי' וכ"כ המרדכי פ' בכל מערבין והכל בו בה' י"ט ומ"ש התוספות בפרק א"צ ומזה הטעם שמא יאמר לגוי לך ולקט אסורין עד מוצאי י"ט האחרון וכו' אין זה עיקר הטעם למה שאסרוהו בי"ט שני אלא מזה באו להוכיח דמה שאסרו לערב בכדי שיעשו היינו לערב מוצאי י"ט האחרון דלא כפי' רש"י דכיון דאיסור בכדי שיעשו אינה אלא מטעם חששא שלא יאמר לגוי לך ולקט אי איתא דלא אסרוהו רק במוצאי י"ט הראשון אכתי אית לן למיחש שמא יאמר לגוי לך ולקט כדי לאכול מהן בשני ולא מהני לן מידי מה שאסרוהו בכדי שיעשו אלא וודאי בלאו הכי אסרוהו עד מוצאי י"ט האחרון משום דהחמירו במלאכה דאורייתא והשתא מהני לן מה שאסרוהו נמי בכדי שיעשו מחששא שלא יאמר לגוי לך ולקט:
אמנם בדברי הרא"ש פ' א"צ צל"ע שכתב פירש"י ומה שהקשה עליו ר"ת ופי' בע"א ואח"כ כתב ולפי' רש"י אסור לכל ישראל בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת י"ט אבל לפר"ת שפי' משום שמא יאמר לגוי להביא בי"ט שיאכל לערב מיד מסתבר שמותר לישראל אחר מיד ולא חיישינן שיאמר לגוי להביא בשביל ישראל אחר דאין אדם חוטא ולא לו והא דלא קאמר ומותר לישראל אחר מיד כדקאמר גבי בא מחוץ לתחום כיון דבו ביום אסור לכל בשביל שעה מועטת דבכדי שיעשו לא חש להאריך עכ"ל דלכאורה נראה דפוסק דלישראל אחר מותר מיד כשיצא מכלל איסור מוקצה דהיינו בליל י"ט שני וא"צ בכדי שיעשו דליכא למיחש בישראל אחר לשמא יאמר לגוי לך ולקט אלא דלפי זה קשה טובא הא דכתב בשביל שעה מועטת וכו' דכיון דלאותו ישראל אסור עד מוצאי י"ט ועד בכדי שיעשו א"כ חלוק יום שלם ויותר יש ביניהם ואף על גב דבהובא בי"ט ב' מן המחובר אסור אף לישראל אחר בו ביום ובכי האי גוונא אין חילוק ביניהם כי אם בשעה מועטת מ"מ כיון דבהובא ביום ראשון יש חלוק ביניה' יום שלם ויותר ה"ל לתלמודא להאריך ולומר דמותר לישראל אחר מיד וע"כ נראה דאף להרא"ש אסור גם לישראל אחר בי"ט שני דבמלאכה גמורה לא חילקו חכמים כדלעיל אלא שאיסור בכדי שיעשו לא חל אישראל אחר כיון דליכא חששא בישראל אחר שמא יאמר לגוי לך ולקט וניחא השתא הא דכתב בשביל שעה מועטת כו' ועל דרך זה הם דברי הטור בסימן תקט"ו שכתב דלר"ת אפילו בשני י"ט ש"ג אסורין עד מוצאי י"ט שני בכדי שיעשו וכו' ודווקא לאותו שהובא בשבילו אבל לאחרים מותרים מיד בלילה עכ"ל דרצונו לומר דלאחרים מותרים מיד בליל מוצאי י"ט ב' ואין צריך להמתין בכדי שיעשו ואע"ג דכתב ע"ז וכן דבר הניצוד מאליו או פירות שנשרו מאליהן אסורין בו ביום ובלילה מותרין מיד עכ"ל והתם בלילה של י"ט שני מותרין מיד ומשמע מדכתב וכן דבר הניצוד וכו' דברישא בדין מחובר נמי בלילה מיד במי"ט ראשון מותרים ליתא אלא לא כתב וכן דבר הניצוד וכו' אלא לענין זה דבדבר הניצוד מאיליו וכו' נמי מותרין בלילה מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו אבל הא כדאיתא והא כדאיתא דברישא במחובר שהובא בשביל ישראל אסור לישראל אחר בכל ב' הימים וכן אם תלשן הגוי לצרכו ושוב הביאן לו כך הדין דאסור בב' הימים ומותרין מיד בלילה וא"צ להמתין בכדי שיעשו בכל דבר הניצוד מאליו או פירות שנשרו ואין אסורין רק בו ביום וזהו שדקדק בדבריו שכת' וכן דבר הניצוד מאליו או פירות שנשרו מאליהן אסורין בו ביום ובלילה מותרים מיד ובתחלת דבריו לא כתב אסורין בו ביום אלא דברישא אסורין כל ב' הימים ולא כתב וכן דבר הניצוד מאליו וכו' אלא דשוין הן בענין זה דמותרין מיד בלילה ולא צריך להמתין כדי שיעשו אבל הא כדאיתא והא כדאיתא ברישא קאמר דא"צ כדי שיעשו במוצאי י"ט ב' ובדבר הניצוד מאליו קאמר דאין צריך כדי שיעשו במי"ט א' ואע"ג דמהרא"י בת"ה סי' ע"ח תפס בפשיטות לדעת הרא"ש אליבא דר"ת דבמחובר מותר לישראל אחר מיד בליל י"ט שני ולא כדעת הר"פ שבסמ"ק והכי משמע בדרשות מהרי"ל בה' י"ט שכת' ולא נהגינן כדעת הרא"ש דכתב דגם ניצוד ונתלש בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר בי"ט שני עכ"ל אנכי לפע"ד כתבתי דדעת הרא"ש כדעת הר"פ והיא דעת התוס' וכך היא דעת הטור וכדפרי' לאסור דורן שהובא לישראל בכל ב' הימים אף לישראל אחר וכך המנהג מקדם בכל המקומות וקהילות אשכנזי:
ומה שכתב מהרש"ל להתיר לישראל אחר בליל שני לאחר כדי שיעשו ועיקר סברתו דבישראל אחר לא שייך למגזר לשמא יאמר לעובדי כוכבים ומזלות לך ולקט כו' ליתא להאי מלתא דכבר ביארנו דטעמא דשמא יאמר לעובדי כוכבים ומזלות לך ולקט אינו אלא טעם מפני מה אסרוהו כדי שיעשו אבל מה שאסרוהו בי"ט עצמו אינו דווקא מפני זה דאפי' היכא דלא שייך למיחש שמא יאמר לעובדי כוכבים ומזלות לך ולקט כגון בישראל אחר נמי אסרוהו בכל ב' הימים דבדבר שנעשו בו איסור דאורייתא לא רצו לחלק בי' אותו ישראל לישראל אחר וכדפרי' וראיי' ברורה לזה מדמחלק תלמודא גבי חוץ לתחום בין אותו ישראל לישראל אחר מכלל דבמחובר אין לחלק וכמו שפי' הוא בפירושו ותו' פרק א"צ תחלת דף כ"ה הזכרתיו לעיל ומה שכתב מהרש"ל ואמר דאין זו ראייה דגבי תחומין שרי לישראל אפי' בי"ט ראשון ובמחובר אסור לכ"ע בי"ט ראשון משום מוקצה ומה שמותר ביום ב' אין בו חדוש דלמא יהא אסור שהרי אין בו משום צד לאיסור עכ"ל אין זה כלום דהא ודאי חדוש גדול הוא שיהא מותר לישראל אחר ביום ב' שהרי ר"י מפר"יז סבירא ליה דאסור בב' הימים אף על פי שלא הובא בשביל ישראל כלל כל שכן היכא שהובא בשביל ישראל דיש לאסרו לכל ישראל וה"ל לתלמודא לאורויי' דשרי לישראל אחר כי היכא דאשמועינין גבי חוץ לתחום עוד כתב מהרש"ל דלהסמ"ג שעירב טעמו של רש"י בדברי ה"ג החולקים על רש"י הוא מפני שגם הה"ג תופסים טעמו של רש"י לאסור לישראל אחר במוצאי י"ט ראשון בכדי שיעשו והאריך על זה ותימה דאם כך הוא דעת הסמ"ג הרי קשה לדעתו דלר"ת ור"י שדחו פי' רש"י מכח הא דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל וכו' יאכל כו' דאמאי יאכל הרי נהנה ממלאכת שבת כו' לדידהו נמי קשה כיון שגם הם תופשין טעמו של רש"י אלא העיקר הוא דהגהה ור"ת ור"י והנמשכים אחריהם אינם תופסים טעמו של רש"י כל עיקר והסמ"ג לא בא כי אם ליישב הך דירושלמי דפרק כירה ע"פ ה"ג ור"ת ור"י ולכן פי' הסמ"ג דהא דאי' בירושלמי דטעם בכדי שיעשו היינו שלא יהנה מחמת שבת כלום אין זה עיקר הטעם דודאי עיקר הטעם הוא שלא יאמר לעובדי כוכבים ומזלות לך ולקט כו' והירושלמי לא אתא אלא לבאר מפני מה חששו חכמים שיאמר לעובדי כוכבים ומזלות לך ולקט ושיעשה איסור ואמר שחששו זו היא לפי שמרוויח במעשה י"ט הנעשית בשבילו שהרי נהנה בה בי"ט לפיכך יש לחוש שמא יאמר לך ולקט וכו' והמעיין בדברי הסמ"ג ובלשונו יראה מבואר בפשיטות כדפרי' ולא כדברי מהרש"ל ז"ל:
מסקנא דמלתא שאין להקל ולבטל מנהגים עפ"י פסק מהרא"י מנוחתו כבוד שהם כדברי הסמ"ק המפורשין לאיסור וכדכת' המרדכי בפ' בכל מערבין והאגודה פ' א"צ וכדמשמע פשט דברי התו' והרא"ש וכהסכמת הרמב"ן והר"ן דבמלאכה גמורה אין לחלק בין אותו ישראל ולישראל אחר וכ"כ ה' המגיד לדעת הרמב"ם ורש"י והרמב"ן פ"ו מה' שבת הלכה ה' וכן פסק מהרמ"א בהגהותיו תחלת סי' תקט"ו והרב מהרש"ל כתב ג"כ שחלק עליו אחד מן החכמים וכך הוא העיקר כדברי החולק וכדפרי' מיהו כשזימן אורחים כתב מהרא"י דיש להקל ע"ש והב"י הקשה עליו מתלמוד ערוך בפ' בכל מערבין שאסור לכל בני הבית בשביל כשהובא בשביל ב"ה והאריך בזה ולפע"ד דוודאי מודה מהרא"י דלאותו ב"ה שהובאו בשבילו אסור לכל בני ביתו ואין חילוק בין זימן אורחים ללא זימן ואדרבא להחמיר טפי בזימן אורחים שמא יאמר לעובדי כוכבים ומזלות לך ולקט והביא וכו' גם הרשב"א בתשובה כתב דבכל אוכלי שלחנו יש לגזור שמא יאמר לעובדי כוכבים ומזלות כו' וכך הביאו האגור ולא אמר מהרא"י להקל לישראל גבי אורחים אלא היכא שהבעל הבית אחר זימן אורחים לביתו וקבעו ליה הך דורון שהובא בשביל ישראל זה אז שרי לישראל אחר שזימן אורחים ועוד נראה דהמחמי' לעצמו כדברי הסמ"ק ודעמי' המפורשין לאיסור אף באורחים תע"ב כי כן נראה פשוט בכל המפרשי' שהביאו דברי התו' דאין מחלקין כלל באיסור דאורייתא בין אותו ישראל לישראל אחר בשום דבר אבל לאחרים אין להחמיר כ"כ אלא כמו שפסק להקל לישראל אחר ודווקא שאותו ישראל אחר זימן אורחים וכדפרישי' הנראה לפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן והצעיר יואל בלא"א מוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |