שו"ת הב"ח (הישנות)/נב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דין שכירות רבנות וקבלנות מתנות והספקות:
תשובה כבר כתב הרמב"ם במשנה אל תעשם עטרה וכו' והתרעם על זה והביא ראיי' מהלל הזקן שהי' חוטב עצים ומר' חנינא בן דוסא שיצאתה בת קול ואמרה כל עולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש ומקרנא שהי' דיין בא"י והוה דלי דוולאה ורב יוסף דהוה דרי ציבי. ועוד הביא ראייה מר' טרפון שהיה מצטער כל ימיו על שהיה נהנה מכבוד התורה במקום שהיה אפשר אליו להציל עצמו בממון וכן יונתן בן עמרם שלא היה רוצה ליהנות מכבוד התורה. אכן ב"י בי"ד סי' רמ"ו כתב דהר"ש בר צמח בתשובה חלק על דבריו והנה גם שלא ראיתי אותה תשובה הנה נראה לפע"ד איכא הוכחה מכמה מאמרים רז"ל המורים באצבע שניתן רשות לראש ישיבה ליהנות ולהתפרנס ע"י המתנות כשהיה עני ומותר לו לקבל כ"כ עד שיתעשר. חדא דבפרק אלו נאמרין איתא ר' אבוהו אימנו רבנן עליה למנייה ברישא כיון דחזא לר' אבא דמן עכו דתפיסי ליה בעלי חובות א"ל איכא רבה ופירש"י דנפישי עליה ב"ח שהיה צריך ללוות א"ר אבא אית לי רבה חכם גדול וראוי לישב בראש יותר ממני כדי שיושבוהו בראש ונותנין לו מתנות ומעשרין אותו כדי שיהא חשוב וישמעו דבריו כדתני' והכהן הגדול מאחיו גדלוהו מאחיו ובפ"ג דתענית אילפא ור' יוחנן הוה גרסי באורייתא דחיקו להו מילתא טובא וכו' עד דאתא אילפא מלך ר' יוחנן א"ל אי אותיב מר וגריס לא הוה מלך מר ופרש"י מלך ר' יוחנן מינוהו ראש הישיבה עליהם מנהג הוא מי שהוא ראש הישיבה היו מגדלין אותו משלהן ומעשרין אותו כדאמר לגבי כ"ג בספרא וביומא גדלוהו משל אחיו ובפ' כהן משיח ר"ג ור' יהושע הוו אזלין בספינתא כו' א"ל עד שאתה מתמי' עלי תמה אני על ב' תלמידים שיש לך ביבשה ר"א בן חסמא ור' יוחנן בן גודגדא שיודעים לשער כמה טיפין יש בים ואין להם פת לאכול ובגד ללבוש נתן דעתו להושיבם בראש ופי' רש"י כדי שיהיו מתפרנסים בשררה שיתנו להם ואעפ"י שהרמ"ה נחלק אפירש"י לשם ופי' דלאו משום כדי שיהא מתפרנסים אלא משום שהיו חכמים גדולים וכן יש לפרש ההיא דאילפא ור"י דאילפא היה מתרעם על שלא נמנה לראש כיון שהיה גדול מר"י ולאו משום שיתפרנס מ"מ ההיא דאלו נאמרין א"א אלא כפירש"י ומי לנו גדול מר"ע שנהנה הוא ותלמידיו ממתנת קטיעה בר שלום פ"ק דע"ז ואין ספק דלא נתן להם נכסיו אלא בשביל כבוד תורתן ובפ' הנודר מן המבושל מן שית מילי איעתר ר"ע מן כלבא שבוע כו' וההוא דאלו טרפות דר"א לא שקיל ולא אזיל אמר לא קא בעי מר דאיחי' דכתיב ושונא מתנות יחי' אע"ג דהוה דחיקא ליה שעתא טובא כדאי' בתענית, מדת חסידות היה אבל מדינא ודאי שרי:
וראייה ברורה מב' דייני גזירות שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה דלחד פירושא דר"ת דמשל ציבור היו נוטלין דשרי אפי' היה להם במה להתפרנס ולאידך פירושא דר"י דלפי שלא היו עסוקים בשום מלאכה ולא ה"ל במה להתפרנס היה מוטל על הצבור לפרנסם ואע"ג דקאמר התם לא רצו מוסיפין להם ופריך לא רצו אטו ברשיעי עסקינן שנוטלין שכר לדון יותר מכדי חייהם אלא לא ספקו אעפ"י שלא רצו מוסיפין עליהם אלמא דאסור ליקח אלא כדי סיפוקם בלבד ולא להתעשר אפשר ליישב דדייני גזירות לא היו נתמנים לראשים על הקהל אלא לגזור גזירות בלבד אבל ראש ישיבה שהוא כמו כ"ג ומלך שצריך הוא להיות עשיר כדי שישמעו דבריו שרי לקבל עד שיתעשר ועי"ל אפילו את"ל דדייני גזירות נמי נתמנו לראשים ולראשי ישיבות ולא היו רשאין לקבל כדי שישמעו דבריהם דבלאו הכי היו נשמעים דבריהם ולכן בכדי סיפוקם בלבד היה היתר ולא יותר וזה הטעם אפשר לומר גבי ר' אלעזר וקרנא ור' יוסף ורב הונא דבמה דהוו להו קצת מלאכה להתפרנס בכדי סיפוקם לא היו רוצים לקבל יותר להתעשר כדי שישמעו דבריהם מאחר שלא היו צריכים לזה דבלאו הכי היו נשמעי' דבריהם:
ובזה התיישב מאי דקשה מהלל הזקן ומר"ח בן דוסא דה"ל כדי סיפוקם והיו נשמעי' דבריהם לפיכך לא קבלו כדי שיתעשרו ועוד יראה לי עיקר דמהלל הזקן אין ראיי' דבשעה שהיה חוטב לא הי' נתמנה לנשיא ובזה התיישב דלא קשה מאבא חלקיה דמסכת תענית ורב יהודא בפרק הנודר מן המבושל דלא ה"ל בגד ללבוש ולא קבלו מאחרים אלא לפי שלא נתמנו לראשים על ישראל ועוד אפשר לומר בכולהו מדת חסידות הוה אבל מדינא שרי כדי שישמעו דבריהם כדלעיל והא דתנן אל תעשם עטרה כו' היינו דאינו לומד מתחילה כ"א כדי להתגדל או כדי להסתפק מכבוד התורה אבל מי שעוסק בתורה מאהבה לשמור ולעשות ולקיים לא לתכלית אחר יכול לקבל נתינות אף להתעשר וישמעו דבריו וע"ז נאמר ובשמאלה עושר וכבוד פי' לא שיהא עיקר כונתו בלמודו להשיג עושר וכבוד אלא עיקר כוונתו כמי שאוחז דבר ביד ימינו בכח לא יהיה אלא לאורך ימים יום שכלו ארוך אבל העושר והכבוד יהא טפל לזה כמו שאוחז דבר ביד שמאל שאינו אוחז בה בכח והכי תניא בפרק קונם יין לאהבה את ה' אלקיך כו' שלא יאמר אדם אקרא שיקראני חכם כו' אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא כו' ר"א בר צדוק אומר עשה דברים לפועלן ודבר בהם לשמם אל תעשם עטרה להתגדל בהם כו' והך דר"ט איכא למימר כיון דההוא גברא היה חושדו בגנבה ובשביל כבוד תורתו הניחו זה לא התירה תורה להציל עצמו בכבוד תורה כיון שאפשר לו להציל בממונו אבל להתעשר מכבוד התורה כדי שישמעו לקולו כשהוא נשיא דהתירתו התורה כדרשת והכהן הגדול מאחיו אין עליו אשם כלל והכי משמע מפירש"י בפרק קונם יין אכן מהך דיונתן בן עמרם קשיא דלא ה"ל כדי סיפוקו אלא דאף להרמב"ם נמי קשיא שהרי פירש ההיא דראב"ש דקרי אנפשי' היתה כאניות סוחר וכו' פר' הפועלים דשאני בעלי מומין בגופן או זקנים באים בימי' שאין תחבולה להם אלא לקחת ממון מאחרים ואם לא מה יעשו הימותו זה לא ציוותה תורה וא"כ קשיא מיונתן דהוה בשנת הרעבון ולא הוה לי' שום תחבולה לשתכר בשום דבר דאל"כ לא היה עושה תחבולה זו שעשה ואם לא הי' אפשר לו בתחבולה זו לא היה מקבל מתנות אפילו בשני רעבון דגרע טפי מבעל מום וזקן אלא בע"כ דמדות חסידות הוה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |