שו"ת הב"ח החדשות - קונטרס אחרון/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת הב"ח החדשות - קונטרס אחרון ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובת הגאון מו' יושע הרבה לתמוה על מנהגינו שאין מתקנין מבואות העקומות ודחה דברי ד"ז הגאון מוהר"ר זלמן שור אולם אחיו הגאון בת"ח כתב ג"כ שא"צ לתקן ומטעמא אחרינא שפוסק כר"י והגאון מוהר"י בתשובה זו כתב שאין נכון לעשות כר"י נגד רוב הפוסקים לענ"ד אין בזה רובא דמוכח שהרי דעת הר"י והרשב"א והר"ן בתשובה וכן דעת הריטב"א בעירובין וכן נראה שהוא דעת הה"מ ורבינו ירוחם כתב שכן דעת התוספת וכן נראה דעת הרמב"ם שאין צריך בעקמימותו כלום וגם הב"י כתב שכן נראה דעת מהר"ם שהביא המרדכי איברא שדברי הב"י תמוהים בזה שהרי אדרבה מבואר למעיין במרדכי שדעת מהר"ם כרש"י והב"י לא העתיק דברי מהר"ם בשלימותן וכן הוא בהג"א ובהג"מ בשמו שצריך לחי בעקמימותו וגם רבינו ירוחם והטור הסכימו לדעת הרא"ש אלא דבאמת קי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב: ונראה לעניות דעתי שמ"ש בשם ד"ז הגאון מוהר"ז כי הרבה תנאים יש בדיני מבוי כו' כוונתו כמ"ש המג"א סי' שס"ג ס"ק כ"ז דאפילו באין מוקף חומה יש לו דין חצר דלא מיקרי מבוי כיון דאין בתים וחצירות פתוחים לתוכו וכמו כן כתב רבינו הב"ח סימן שפ"ו דעתה שאין לנו בתים וחצירות פתוחים למבוי רק הבתים פתוחים למבוי מטעם זה שם שיתוף עליו יותר משם עירוב ולכך נוהגין להניחו בבה"כ ובאמת שזה תימה דאדרבה לפי"ז עירוב חצירות הוא דהוה כיון שאין עליו שם מבוי כלל ועיקר השותף הוא לטלטל מן החצר למבוי וכיון שאצלינו אין הטלטול רק מן הבתים למבוי הי' צריך להניח העירוב בבית דירה כדין עירובי חצירות. אמנם לענ"ד לא היינו צריכים לכל זה דכיון דגם הגאון מודה שעכ"פ במוקף חומה יש דין חצר שאינה מעורבת א"כ כל עיירות שלנו כמוקפין הם שהרי אנו מתקנים את העיר כל גבולה מסביב ובכל מקום הפרוץ לבקעה אשר חוץ לעיר עושין שם צורת הפתח ומבואר בב"י סי' שס"ג בשם תשובת הרשב"א דצוה"פ מחיצה גמורה היא והוי כחצר גדולה שיש לה פתחים הרבה ואין המבואות צריכין תיקון כלל ואין זה ענין למבוי שעושין צורת הפתח מכאן ומכאן ואפ"ה בעי תיקון בעקמימות דשאני התם ששני הצדדים מפולשים לר"ה ומה שמפולש בעקמימות הוי כמפולש לר"ה ודין מבוי עליו כיון שמפולש מעבר אל עבר משא"כ כשמערבין העיר ביחד והיקף הבתים היא החומה ואין כאן פילוש מעבר אל עבר רק כחצר שאינה מעורבת שיש לה פתחים רבים ובחצר לא בעי תיקון עקמימות ובאמת צ"ע בטעמא דמילתא כי מ"ש המג"א דעקמימותו שאין קרוב לר"ה א"צ תיקון צע"ג ואין כאן מקומו וכן נראה ממ"ש מהרי"ט בתשו' סימן צ"ד דכל שמערבין העיר יחד בטל דין מבוי ממנה. אמנם מדברי חזה התנופה שהביא הגאון נראה דס"ל דעיר המוקף חומה כרמלית הוא וכמ"ש בתרומת הדשן סימן ע"ג בשם גדול אחד והוא מהרי"ל בתשובה הביאו המגן אברהם וכתב שאנו אין לנו רק כדברי הש"ע דכחצר הוי וכן הכריע התרומת הדשן בראיות. ובענין האורחים לכאורה י"ל דתמיהת רבינו הב"ח עליו היתה אחרי שהמנהג פשוט מקדמונים להניח עירוב בכל עיר ולב ב"ד מתנה על המתוספים כמבואר בסי' שס"ו סעיף ט' וכ"כ הט"ז סי' ש"ע ולדיעה ראשונה עכ"פ במזכה בפירוש מהני איברא שיש לחלק ולומר שהרי בסימן שס"ח סעיף ב' דאם נתוספו דיורין אין יכול לערב עליהם בלתי ידיעתן ועיין במג"א דאפילו משלו אין יכול לערב וטעמא דמלתא כמ"ש ה"ה פ"ה מהלכות עירובין דכיון דפתוח לשני מבואות או ב' חצירות שמא אינו רוצה לערב עם שניהם דאוושי להו אינשי ודוקא בפתוח לחצר א' או מבוי א' דודאי זכות הוא לו שיוכל להשתמש במבוי ואפילו בב"ד יכולין לכופו כמבו' סי' שס"ז וא"כ עכשיו שמערבין כל העיר ביחד וכל העיר מותרין לטלטל בבית כל א' וא' וא"כ אוושי דיורין וצריך להודיע לנוספין כמו בית הפתוח לשני חצירות דשמא אין רצונו רק לערב מבוי שלו לבד ואין לומר דכל העיר כחצר אחת וכל שהוא אינו נותן בעירוב הוא אסור לטלטל מאסקופה ולחוץ וגם אוסר על כל בני העיר ואפי' לכופו שיתן עמהם בעירוב הם יכולין וזכות הוא לו הא ליתא שהרי בדין מבוי עקום כתב הר"ר יהונתן דאע"פ שיש רשות לכ"א מהמבואות לדרוס על חבירו ואין לעכב בידיהם אפ"ה אם עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן מותרין שהרי יש לכל אחד פתח לר"ה וכיון שעירבו לעצמן גלי דעתייהו דסלקי דריסת הרגל זה מזה וכגון זה כופין על מדת סדום שלא יעברו זה ע"ז בשבת ועיין בב"י סי' שס"ד ובמג"א שם שהשיג על הב"י וחילק בין חצר למבוי דדוקא בחצר שעיקר לבני חיצונה משא"כ במבוי שהוא להני כמו להני ולענ"ד דברי הב"י נכונים בזה שהרי בדף נ"ט ע"ב כתבו התוס' דמ"ש הקונטרס שלא יהא דריסת הרגל על החיצונה לאו דוקא דליכא קפידא בדריסת הרגל דא"כ היתה מסתלק' לגמרי מר"ה אלא תיחוד דשא מלהשתמש בחיצונ' וכן עשיית דקה לענין תשמיש ולא לענין הילוך ואהא כתבו התוספות ג"כ דחיצונה אינה מקומ' מקרי לגבי פנימית כיון שעיקר תשמיש לבני חיצונה וא"כ במבוי עקום דלהילוך א"צ סילוק כלל ויכולין לעבור זע"ז ואין חילוק בין חצר למבוי אלא דלענין תשמיש יש חילוק דבחצר חיצונה לגבי פנימית אינה מקומה ועכ"פ סילוק בעי אבל במבוי דשייך להני כמו להני ובכה"ג לא מהני סילוק להפוסקים דאפי' לרחבה אין מערבי' וזהו באמת כוונת המג"א במ"ש אח"כ דהב"י שפוסק בסימן שצ"ב דסילוק אינו מועיל ואיך כת' כאן כן ועל הב"י לק"מ דקאי שם על הר"ר יהונתן שעושין צורת הפתח באמצעותו וצוה"פ בודאי מועיל לענין סילוק וכמ"ש בסימן שצ"ב וסי' שס"ג וכמ"ש המג"א בעצמו אח"כ דמבואר בסי' שס"ג דצורת הפתח פשיטא דמהני וטפי הוי מצי לאקשויי אהר"ר יהונתן גופי' שכתב שם להדיא דאפילו לרחבה אין מערבין ומשמע דאפי' צוה"פ אין מועיל שהרי כתב שם וז"ל אבל בר"ה שאין הפרש וחילוק לארכו כו' אין לומר תיחד דשא ועוד שלא נוכל לומר לרבים שבכל העיר שיסלקו דריסתם מעל זה המבוי כו' משמע דכוונ' דדוקא בחצר דעיקר תשמיש לבני חיצונה לכן מקרי אינה מקומה ושייך סילוק אבל בכה"ג מי מצי מסלק ר"ה מהכא וכדברי התוס' ועוד שהריטב"א בעירובין כתב על מ"ש רש"י דבר"ה אין חילוק מחיצה בחצי ארכו אע"פ שכבר פירש רבנו שמשון דצריך צוה"פ בנתיים אין זה חשוב חילוק מחיצה כסילוק מחיצה דפנימית לדון כאלו נסתלקו אלו מאלו וא"כ אף מתחלה דנקט הר"ר יהונתן לשון רש"י עדיין יש לפרש דצוה"פ לא הוי סילוק מחיצה. ובאמת י"ל דלק"מ אף אם נאמר דהרר"י ס"ל דצוה"פ לא הוי חילוק מחיצה דבמבוי עקום ג"כ תשמיש דהאי מבוי לחוד ותשמיש המבוי השני העשוי כמין גא"ם לחוד וכי ברוקא בהדדי תפיתו שיהי' תשמיש המבוי השייך לכל הדרים שם אע"פ שסמוכים זה לזה שני מבואות הם לענין תשמיש אלא דלענין תיקון המבוי תורתו כמפולש משא"כ במבוי מפולש בלא עקמימות ורוצים לחלקה לרחבה שפיר אמרי' שכל תשמיש המבוי מראש ועד סוף להני כמו להני אלא שבאמת נראה מדברי הר"ר יהונתן שהוא מפרש ואין מערבין לחצאים לא שחצי העיר יערבו לעצמן והחצי השני לעצמן אלא שחצי א' יערבו וחצי השני לא יערבו כלל ושפיר כתב שם במבוי עקום דבעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן מהני וכן משמע קצת ברבינו ירוחם והר"ר יהונת' פירש כן גם הא דפריך מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי היינו שלא עירב רק מבוי א' אבל דבריו צ"ע בש"ס וגם כל הפוסקים לא פירשו כן וא"כ אם יכולין כל מבוי לערב לעצמן שנוי' במחלוקת דלהש"ע סי' שצ"ב שפסק כרי"ף ורמב"ם דאפי' לרחבה אין מערבין א"כ הרי הוא אוסר על בני העיר ויכולין לכופו לתת עמהם בעירוב מה שא"כ הד"מ פסק כהי"א שמביא בש"ע שמקילין בעירוב ויכול לערב מבוי שלו בפני עצמו א"כ אין יכולין לכופו לתת עמהם בעירוב ואפשר דחוב הוא לו דאוושי אינשי דבני העיר אבל עדיין י"ל דדוקא היכא שבני העיר רוצים לסלק עצמם ועירבו לנפשם משא"כ הכא הא ודאי דבני העיר יכולין לומר שאין רוצים לסלק נפשם מר"ה של מבוי זה ורוצים לערב יחד שיהא להם דריסת הרגל ותשמיש בכל העיר ואמנם לשיטת הגאון בעל תשובה זו דס"ל שצריך תיקון למבואו' העקומות בצוה"פ עדיין יש מקום לומר כנ"ל וצ"ע. ולענין אם האורח אוסר אע"פ שלא הי' שם למ"ד יום בש"ע מבואר דאינו אוסר ע"ש בסוף סי' ש"ע וצ"ל דהש"ע מפרש ההיא דה' חבורות היינו שעומדים שם למ"ד יום וכמ"ש הב"י ס"ס ש"ע לפרש דברי השבולי לקט ואמנם באבן עוזר ס"ס ש"ע דחה זה ועיין במג"א סי' שצ"א שעכ"פ אסור האורח להוציא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף