שו"ת הב"ח החדשות/סא
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה על הנ"ל מהגאון בעל ב"ח.
שלום למר ולתורתו. אשרי יולדתו והורתו. הגאון כמוהר"ר אברהם סג"ל נ"י אב ב"ד ור"מ דק"ק בריסק דליטא שיחיה הגיעני אותיות קדושות דרום מעכ"ת בדבר אשה שנהרג בעלה ונקבר לפי הנשמע והאלוף מוהר"ר בענדט סג"ל נרו הרב שבאותו גליל גזרו על בני קהלתו שלא ירים איש את ידו לסדר הקידושין הנ"ל עד יודע עפ"י גדולי המורים אם האשה מותרת להנשא ע"פ עדות אם לאו והמה עברו על גזירת הרב וגבו עדיות עפ"י ב"ד וסדרו הקידושין ותורף העדות הוא שע"א הגיד שראה אגרת שכתב ראובן לשמעון חבירו איך פב"פ שהי' בעל נכדך נהרג בפני וקברו אותו בקברי ישראל עשרה בטבת, עוד העיד ששמע מיהודי א' איך שבא מניז והגיד באריכות תוכן המעשה מזה היהודי פב"פ ותורף העדות איך שדנו אותו להריגה והי' אצל ההריגה וראה שהתיזו ראשו בסייף. עוד העיד שדבר עם אביו של הנהרג וסיפר לו המעשה ואמר שהרבה ממון הוציא כדי להוליכו לקברו בקבר ישראל ונתן לו ג"כ טלית שלו לקוברו בו עוד העיד שאחיו של הנהרג בא לפני וא"ל שאביו כתב לו כתב שאחיו נהרג אם יש להתאבל עליו והורו לו שיתאבל עוד העיד שכמר משה בר ברוך מניז בא לעירו וחקר ודרש בו והגיד איך ששמע מהרבה יהודים שהי' אצל הריגת פב"פ הנ"ל שוב העיד כמר ישראל בר יהודא איך ששמע מאביו של הנהרג שבנו פ' נהרג ושאלו איך הי' המעשה והשיב אל תשאל ממני יותר. שוב העיד כמר משה בן הר"ר יצחק איך ששמע מאביו של הנהרג שבנו פלוני מת ולא צוה לשלם חמשה שוק שהי' חייב לי אמר תהא תובע לאלמנותו ע"כ לשון העדות שגבו בני ה"ק ועשו מעשה עפ"י עדות אלו להשיא אלמנה לאיש. עוד העיד כמר יונה בר שמעון שראה הכתב הנ"ל שכתב ראובן לשמעון חבירו איך פב"פ שהי' בעל נכדך נהרג בפני וכו' וכתב מעכ"ת שהרב מוהר"ר בענדיט סג"ל שיחיה שדא נרגא בעדיות אלו לפי שאין שום א' בכל העדות שיאמר שראה המעשה בעצמו ועדות העד הראשון דחה לפי שבא כמר משה בר ברוך בעצמו ואמר שלא אמר שום דבר ולא ידע שום דבר מזה וע"ז כתב מעכ"ת שדבר פשוט הוא דאעפ"י שהעד לא ראה המעשה מ"מ כיון שהעיד מפי עד שראה המעשה קי"ל דעד מפי עד כשר לעדות אשה ואין ספק שמהר"ב סג"ל חשש אולי מפני ריחוק הדרך אעפ"י שהעיד המעיד ששמע מפי אחר הוא עד כשר מ"מ יש לחוש שמא אותו יהודי שהגיד לו הוא פסול שהרי בסתם הגיד ששמע מיהודי אחד שבא מניז וכו' ולא ידעו מי הוא ומה שהגיד מפי אביו וכן מאחיו שכך כתב לו אביו וכן מה שהעיד כמר ישראל בר יהודא ששמע מאביו גם כמר משה בהר"ר יצחק ששמע מאביו אולי ידע הרב מהר"ב סג"ל שאין אביו כשר לעדות מדאורייתא ואפילו לא ידע מ"מ חשש שמא פסול הוא דכיוצא בזה כתב מהרא"י בכתביו סוף סי' כ"ד וז"ל משום הלין טעמא נראה אם לא הוחזקו להם ב' משה בן יהונתן שנתכסו מן העין דהך איתתא מרת צפורה שריא לעלמא ויוכל מר להתיר לכל גבר דיתיצביין אך בתנאי זה אם ידוע למר שהועד העדות בלי ראי' כי איננו מכיר את העד אם הוא מן הרקים הפוחזים דלא חיישינן מידי לאסהודי שיקרא וכ"ש בכה"ג דסבורים הם שבוודאי לא יבואו לידי הכחשה מחמת ריחוק הדרך וכו' לכך אם נראה למר שיש שום עקל ונכל ועוקבא בהעדאת העדות זאת כגון אם שחדוהו להעיד וכה"ג איני נמנה להתיר כלל שלא להחזיק ידי רשעים הבאים לפרוץ גדר וגזירות חכמים אבל אם העדות בתום וביושר שאין ניכר בה שום עולה מספקת הוא להתיר האשה הזאת לעלמא עכ"ל וככה חשש מהר"ב סג"ל שמא העדים הראשונים שאינם נכרים מי ומי הם פסולין מדאורייתא וביחוד באותו אקלים שנמצאים הרבה שאינם הגונים יש לחוש טובא וצריך מעכ"ת לחקור ולידע שעדות העדים הראשונים הם בחזקת סתם ישראל כשר שלא נשמע ממנו שעובר עבירה הוא אז יש לסמוך על עדותם וכמ"ש מעכ"ת דהלכה רווחת בישראל דעד מפי עד כשר לעדות אשה ואעפ"י דאפילו שמעו קול פב"פ מת משיאין את אשתו ולא חיישינן שמא גוי הוא או משומד הוא שאני הת' דכשעת הסכנ' דמיא כדאיתא בגמרא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה כל ימי' לפיכך הקילו חכמים אבל בנ"ד איכא לברורי ולידע אם העדים הראשונים כשרים הם אין משיאין עד שיתברר שהם כשרים מדאורייתא ועוד אפשר לברר מהיהודים רבים שהיו שם אצל ההריגה הלכך לא מקילינן לכתחלה והא דכתוב בהגהת ש"ע דלא חיישינן שהעד הראשון פסול הי' וכן נמצא בדברי האחרונים היינו נמי דווקא היכא דאי אפשר למצא עדות אחר ברור יותר חיישינן לעיגון ומשיאין אותה משא"כ בנ"ד דאפשר לברורי וכן נעשה בעדות שגבו בק"ק שדה לבן שנתברר שנהרג ונקבר ועל עדות הכתב שכתב ראובן לשמעון חבירו וכו' לא רצה הר"ב ג"כ לסמוך ולהתיר האשה כיון דאיכא מ"ד בירושלמי דאין משיאין ע"פ השטר ואפילו למ"ד משיאין ע"פ השטר אפ"ה כתב הרמב"ם שצריך שידעו שהוא כתב ישראל ונראה לומר מדכתב הרמב"ם בסתם צריך שידעו וכו' אלמא דס"ל שאעפ"י שהלשון והאותיות הוא שרגילין ישראל לכתוב בו אף על פי כן צריך שידעו שישראל כשר כתבו דשמא משומד כתבו או גוי שיודע לכתוב בלשון ואותיות של ישראל כתבו ואעתיק לפני רומעכ"ת מ"ש בחיבורי א"ע סי' י"ז על מ"ש הטור כתב בשטר איש פלוני מת כו' וז"ל כתב בשטר כו' ירושלמי מצאו בשטר כתב וחתם מת איש פלוני כו' הביאו הרי"ף והרא"ש כו' עד דלא חיישינן בדדמי נ"ל עכ"ל בחיבורי (לא העתקתי כי הוא נדפס בב"ח סי' י"ז סעיף ל') וא"כ לפי"ז בנ"ד אם לא הי' כותב ראובן לשמעון חבירו אלא שנהרג פב"פ בעל נכדך כיון שידענו מי הוא שכתב אגרת זה היינו צריכין לבדקו האיך ידעת שנהרג ומת שמא לא מת אלא נפל בחלשות ממכת החרב וכיוצא בו אבל מאחר שכתב שהי' אצל הריגתו וגם הי' אצל קבורתו שוב א"צ לחקרו ולדרשו שהרי אין כאן ספק כיון שכתב גם מענין קבורתו וכיון שאין ספק שזה הכתב כתבו ראובן כגון שיהודי א' הביא כתב זה שנתן לו ראובן להגיע לידי שמעון משיאין את אשתו ואעפ"י דבעדות דעלמא בעינן מפיהם ולא מפי כתבם בעדות אשה הקילו אבל אם אגרת הביא גוי איכא למיחש שמא כתבו משומד או גוי וחתם שמו פב"פ בתוך האגרת דאפשר שהגוי הי' נקרא ג"כ בשם זה פב"פ ואין גוי או משומד נאמן אלא במסיח לפי תומו בפיו ולא במסל"ת מפי כתבו ואצ"ל בנ"ד שכותב האגרת הוא שמו לאצקא בשם זה הוא כשם הגוים דיש לחוש שגוי כתב אגרת וכדאמר פ"ק דגיטין בעיא מיני' ר"ל מר' יוחנן עדים החתומים ושמותיהם כשמות הגוים מהו פי' מהו לאכשורי בעדי מסירה א"ל מעולם לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנו אלמא דחיישינן לגוים שחתמו על הגט כ"ש דחיישינן באגרת שגוי כתבו וחתם שמו פב"פ ואפילו חתם עצמו באגרת בשם שעולה בו לס"ת עדיין איכא לחוש למשומד כדפרישית. וראיתי שמכ"ת כתב בפשיטות שאם הכתב הי' מאותיות וכתב ישראל שאין חוששין שמא גוי כתבו דרך ערמה וכו' והארכת בזה ואין דעתי מסכמת בקולא זו דאעפ"י דפשיטא דלא חיישינן שכתב כך דרך ערמה אפ"ה חיישינן שמא הגוי או המשומד כתב כך להודיע המעשה שנעשה בבעל נכדו וכמו שאנו צריכין לומר כשכתבו ישראל שבא להודיע לישראל חבירו איך הי' המעשה כך בא גוי או משומד להודיע לישראל אלא שאינו נאמן מפי כתבו ולכך צריך שידעו שישראל כשר כתבו ואם לא נודע אין משיאין וכך הוא מפורש בלשון הש"ע שכתב ולהרמב"ם צריך שידעו שהוא כתב ישראל ובהגהה. וכן נראה להחמיר ואפילו אם יודעים שהוא כתב ישראל וכו' אלמא מדכתב בסתם דמיירי בכתב שכתב בלשון ובאותיות שרגילים ישראל לכתוב בו ואפ"ה צריך שידעו שהוא כתב ישראל ואעפ"י שבמלכותינו לא נמצא שיודעים גוים לכתוב בלשון ובאותיות ישראל מ"מ איכא לחוש שמא גוי ביקש מאיזה יהודי שיכתוב בשמו כך וכך לשמוען חבירו וחותם שמו של גוי פב"פ או שמא משומד כתבו כדפרישית הלכך אין להתיר אלא היכא דידעינן דכתבו ישראל כגון שיהודי מביא הכתב שנתן לו ראובן להגיעו לידי שמעון כדפרישית ואעפ"י שמכ"ת כתב שראה כן בדרכי משה שכ"כ ע"ש א"ז אין אנו שומעין להרב א"ז היכא שהרמב"ם חולק עליו ומצריך שיהא יודעין שכתבו ישראל. ורבינו בעל הטור הביא דבריו. ועוד תימא גדולה שהרי מלשון א"ז שהביא מהרא"י בת"ה סי' ר"מ משמע איפכא שהרי כתב וז"ל מצא כתוב בשטר וידוע שכתבו ישראל ומי הוא הכותב אפילו כתבו בלשון גוים פלוני מת מתירין את אשתו עכ"ל מדכתב בסוף דבריו אפילו כתב בלשון גוים אלמא דמ"ש בתחלת דבריו מצאו כתוב בשטר וידוע שכתבו ישראל מיירי בכתב בלשון ישראל דאל"כ הכי הוי לי' למימר מצאו כתב בשטר בלשון גוים וידוע שכתבו ישראל ומי הוא הכותב פלוני מת מתירין את אשתו דמשמע דוקא בכתו' בלשון גוים הוא דבעינן ביודע שכתבו ישראל כו' הא כתב בלשון ישראל א"צ שידעו בו שכתבו ישראל אבל עכשיו שכתב תחלה בסתם וידוע שכתבו ישראל ואח"כ אמר אפילו כתב בלשון גוים אלמא דמ"ש תחלה בסתם מיירי בכתב בלשון ישראל אפ"ה צריך שידעו בו שכתבו ישראל ולכן נראה דמ"ש בדרכי משה בשם א"ז הוא טעות סופר וצריך להגיהו ואפילו את"ל דאינו ט"ס בד"מ מ"מ הרב רמ"א ע"ה אעפ"י שראה כתו' כך בא"ז והעתיק לשונו בספר ד"מ לא פסק כן בש"ע מאחר שמדברי הרמב"ם משמע שחולק ע"ז ועוד דדברי הא"ז גופייהו סותרים זא"ז כדפי' דהכי מוכח מתוך מה שהעתיק מהרא"י את דברי הא"ז ולכן לא כתב הרב פסק זה בש"ע להקל בזה אלא משמעות הלשון דש"ע בסתמא דלעולם צריך שידעו בו שכתבו ישראל בין כתבו בלשון גוים בין כתבו בלשון ישראל וכך הוא דרכו של הרב למי שיודע מוצאו ומובאו בחיבור דרכי משה דאעפ"י שמביא מה שכתוב בספרים הראשונים והאחרונים מ"מ אח"כ בירר וסילת בי"ג נפה מה שהוא לפסק הלכה וכתבו בש"ע והיותר הניח ולא הביא בש"ע כי אינו הלכה השתא לפי"ז בנ"ד הכתב שכתב ראובן לשמעון איך בעל נכדך נהרג וכו' אם הביא גוי לשמעון אין להתיר אשה עפ"י זה עד שיהא נודע שכתב זה כתבו ישראל כשר ואין חילוק בין כתב כך בשטר לזכרון וראי' או כתב של אגרת שלומים לחבירו לעולם צריך שידעו בו שהוא כתב של ישראל והכי נקטינן אכן ממה ששלח מכ"ת עוד גביות עדות בב"ד שהוגבה בק"ק שדה לבן בעדות כשרים ובדברים ברורים שאין בו ספק שבעלה של זו האשה מעיר האלאווטשין שבעלה הי' נקרא בשם הירש ב"ר יצחק נהרג ונקבר היא מותרת לבעלה שנשאה אעפ"י שעבר על גזירות הרב מהר"ר בענדט שי' כי לא גזר אלא שנסתפק באותן עדיות שגבו בק"ק האלאווטשין ואילו ידע מאותן עדות שהוגבה בק"ק שדה לבן לא הי' גוזר על כן האשה מותרת לבעלה זו שנשאת כיון שאין ספק שבעלה נהרג ונקבר כבר מקודם שנשאת ואין כאן חששא של איסורא כל עיקר וכמו שהאריך בזה מעכ"ת בסוף הפסק וכל דבריך בזה דברים ברורים וישרים הנלפענ"ד בקיצור מופלג כתבתי וחתמתי שמי הק' יואל סירקש:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |