שו"ת הב"ח החדשות/ס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה בענין זיוג וקידושין הר"ר ישראל לאשה בת ר' נח שהיתה מקדם אשת כמר צבי בר יצחק וכפי העדיות יצא קול עליו שנהרג ומהר"ב בתחלה נתן גזירה על בני הקהלה ק"ק הלאווטשינן שלא ירים איש את ידו לסדר הקידושין הנ"ל עד יוודע ע"פ גדולי המורים אם האשה מותרת ע"פ עדיות אם לאו והמה עברו ע"ז וגבו עדות ע"פ ב"ד וסדרו הקידושין לא יפה עשו וראוים לעונש אך לעיקר מילתא בהתרות האשה נלע"ד דבהיתרא קאי ע"פ העדיות וזה יצא ראשונה העד הראשון כמוהר"ר יצחק במוהר"ר מאיר כ"ץ העיד שתוך ל' יום שדנו לכמר צבי הנ"ל כתב לאצקא בר יצחק שהי' דר מקדם בעיר הנ"ל לכמר משה בר' ירמי' בזה הלשון אהובי איך בין מודיע למכ"ת דאש דיא אשה בת ר' נח חתנך דיא האט גנומין את כמר צבי בר"י איז בעו"ה נהרג גווארין דהיינו איך בין דער בייא גיוועזין אז מען אים דן גיוועזין אונ איז נהרג גווארין אונ איז גיקומין לקבר ישראל עשרה בטבת אזו לאז אייער ענקיל ווישין דאש איר מן איז בעו"ה טוט עכ"ל וכן העיד ג"כ העד האחרון מכל זה שכפל ושילש במיתתן שנהרגו והוא הי' במעמד כשדנוהו למיתה ונהרג ונקבר כנ"ל נלע"ד שאם יתברר ע"פ עדים שאותו אגרת שכתב לאצקא היו מאותיו' וכת' של ישראל נלענ"ד שאין בזה שום ספק שהאשה מותרת וכדאיתא בטור א"ע סימן י"ז בשם הירושלמי והביאו הרי"ף והרא"ש בסוף יבמות והרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות גירושין מצאו בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג ואיתא פלוגתא בזה בירושלמי והרמב"ם הכריע וכתב תנשא אשתו וכן הרי"ף והרא"ש וכנזכר כל זה בפוסקים הביאם הב"י וכ"פ בש"ע ואע"פ שכתבו הפוסקים הנ"ל שצריך שידעו שכתבו ישראל לעד"נ שלא כתבו כן אלא כשמצאו כתוב בלשון שטר ועדות פב"פ מת וחתום עד א' ולא הי' נכתב בכתב ענינים אחרים בלתי זה בלבד דחיישינן שמא גוי כתבו להעיד וגוי נאמן דווקא במסל"ת ולא מפי כתבו וכמ"ש המ"מ על דברי הרמב"ם הנ"ל אבל כשכתב א' לחבירו אגרת שלומים וכאשר ידבר איש אל רעהו וכתב לו הענין והמאורע שאירע לפלוני ליכא למיחש שיכתוב גוי לישראל דרך ערמה כאלו אוהבו וריעו ולכתוב לו את שלומו וישקר בכל הענין לכתוב מאורע של פלוני מה שלא הי' כולי האי לא חיישינן ולשון ירושלמי מוכיח ע"ז שכתב מצאו כתוב בשטר איש פלוני מת והאי לישנ' נקטו כל הפוסק' משמע דווקא כי האי גוונא שהוא לשון שטר ואין שם אלא דברים הללו חיישינן לגוי שכתב כן להעיד ובר מן דין נראה דכה"ג שהכתב עם האותיות שישראל רגילין לכתבו לאפוקי כתב שנהגו גוים לכותבו לא חיישינן כלל שמא גוי כתבו. ויש להביא ראי' מתשובת ת"ה סימן ר"מ וז"ל ולפ"ז נראה ג"כ אם ראובן טבע במים שאל"ס ואשתו רחוקה ממנו במלכות אחרת ויצא קול במקומו שבעלה נטבע ואח"כ כתב בחור א' לחבירו דרך שמועות או דרך התאוננת על ראובן הלזה שמת והזכיר אליו בכתבו להדיא המיתה והטביעה לא הזכיר אין אומרים נתיר את אשתו דהא כתב בא"ז מצא כתוב בשטר וידוע שכתבו ישראל ומי הוא הכותב אפילו כתוב בלשון גוים כגון פלוני מת מתירין את אשתו דהכי אמרינן דהא דכתב הבחור על ראובן שמת זו היא מחמת הטביעה כו' עכ"ל איכא למידק למאי נ"מ כתב שהוא במלכות אחרת רחוקה ממנו אפילו היתה באותו מלכות דינא הכי ואע"פ שיש לדחוק שהמעשה כך הי' מ"מ מדלא כתב בהדיא שהמעשה הי' כך ואדרבא כתב בלישנא דספיקא אם ראובן טבע נראה מזה בבירור דדינא אתי לאשמועינן אם שמע כך וא"כ יוקשה מדוע כתב במלכות אחרת אלא שבא להורות שגם אותו הבחור שכתב האגרת הי' בארץ רחוקה ואי אפשר לקיים הכתב והחתימה ואין שום אדם מכיר הכתב משום שאין שיירות מצויות מסיבות ריחוק הדרך ומאחר שהוא כן יוקשה הא דקאמר אחר זה שאין להביא ראיה מא"ז דשאני הכי דאמרי' שהבחו' כת' מחמת טביע' מה צרי' לזה הלא בלא"ה יש לחל' דהת' מקוים וידוע מי כתב' ובכת' הבחור לא נודע מי כתבו כמ"ש אלא ודאי ע"כ צ"ל אח' מהני תרי חילוק' שאמר' או דבאגר' שלומים לא אמרינן שמא כתבו הגוי או מאחר שהאגרת הוא מכתב דנהיגי ישראל לכתוב ליכא למיחש שמא גוי כתבו וא"צ קיום לאפוקי בנידון שכתב הא"ז שהי' הכתב גלחות ולא אג"ש הוצרך לקיום ולידע מי כתבו לפיכך הוכרח לחלק בחילוק אחר דמ"ש הבחור הוא מחמת הטביעה סוף דבר זכינו לדין בנ"ד שהי' אג"ש ובכתב דנהיגי ישראל בי' ליכא למיחש כלל שמא כתבו הגוי וכ"כ המ"מ בהדיא אדברי הרמב"ם ז"ל וכתב רבינו ונודע שכתבו ישראל אפשר שכוונתו הוי למעוטי אם הי' כתב גוי לפי שלא הוכשר וכו' אבל א"צ שיתקיים שיכירו מי הוא שכתבו ואחר כותבי כ"ז מצאתי בד"מ כתב בשם א"ז וז"ל וכ"ע שם ואם הוא כתב ישראל וודאי ישראל כתבו ולא חיישינן שגוי כותבו והנאני שכוונתי על האמת דליכא למיחש בכה"ג ואין להנדיד ולומר דלמא דוקא כשבא שטר לפני ב"ד והם יראו הכתב שהוא של ישראל אבל אחר שראה כתב ובא לפני ב"ד והעיד שראה בכתב של ישראל פ' מת לא מהימנינן לי' ז"א דלא אישתמיט שום פוסק ואף אחרונים לכתוב פירש זה ואם הי' צריך הוי ליה לכתוב כיון שהוא חומרא ועיקר הדין תלוי בכך ואדרבא לאידך גיסא מצאנו תשובה להרב ר' משה אלשו' ז"ל סימן כ"ה במעשה כי האי שנטבע ספינה עם כמה אנשים ובתוכם איש אחד ושמו ר' יצחק שנמלט ויצא לעיר אחרת מעיירות הקרובות לשם ואחר ח' ימים הגיע אליו כתב מחבירו שנמלט גם הוא והגיד לו שקברו את כל היהודים ואחר זמן בא הר"ר יצחק הנ"ל למקום אחר והעיד לפני ב"ד כדברים האלה מעשה שהי' כך ושנתאמת אצלו מכח אותן הכתבים שקברו את כל היהודים וכו' עכ"ל בקיצור. מכל הדברים האלה משמע שר' יצחק העיד מפיו והכתבים לא הביא בידו לפני הב"ד דאל"כ הוי לי' לומר שהביא הכתבים והעיד וכו' ועוד אלו הביא הכתבים לפני ב"ד לא הי' צריך להעיד שהרי משיאין ע"פ כתב אם הוא כתב של ישראל כדלעיל אלא וודאי שהכוונה שלא הביא הכתבים עמו לפני ב"ד רק העיד בפיו איך שהגיע אליו כתבים כאלו ועוד מדכתב שהעיד ר"י לפני ב"ד וכו' ושנתאמת אצלו מכח אותן הכתבים משמע בבירור שכל זה העיד לפני ב"ד שכבר נתאמת אצלו כשקרא הכתבים והיינו באשר כתב מנין הנקברים ל"א ואלו הי' הכתבים לפני ב"ד הי' נתאמת ונתברר ג"כ לפניהם על פיו והל"ל סתם ונתאמת מכח אותן הכתבים אע"כ צריכין אנו לומר שלא הביא אפ"ה השיב כמהר"מ אלשקר שמכח זה היתה מותרת והביא דברי הרמב"ם והרשב"א לולי שמטעם אחר אסרה שלא הוזכר שראה אותם מיד שהעלו אותם מן המים כמוזכר באותו תשובה וא"ל שאותו כתב הכיר ר' יצחק הנזכר את הכתב לפי שחבירו הנמלט עמו כתבו לפיכך יש להקל אפילו בלא ראיית ב"ד יכול להעיד משא"כ כשאין שום אדם מכיר את הכתב מי כתבו רק שהוא כתב ישראל צריך שיבא דווקא הכתב לפני ב"ד דחילוק זה מי עשאו מאחר דכל זה הוי מפי כתבם ובשני הענינים אנו סומכים וסוף סוף מפיו אנו חיים שהוא אמר שהכיר הכת' של מי הוא למה נאמי' יות' מאלו אומ' שהכיר הכת' שהוא של ישראל ולא משל גוים ואדרב' איפכ' מסתברא דהכרת כתב של ישראל אינו הכרה גדולה ובקל יכול כל אדם להכיר את זה הסבר' נותנ' שיש להאמינו ולא נצטרך שיראה הב"ד הכ' שהוא של ישראל משא"כ הכרת הכתב שהוא של פלוני דווקא הסבר' נותנת שיצטר' יותר חקירות ב"ד ככל קיום דעלמא ועוד יש להוכיח שא"צ להביא הכתב לפני ב"ד רק דיו כשעד בעצמו אומר ראיתי שהי' כתב שישראל נוהגין לכותבו דאל"כ יוקשה מדוע בירושלמי מוצא הדין לא כתב רק מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלו' ר' ירמי' אמר משיאין וכו' והרמב"ם הוסיף ונודע שכתב זה של ישראל ה"ז תנשא והנה ע"כ לישנ' דמצאו משמ' אינשי דעלמ' ואי הוו פי' מ"ש הרמב"ם ונודע היינו בתנאי שיביאו הכתב לפני ב"ד והם יכירו וידעו מדוע לא כת' הירושל' תנאי זה וה"ל לומר מצאו וכו' ונודע לב"ד שהוא כתב של ישראל בשלמא אי הוי פירושו ונודע לאותו מוצאים הנזכרים והם אינשי דעלמא י"ל דהוי בכלל מ"ש מצאו כתוב בשטר והיינו מסתמא פירושו שטר ישראל והמוצאים רואין אותו שטר וי"ל שלכך לא העתיק זה לא הרי"ף ולא הרא"ש דבכלל רישא הוא אלא וודאי מ"ש ונודע אינו אלא פירש וביאור מ"ש מצאו כתוב בשטר דרישא וכמ"ש שנודע להמוצאים בלי ב"ד ולפי"ז יוצדק מה שהועתק הטור דברי הרמב"ם וכתב וידוע שהוא כתב ישראל בתיבת ידוע משמע שהוא מפורסם לכל אינשי דעלמ'. ועי"ל להוכיח משם שא"צ להביא הכתב לפני ב"ד מהא דהשיב מהר"מ אלשקר בתשובה הנ"ל דעדו' כה"ג לגבי אשה שמת בעלה עדות גמורה ומביא ראי' מההו' ירושלמי ודברי הרי"ף והרמב"ם והרשב"א דכת' לבסוף ומ"מ הוא כו' הסכים לדברי האומרים שאפילו בלא מקוים כו' כ"ש בנ"ד שהי' ניכר מי כתב הכתבים הללו עכ"ל ואי ס"ד בלא מקוים צריך להביא הכתב בעצמו לפני ב"ד א"כ לא שייך לומר כ"ש דשקולים הם דבאותו נדון הנזכר בתשובה הי' ר' יצחק מכיר הכתב לפיכך לא הי' צריך להביא הכתב בעצמו לפני הב"ד כמו שזכרנו והוכחנו לעיל ובחלוקות הרשב"א כשאינו מקוים לפי ס"ד צריך להביא הכתב בעצמו לפני ב"ד וא"כ איכא בכל חלוקה חדא למעליותא וחד' לגריעות' ושקולים הם ומדוע בעי למילף זה מזה בדרך כ"ש אלא וודאי גם כשאין מכיר א"צ ב"ד רק שיבא הרואה ויעיד כזה לפני ב"ד שהכתב הוכר שהי' של ישראל ולא של גוי ואז משיאין על פיו אע"פ שאין הב"ד רואין הכתב ההוא בעצמו ומעתה שפיר קאמר כ"ש דבתרווייהו א"צ שיראו הב"ד הכתב וא"כ שפיר יש לסמוך אדברי העדו' הראשון שהעיד שראה כתב א' שכתב לאצקא בר יצחק לכמר משה בר' ירמיה שדנו למיתה את כמר צבי בר' יצחק ונהרג ונקבר ויותר מזה מה שהעיד ר' אייזיק זה עוד שהיהודי מניז בא והעי' בענין זה שהיו במעמד דאש מען האט גיחאפט מיט אנדרי דיא זענין שולדיג גיוועזין אונ ער איז דער בייא גיוועזין אז מען האט גיקפט על עדות זו פשיטא ופשיטא שהיא מותרת דה"ל עד מפי עד שהכשירו חז"ל בעדות אשה ומה שלא הוזכר שם הנהרג אין בזה מאומה שהרי הוא העיד במעמד ההוא מקודם עדות ראשונה שלאצק' כתב אגרת כנ"ל ושם הוזכר בפירוש שם הנהרג ואח"כ העיד במעמד ההוא עדות שנייה זה אחר זה א"כ מה שאמר בעדות שנייה וז"ל איך בין גגנגין חוקר ודורש זיין וויא עם קומין איז מאיזה טעם איז ער נהרג גיוועזין והנה תיבת ער מוסבות על דבריו הראשונים שהוזכר שמו בהדיא צבי בר יצחק וזו פשוט ואף אם הי' ספק בדבר הלא העד ר' אייזק הוא חי ואפשר לשאול עוד את פיו בזה לברר דבריו וכן בעדות משה בר ברוך שהעיד ג"כ מפי אחרים שהי' במעמד ההוא שדנו אותו וז"ל וויא ער האט גיהערט פון יהודים דיא זענין דר בייא גיוועזין דאז מען האט אים דן גיוועזין אונ נהרג גיווארין הכל כאשר הגיד היהודי מניז זו ג"כ עד מפי עד וכדאי להתיר ואין לפקפק בכל הנ"ל במה שמחלקים הפוסקים כשהעד לא הזכיר שם עירו לפי שבכאן העיד ר' אייזק בעדות הראשונה שכמר לאצקא כתב אגרת מיוחד לכמר משה בר ירמי' וכתב על אודות אשה בת ר' נח חותנך שנשאת לכמר צבי בר יצחק כו' איז בעו"ה נהרג גיווארין וא"כ ידע כל הפרטים שהוא הי' מעיר הלאווטשין ובעלה של בת נח מה צורך להזכיר עירו כבר הדבר מוכח שידע שם עירו וכן כתב הר"ן בתשובה סי' ל"ג כל שהוא מעיד בדבר ברור שאי אפשר לספק באחר משיאין את אשתו אפי' לא הוזכר שמו ושם עירו ומכ"ש בכה"ג וכ"פ הרמ"א בהגה"ה סעיף י"ח ומה שחלקו הפוסקים היינו במקום שהעד איש נכרי ומארץ רחוקה ושאינו מכירו מקודם רק שמו יודע או גם שם אביו ואנו אומרים מסברא שהוא אותו שנאבד שהי' שמו ככה צריך לדעת מקצת פוסקים ג"כ להגיד שם עירו למען יהי' לנו סי' מובהק שמא יש עוד אחד בעולם דאסיק שמי' הכי אבל היכא שנראה מפי עד שמכירו בבירור בלי ספק א"צ יתור וכן כל העדים שהעידו כנראה היו כולם מכירים מלפנים וכן אביו העיד ג"כ עליו כאשר העיד ע"ז בנו וואלף וכן ישראל בר יהודא וכן משה בהר"ר יצחק. ומ"ש הרב אולי אביו אמר כן שקברוהו והוציא הרבה על קבורתו למען יוציא שום דבר מהאלמנה ז"א חדא שאין אלמנה חייבת בקבורת בעלה כמ"ש ב"י בא"ע סי' קי"ח ותשובת הרשב"א סי' אלף קנ"ג ואף אם נאמר דלמא לאו דווקא גמר וסבר בדעתו שיכול להוציא מידה מ"מ מתוך העדות נראה שלא הי' כונתו להוציא ממנה דבר שהרי לא דיבר עמה כלום רק עם העד כ"מ אייזק ואף עמו לא פתח מיד לומר שהיא תתן לו כלום רק עפ"י הדבר שהוא התחיל לדבר אליו שראוי לרחם על הילד של בנו ועל האלמנה השיב דרך הפלגה ז"ל לאז מירוואש עש איז נאך אפ געבין וכו' כדי לדחות את דבריו ולא החליט הענין לתבוע ממנ' דבר וסופו מוכיח ע"ז שלא ביקש מאתה דבר סוף דבר לעד"נ מכל הדברים שאשה מותרת לאיש השני שקידשה ונשאה אחר:
אחר שכתבתי כל זה הגיענו כתב מהרב ובתוכו כמה דברים לשדות נרגא בדברי העדים שאין בהם ממש והנה אנכי לא כן עמדי כי מ"ש ברא"ש שאין להתי' האשה ע"פ העדויות כי אין שם א' בכל העדיות שיאמר שראה המעשה בעצמו כנ"ל תמהתי ומה בכך והלא עד מפי עד כשר בעדות אשה ומ"ש עוד בעדות מוהר"ר אייזק שהגיד מפי משה בר' ברוך והוא בעצמו בא אח"כ ואמר שלא אמר שום דבר ולא ידע שום דבר מזה כל שלא הגיד זה בפני ב"ד בתורת עדות לאו כל כמיני' ויכול לחזור ולהעיד בפני ב"ד להכחיש דבריו הראשונים וכ"כ ב"י סעיף כ"א בשם תשובת הר"ן והוא בתשובה סימן מ"ז ותשובת מיימוני ואף אם אמר כן בפני ב"ד שנאמן להכחיש השני כמ"ש הר"ן פ' שבועת העדות ופ' המדיר בשם הרמב"ן שבעדות עד מפי עד והראשון מכחיש אין השני נאמן וכן הביא ב"י סעיף ה' בשמו ופסקו בש"ע גבי האשה שאמרה מפי עד והעד מכחישו מ"מ לא הוי לי' אלא עדות מוכחשת ובא בפני עצמו ומעיד במקום אחר וכמ"ש הטור ח"מ סי' ל"א גבי דיני ממונות וה"ה לגבי עדות אשה צא ולמד מהא דכתב הר"ן בתשובה הביא הב"י סעיף כ"א ז"ל מסתברא דעידי נשים המוכחשות בבדיקות כשרים כמו שכשרים בד"מ והאי סברא נלע"ד שהוא ממה דמכשירין בעדות אשה פסולים ממש מחמת קורבא ואשה ועד מפי עד שפחה ועבד מכ"ש וק"ו פסולים שכשרים בד"מ כי היכא דכשרים בעדות אשה כן נלע"ד וא"כ שאר העדות שהעיד ר' אייזק כשרים הם ואף אם הי' פסול וכל עדותיו שהעיד פסולים עם זה מ"מ די בעדות שהעיד בצלאל בפני ב"ד ז"ל איך האב גיליאנט דעם בריב וואש לאצקא האט גישריבן צו מיינם שווער ז"ל שם כתב איך בין מודיע אייך אז יהודים האבין מיר גיזגט דאש אייער איניקליש מאן צבי ב"ר יצחק איז גיוויש נהרג אונ איך קאן לאצקיש כתב אונ חתימה וואול דען איך האב אים גילערנט שרייבן עכ"ל ועדות זה הוא עד מפי עד ואין בו שום ספק שהרי העיד שאנשים אמרו לו דאש אייער איניקליש מאן צבי בר יצחק איז גאויש נהרג וכו'. לשון זה משמע בהדיא שהיו מגידים בבירור שדווקא אותו יצחק שהי' בעל נכדו נהרג בוודאי וזולת ספק ולא צבי אחר שהי' ג"כ בן יצחק ואין לפקפק בעדות זה שהוא מוכחש מעדות ר"א בעדות ראשון שהעיד שלאצקא כתב באגרת שלו ז"ל איך בין דער בייא גיוועזין אז מען האט אים דן גיוועזין בעדות בצלאל איתא שכתב יהודים האבין מיר גזאגט כו' מ"מ נראה מאחר דסוף סוף לדברי שניהם נהרג מה לי בהכחשה זו וכמ"ש הרא"ש אם שנים מעידים שמת אפילו יש הכחשה בדבריהם משיאין את אשתו כיון ששניהם מעידים עליו שמת ה"נ הכא מה לי אם אמר עד הראשון כך סוף כל סוף מת ויתר הדברים שכתב הר"ב אין להעלות על הכתב שהם דברים פשוטים שאפילו תנוקת של בית רבן יודעים מכל הנ"ל נראה שאשה שהיתה מקדם אשת צבי בר יצחק ונשאת להר"ר ישראל בהיתר עומדת ותשב תחת בעלה ככל בנות ישראל כשירות שבישראל בלי שום פקפוק:
אחר שכתבתי כל הנ"ל בא לכאן הבעל כהר"ר ישראל ובידו טימוס שטרות מעדיות שנגבו בשדה לבן ובסינאווקי והעיד ע"א טובי' בר יעקב שאותו צבי שנהרג והתיזו ראשו בסייף הי' בנו של יצחק מנארינסק ויש לו אח שמו ליב נשא אחות אשת טובי' בר"י ועוד בעדות אשה דאבריש בת ניסן העידה ג"כ כך והי' לו אח שלישי ושמו וואלף הדר בארץ רוסיא ובעדות כמר טובי' העיד שהיתה לאותו הירש אשה מקודם ונפרדו זו מזו בגט ואח"כ נשא אשה אחרת בילא ובעדות כמר צבי בר יצחק נתברר שאין לספק בזה וגם העיד שאמר הוא בעצמו קודם מיתתו שאין לו בת מאשתו זו האחרונה ולפי עדות זו צריכין לברר בעיר האלווטשינא מקום דירת איש צבי בר"י הנהרג ואשתו שהוחזק שם שאביו הי' נקרא יצחק מנארינסק והי' לו אח שמו ליב ואח שני שמו וואלף והי' לו אשה מקודם שנשא אשה זו ופטרה בגט ונשא זו והוליד ממנה בת אחת אם יתבררו כל דברים אלו פשיטא שהיא מותרת ואין לספק באחר דאתרמי כל הני ענינא ג"כ דלכולי האי לא חיישינן וכדאמרינן פ' כל הגט ופ"ק דמציעא ד' י"ד ע"ב מ"ד דילמ' איתרמי שמא כשמ' ועדו' כעדות קמל"ן ואם במקום נפילה דאיתרע מילתא לא חיישינן ואע"ג דאיכא למיחש יותר וכמ"ש פ"ק דמציעא התוספת אהא דאמר ר"ה חיישינן לשני שווירי והקשה התוספת לדידי' א"כ איך יגרש אדם את אשתו אליבא דר"מ דבעי דמוכח מתוכו וכו' וי"ל כיון דלא הוחזקו הוי מוכח מתוכו שפיר ומ"מ כשנפל חיישינן עכ"ל ואם במקום נפילה לא חיישינן לדילמא איתרמי כ"ש וק"ו בנ"ד דליכא ריעותא וגדולה מזו כתב הר"ר שלמה כהן בתשובה סי' קנ"ג במעשה כזה ושם הי' רק ג' חלוקות שר' משה נתלוה עם החכם ר' אברהם באותו דרך לקנות משי וכתב דלכולי האי לא חיישינן והביא ראי' מהא דלעיל דפ' כל הגט מכ"ש בנ"ד שהי' כמה דברים שאמרו צבי בר יצחק הי' אביו מנארנסיק והי' לו את שמו ליב ואותו ליב הי' נשוי אחות אשתו של כמר טובי' בר"י והי' לו ג"כ אח שמו וואלף גם אותו יצחק הי' דר מקדם בק"ק הורדנא ושם הי' לו בנים נקראים בשמות אלו ונאמר שיש עוד צבי אחר שהי' בו כל אלו ואותו צבי נהרג ולא בעלה של זו כל הני הם חששות רחוקות ודמיא לההוא תשובת מהר"י קולון שורש קפ"ה שהביא הב"י סי' י"ז וכתב ג"כ דלהרבה חששות ואמתלאות לא חיישינן דילמא איתרמי: כל הנ"ל יש מקום להתיר בלי שום ספק ע"פ עדות ב"ד שלישי שהביא בידו שהעיד בפני ב"ד צבי בר יצחק הש"ץ מסינאווקי ז"ל ע"ש איז מיר ידוע דאז באותו הפעם דאש מען כמר צבי האט זאלין דן זיין האט ער גרעט איך בעט שרייבט צו מיין וייב לק"ק האלאוואטשין אין רייסין דאז ער אום קומט אונ האט גיזאגט וויא ער האט איין טאכטר מיט זיין וייב בק"ק האלאווטשין אוך האט ער גיזאגט וויא ער איז שולדיג צו האלאווטשין איין גוי ששים שקלים עכ"ל ושאלתי את פי הר"ר ישראל בעל האשה והגיד לי שרצו קרובי האשה מתחלה לפשר הגוי ואח"כ שמעו שנידן למיתה ומשכו את ידיהם ואם יתברר זה עפ"י עדים פשיטא דהוי ג"כ הוכחה טובה ובר מן דין מאחר שהעיד צבי בר"י הש"ץ שאמר בעצמו לפני מותו שיש לו אשה ובת בהאלאווטשין ובקש מהם שיודיע לה שהוא נהרג ובו ביום האט מען אים גיקעפט פר מיין אוגין אונ איז נקבר גיווארין י' טבת בשדה לבן עכ"ל העדות בקיצור דברים ליכא למיחש למידי אם לא הוחזק שמה בהאלאווטשין צבי בר יצחק אחר שהיו לו אשה ובת ושהי' חייב לגוי ס' שקלים ואע"ג דשכיחי שיירתא דתרתי בעינן דהלכתא כרבה דבעינן שכיחא שיירתא והוחזקו וליכא למיחש לשני האלאווטשין דזה לא חיישינן כלל וראיה מסוגיא דפ' כל הגט ופ"ק דב"מ האי גיטא דאישתכח בבי דינא דר"ה והוי כתב בי' בשוירי מתא דעל רכיס נהרא ואר"ה חיישינן לב' שוירי וא"ל ר"ח לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה ר"ה ממך נפק דק ואשכח דתנן כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר מזה מוכח בהדיא דלא חיישינן לב' עיירות ששמותיהן שוות דהא ר"ה ור"ח קבלו מרבה ולא השיבו לו דבר וכ"כ הר"ן זצ"ל פ' כל הגט מדשתיק לי' ר"ה ור"ח נראה דהודו לו ולעד"נ דאף ר"ח דאמר בתחלה חיישינן לב' שוירי לא החליט הדבר לפסוק כן דחיישינן דא"כ מאי קא"ל ר"ח לרבה עיין בה דלאורתא בעי לה ר"ה מינך והלא כבר יצא הדבר ונפסק מפי ר"ה דחיישינן ומאי לו לשאול עוד אלא וודאי ק"ל לר"ח דמ"ש ר"ה חוששין לב' שוירי לא אמר דרך פסק אלא שהכוונה חיישינן כלומר שיש מקום לחוש ולעיין אם יש לחוש לב' שוירי והדבר צ"ע ואין סתירה לזה ומה שכתבו התוספת פ"ק דמציעא ז"ל וא"ת א"כ לר"ה איך יגרש אדם את אשתו וכו' דמשמע דהכי ס"ל באמת די"ל דתוספת מקשים לפי הס"ד של ר"ה שאמר שיש מקום לעיין אם חוששין לב' שוירי והאיך ס"ד כי האי והלא יקשה האיך יגרש כל אדם ומיהו בתוספת דפ' כל הגט מוכח בהדיא דתוס' ס"ל דהאמת של ר"ה הכי הוי שהקשו שם כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר וא"ת מהך משנה תקשי לר' זירא וכו' וכן לר"ה דהכי ע"כ ואי הוי ס"ל דלפי האמת הדר בי' א"כ אין מקום להקשות ואם הכוונה לפי הס"ד וכמ"ש הלא ר"ה לא אסיק אדעתין האי מתניתין ורבה הביא ראי' משם ומטול הכי הדר בי' ר"ה אלא וודאי מוכח בכאן דס"ל להתוס' דגם לפי האמת ר"ה ס"ל דחיישינן לב' שוירי ומ"מ נ"ל מאחר שקאמר תלמודא והא ב"ד דר"ה דכמקום שהשיירות מצויות וקא פשיט דיחזיר כו' משמע דבהכי נפשט ור"ה אודו ליה דאל"כ הוי לי' למימר וקאמר יחזיר ר"ל דרבה קאמר והוי מוכח מ"מ דס"ל דאפילו במקום שהשיירות מצויות לא חיישינן עד דהוחזקו שני יוסף בן שמעון ור"ה קאי מ"מ בסברא דידי' דחיישינן לב' שוירי אלא וודאי אף ר"ה בתר דשמעינן מרבה סברה וגם רבה עביד עובדא ומעשה רב כשמעתין בכל שלא הוחזקו אעפ"י שהשיירות מצויין מחזירין ש"מ דלא הוי ספיקא בהכי וכן הביא הר"ן דמהא מוכח דהלכתא כרבה וטעמא דמלתא נ"ל דלב' שמות יש לחוש דכמה יוסף וכדומה איכא בשוקא אבל לחוש לב' עיירות ששמותיהן שוות ליכא למיחש דאילו הוי כן הי' הדבר מפורסם מהולכי על דרך שיחם ועוברים ושבים. נכתב שם הגה"ה מגדול א' וכ"פ בשו"ת הרא"ש ורמ"א בא"ע ס"ס קל"ב דלא חיישינן לב' שוירי ע"ש עוד ראי' ברורה מדכתב הר"ן ס"פ גט פשוט בשם הראב"ד הובא בב"י סי' קכ"ח בא"ע דמוכיח דצריך לכתוב שם עיר בגט דאל"כ יש לחוש שמא נתן ליב"ש הדר בעיר אחרת לכך צריך לכתוב בגט שם העיר ע"ש וכ"כ עוד שם ב"י בשם תשובת הר"ן ע"ש והשתא אי ס"ד דחיישינן לב' עיירות שווין א"כ כשכותבין שם העיר עדיין יש לחוש שמא יש עיר אחרת ששמה כך ויש בה יב"ש אחד אלא וודאי דלא חיישינן לתרתי שיהיו ב' עיירות שוים וב' יב"ש שוים וכ"פ הרמ"א בהגה"ה סי' קל"ב גבי גט ונ"ל דמכ"ש גבי מיתה דיש להקל יותר כמ"ש הרא"ש אפסקי הרי"ף דסתרי אהדדי סוף דבר מכל הני סימנים ועדיות נראה להעמיד האשה בחזקת היתר לבעלה שזה השני שקידשה ונשאה ואין לאוסרה עליו מכח שנשאה בעברינות שהרב צוה עליהם בגזירה שלא לסדר הקידושין והם עברו וכמ"ש הגהת מרדכי דשלהי יבמות בשם תשובת מהר"מ דלא אמרינן במים שאין להם סוף דאם נשאת לא תצא אלא דומיא דמעשה דחסא דדיבורא דר"נ אטעיתן ודומיא דעובדא דרב שילא שהתיר בטעות וכעין מ"ש מהרא"י בפסקיו סי' קל"ט באומדנות המוכיחות ולא הוי הגוי מל"ת והתירה החכם והביא מהרמא"י בהג"ה סעיף ט"ו אבל שלא ע"פ חכם בעברינות משמתינן עד שיוציא דלענ"ד דזה לא אמרו אלא במים שאין להם סוף וכדומה במקום שאמרו חז"ל לא תנשא ואם נשאת לא תצא דמ"מ לכתחלה אסורה להנשא ולכך לא מתירין אלא במאי הוי לה למעבד אבל בעברינות שעברו אדברי חז"ל במרד ובמעל לא יועילו לה מעשה רשע שלה אבל במקום היתירא דאפילו לכתחלה תינשא כמו בנ"ד דלע"ד מותרת לכתחלה אעפ"י שעברו על דברי החכם שמחו בידם ולאו שפיר עבדי אין בכלל זה לומר תצא או לשמתם דסוף סוף היתירא הוא אע"ג דאיהו לא ידע וצריכה סליחה כההיא דדרשינן וה' יסלח לה מ"מ אין מקום לאוסרה כלל וראי' קצת לזה מדברי הגה"ת מרדכי הנזכרים שכתבו בריש' דענינא ז"ל נ"ל דטועים הם דא"כ כל אשה שתדע דין זה תלך ותנשא כדי שלא תתעגן וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם לומר שלא תנשא לכתחלה וכו' משמע דווקא בכה"ג שתקנות חכמים הוא בדין זה שלא תנשא לכתחלה אבל במקום דליכא האי חששא דסוף סוף מותרת היא להנשא לכתחלה לא אמרינן הכי הגה"ה וכן יש לדייק מתשובות הרא"ש כלל ל"ב סי' ג' וכלל נ"א סימן ה' שתלה שם טעם שתצא משום דלא נפקא לה מחזקת אשת איש הלא מפני שהוא עבריינות והכי משמע מדברי הריב"ש סי' תק"ח ע"ש וכן יש לדקדק מדברי הריב"ש סי' רמ"ב בקטלנית שנשאת בעבריינות וכתב דלפי גירסת הירושלמי אנטען מן השפחה ונכריות פ' כיצד דאם כנס מוציאין ה"ה בקטלנית דכיון דאשכחן דדינן דאם כנס אינו מוציא אם כנס אחר התראה מוציא ה"ה בכל איסור' עכ"ל משמע דדוקא בהני דדינייהו לא יכנוס ואם כנס אינו מוציא מוציאין אחר התראה דמ"מ איסור' דלכתחלה לא תנשא עבד וכן משמע לישני שכתב ה"ה בכל איסורא משמע דלא גזרינן מיני' אלא במקום דהוי איסורא וא"כ בנידון זה שהוברר הדבר דליכא איסורי כלל אין מוציאין וכ"מ שם דהואיל וקנסא הוא לא גזרינן מיני' דהיכא דאיתמר איתמר וכו' ואם כתב כן אקטלנית דאיכא מ"מ איסורא לכתחילה ק"ו בנ"ד דליכא איסורא דלא קנסינן להוציא (נכתב שם מגדול א' ז"ל וכן מוכח מזה שהקשה ב"י ס"ס יו"ד אגירסות רשב"א שגרס בירושלמי קידש כמו שכנס אמרו לה שלא תכנוס וכנס מוציאין ואיכא למידק כיון דקידש כמי שכנס דמי למה יאמר שלא יכנוס ואף אם נאמרו לו וכנס אחר התראה למה מוציאין ע"ש ותירץ משום שהי' נראה לב"ד שלא יכנוס לכך מוציאין אעפ"י שהיה היתר משמע להדיא אבל אם לא היו ב"ד יודעים שהוא היתר אף שאמר שלא יכנוס ועבר אין מוציאין כיון דמדינא מותר הוא כמו שהקשה אם כן ה"ה ה"נ דהיה היתר לקדש כן נראה לי עכ"ה) וכ"ש לפי הגרסא האחרת שהביא הריב"ש דגרסינין אין מוציאין אפילו במקום איסורא דלכתחילה לא תנשא לא קנסינן מכ"ש בכה"ג (נכתב הגה"ה מגדול אחד ונ"ל ראי' ברורה מהא דאיתא בגמרא במסכת בכורות דף כ"ח פלוגתא ר"י ור"מ בשוחט בכור ואח"כ מראה מומו לחכם דר"י סבר דמותר וכן פסקו קצת פוסקים כמבואר בטי"ד סי' ש"י ואף לר"מ גופי' דסבר אסור טעמו משום דגזרינן וקנסינן לי' אטו מומין דמשתנים משא"כ היכא דהוא היתר גמור ולא שייך שום גזירה אטו שום דבר כנ"ד אף ר"מ מודה דא קנסינן לי' היכא דהוא היתר גמור לכתחלה אף שעשה מתחלה בלא ידיעת החכם וק"ל וכן איתא בהדיא בשבועות דף כ"ו ע"ב וז"ל מסתכן לישרי לי' כו' ופירש"י כיון דאי אתי לקמן שרינן לי' לכתחלה כי אכל לי' בהעלם שבועה לא עבר על שבועתו עכ"ל הרי כמ"ש וכן הוא להדיא שם דף כ"ח ז"ל מיגו דמהני שאלה אכזית בתרא מהני לי' אכזית קמא וכו' ופירש"י דכיון דחכם עוקר נדר מעיקרו אשתכח דלא הוי שם שבועה כלל הלכך אף כזית לאו באיסורא קאכל למפרע עכ"ל הרי בהדיא כמ"ש וזה פשוט ותימה על הגאון כותב תשובה זו שנעלם ממנו גמרא ערוכה עכ"ה) ומ"מ למיגדר מילתא ראוים לעונש המקדש והמתקדש וכולם שהיו ידם בזה דלא להוי מילי דרבנן כחוכא ואיטלולא בעיני המון אך לשמע אוזן שמענו שכבר שמתו המקדש וגם קנסו ידי המחזיקים ולמסדרי הקידושין ולע"ד עליו אין להוסיף דברי שפל ברך הטרוד אברהם בן לא"א מאיר הלוי זלה"ה עפשטיין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |